פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.
 

הגשר הרב-תרבותי

עפר גרוזברד

התנ"ך וטבע האדם - קבורת שרה

עפר גרוזברד | 23/8/2013 | הרשמו כמנויים

אברהם מנהל עם עפרון החיתי משא ומתן של מחוות ולא של פשרות, כך מנוהל משא ומתן בתרבויות מסורתיות – קולקטיביות. הוא מבקש לפני כל בני חת את מערת המכפלה כדי לקבור שם את שרה והם משיבים לו בכבוד רב ובחיוב. אברהם משתחווה ומבקש לשלם לעפרון, בעל החלקה, אך עפרון מציע לו את המערה בחינם. אברהם שוב משתחווה ומפציר בעפרון לקבל תשלום. הפעם נענה עפרון ומשיב "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא". אברהם משלם והעסקה נסגרה.
אילו היה אברהם בן מערב טיפוסי יתכן שהיה קופץ על המציאה ושמח לקבל את החלקה בחינם מה שהיה משאיר את עפרון בתחושה שבן שיחו לא הבין אותו ואת נדיבותו. הוא לא באמת התכוון לתת את החלקה בחינם אבל הוא רצה שיראו את נדיבותו ושיפצירו בו לקבל תשלום שבלית ברירה הוא יאות לקבלו.
בן מערב אחר יתכן שהיה נפגע ומצהיר שאינו מוכן לקבל את החלקה בחינם אלא בתשלום הוגן על פי ערכה. גם הוא היה מחמיץ את תהליך המחוות היוצרות קשר החשוב כל כך בתרבויות קולקטיביות. אבל אברהם יודע שתפקידו להפציר בעפרון שיקבל את התשלום והוא עפרון, בלית ברירה, בסוף יאות לקבלו לאחר שישיב מחווה לאברהם בהתייחסו אליו כאיש עשיר "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא". אם היינו מבינים את הקודים האלה מפגשים רבים בינינו לבין שכנינו הערבים היו נראים אחרת לגמרי.
כך אומר שמעון פרס "ראיתי שבלשון הערבית אין תרגום למילה פשרה. אין הערבי עושה פשרות, אלא מחוות. זו שיטה אחרת של הידברות – חילופי מחוות ולא חילופי פשרות". אם כן, המילה "פשרה" במשמעותה המערבית (שהיא יותר ממפגש באמצע הדרך) הכוללת ויתור של כל צד על הדברים הפחות חשובים כדי לזכות בחשובים יותר ומקפלת בתוכה חשיבה אנליטית וניסיון להגיע לפתרון שבו שני הצדדים מרוויחים לא קיימת בשפה הערבית. ככלל, בעל וקטור חשיבה המכוון החוצה עשוי להעדיף מחוות על פשרות משום שמחווה מונחית על ידי קשר ואילו פשרה מונחית על ידי חשיבה ביקורתית. לדידו של בעל וקטור חשיבה המכוון החוצה פשרה או אפילו משא ומתן בנושאים עקרוניים הם בעייתיים משום שפירוק של הבעיה לגורמים וחיפוש פתרון אנליטי מנוגד לחיפוש שלו אחר פתרון הוליסטי. כך ביקש מובארק מנד ווקר, השליח האמריקאי, שלא יעשה שימוש במונח "פשרה" כשמדובר בירושלים, "כי זה מביא את המוסלמים לחשש שמתפשרים על דתם". ואילו הסורים התנגדו בחריפות לכך שישראל תגדיר את השיח והשיג שלהם כ"משא ומתן על סוגיות הליבה". אחד מחברי המשלחת הסורית גילה לישראלים שמן הביטוי "משא ומתן" משתמע "מקח וממכר", וכי זה אינו בא בחשבון כאשר על הפרק ניצבות סוגיות עקרוניות. גם ביוזמת השלום הסעודית מפברואר 2002 חסרה המילה 'פשרה'. מכאן עולה שאין על בעל וקטור חשיבה המכוון פנימה להציע לבעל וקטור חשיבה המכוון החוצה פשרה או אפילו "משא ומתן" בנושאים עקרוניים כי אם חילופי מחוות, משום שלבעל וקטור חשיבה המכוון החוצה קל יותר לתת בנדיבות ולבקש ברוחב לב – כמו שנהג סאדאת כשבא לירושלים – מאשר לפרק את הבעיה לגורמיה בניסיון למצוא פתרון אנליטי המקובל על שני הצדדים. מאוחר יותר יאמר סאדאת לויצמן שהוא מחכה למחווה חוזרת מהצד הישראלי. כשזו לא הגיע הוא עצר את שיחות השלום. לניקסון הוא כתב: "רוצה הייתי גם שתדע כי אנו מקבלים את החלטותינו בעצמנו, באופן חופשי ובלתי תלוי, ולכן אם תוכיחו את ידידותכם אלינו נהיה ידידותיים פי-עשרה; אם עוינים תהיו לנו, נהיה עוינים פי-עשרה. הואיל וחוק טבע הוא שכל פעולה מולידה תגובה, הרי כנגד מהלך טוב מצדכם יבואו תריסר מהלכים טובים מצדנו ולהיפך". כך מתאר סאדאת בלשונו את עקרון ההדדיות. לשמעון פרס הוא אמר: "שמעון, שמעון, היה קצת יותר נדיב בהתבטאויותיך לתקשורת. עשה מחווה קטנה ואז תראה שאשיב לך כפל כפליים". ואילו הסורים אמרו לאמריקאים שאם ארצות-הברית תצעד צעד לעברם הם יצעדו שניים. כריסטופר, שהחליט להעמיד את דבריהם במבחן, הציע להם מטוסי נוסעים שהיו זקוקים להם וביקש אשרות יציאה ליהודים. הסורים נענו בחיוב. אנחנו רואים אפוא את הנטייה של בעל וקטור חשיבה המכוון החוצה לנהל את יחסיו עם הסובבים אותו באמצעות מחוות ולא באמצעות פשרות.

שבת שלום

בבל עמ' 136.

קישור לאתר של עפר ולספר "בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב"
http://ofer-grosbard.com/


תגיות: | | | | |

עוד בבלוג של עפר גרוזברד

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז26/8/2013

מעניין ומעורר מחשבה. הנושא הנצחי בתקופת התנך ועתה, בין פרטים או בין עמים, הוא כנראה יחסים. והתחושה שונה כשיש נתינה מתוך קשר לעומת נתינה מתוך אינטרסים, גם אם הם הדדיים.