פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הפסיכולוגיה בשירות השוויון והגיוון בתעסוקה

הפסיכולוגיה בשירות השוויון והגיוון בתעסוקה

שפיות זמנית | 14/8/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בחצי השנה האחרונה נתקלנו בפרסומות שהופקו ביוזמת משרד הכלכלה וכוונו למניעת אפליה בקבלה לעבודה ויצירת שוויון תעסוקתי בין מחפשי עבודה מקבוצות שונות בחברה. חיזוק למסר הזה הגיע בחודש שעבר ממזארין באנאג'י, פרופסור לפסיכולוגיה ואתיקה חברתית מאוניברסיטת הרווארד שהתארחה בכנס האחרון של הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה.

באנאג'י, שעל מחקריה ופעילותה יוצאת הדופן למיגור האפליה זכתה לפרסים רבים, נשאה הרצאה בפני חברי הפורום שבה הציגה את הכתוב בספרה "נקודה עיוורת: ההטיות הנסתרות של אנשים טובים". היא הציגה בהרחבה את המחקרים הפסיכולוגיים שמלמדים על נטייה לא מודעת של רוב בני האדם להפלות לטובה את הדומים להם. ללא הגברת המודעות לנטייה הזאת אצל מעסיקים, היא טוענת, התוצאה תהיה לא רק פגיעה בשוויון – אלא גם פגיעה באינטרס הכלכלי של המעסיקים עצמם, שכן האפליה לא מתבססת על החלטה רציונלית; היא מביאה חברות לוותר על שירותיהם של אנשים מוכשרים רק מפני שהם שייכים לקבוצות מיעוט – גם אם ברמה המודעת לא נעשתה החלטה מכוונת להפלות.

בכתבה שפורסמה ב"דה-מארקר" נכתב על דבריה כך:

כשבאנאג'י, שנולדה וגדלה בהודו, מדברת על כך ש"כולנו שבויים בסטריאוטיפים", היא אינה חוסכת ביקורת גם מעצמה. לפני כ-20 שנה היא התנסתה במבחן פסיכולוגי האומד גזענות על בסיס צבע עור – ונכשלה בו כישלון חרוץ. במבחן היא נדרשה לקשר בין פרצופים שחורים או לבנים לבין אסוציאציות של טוב ורע.
"אני זוכרת שחשבתי לעצמי 'אני מזארין הגדולה, ברור שאצליח במבחן", היא מספרת, "ואז הגיעו התוצאות, ולא יכולתי להאמין למה שראיתי. התוצאות הצביעו על כך שהיה לי קל לקשר בין הצבע הלבן לבין טוב, אך לא יכולתי לקשר בין הצבע השחור לבין טוב. בתחילה חשבתי שיש בעיה עם המבחן, ואז הבנתי שהבעיה היא אצלי. זה היה גילוי מדהים, כי חשבתי שאני יודעת מי אני".
גם מנהלים אחרים שנחשפים למבחן מופתעים מתוצאותיו. "מנהל שעובד בפירמת עורכי דין עבר את המבחן והתנער מהתוצאות. גם הוא אמר - 'זה לא אני'", אומרת באנאג'י. "הוא עבר מבחן נוסף, שממנו עלה שהוא אוהב את הפירמה שלו הרבה יותר מאשר את הפירמה המתחרה. רק אז נפל אצלו האסימון. אני לא מאשימה אנשים על כך שהם מוטים. זו הסיבה שאנשים מגיבים טוב למסר שלי. אני רק אומרת שצריך להילחם באינסטינקט. כפי שיש אנשים שמעדיפים להדחיק בעיות בריאותיות שדורשות טיפול - כך גם אנחנו כבני אדם צריכים להבין כיצד המוח שלנו פועל. זה תהליך לא נעים, אבל הכרחי ומשחרר".


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא14/8/2014

אפרופו סטיגמה - יש סטיגמה שמביאה תועלת?.
כידוע הסטיגמה היא מין מפלצת שנמצאת בתווך שבין כולם לכולם. אבל אולי מעניין לשים לב שיש סוג אחד של סטיגמה שנבדל ושונה מאחרים. כי הרי כל מי שסובל מסטיגמה, בלשון המעטה, אינו מרוצה בכלל מכך שהסטיגמה רובצת עליו ומפריעה לו רבות בכל התנהלותו במסגרת המציאות. כך, המתמודדים מרגישים שהסטיגמה מפריעה להם, המשפחות מרגישות את עולה הכבד של הסטיגמה, והציבור מרגיש שהוא חסר אונים כאשר מישהו מתוכו מפתח סימני חולי נפשי קל והסטיגמה חוסמת בכוח כל אפשרות לתקשורת עם הסביבה.


לא כן אנשי המקצוע !


האחרונים מעדיפים מצב בו הסטיגמה שורה עליהם ולמעשה מגינה עליהם היטב מפני יידע לא סימפטי המעוגן במציאות אשר מבחינתם עלול להזיק להם אלפי מונים מן הסטיגמה עצמה אם יתפוס אחיזה בציבור...


למשל, אנשי המקצוע יעדיפו שאלפי מקרים לא חוקיים או לא מוסריים, שמתרחשים השכם והערב במרפאות ובבתי החולים הפסיכיאטריים, ייחשבו וייתפשו כ"סנוביזם", כ"רשלנות" או אפילו כ"רוע לב" מצד מבצעיהם, מאשר - שהציבור ייחס אותם להתערבויות טיפוליות המתוכננות מראש ותואמות את המתודה של מדעי ההתנהגות !


ולמה? פשוט מפני שאם הציבור חושב שיש אי אלו מקרים פה ושם של רוע או רשלנות או סתם טיפשות, זה לא יביא להתנפלות רבתית על המקצוע אלא רק על אותם שסרחו בשירות עצמם לכאורה. כי לדעת רבים מאנשי המקצוע מותר בהחלט לחרוג מהחוק בשירות "אהבת המטופל" אך אסור באיסור מוחלט להיתפס!


ואילו אם מתברר לפתע שאלפי המעשים הלא חוקיים ההם, מתבצעים כתוצאה ממדיניות טיפולית רווחת, פסיכו-דינאמית למשל, אזי יקום עליהם "עליהום" כללי. התנפלות כזו עלולה ליפול, לא רק ראשם על אנשי המקצוע ספציפיים שסרחו בשטח, אלא על כל המקצוע בכללותו. זהו תסריט אימים עבור משלח ידם וייעודם של אנשי המקצוע בתחום ברה"נ בישראל מפני שהוא עלול לחבל ביכולתם לתפקד במסגרת מקצועם. שלא לדבר על תסריט קיצוני אך אפשרי של סגירת בתי החולים הפסיכיאטריים כפי שאכן קרה באיטליה ברבעון האחרון של המאה שעברה.


מכאן אני למד, שלכל דבר יש תפקיד בעולם וכל ישות עשויה להביא תועלת. קרי, אפילו הסטיגמה הנוראה יכולה לשמש כמחסה השומר ונוצר אינטרסים מקצועיים שאמנם תחילתם בחטאים מוסריים אך כאלה שבעיני בעליהם סופם עשוי לשפר ולהטיב.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=1222764