לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
בין ניסן לאייר

בין ניסן לאייר

פרופ. עמיה ליבליך | 14/4/2015 | הרשמו כמנויים

נכדתי הגדולה גבריאל שרה במקהלת בני נוער עירונית. בימים אלה שבין ניסן לאייר היא כל הזמן בחזרות ובהקלטות, שבה ומשננת את המילים והמנגינות של השירים האופייניים לימי אביב אלה בארצנו. אלה כידוע אינם שירים על הפריחה, אלא על ההיסטוריה ובעיקר על מי שאינם.

הרצף הזה של החגים והמועדים - מפסח, ליום הזיכרון לשואה, ומשם ליום הזיכרון לחללי המלחמה וליום העצמאות – מהווה כמו חותם היורד על דף לבן שוב ושוב וחוזר ואומר: שייך לקולקטיב. או: יהודי-ישראלי. מהשירים, הדקלומים והסיפורים שילדינו שומעים מגיל הגן, מן הטקסים הנחגגים בבתי הספר, בתנועות הנוער ובצבא, וחוזר חלילה כל שנה עד הטבעתם האיתנה בכל מי שגדל כאן - נולדת הזהות הקולקטיבית שלנו, מיציאת מצריים עד יציאת אירופה ומלחמות ישראל נרקמת הייחודיות שלנו כחברה ולה תרבות משלה. התקשורת מכה ומחדדת את הטוב, ועוד יותר את הרע בזהות קולקטיבית זו, אם דרך סיפור השוקולד במטוס, או דוגמאות לאלימות גזענית בקרבנו. כולנו יחד אחראים לכל זה. כך או כך איננו יכולים להתחמק מזהות זו, שכן היא מרכיב בלתי נפרד מזהותנו האישית. יש לי ידיד שנהג לומר "אני אזרח העולם, אני מתייחס יותר לסוציאליזם ההומניסטי העולמי מאשר לחברה הישראלית שבקרבה אני חי". אני חושבת שזהו ביטוי לשלילת הנתון, שהיא עצמה מעידה על קיומו. כמו הורים צעירים שאומרים: 'אני רק לא רוצה לעשות לילדי מה שהורי עשו לי!' אבל בעצם אמירה זו הם מעידים כמה חזק המרכיב של 'מה שעשו לי הורי' בתודעתם.

אני מקבלת את זהותי הקולקטיבית, על הטוב והפחות טוב. אני אוהבת את העברית ואת המוזיקה שלה ושל שיריה (במשמעות שירה ובמשמעות זמרה כאחד). אבל אני נמשכת אל הסיפור האישי, שאותו תמיד אראה במסגרת הסיפור הגדול, הקולקטיבי, התרבותי. כשאנו חושבים על השואה, אני מנסה לחשוב כל שנה על אדם אחד שניספה. השנה זוהי דורה ברודר, שעליה כתב פטריק מודיאנו, זוכה פרס הנובל לספרות, ספר קטן ממדים שיצא לאור בצרפת בשנת 1997. הספר עוקב אחרי מודעה שהופיעה בעיתון בדצמבר 1941, ובה מתבקש הציבור למסור פרטים על נערה בת 15 שאבדו עקבותיה בפריז הכבושה. מתוך מודעה קטנה באתר המודעות השיווקיות בעיתון יוצא הסופר, באמת או בפיקציה הנפלאה שלו, למסע לדעת ולהבין מי הייתה דורה ברודר, היכן ובאילו נסיבות נעלמה, ומי פרסם את המודעה עבורה ומדוע; זוהי הרי תקופה שבה רבים וטובים נעלמו בכל אירופה, ומה טעם לחפש את האחת!


- פרסומת -

מתגלה כי דורה היהודיה למדה במנזר קתולי, אך ברחה מהפנימיה דווקא בתקופה המסוכנת לה ביותר, תקופה שבה נתפסים ונכלאים יהודי פריז באופנים שונים ומובלים למחנות ריכוז ומשם למחנות ההשמדה במזרח. אביו של מודיאנו הוא אכן יהודי, ששרד את השואה. פטריק מנסה לרדת לעומק ניסיונה של דורה הנערה האובדת ברחובות פריז, על ידי השוואת החוויה שהוא מדמה שחוותה בבריחתה מהמנזר לחוויתו שלו, 20 שנה מאוחר יותר, כנער שברח בגיל 17 מבית אביו. כל משפט בספר מדוד ושקול במאזני זהב, וכך למשל, עבורנו הפסיכולוגים: "הבריחה – כך נראה – היא קריאה לעזרה ולפעמים צורה של התאבדות. עם זאת אתה חש בה תחושה קלה של נצח.... התפעמות זו אינה יכולה להימשך זמן רב. אין לה כל עתיד. עד מהרה הנך מתרסק לרסיסים בעצם המראתך" (עמ. 66).

מעבר לתוכן, אמנותו של מודיאנו, וההזדהות הגדולה שהוא יוצר בספריו, קשורים לדעתי בצורת הסיפור שלו. הוא מתאר הרבה הליכה קונקרטית ברחובות פריז, בעקבות הנעלמת הצעירה, כולל פרטים הכי מדוייקים על השכונה, התחבורה, הרחוב, והבית, איך היה אז, ואיך הוא בשנים שבהן מתרחש כביכול חיפושו של הסופר. הוא כולל פרטים נילווים שהוא מלקט מארכיונים וממוכרי מסמכים עתיקים, כגון מכתב אחרון מצמרר מדראנסי, של אדם שיצא במשלוח של ה-22 ביוני 1941 למחנה ההשמדה במזרח. את המכתב מצא באחת מחנויות הספרים שעל רציפי הסיין במקרה, והוא מעתיק את כולו בשנת 1997 לספרו. בין היתר אומר המכתב: "שלשום קראו את שמי בין הנשלחים. מבחינה נפשית הייתי מוכן כבר זמן רב... אנחנו יוצאים מכאן קרוב לאלף איש. הייתי שמח לחפיסת סבון או שתיים, קצף גילוח, מברשת גילוח, מברשת שיניים ומברשת לידיים" (עמ. 105).

אני שואלת את עצמי האם אלה מסמכים של ממש, מעין תיק מיקרי של חיפוש-אחר-נעדר במשטרה בלתי קיימת, או שמא חיבר אותם הסופר, האם הייתה דורה ברודר כזו, או שמא היא פרי דימיונו. יכולתי ודאי לחפש תשובה בספרות, אך מה זה חשוב, בעצם. ברודר פירושו 'אח' ביידיש ובגרמנית. דורה ברודר הייתה אחותי.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
ראובן מלכה
ראובן מלכה
פסיכולוג
אפרת בארי
אפרת בארי
פסיכולוגית
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
ד"ר גילי עינת
ד"ר גילי עינת
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה
טל זנגר
טל זנגר
פסיכולוגית
רמת גן והסביבה
שירי רוזנפלד
שירי רוזנפלד
עובדת סוציאלית
ירושלים וסביבותיה
עירית פרלמן
עירית פרלמן
פסיכולוגית
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

כל כך הרבה תירפיסטים שקוראים מה שאני כותבת יכולים להציע הצעות טיפוליות עד שזה מפחיד... אבל בכל זאת....
הפעם אכתוב על ספרה של לאה גולדברג, "אבדות" - ספר שכתבה המשוררת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.