גליון יולי

 

הכנס התייחס לנוכחות הלא מדוברת של הגוף הפיזי, במרחב בו הדיבור והשפה הם כלי הטיפול העיקרי - 'הטיפול בדיבור'. עליזה כותבת על חוויותיה מהכנס ועל האופן בו חידד בעיניה את הספליט בין הגישות: הגישה האנליטית שמתייחסת לרוח ולנפש ומתעלמת מהגוף, ובין הגישה 'החווייתית' שנותנת מקום לגוף ולחוויה הגופנית ללא אינטרפרטציה או המללה, מתוך הגישה ש'המילים מקלקלות או משטחות את החווייה'.

 

תיאור מקרה, והתבוננות על החומר הקליני משלוש נקודות ראות תיאורטיות. מטרת ההתדיינות להדגיש את תרומתה הייחודית של כל אחת מהגישות התיאורטיות להבנת המעשה הטיפולי. בחלק הנוכחי אילנה לאור דנה במקרה הקליני של מר רוני גרינוולד מזווית התיאוריה והפרקטיקה האינטרסובייקטיבית.

* העיון במאמר לבעלי הרשאה מקצועית בלבד

 

קוהוט טען בספרו כיצד מרפאת האנליזה כי מבנה האישיות הרווח בזמננו אינו מאופיין בפיצול האופקי הפשוט שמחוללת ההדחקה. נפשו של האדם המודרני - הנפש שתוארה ע"י קפקא, פרוסט וג'ויס - הינה מוחלשת, מפורקת ביותר (מפוצלת אנכית) ודיסהרמונית. ברצוני לטעון שהניתוח של קוהוט לגבי משמעותו של הפיצול האנכי כמחליש, מפרק ודיסהרמוני מייצגת גם את מצבה של הפסיכולוגיה כדיסציפלינה מקצועית ונובע מכך שאת מקצוע הפסיכולוגיה מאפיין פיצול אנכי.

  

"פתגם סופי עתיק אומר : "הגוף הוא החוף של ים ההוויה". לכאב אין גבול, לצער או לכעס אין גבול. כשאנו מפנים את תשומת הלב לגוף, אנו מוצאים את הגבול ויכולים להכיל את התחושות הפנימיות והרגשות שלנו". במאמר זה ליאורה בר-נתן כותבת על שיטת עבודה המקנה תשומת לב לתחושות הגופניות, ומביאה תיאור של טיפול בנער.

  

הקולנוע הקטן והאינטימי בזכרון יעקב, מספיק בקושי לארבעים איש. ולמרות זאת, לא יוצר תחושה קלסטרופובית אלא יותר אינטימית - דבר שעומד לזכותו. התכנסנו לצפות בסרט "דרקון אדום" ולשמוע הרצאה מפי ד"ר גיא בקר, קרימינולוג קליני. עלילת "דרקון אדום" מתרחשת כרונולוגית לפני זו של "שתיקת הכבשים" (שיצא שנים לפניו), ולכן זוכים בו לסגירת מעגל באשר למעלליו של הקניבל חניבעל לקטר, לפני שנתפס ותעתע בקלריס (ג'ודי פוסטר) בסרט הראשון. כורסאות הישיבה בקולנוע נוחות ורכות, אך זה לא מנע ממיכל, שסקרה את הערב, לזוז בפחד ואי נחת במהלך הצפייה במותחן...

 

 

 

פרופ. עמיה ליבליך: על שני ספרים, פחד ונסיעה

כמה הזהירו אותי מפני נסיעתי האחרונה לשוודיה - אמרו ששם שונאים כל ישראלי, שלא יתנו לי להגיש את הרצאתי בכנס, שאולי אני זקוקה בכלל להבטחה אישית. נסעתי בחששות כבדים, מוכנה עם טיעונים שאוכל לשלוף בויכוח, ואפילו פתיחה שתדגיש את עמדותי הצודקות...

 

עמית פכלר: אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי...

פולנים, לא חשוב מאיזו עדה, מתאפיינים בשתי תכונות בנוגע לאשמה: האחת, הם מעוררים אשמה בסובבים אותם ("תעשי מה שאת רוצה, ממילא את לא מקשיבה לי..."); השניה, אסור לבוא אליהם בטענות ("תכעסי, תכעסי, הרופא אמר שזה מסוכן ללחץ-דם שלי, אבל תוציאי את מה שעל הלב...

 

אבי אבן: התרחקות, התקרבות: אבי אבן על שיריו של מאיר הדר

מאיר הדר הוא משורר. במהלך כמעט ארבעים השנים האחרונות פגשתי אותו שלוש פעמים בערך. בפעם האחרונה, בחתונת בתו של חבר משותף, שאל אם יוכל לשלוח לי ספר שירה שפירסם זה עתה. ספרו הראשון. הסכמתי מיד. ואז התנה עמי תנאי...

 

פרופ. עמיה ליבליך: מעצור כתיבה ומעט פרסומת עצמית

לקוראי הבלוג היקרים, אבקש את סליחתכם: היום ארשה לעצמי להיות עוד יותר סובייקטיבית מאשר ברשימותי הקודמות, ובגלל מזג האויר הנוח בימים האחרונים אי אפשר אפילו לייחס זאת לחום וללחות... הנושא שאני מהרהרת עליו הוא על מעצור כתיבה...