פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
וְנֹחַ מָצָא חֵן

וְנֹחַ מָצָא חֵן

ד"ר מרים אבנרי-כהן | 1/11/2019 | הרשמו כמנויים

עמדתי מהצד, צופה בהשתוממות בבתי הפעוטה מבצעת בטבעיות ובחינניות את ה-'סלפי' הראשון שלה. היא הייתה אז רק בת שלוש, אך בעלת פז"ם ראוי לציון של צפייה באחיותיה המתבגרות. כשהייתה שבעת רצון מהתוצאה, שאלה אותי: "אמא, את יכולה לשלוח לקבוצה של כל המשפחה?". לאחר שווידאה כי עשיתי כרצונה, נשארה צמודה אלי, שואלת בציפייה דרוכה: "מה הם אמרו עלי? הם כתבו עלי משהו? מצאתי חן בעיניהם?". וזו בהחלט הייתה רק ההתחלה...

משחר ילדותנו הרכה מתעורר בנו הרצון למצוא חן. רצון בריא מעצם טבעו, שמשרת פונקציות התפתחותיות חיוביות ומסייע בתהליכי סוציאליזציה וחינוך. עבור רבים מאיתנו, הרצון במציאת חן שריר וקיים לאורך כל חיינו, הולך ומתרחב ומפעיל אותנו, לטוב ולמוטב. לעיתים הוא עלול לאבד את איזונו ולהשחית את החיבור הטבעי לעצמיות המקורית. נדמה לי שבימינו אנו, ישנה החצנה והקצנה של רצון זה, עד כדי ריחוק מן החוויה הפנימית, ולו רק כדי לקושש עוד כמה בדלי מציאת חן.

נקודת המוצא לפרשת השבוע שלנו, פרשת נח, זוכה לפרומו הבא בסיום הפרשה הקודמת:[1]

"וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָה מֵֽאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּ֥י נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִֽם׃ וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'"

הקב"ה נעצב מיצירי כפיו, מחליט להתחיל מהתחלה ובתוך כל זאת מזהה אדם אחד שמוצא חן בעיניו. מהי 'מציאת חן' במובן המקראי? מדוע נח מצא חן בעיני ה'? ננסה להרחיב את ההתבוננות בנקודת 'מציאת החן', לדלות מתוכה חלקים זכים המשרתים את עבודת התיקון, ולזהות חלקים זרים שאינם שייכים למציאת חן, אך נאחזים בה בתוך מבול 'תרבות הסלפי' של דורנו.

מנורת החסרונות

מציאת החן אינה שמורה דווקא למפגשים של בני האדם זה עם זה. גם התגלויות שונות של הדומם, הצומח והחי יכולות למצוא או שלא למצוא חן בעינינו האנושיות. בסיפורו הבא של רבי נחמן מברסלב מתואר חפץ מיוחד במינו שיצר אמן מוכשר, וכנגד כל הסיכויים אותו חפץ כלל לא מצא חן בעיני המתבוננים בו:[2]

"מעשה בבן אחד שהלך מבית אביו, והיה במדינות אחרות ימים רבים. כעבור זמן חזר הבן לבית אביו והתפאר שלמד שם אמנות גדולה: לבנות מנורה. וציווה שיתאספו כל בעלי האמנות הזאת, והוא יראה להם עד כמה הוא מוכשר באותה אמנות. וכן עשה אביו, וקיבץ את כל בעלי האמנות הזאת שיראו את גדולת בנו, את כל מה שלמד כששהה בארצות זרות.
הבן הוציא מנורה אחת שבנה, אך היא לא מצאה חן בעיני אף אחד מהם. אביו הלך אליהם, וביקש שיגידו לו את האמת. והשיבו לו שזו האמת, שמנורה זו אינה יפה. והבן התפאר: "הלוא ראיתם חכמת אמנותי!" אמר לו אביו שלא כולם חשבו שהמנורה יפה.
ואז השיב לו הבן: "אדרבה! בזה הראיתי את גדולתי, כי הראיתי לכולם את חסרונם. במנורה זאת נמצאים החסרונות של כל אחד מבעלי האמנות הנמצאים כאן. הלוא תראה, אצל זה חתיכה זו אינה יפה אבל חתיכה אחרת יפה אצלו מאוד; ואצל אחר, להפך – אדרבה, זאת החתיכה שאינה יפה אצל חברו יפה ונפלאה בעיניו, רק זאת החתיכה אינה יפה; וכן אצל כולם, מה שרע בעינֵי זה יפה בעינֵי חברו, ולהפך."
המשיך הבן ואמר: "בניתי מנורה זאת מחסרונות בלבד, להראות לכולם שאין להם שלמות ולכל אחד יש חיסרון. כי מה שיפה בעיני אחד הוא חיסרון בעיני חברו. אבל באמת אני יכול לעשות ללא חסרון."

ככל סיפוריו של רבי נחמן, אין סוף לרעיונות ולכיווני החשיבה שניתן לדלות מהם. ברצוני לצמצם את הקריאה בסיפור זה בערב שבת פרשת נח, לרעיון אחד קטן הקשור למציאת חן: מציאת חן היא עניין של השתקפות. כשאני מתבוננת בדבר מה ושופטת האם הוא מוצא חן בעיני, התהליך אינו חד כיווני. בתהליך שבו אני בוחנת באופן מודע או שלא מודע האם גירוי כלשהו הנו לטעמי, למעשה אני גם בוחנת חלקים מסוימים מעצמי, שכן כל גירוי בעולם משקף לי גם את עצמי.

בסיפורו של רבי נחמן, השקיע הבן שנים ארוכות בלימודי אמנות ושב גאה ומרוצה לעירו. בשלב זה ביקש לעשות מעשה: הוא עמל וטרח על יצירת מנורה מיוחדת במינה. אביו חש מדושן עונג מגודל המעמד ואסף את כל האמנים בני העיר, בהיותו משוכנע שבנו המוכשר עתיד ליצור יצירה שתישא חן בעיני כל רואיה. אך כאשר באו האמנים להתבונן במנורה, היא לא מצאה חן בעיניהם. האם זה פשוט מפני שהבן יצר מנורה שאינה אסתטית? נראה שלא כך הדבר. יתכן שהיה מדובר במנורה יפה ומרהיבת עין. אלא שהבן יצק לתוכה את חלקיקי ההתבוננות שלו אודות כל אחד מבעלי האמנות שבעירו: הוא קלט את נקודת החיסרון שבכל אחד, ויצק אותה לתוך המנורה. וכאשר באו אותם אמנים להתבונן בה, כל אחד זיהה בה את חסרונו ולא היה מסוגל למצוא כל חן במעשה האמנות.

כשאנו שופטים, אנו גם נשפטים. יצירת אמנות נפלאה, מזג אויר נעים או אדם מיוחד במינו לא בהכרח ימצאו חן בעינינו. מציאת חן איננה עניין חיצוני 'אובייקטיבי' אלא עניין פנימי של השתקפות: רגש של חיבה ותחושת שביעות רצון ממראה עיני, יתעורר בי כאשר אבחין שטמון באותו גירוי שמץ של טוב המשקף משהו מתוכי.

 

מצאת חן בתוך עיני, ולכן אתה מוצא חן בעיני

למה אני מתכוונת כשאני אומרת למישהו: "מצאת חן בעיני?". לכאורה, הפשט ברור מאוד: התבוננתי בך, ראיתי אותך, ומשהו בך בלט לי לטובה, זיהיתי בך נקודה טובה. אך מעבר לפשט העניינים, ישנו עומק דו כיווני המסתתר בביטוי זה: מציאת חן אינה רק פעולה של שיפוט ביחס לזולת, אלא תנועה פנימית של זיהוי הטוב שראה הזולת בי. הרב יובל אשרוב מסביר רעיון זה כך: התבוננות לשונית בביטוי 'מצאת חן בעיני' מגלה את העובדה שבמפגש  בין שני בני אדם, מיוחס פועל אקטיבי לאותה דמות שנשאה חן: אם אתה מצאת חן בעיני, עשית פעולה אקטיבית, מצאת משהו בתוך עיני, ובמובן הרחב יותר- בי עצמי.

כך למשל, אם יצחק חש כי דוד מצא חן בעיניו, המשמעות היא שדוד פעל דבר מה שהוליד את מציאת החן כלפיו. זהו תהליך השתקפות במובן של 'כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם': יצחק חש כי כאשר דוד מתבונן בו הוא עושה זאת בעין טובה, מזהה בבר-שיחו נקודה של חן וטוב. יצחק מזהה כי דוד זיהה 'בעיניו' נקודה מסוימת של חן הקיימת בו. כתוצאה מכך, בתהליך של שיקוף, דוד מעורר ביצחק רגש חיובי ורצון לקרבה, כלומר- גם הוא מוצא חן בעיניו.

מדוע נח מצא חן בעיני ה'? רבי יהודה אריה לייב אלתר בפירושו 'שפת אמת', מסביר כי כשנח נולד הוא היה בעל חן מטבעו, במובן הפנימי של המושג:[3]

"ונח שנולד מהול הכירו בו הצורה הפנימית אשר עם צווה ה' הברכה. ונקרא זה שהיא צורה מבוררת בלי פסולת. וזה הנחמה שיצא ללמד על הכלל כולו...ולכן נח מצא חן בעיני ה' שעל הצורה הפנימית חל החן.."

הרב אייל ורד מסביר את דברי ה-'שפת אמת' באופן הבא:[4] נח נולד מהול, כלומר המציאות הפנימית האירה מתוכו, והצורה הפנימית הייתה ניכרת בו ללא מסך של קליפות, ללא עורלת הלב. בדומה לפעוטות קטנים, שמוצאים חן בעיני המתבונן בהם פשוט מפני שהם תמימים ורכים וטרם הספיקו להתחספס. אצל נח האירה הפנימיות והאמונה בטוב, וכאשר אנשים התבוננו בו הם למדו אודות עצמם, הבינו שיתכן שגם אצלם, מעבר לרצון המתמיד לקחת, מסתתר רצון פנימי להעניק לזולת. נח מצא חן כיוון שמציאת החן שלו בעיני ה' לימדה לא רק על עצמו, אלא על הפוטנציאל הטוב הטמון בכל הבריאה. המפגש של נח עם הזולת יכול היה לעורר בו את הצדדים הפנימיים שיוצאים מחוץ לגדרי האגו של האדם עצמו, ומכוונים כלפי נתינה והפיכת המציאות ליותר מנוחמת ונושאת חן.

 

חֵן, חֶסֶד וּרַחֲמִים 

אז איך מוצאים חן? נתבונן בדמות נוספת שנשאה חן. דמות נשית מיוחדת, שהייתה שליחת ההצלה של יהודי מולדתה מפני כיליון:

"וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ"[5]

"וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו"[6]

חז"ל מספרים לנו שאסתר המלכה 'ירקרוקת הייתה'. כלומר, היא לא הצטיינה במראה חיצוני מלבב. ובכל זאת, היא נשאה חן בעיני כל רואיה. מכאן שחן איננו בהכרח קשור במראה חיצוני. על אף שמדי יום הובא בפני המלך אחשוורוש מצעד של נשים מצודדות מראה, אסתר היא זו שמצאה חן בעיניו ונלקחה לארמונו. מהי הסיבה למציאת החן שלה? בהמשך הדברים מוצמדת לנשיאת החן המילה 'חסד' הטומנת בחובה את התשובה לשאלה הנ"ל:

"וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו" [7]

"וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת"[8]

באתר האקדמיה ללשון עברית מצוין כי שורשה של המילה חֵן הנו חנ"ן.[9] היא קרובה למילים חֶסֶד ורַחֲמִים, אשר מוזכרות פעמים רבות בצמוד אליה במקרא ואף בתפילה. על פי הסבר זה, המילה חֵן שבצירוף 'מצא חן' משמעותה חמלה ורחמים. ולכן 'מצא חן בעיני הזולת' פירושו: זכה לחמלה, חנינה ורחמים אצל זולתו. אך מדוע דווקא בעיני זולתו? לדעת חוקר הלשון יצחק צדקה, בצירוף זה העין מייצגת את מקור החמלה והרחמים. כאשר אדם מוצא אצל זולתו חמלה ורחמים כלפיו, אפשר לומר שהוא מוצא אותם בעיני זולתו.

במנורת החסרונות של רבי נחמן אין חמלה ואין רחמים, יש שיפוט ודין. יכול להיות שהיא הייתה עשויה לתפארת, אמנותית ויפיפייה, אך התבוננות בדבר מה שאינו חומל עלי ועל חסרונותי אינה יכולה להוביל למציאת חן. אסתר המלכה, לעומת  זאת, "ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"[10]: נטולת הוד והדר, אך עיניה הקרינו חסד וחמלה כלפי הזולת. לעיתים מצער אותי לחוש שאנו חיים בעולם שמושך אותנו לנסות למצוא חן ללא הרף. אך האם מאמצי מציאת החן מתבצעים בכיוון הנכון? יהי רצון שנזכה להתכוונן למציאת חן מתוך חמלה.

 

 

 

 

[1] בראשית ו', ו-ח.

[2]  מתוך אתר: 'זושא: מגלים את הסיפור החסידי'. https://www.zusha.org.il/story/%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/

 [3] 'שפת אמת' לשנת תרס"ב, פירוש הרב יהודה אריה לייב אלתר על התורה.

[4] ורד, א. (2016). אל שפת האמת על פרשת השבוע. אלומות הוצאה לאור.

[5]  אסתר ב, טו

[6] אסתר ה, ב

[7] אסתר ב, ט

[8] אסתר ב, יז

[9]  מצא חן ונשא חן, באתר האקדמיה ללשון עברית- https://hebrew-academy.org.il/2013/02/20/%D7%9E%D7%A6%D7%90-%D7%97%D7%9F-%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%90-%D7%97%D7%9F/

[10] בבלי מגילה יג ע"א.


עוד בבלוג של ד"ר מרים אבנרי-כהן

האם קיים בעולם חסד 'נקי'? התחושה החמוצה הזו, של גביית תשלום מבני אדם על עצם ההקשבה וההכלה שאני מעניקה...
"איך זה יכול להיות?" אני שואלת את עצמי פעם אחר פעם, כשמבטי הנרעד מתעמק בתמונתו של רוצח שפל או אנס...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

משה ויסמשה ויס3/11/2019

מקסים [ל"ת].

ליאת אלדה נעמי שחףליאת אלדה נעמי שחף3/11/2019

תודה רבה [ל"ת].