פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מזווית המטופלת: על פוליטיקלי קורקט ועל ה"מתמודדים"

מזווית המטופלת: על פוליטיקלי קורקט ועל ה"מתמודדים"

שפיות זמנית | 26/1/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

רילי ווילו כתבה השבוע באתר "המקום הכי חם בגיהינום" טור ישיר וחריף אודות הסטיגמה על חולי נפש. ווילו מתייחסת לצורך החברתי להסתיר, בין אם פיזית ובין אם באמצעו השפה, את המחלה, וטוענת שהסב-טקסט של ההסתרה הזו הוא שחולי הנפש צריכים להתבייש ולהרגיש אשמים. מומלץ לקרוא.

"סטיגמה לא ממגרים בהסתרה. סטיגמה ממגרים בקבלה. סטיגמה לא ממגרים בלשדר לחולים שכדי שיקבלו אותם הם צריכים לצנזר את פרטי הפדיחה שאופפת את חייהם כי לאנשים יהיה קשה להתמודד עם מלים שהם לא מבינים. ומה שלא מבינים, הרבה פעמים קשה לקבל. לשמחתי בעצם כתיבת שורות אלה, השפעת מתחילה לחלוף ובעזרת השם ושמן האקליפטוס כבר לא אהיה "מושפעת". מה שכן, עדיין אהיה חולת נפש, או חולת מוח, או חולה במאניה-דיפרסיה, וכל התשובות נכונות לי. אולם כשאני בחברה אסור לומר זאת. צריך לומר "מתמודדת" אבל אתם שלא תעיזו לקרוא לי ככה."

 

 


עוד בבלוג של שפיות זמנית

כתבתו של רוני וולף בעיתון דה מרקר מציגה את גרדה סאונדרס, מרצה למגדר שלקתה בדמנציה פרוגרסיבית. סאונדרס...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צחי כהןצחי כהן1/2/2014

צביאל, כתבתי שזה חשוב - תלוי מתי ובאיזה קונטקסט.. לחשוב על כך לעומק - אין לי מידע. מה קשה להבין שאני לא מבין בזה?
אשמח להיפגש ושתסביר לי, מהי דעתך. זה אינטרנט.
במפגש - תוכל להסביר לי לעומק, מהי דעתך ומדוע זה ממש חשוב - מעבר לכל דבר הקשור בטיפול.

צביאל רופאצביאל רופא1/2/2014

צחי, מה דעתך להתחיל לקרוא חוק זכויות החולה עם דגש על סעיף 13?. אם אתה לא מבין שבמדינת ישראל (כמעט) כל המטפלים פועלים מחוץ לחוק,
וגם אינך מבין ש"הסכמה מדעת" היא תנאי הכרחי לכל טיפול ובלעדיה הטיפול הוא כפוי!
אז מכאן אני כבר לא אוכל להסביר לך עד כמה העניין רציני ובעייתי,
גם מבחינת היקף התופעה, וגם מבחינת חומרתה.
אם אתה חושב שמצב עניינים שכזה יכול להימשך, אז אין לי בעייה, יש מספיק אנשים ישרים שמבינים אותי.

צחי כהןצחי כהן1/2/2014

שבוע טוב, מה זו "הסכמה מדעת" - הרי זה מונח כל כך מעורפל.. אני זוכר את הקורס שעסק בסוציולוגיה של המשפט. גם למערכת המשפט יש מגבלות ובטח הטיות. כסף? מעמד סוציואקונומי?
תכלס, כשמגיעים חרדים מאוד לאינטייק לפני אישפוז ומחליטים לאשפז - אני לא חסיד של הטפסים "תחתום כאן, כאן וכאן" זה חשוב אולי, ברמת הבחינה של הכוחות הנפשיים ואולי במסגרת הנחלת החוק במערכת מורכבת מאוד. מה לגבי אישפוז כפוי? בעייה מורכבת ביותר. איפה הדעת ואיפה ההסכמה.
מה שאתה מתכוון - זה בטיפולים קלים יותר - וזה חשוב. ולו בשל הרציונאל של, בניית האמון, מטופל-מטפל.
אבל כאשר סוקרים - את כל המערכות אשר נותנות שירות - בזה צריך לתת את מלוא הדגש?
מה עם -
1. איתור בעיות נפשיות בגיל מוקדם ובחינת האפשרויות למנוע מצוקות בגילאים מוקדמים
2. הכשרה נכונה והוגנת במקצועות הטיפול
3. התנאים בבתי החולים
4. טיפול בעבירות פליליות ואתיות
5. מבנה השיקום - בכל הרמות - הוסטלים, דיור מוגן, דיור לווין ועוד..
6. הכשרה נכונה והוגנת למקצועות השיקום
7. טיפול מערכתי במשפחות של מתמודדים. בעיקר, במיקרים של הזנחת המתמודד.
8. הסטריאוטיפים בחברה
9. הסטריאוטיפים אצל המתמודדים
זה ככה על קצה המזלג.. יש עוד המון.. וצביאל - לא הכול אני יודע.. (ראבאק :) )

צביאל רופאצביאל רופא1/2/2014

מתפלא עליך צחי: אתה לא מבין שמטפלים באלפי מטופלים ללא הסכמה מדעת?. שמוגדרת היטב בחוק ... מה, אתה לא מבין שאדם שמטופל בלי שהסכים, כפי שהחוק דורש, למעשה מטופל בכפייה?
זה לא עניין של פרשנות!
אולי תעיין שוב בתגובה שבה אני מצטט מהחוק את סעיף 13-ב'.

צחי כהןצחי כהן1/2/2014

היי, ראשית אני לא מכיר את כל מרכיבי החוק. שנית,. לאור המהות של טיפול, ברור שלא צריך להגיד הכול - אחרת זו "הרצאה באוניברסיטה" ואין נניח - העברה. אבל, מה שאתה כותב, לא נעשה - בחוויה שלך. ובכלל, תנאי חוקי כזה, אם הוא חשוב לך, וגם בעיניי יש לו טעם - רוצוי לבחון זאת לעומק - כי זה לא נעשה.
דוגרי - אני לא מבין בתרומה הממשית של זה - לגבי הצלחה או כישלון טיפול וזכויות האדם של המטופל. הנושא מורכב. ברור שראוי לבחינה - אבל אין לי החלטה מגובשת לגבי הנושא - מיתוך בורות.

צביאל רופאצביאל רופא1/2/2014

כיום רובה הגדול של הפסיכותרפיה מתבצע מחוץ לחוק - איך זה?. כי ברגע שמטפל לא מוסר למטופל את כל המידע שהחוק מחייב למסור, אז בהכרח לא מתקיימת "הסכמה מדעת".
ואם אין מצב של "הסכמה מדעת" מצד המטופל, כי חסר לו מידע על פי החוק חייבים למסור לו - אז החוק לא מתיר כלל להתחיל בטיפול.
ואם בכל זאת מטפלים, אזי הטיפול מתבצע מחוץ לחוק!

צחי כהןצחי כהן1/2/2014

היי, לגבי החוק - אפשר להוסיף על החוק ולגרוע ממנו. בהתאם לטיפול הנפשי. חשוב יותר אולי הראציונאל שבחוק. אני חושב שחלק מהדרישות שבחוק אכן נאמרות. אני מכיר מיקרים שמטפל אמר למטופל, כבר בהתחלה, שטיפול לא יעשה לו טוב ושכדאי לא לטפל ולהמשיך עם מה שיש. גם אצלי זה קרה - הטענה לגבי רגרסייה לטובת האגו לעומת רגרסייה לטובת הפסיכוזה. בכל מקרה צריך לבחון זאת ולתת לכך דגש?

צביאל רופאצביאל רופא1/2/2014

צחי יקר, עמדתי כלפי הטיפול מורכבת; אני חושב שהטיפול בי הצליח מאוד. ואין לי טענות כלפי החלק המקצועי של הטיפול. אין לי בעיה עם הסבל הרב שגרמו לי במטרה לטפל, ואפילו לא עם המסוכנות הרבה שהכניסו אותי אליה.
עם זאת, אחרי שעברתי שבעה מדורי גהינום, המטפלים לא היו מוכנים להודות אפילו בעובדות הטיפול עצמן. אני משער שעצם ההכחשה האכזרית הזו, והשתיקה המקוממת הזאת שירתה אף היא את מטרות הטיפול - עוד קצת ספרציה (השלמת "המשימה הראשונה" על פי משנתו של קרנברג).

הטענות שלי כלפי הפסיכותרפיה בישראל הם אתיות וכוללניות:
כמעט כל הטיפולים הנפשיים המשמעותיים, מתבצעים מחוץ לסעיף 13-ב' בחוק זכויות החולה ואני לא מקבל טענה כגון "המטרה מקדשת את האמצעים". מבחינתי איש לא עומד מעל לחוק, ואם זה קורה, האסקלציה כבר בפתח. הנה מתוך הבלוג שלי:

סעיף 2 לחוק (פרק ההגדרות)
2. בחוק זה - "טיפול רפואי" - לרבות פעולות אבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי;
(כלומר, בכל מקום בחוק שמדובר על "טיפול רפואי" הכוונה גם לכל סוג של טיפול פסיכולוגי! צ.ר.)

סעיף 13 לחוק
13. (א) - לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב) - לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי
לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לעניין זה, "מידע רפואי", לרבות -

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה והתועלת הצפויה;

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי-נוחות;

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.


ופה לדידי נשאלת שאלת השאלות:

- האם יש מטפל אחד בתחום ברה"נ בישראל שמוסר את כל המידע הזה במלואו?



צחי כהןצחי כהן1/2/2014

מה שאתה מתאר - קשה מאוד אבל תחשוב גם על מי שקורא?. טיפול יכול להיות קשה ואולי קשה מאוד. אף אחד לא יכול "לקחת" לך את ה- "חוויה". וזה מאוד מצער. המערכת הטיפולית לא תמיד טובה. אבל, למה הדיון הזה מתקיים?. רק לנו? הרי זה אינטרנט והשמות שלנו גלויים. המטרה שלי בחשיפת השם - שאנשים שמתמודדים יבינו שה- "מחלה" לא נוראית והבושה קיימת - אבל במידה. אשמה קיימת - אבל במידה. זה מה שאני מסוגל לעשות כרגע. לחשוף את שמי ואת דעותיי.
"מחלת נפש" / "טיפול כושל" - זה לא, תמיד, סוף העולם ובטח אפשר לחיות עם - "המחלה" ועם "הכישלון בטיפול". לאחר תקופה אפשר לנסות טיפול אחר, גישה אחרת. רצוי לבדוק - למה הטיפול כשל?
"מחלות הנפש" הינן שונות. "הפרעות אישיות" הינן שונות. ה- DSM - משתנה. איבחון פסיכיאטרי לא בהכרח - "אמיתי". טיפול נועד להרחיב ולשפר את מה שהיה, שעכשיו ושיהיה. נזקים שונים קרו. כל מתמודד בדרכו שלו.
הניסוח של "מחלת נפש" - מתפוגג עם ההתמודדות משום שאדם "חולה" מבין - שזה "מותג". מותג שמצמצם מאוד את עצמו. ישנם כל כך הרבה הסברים ל- "מחלה". יש תקופות טובות עם ה- "מחלה" וחשוב להבין גם את ההסבר ל- "מחלה". טראומות וחוויות קשות מאוד!. לפעמים יותר גנטיקה ולפעמים ממש הסבר סביבתי.
כדאי לפעמים לחשוב על לדבר. לדבר על - הטראומות ועל החוויות הקשות. כדאי לנסות ולעבור טיפול. פסיכיאטרי ובדיבור. מה שבטוח שאפשר לחיות עם "המחלה". וברור - שבעזרת המערכת הטיפולית. קצת לבעוט וקצת לקבל את המערכת הטיפולית.
כדאי לחשוב, ואולי בעיקר - על מי שקורא את הדברים. אישית, אני חושב שטיפול יכול לסייע ביותר. גם לנוירוטי. וגם לפסיכוטי. גם למצוקה זמנית. גם טיפול ממושך בבבעיות - נניח "מחלת נפש". אני לא פסיכיאטר, ולכן, לא אהבתי את ההצגה הלא אחראית של המאמרים, כאן, על הלא יעילות שבתרופות. לא למדתי, להיות מטפל. אני חושב שלכתוב רק בגנות הטיפול זה - חבל ולא מתחשב באמת - במי שעובר טיפול. יש אנשים שעוברים טיפולים ארוכים ומרוצים מהתוצאות. יש כאלו שלא מרוצים. כל אחד ו- "החוויה" שלו.
אם מישהו קורא את הדיאלוג הזה, אז חובה, לדעתי, להציג גם עמדה הפוכה. אולי כדאי גם לחשוב לעומק - באופן שמדבר על מה שעברת ועל מה שאחרים עוברים. הטוב והרע.
אישית, עברתי טיפולים ארוכים. היה ועדיין - לא קל. אני כן חושב שטיפול עמוק, יכול מאוד לעזור. מקריאה של ספרות על תיאוריות טיפוליות, ובמקביל לעבור טיפול - התהליך עוזר מאוד. אני בעד "המניפולציות" המאוד מתבקשות בטיפול. אני חושב שרצוי מאוד שמטפל ירגיש מתי טיפול יכול להפוך הרסני, אבל לא כל טיפול הוא הרסני. להיפך, ישנה מערכת טיפולית ומשקמת - שעוזרת.
גם אם לא חושבים כך תמיד, לאורך הדרך, ניתן להרגיש באופן שונה - לגבי הטיפולים. וזה העיקר - לנסות ולחשוב גם אחרת. החשיבה על החיים משתנה. יש סיפוק מעבודה על עצמך. יש משמעות לדברים. ויש אופטימיות. הרבה אופטימיות.
לעשות קופי פייסט של טקסט זה אולי מהיר אבל - האם התוכן - רלוונטי תמיד?
בקיצור. אני חושב אחרת. ממש אחרת. ואני חושב גם על מי שקורא את הדברים. אני מכבד את דעתך. אני לא הולך לפתוח את התובנות מהטיפולים שלי. כל אחד יכול להזדהות עם טקסטים שונים, אבל כל אחד יכול לחוות - חוויות אחרות ושונות.
אני לא מחפש תעודות הצטיינות. החיים בצל ה- "מחלה" לא קלים. אבל יש דרך וכדאי להתמודד. כדאי לפנטז מחוץ לטיפול וע"י טיפול - על חיים פחות או יותר מהנים ונורמאליים. לי ברור - שזה אפשרי..

צביאל רופאצביאל רופא1/2/2014

צחי, זה קטע שכתבתי מזמן, אך עונה על שאלתך באופן כלשהו, לא? [ל"ת].

צחי כהןצחי כהן1/2/2014

צביאל, למי אתה כותב את מה שכתבת? [ל"ת].

צביאל רופאצביאל רופא31/1/2014

בנעליים של מטופל פסיכו-דינאמי ....
שלום לך אשת המקצוע,

אני מניח שלמזלך את לא הוגדרת כחולת נפש... גם לא עברת טיפול פסיכו-דינאמי בן יותר מעשר שנים רצופות... ולא נגרמו לך נזקים הפיכים או בלתי הפיכים כתוצאה ישירה של הטיפול... ולא נעשו כלפייך מניפולציות מייסרות, שאחר כך הבנת היטב שהן הועילו לך... כן, בתחום האב-נורמאלי הזה יש גם כאלה חיות מוזרות ...

ולא הכרת את דיווחיהם של עשרות חברייך שהוגדרו כחולי נפש על אודות המניפולציות שעשו להם .. ולא ליווית תשעה מחברייך ששלחו יד בנפשם, המנוקבת ככברה, כתוצאה ישירה מלחץ מטפליהם אל בית החיים...

והמטפלים שלך לא פיתחו כלפייך, באופן סדרתי, יחסי אובייקט ממושכים והדוקים כדי להשליכך אחר כך מהם והלאה, כדי לשחרר אותך מתקיעות (פיקסציה) רבת שנים ולהובילך לעצמאות...

והמטפל שלך לא שאל אותך בפנייך המייחלות למוצא פיו: האם תרצי להיות כמו היטלר? והמטפל שלך לא השפיל אותך עד עפר, בלב מתייסר, כדי להרחיקך ממנו למרות שאהב אותך בכל ליבו...

ואת לא שוחחת על כך עם מאות אנשים מאז, וליבך מנופץ... ואת לא הלכת לישון עם זה בלילה ואת לא קמת עם זה בבוקר... ואת גם לא הוצאת לאור ספר נורא בנדון... ואת גם לא התגרשת בגין הטיפול רב העוצמה בעוד מטפלייך נוטשים אותך ברגעים הכי קשים, זורקים לכלבים... ולא פוטרת מהעבודה כתופעת לוואי של הפסיכותרפיה האימתנית... ולא נגרמה לך נטישת לימודים אקדמאיים בגלל החולי שהתחיל לבצבץ כתוצאה מהלחצים ... ולא נשלל רישיון הנהיגה שלך לשנה תמימה על לא עוול בכפיך כחלק מהמכבש שהופעל על אישיותך הבלתי בשלה... ולא הרטבת בלילה את הכריות בבכי תמרורים... ולא ביקשת יום יום ולילה לילה את נפשך רק למות, ולא התחננת בכל ישותך לבואו המשחרר של מלאך המוות...

אז ראי נא מטפלת יקרה, אני לא מאחל זאת לאיש, אך בכל זאת בואי נחליף לרגע תפקידים, רק לרגע...

כי אולי אם כל זה אכן היה קורה לך בחייך, ולא לי, אז מן הסתם גם לך היה קשה לחוות, להבין, לקלוט, לבלוע, להסתגל, להפנים, להמשיך לחיות... כי ברקע היית שומעת השכם והערב את ההכחשות לחלק נכבד ומשמעותי ממציאות חייך שנמשכה מעל לעשר שנים. כן - אותן הכחשות אכזריות פרי בורות ההדיוטות, אותן שתיקות מתחמקות פרי דיסציפלינת אנשי המקצוע המלהטטות בך ואגב כך פוצעות, קורעות נתחים נתחים מנשמתך הפצועה.

ואולי, אם אכן כך היה קורה, אולי אז, גם היית נתקלת באותו חוסר הבנה משווע של איזה צביאל אחד כמוני, שלא היה מאמין לך כלל...

ואז, אולי את היא זאת שהיית כותבת לי את קטע זה.



צחי כהןצחי כהן31/1/2014

מה רע בטיפול דינאמי? ובאמת כל הכבוד רק חבל. שזה מסתיים כאן?

צביאל רופאצביאל רופא27/1/2014

דווקא לאנשי מקצוע הסטיגמה מביאה הרבה תועלת. יופי רילי !!

אבל מסתבר שלא כל הסטיגמות דומות ...
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=1222764