DSM V בפרספקטיבה ביקורתית

שפיות זמנית | 23/1/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

דר' אלן פרנסס, שהיה חלק מצוות הפיתוח של ה- DSM IV, וראש ביה"ס לפסיכיאטריה באוניברסיטת דיוק כותב מזה זמן לאתר המושקע "האפינגטון פוסט". לאחרונה הוא כתב שני מאמרים אינטליגנטים שעסקו במצב הפסיכיאטריה העכשווית ובבחינה ביקורתית למדי של הגישה של ה- DSM V, שעתיד להתפרסם בעוד כשנה. במאמר הראשון בחר פרנסס להתייחס לשאלה שנידונה הרבה לאחרונה – האם באמריקה אנשים מקבלים אבחנות ותרופות שלא לצורך. פרנסס תוקף את השאלה מכיוונים שונים (אינטרסים של חברות התרופות, מי נותן אבחנות, למי יש גישה לאבחון ראוי וכו') , ומבסס את ביקורתו על ממצאים מן השדה ופרשנותם.
את המאמר השני מקדיש פרנסס לביקורת ממוקדת על המחשבה שהופכת להיות דומיננטית בעולם הפסיכיאטריה, ובקרב מפתחי ה- DSM V בפרט – מניעה פסיכיאטרית. באופן כללי, מניעה נראית כמו רעיון מוצלח למדי – כמו צחצוח שיניים, או חיסון - למה לא לתפוס את המחלה לפני שפרצה ולתת טיפול מתאים, או לזהות אוכלוסיות בסיכון ללקות בה ולהציע להן תרופה?
המודל הזה נמצא בשימוש נרחב למדי בתחומי רפואה שונים (אבחון סרטן, עודף כולסטרול ועוד רבים אחרים), אך פרנסס מצביע על כך שהתוצאות של התערבויות מניעתיות בתחומים אלה לא תמיד חד משמעיות ומועילות לחולה, ולעיתים תופעות הלוואי אף פוגעות בו משמעותית. אך חשוב מכך, מה שיש לעולם הפסיכיאטריה להציע לחולים, והתוצאות עליהם מצביעים מחקרים פסיכיאטרים לא קרובות לתוצאות בתחומים בהם הוטמע מודל המניעה. מניעה של מצבים פסיכוטיים או של סכיזופרניה, לדוגמא, היא בחיתוליה, וכלל לא ברור – בהנחה שאכן אפשר לזהות מצבים מוקדמים של המחלה – מהי ההתערבות הנכונה.
המאמרים מומלצים לכל מי שעתיד לעבוד בצורה זו או אחרת בעולם בו ה- DSM V יהיה דומיננטי.