פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

אירועים

13
פברואר

יום עיון ילדים ונער: דיון מחודש בסוגיות של טראומה בפסיכו' פסיכואנליטית

13/2/2019 | פורסם על ידי אורית ברקת

האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית מזמינה אתכם ליום עיון שני השנה
של החטיבה לילדים ונוער.

"דיון מחודש בסוגיות של טראומה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים ונוער "

יום רביעי 13.2.19 בין השעות 08:30-15:00

יו”ר יום העיון: גב’ מונה זופניק

תוכנית :

08:30-09:00 -התכנסות

09:00-09:15- דברי פתיחה – גב’ מונה זופניק

09:15-10:30 הרצאת פתיחה: “הילד האובד” – מר יהושע זיו

10:30-11:00 הפסקה

11:00-12:30 עבודה בסדנאות

12:30-13:00 הפסקת צהריים

13:00-14:30 המשך עבודה בסדנאות

14:30-15:00 שאלות מהקהל, דיון וסיכום

יו"ר יום העיון : מונה זופניק – פסיכולוגית קלינית בכירה , מתמחה בעבודה פסיכודינמית עם ילדים ונוער. מדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה שונות באוניברסיטת תל אביב ובאופן פרטי. בעבר הקימה וניהלה את היחידה לטיפול בילדים ונוער במכון לפסיכותרפיה ברשפון. היום מדריכה קבוצתית ב”עמך” ו”בעמותת אלה”. חברה בצוות חטיבת הילדים והנוער באגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

תקצירים :

הרצאת פתיחה: “הילד האובד” – מר יהושע זיו

בהרצאה זו אנסה להעלות כמה מחשבות על חווית הטראומה הנובעת ממערכת יחסים ראשונית אלימה. מיקוד זה כמובן שמעמיד את הילד במרכז. הן הילד כנושא הטראומה, אך גם הילד הארכיטיפי שהופך להיות כל כך קריטי בסיטואציה הטראומטית. אנסה להתחקות אחר ההגנות הנבנות סביב חווית הטראומה הילדית. עוד אנסה להעלות מחשבות על ההתנהלות הקלינית ועל המקום המיוחד שהסיטואציה הטראומטית מעמידה אותנו המטפלים. משום שמדובר בחוויה רגשית מאד מורכבת שלרוב מתקשה להתנסח במילים, הדגש בהרצאה יהיה על החוויה. אנסה לחשוב יחד איתכם דרך הדוגמאות שאביא מהקליניקה. ננסה להרהר את החוויה הקלינית ודרכה להבין מעט יותר על מהות החוויה הטראומטית.

יהושע זיו – אנליטיקאי יונגיאני מדריך ומורה במכון הישראלי לפסיכולוגיה אנליטית. מורה ומדריך בתוכנית לפסיכותרפיה בגישה היונגיאנית באוניברסיטת בר אילן. מקים ובמשך שנים רבות מנהל התחנה למשפחה ולילד בגבעת חיים איחוד.

סדנאות לבחירה :

דיאלוג גוף-נפש על רקע של התעללות בילדות – ד”ר גלית בן אמיתי וגב’ קרני ישי

התעללות מינית בילדות משאירה את חותמה בגוף ובנפש. לנרטיב של פגיעה מינית יש מאפיינים שמייחדים אותו : הוא בד”כ נחשף בהדרגה, עם רבדים שנשארים קבורים עמוק, טמונים בגוף, סמויים ממודעות.הגוף זוכר חוויות שנמחקו מהזיכרון המודע. שפתו שונה. חוויות עבר מוטבעות בו ובאות לידי ביטוי באופנים שונים, חלקם מוכרים מהשדה הקליני (פציעה עצמית, התמכרויות, הפרעות אכילה, סומטיזציה ועוד), חלקם מגולמים במבעים דינמיים של תחושה ותנועה.

במציאות שבה טראומה מינית הפכה להיות חלק מעשי בעבודה עם ילדים במסגרות השונות, אנו מבקשות להעמיק ולגלות את הרבדים הסמויים, הלא מודעים שמביא הגוף לצד הידע התיאורטי של תחום זה. נשים זרקור על ביטויים סימבוליים של הגוף והתנועה, כדרך להבנת החוויה הנפשית של הילד. נשלב ידע תיאורטי מהשדה של טראומה מורכבת על רקע של התעללות מינית בילדות. נתייחס לנרטיבים שונים של טראומה מורכבת וביניהם הנרטיב הקליני, החברתי, המשפטי, הטיפולי, נקשיב וניתן במה לנרטיב הגופני. נזמין את הקבוצה למקד את ההקשבה לביטויים הגופניים והתנועתיים של המטופל/ת, מתוך חיבור והקשבה לגוף שלנו כמטפלות/ים.

הסדנא תשלב התנסויות תנועתיות.

דר’ גלית בן אמיתי – פסיכיאטרית ילדים, מטפלת, חוקרת ומרצה בתחום של איבחון וטיפול במצבי התעללות בילדות וטראומה מורכבת. מרכזת התוכנית לטיפול בטראומה מינית, היחידה ללימודי המשך בבי״ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. קנדידטית במכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית.

גב’ קרני ישי – אנליטיקאית יונגיאנית, מטפלת בתנועה, מדריכה מוסמכת, מרצה בתוכניות הכשרה למטפלים. בעלת ניסיון רב עם אוכלוסיות מגוונות בתחום בריאות הנפש והחינוך. משלבת בעבודתה הטיפולית את שיטת “הדמיון הפעיל” (יונג) ועיבוד חלומות באמצעות הגוף והתנועה וטכניקות נוספות ממוקדות גוף .EMDR, S.E, Focusing

הדרכת הורים כמקור לצמיחה של ילד אשר מתמודד עם טראומה מינית – ד”ר ענבל לוסטיג

הסדנא המוצעת תעסוק בסוגיות הקשורות להדרכת הורים במקרים של פוסט טראומה עם דגש על טראומה מינית.

ילד אשר חווה טראומה מינית בין אם בתוך המשפחה או מחוצה לה, חווה אובדן אמון בעולם. כפי שמסבירה הרמן בספרה “טראומה והחלמה”. אובדן האמון לצד התלות האימננטית שקיימת ביחסיו עם העולם מובילה באופן ישיר לתחושה של התפרקות ופגיעה ממשית בתחושת העצמי שלו. הרמן ממשיגה עקרון זה באמצעות מושג “הקיטוע”. “הקיטוע הופך לעקרון מרכזי של האישיות, ומשום כך נמנעת אינטגרציה רגילה של ידיעה, זיכרון.” הקיטוע וחוסר היכולת לעבד את הפגיעה עלול להוביל להתפתחות של דיסוציאציה ופגיעות קשות אחרות בבריאות הנפשית שלו.

התערבות והדרכת הורים במקרים קשים אלו יכולה להוות מנוע “לצמיחה פוסט טראומתית” מושג שטבעו טדשי וקלהון (Tedeschi and Calhon, 1995) . זוהי האפשרות שמצויה בליבו של תהליך הטיפול בילדים שנפגעו על ידי טראומה. הרמן מציעה שני עקרונות שיחזקו ויובילו לצמיחה והחלמה לאחר הטראומה. הראשון הנו העצמה (empowerment), והשני הנו יצירה קשרים חדשים. באמצעות יצירת קשרים אלו טוענות הרמן ואלווארז יכול להתרחש תהליך ההחלמה. מאחר ובתוכם טמונה האפשרות לייצר הבנה ומשמעות של הטראומה שעבר. ויניקוט מחזק אף תפיסה זו על ידי הדגשתו את תפקיד המטפל בחיזוק המשפחה לאחר המשבר במטרה לעזור לה לשוב ולתפקד. תמיכה, הכרה והכלה המשפחה בתפיסתו יכולות להחזיר לילד את האמון בעולם המבוגרים תוך בניה מחודשת של הבנה אודות הפגיעה שעבר בד בבד עם יצירת תחושת הסולידריות והשתייכות למשפחה.

ד”ר ענבל לוסטיג – עובדת סוציאלית M.S.W, מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, P.H.D במסלול לפסיכואנליזה ופרשנות. עובדת ‘מרכז לבריאות הנפש גהה’, מחלקת מבוגרים. קליניקה פרטית ברמת גן, עוסקת בטיפול במתבגרים ובוגרים צעירים במקביל עוסקת בהדרכת הורים לאוכלוסיות אלו.

“אבידות ומציאות”-לאבד את ההתאבדות למצוא אותה ולעבד – מר אלי אבידר

ויינטה מטיפול. מרואיינים באינטייק נער בן 16 ואימו אלמנת צה”ל שבעלה התאבד לפני 6 שנים. לשאלה איך התאבד האב עונה האם בקורקטיות “תלה עצמו בפתח הבית”. הבן” פעם ראשנה שאני שומע זאת למה לא סיפרת לי?! ” האם” אף פעם לא שאלת” .

אצל צ’כוב האקדח שנמצא על הבמה במערכה ראשונה יורה במערכה שלישית. במקרה שלנו האקדח יורה במערכה ראשונה באב המתאבד והדי הנפץ נשמעים היטב במערכה שניה ושלישית. פעמים רבות האב המת-חי יצג מודל פרובלמטי כי לפני התאבדותו תפקד באופן חלקי על רקע PTSD שנבע מהשירות במערכת הביטחון. אציג כמה סיפורי מקרה בהם הדי הנפץ האקדח הצ’כוביאני (לעיתים ממש באקדח ) של האב המתאבד ואיך בחר לפתור את הטראומה הטרגדיה –מתפוצצים אצל המטופל הטיפול ובREVERIE המטפל. בחוויה שלי עוברים בתוכי אותם גלי הדף רדיואקטיביים אותם היטיבה לתאר פרופ’ יולנדה גמפל כמטאפורה העברה בינדורית רדיואקטיבית של טראומה במשפחה .. בטיפול בקליניקה אני נוכח כיצד המתח והקיטוב בין חיים ומוות נוכחים בחיי הבן במרחב הטיפולי ובתוכי ועולה במטפל הדילמה ,האם להחיות את נושא המוות או להמיתו. כי כדי לחיות על הנער להתעלם מהחלק המת חי ואת הדימוי “בנו של המתאבד” . בשיחות עולה הדחקת החלקים הממיתים כדי לאפשר חיים . עם התקדמות הטיפול עולה ההבנה כי כדי לחיות עלי כמטפל להחיות בו רוח הרפאים של האב. ואז מגיע צו גיוס. הגיוס לצבא מייצג עבור הנער נורמטיביות התמודדות המסמלת חיות ומנגד כניסה ממיתה בפוטנציאל שלה למסגרת בה האב הומת . ישנה גם הכפילות של האם ששותפה לתהליך ונכנסת למשבר של חיים מול מוות בהסכמה שיתגייס לצבא.

אלי אבידר-MA בפסיכולוגיה שקומית. פסיכולוג חינוכי מומחה מדריך. פסיכותרפיסט דינמי וקוגניטיבי. עובד בפרקטיקה פרטית בראשל”צ. בין היתר מטפל בבנים של גברים שהתאבדו במסגרת שירות הביטחון של מדינת ישראל ועומדים לפני גיוס לאותה מסגרת הנתפסת שקטלה את האב. עובד עם בני נער ומבוגרים בגישה אינטגרטיבית ; משלב בעבודה מחוץ לגישה דינמית התייחסותית וגישות הגל השלישי בתחום הטיפול הקוגניטיבי-גם כלים מתוך טיפול באומנות הבודהיזם נאורו פסיכואנליזה והגישה המערכתית מבית טביסטוק. עובד בין היתר מול משרד הביטחון ומטפל בנכי צה”ל ובמשפחות שכולות בתחומים של טראומה וצמיחה ממנה .

“כוחותיי הזעירים – מה רבו הסיפורים” – סדנה חווייתית – גב’ גלילה טבצניקוב אורן וגב’ יהודית אברהמוב

עבודתו של המטפל בילדים שחוו טראומה מורכבת ומקפלת בתוכה התמודדות ואתגר. תהליך ההשלמה עם כאב, אובדן, טראומה או התעללות הינו דרך ארוכה ומפותלת, שלא תמיד ניתן לבטא ולחוות אותה במילים. המטפל נדרש ללוות את הילד במסע רווי הכאב, להכיל את חוויותיו ולעבדן. ילדים במצב פוסט טראומטי/ שחוו טראומות, מתקשים בשל תהליכי דיסוציאציה לספר את סיפור חייהם. על המטפל לפתח הקשבה מיוחדת לסיפור חייו של הילד, לתמות דרכן הוא תופס את עצמו ואת האחר, לאופן בו הוא מארגן את חוויית חייו. עליו ללמוד את המבנה הסיפורי שקיים אצל הילד, כווני ההתפתחות שלו, קונפליקטים המעסיקים אותו, דרכי התמודדות אמונות ורגשות.

שימוש בסיפורים , מיתוסים ואגדות לשם ריפוי היה מקובל בתרבויות עתיקות רבות. שפת הסיפור, שפה של דימויים ומטאפורות, מאפשרת לנו לעכל גם את החוויות הקשות ביותר לעיכול. האגדה מספקת מצע לנפש לבוא לידי ביטוי וחושפת את מקורות החוסן, שמשמשים את הילד במסע ההישרדות שלו. בסדנה הנוכחית נתבונן בסיפור דרך מודל החוסן הרב ממדי (להד, 1993) נחקור מהם מקורות החוסן, מהם סגנונות ההתמודדות של הפרט בהתמודדות עם קושי, משבר וטראומה. זאת דרך כלים של דמיון, יצירה, משחק וחיבור חווייתי.
◾להד, מ. (1993).איתור משאבי התמודדות באמצעות סיפור בשישה חלקים, מודל BASIC PH,בתוך: פסיכולוגיה בבית הספר ובקהילה. בעריכת ש. לוינסון. תל אביב : הדר עמ’ 55-70

גלילה טבצניקוב אורן – מראשוני הדרמה תרפיסטים בארץ. בוגרת בית ספר לפסיכותרפיה בבר אילן מ1998.הייתה בצוות המוביל של תכוניות ההכשרה הראשונות בארץ ללימודי דרמה תרפיה. ריכזה תוכנית הכשרה לדרמה תרפיה של המכללה האקדמית תל חי –במרכז. עבדה בארץ ובחול במסגרות חינוך, רווחה, ובריאות הנפש.היום , יו”ר ועדת האתיקה של י.ה.ת. מרצה במכללת תל חי ובתוכנית להכשרת דרמה תרפיסטים בשוויץ. עובדת בקליניקה פרטית, ומדריכה ומלמדת מטפלים באמצעות אומנויות, עוס”ים, וצוותים רב מקצועיים “טיפול במשחק” ועבודה עם משפחות בסיכון.

יהודית אברהמוב – עו”ס MSW, מטפלת בדרמה, מטפלת בילדים נוער ומבוגרים בקליניקה פרטית במושב משמרת, וברמת גן , מדריכה עובדים סוציאליים ומטפלים במרכז חירום בפנימיית נווה מיכאל, בעמותה לילדים בסיכון. מלמדת בתוכנית לפסיכותרפיה לילדים ונוער בגישה פסיכואנליטית, בביה”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. שחקנית בקבוצת תיאטרון פלייבק “מראות”.


“מיתוסים וטראומה”- יצירת “הנרטיב המאחה” בטיפול במתבגרים נפגעי טראומת ילדות- גב’ יהודית לויזון

הסדנא תכלול התנסות חווייתית והצגת- מקרה המייצגות את המודל של: “מיתוסים וטראומה” ויצירת: “הנרטיב המאחה”.

בניית הנרטיב של הטראומה ואיחוי השבר הביוגרפי הם בליבה של הטיפול בטראומה. הסיפור שהודחק בשכחה דיסוציאטיבית מבקש לצאת לאור, הנפש מנסה לספר את סיפורה ולעשות תיקון לאזורי הטראומה שקפאו בזמן. ההגנות הדיסוציאטיביות מונעות את יצירת הסיפור, מנתקות את האירועים הקשים מהתודעה ומהזיכרון ומונעות לכידות והתגבשות, כלומר משבשות את תהליך האינדיבידואציה. פירוש המילה אינדיבידואל הוא השלם. כך שההגנות הדיסוציאטיביות גורמות להישרדות בחלקים ומרחיקות את האדם מהגרעין הפנימי שלו ומהמימוש העצמי שאליו נועד מלכתחילה.

דרך הלא-מודע, בעזרת חלומות, ציורים, כתיבה וכו’, הנפש מנסה לספר את ה”סיפור האחורי” לסיפור הטראומה שדונלד קאלשד (אנליטיקאי יונגיאני, חוקר טראומה מוקדמת) מכנה: “האמת של הנשמה.” הוא אומר שהוא מסופר ממקום מאד עמוק של הנפש. בסיפור זה מופיעים אלמנטים מיתיים, קדומים, כיון שחלק מהנפש נשאר ברובד קדום (ארכאי בלתי-מואנש). החומר להצלת הנפש נבנה מחומר ארכיטיפי.

תהליך הכנסת רסיסי הזמן שקפאו בזמן האירועים הטראומטיים ואימוצם אל תזרים הזמן של ההווה, כמו שילובם של “הסיפור האחורי” (המטאפורי) לטראומה והסיפור הביוגרפי מרמזים על תהליך טרנספורמטיבי והמשך תהליך האינדיבידואציה ששובש.מתבגרים נמצאים בשלב התפתחותי בו עשויה להתאפשר התרחקות רגשית מסוימת מההורים והתמודדות עם זיכרונות דיסוציאטיביים הטמונים בסיפור הביוגרפי שאינם יכולים להתאפשר בילדות.

יהודית לויזון – ביבליותרפיסטית ואנליטיקאית יונגיאנית בכירה, מפתחת מודל “מיתוסים וטראומה” (זוכה “אות אמינות” 2011) לטיפול, למחקר ולהוראת הנושא של טראומת ילדות. מרצה בתוכניות הכשרה יונגיאניות ובמרכזי פסג”ה במשרד החינוך. מטפלת ומדריכה בקליניקה בחיפה. עבדה שנים רבות ב”אהבה” פנימייה טיפולית.

הקדימו והרשמו
מס' המקומות מוגבל בסדנאות
מצפים לראותכם

מחיר כרטיס : מחיר רגיל – 230 ש”ח.
חבר אגודה/ סטודנט/ מתמחה – 200 ש"ח

ליצירת קשר :
נא לפנות לאורית ברקת
מנהלת המשרד
האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, ת.ד. 6066 הרצליה 46159
טלפקס: 09-9587717,כתובת מייל :iapp@bezeqint.net
כתובת האתר: iapp-psy.org