פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
יובל כרמי - פסיכולוג קליני - מפלצת

יובל כרמי - פסיכולוג קליני - מפלצת

ד"ר ניצה ירום | 13/2/2021 | הרשמו כמנויים

הפסיכולוג הקליני בן ה-66 יובל כרמי מירושלים מואשם על ידי מטופלות צעירות שבהן טיפל וסבלו מפגיעות מיניות בילדותן ובנערותן - בכך שכפה עליהן יחסי מין במסגרת הטיפול. הן אומרות שהוא ניסה לשכנע אותן שזה חלק מהטיפול, והוא אומר שזה קשר של הסכמה הדדית.
כל הקורא טקסט שכזה יגיד בלי ניד עפעף - שמדובר ביחסי מרות, והמין לא קביל במערכת זו. הוא איש מקצוע ותיק - הוא לא קלט?
הן ניסו להיחלץ - והוא דחף אותן חזרה פנימה.
אני מדמיינת בעיני רוחי שהקהילה המקצועית מגיבה בעלייה על הבריקדות - לא מוכנה לתת למקרה הזה להיבלע בתוך חדשות הקורונה וטלטלות השלטון. הזמן חייב לעמוד מלכת - המעשה שלו חייב לעצור את הפעילות השוטפת שלנו ולהכריז: לא עוד!
לא משנה לי שאומרים או כותבים שיש מחקרים ודיווחים שיחסי מין שכיחים בפרקטיקה הפסיכולוגית. בעיני המעשה של יובל כרמי הוא בלתי קביל בעליל. בספרות ישנן דוגמאות איך מטפלים ומבוגרים אחרים מתמודדים בהצלחה עם פיתוי מיני ביחסים טיפוליים והוריים. עומדת אל מול עיני הדוגמא של הפסיכואנליטיקאית האמריקאית האמיצה ג'ודי דייויס שמתארת במאמרה מ-1996, שהוא המשך מאמר הידוע 'אהבה אחר-הצוהרים' (1994) כיצד בעלה נמנע בפתאומיות מבתם הצעירה שמגיחה לחדר לבושה בבגד סקסי צמוד - ונפגעת מתגובתו. הבת שפתאום מבליחה כאישה, המטופל המתמטיקאי היבשושי שפתאום מופיע כגברבר סקסי - שניהם מעוררים תגובה יצרית; אלא שכפסיכולוגים וכהורים יש לנו ולבני אדם בכלל אפשרות לשלוט בעצמנו, לראות את התלות והאמון של הצד השני - שעלולים להיפגע לעד. יכול להיות שהפיתוי קיים, והמאבק בין היצר למצפון ולאחריות הוא לחם חוק של קיומנו.
במקרה של יובל כרמי אינני מסכימה להסברים פסיכולוגיסטיים. מעשהו - מעשה מפלצתי. המקרה שלו הוא עבירה שצריכה להיות מוקעת ברעש גדול, להעניש בבידודו או בפיצוי המטופלות. עדיין - כמה שלא יפצה כלכלית - הנזק נעשה!
מה שמדהים ואסור שיעבור לסדר היום הוא מי היו הנערות והנשים הצעירות שבהן טיפל ופגע - ובעיקר, איך יכול להיות שאיש מקצוע ותיק לא הפנים את בעיית והאחריות שביחסי המרות. איך הוא איננו אמון על קריאת המציאות הזאת, עד כמה שהיא יכולה להראות לו מחמיאה או נואשת. במפגש קרוב בין גבר לאישה או בהרכבים אחרים יכולה להתקיים התעוררות אירוטית. אבל, מטפלים צריכים להיות מצוידים להבין ולפעול כאנשים מקצועיים, בעלי אחריות, שמסוגלים לפנות לעזרה כאשר משהו בהם מתערער ומסכן את יכולת העזרה שלהם. אנשי מקצוע מכירים את הנוהל הזה. האנליטיקאי מייקל אייגן מתאר באחד מכתביו מציאות של התעוררות ופיתוי - ותגובתו היתה שבמציאות אחרת זה היה יכול להיות נחמד אולי, פה - בטיפול - זה לא אפשרי.
גם אם המטופלות ניסו לחמוד אותו - מי שנוטל על עצמו טיפול בנפגעות תקיפה מינית, הרדופות בביעותי הטראומות שעברו - חייב לדעת שישנה אפשרות לפיתוי כהפעלה של חלק מהקומפלקס המקורי אצל הנפגעת. אבל זו לא הזמנה - זה תמרור שאומר שזוהי ילדה או נערה שמעלו באמונה וניצלו את חוסר האונים שלה, אולי תוך עוררות, אבל במחיר פרוק אישיותה להמשך חייה. איזה נבל סוטה יכול להיות פסיכולוג שכזה, איך הוא מתדרדר להיות מפלצת שכזו, שלמדה לדבר דברי נועם בשפתיים מעודנות - כשהיא מבצעת מעשיים פוגעניים אצל מי שמופקדת אצלו בנאמנות.

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

ד"ר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום22/2/2021

לא צריך לשרוף את כל הבית כדי להתחמם. אפרת ונטע - אהבתי את השיח ביניכן ושמחה שמתנהל באכסניה זו ובנושא זה. אני מסכימה עם אפשרת שלא צריך לפסול מקצוע בגלל תפוחים רקובים/מפלצות, וכן - צריך לעדכן אותו ולהוציא את חבריו מנמנום נעים בעניינים מטרידים במיוחד. אני מבינה אותך, נטע, על המאבק שלך לטובת הנפגעות, אני אוהבת את האקטיביזם הזה ואת האכפתיות שבו. הפיתוי יכול להיות חלק מקומפלקס נפשי של נפגעות, או חלק מאינטימיות שנוצרת במרחב הסגור של החדר והקשר, והיא דורשת ממטפלים א' ב' של התנהלות לא פוגענית, שלוקחת אחריות על המתנהל במרחב הטיפולי. המטפל חייב לדעת לקרוא את המפה, להתבונן בתהליכים שבתוכו ובחדר. לכן אני באופן אישי סרבתי לדון את יובל כרמי במושגים שכיחים של העברה נגדית שהתפספסה.
אתן מוזמנות להמשיך, ואוסיף כשיהיה לי מה.
תודה על קולכן והאכפתיות שלכן.

ד"ר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום21/2/2021

ביטוי הזעזוע ופעולה נדרשת. שרון, תודה על תגובתך.
ריבוי ההתייחסויות בערוץ הפסיכובלוגיה למקרה של יובל כרמי מראה שישנה התעוררות בקהילה המקצועית, אבל כולנו לא מפוקסים לגבי הפעולה הנדרשת. אני הייתי נרגעת אם גוף פסיכולוגי רשמי כמו הסתדרות הפסיכולוגים או הפסיכולוג הראשי של משרד הבריאות היה מנסח מדיניות ענישה, הכשרה וטיפול במקרים כאלה, ומעלה אותה בראש חוצות. הוינטלציה הריגשית חשובה - שנבהיר לעצמנו את גועל הנפש והזעזוע מפגיעה בנשים ואנשים פגיעים במסגרת מקצוע שנועד לרפא ולהיטיב. האתיקה שלנו היא לא מנת בחירה בארוחה מגוונת - היא הליבה והמנדט!

ד"ר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום21/2/2021

ביטוי הזעזוע ופעולה נדרשת. שרון, תודה על תגובתך.
ריבוי ההתייחסויות בערוץ הפסיכובלוגיה למקרה של יובל כרמי מראה שישנה התעוררות בקהילה המקצועית, אבל כולנו לא מפוקסים לגבי הפעולה הנדרשת. אני הייתי נרגעת אם גוף פסיכולוגי רשמי כלשהו כמו הסתדרות הפסיכולוגים או כמו הפסיכולוג הראשי של משרד הבריאות היה מנסח מדיניות ענישה, הכשרה וטיפול במקרים כאלה, ומעלה אותה בראש חוצות. הוינטלציה הריגשית חשובה - שנבהיר לעצמנו את גועל הנפש ואת הזעזוע מפגיעה בנשים ואנשים פגיעים במסגרת מקצוע שנועד לרפא ולהיטיב. האתיקה שלנו היא לא מנת בחירה בארוחה מגוונת - היא הליבה והמנדט!

ד"ר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום15/2/2021

זאב בעור של כבש?. אפרת ונטע שלום, בדרך כלל אני זהירה במטפורות ונדמה לי שמטפורת הזאב - הקפיצה, שהרי היה שם (במקרה של יובל כרמי ואחרים) - 'זאב בעור של כבש'. לאור תגובותיכן התייחס לשלוש נקודות:
א. המגע הבעייתי בטיפול: אני לא הצלחתי להבין איך פסיכולוג קליני הציע טיפול מיני בפועל כמשקם טראומה, לאיזו אסכולה הוא התיימר להשתייך? למה העניין הזה לא עלה כדיון מקצועי הרבה קודם?
ב. העניין המגדרי: יתכן שנשים מטפלות הן יותר זהירות בעניינים הקשורים למגע, ומגע בין-מיגדרי, בין גבר לאישה, כשהגבר הוא בעמדת הסמכות - הוא יותר חלקלק. אם אכן נשים מטפלות הן יותר זהירות במגע - איך קורה שההכשרה של מטפלים גברים לא נכנסת יותר 'לנישה הזאת'?
ג. חובת המטופלים לעירנות: ציבור הנפגעות וציבור המטופלים בכלל צריך להיות ער שמטפלים לפעמים מזיקים, מתוך פספוס או נוקשות או סיבה אחרת, ועליהם להשתמש בשיפוט שלהם!
תודה על הדברים שכתבתן.

ד"ר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום15/2/2021

בעית הקיטוב בין צייד לקורבן. תודה לאביבה ולנטע. בהתייחסות לדברים של נטע, אומר כך: יש לי בעיה עם הקיטוב בין צייד וקורבן. מחד, הנשים הנפגעות שאני מכירה הן אנשים/נשים עם כוחות, כישרונות, כאבים, קשיים ויוזמות, בצד ועם השלכות הקורבנות המינית. מאידך, אני באה ממסורת של מכלול אנושי וחושבת שגם 'נפגעת' שבחרה ללכת לטיפול לאיש מקצוע - לפסיכולוג קליני - עשתה 'חושבים' ולא נקלעה במקרה. תני קרדיט!
מבחינתי, ספר אחד לא עושה מקצוע והרמן - עם כל יתרונותיה, לא עולה בעיני על ערך ספרן של דייויס ופרולי, שבאו ממסורת טיפולית דינמית/פסיכואנליטית.
אלא, כפי שנטע מציינת ואני מצטרפת - שום הסבר על העברה נגדית שיצאה משליטה - לא מתקבל בעיני, במקרה של יובל כרמי ודומיו. כתבתי את הפוסט כי המעשים שלו החריגו אותו מלבטים מקצועיים תקניים. לא רציתי לתת לו 'הנחות מקצועיות'. אולם פסיכולוג קליני הוא לא שריד מהמאה ה-19. הגישה הדינמית הרצינית והמעודכנת לא פסולה, להפך. ואיש אחד או אנשים אחדים לא ימחקו אותה. וכן, רצוי שתתעדכן.
אבל כאן קרה שאדם ניצל את מעמדו המקצועי לפגיעה זדונית בתלויים בו. המעשה הוא שעמד מול עיני. ואולי יכולה להישאל השאלה: איך קרה שזאבים השתחלו למחנה המטפלים, וחשוב היה לי שזאבים פוטנציאליים ידעו - אתם תשלמו מחיר!