פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
למה זה כל כך טוב לדבר על הרגשות שלנו (ואיך לעשות את זה נכון)?

למה זה כל כך טוב לדבר על הרגשות שלנו (ואיך לעשות את זה נכון)?

שפיות זמנית | 15/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בניו יורק טיימס פורסמה לפני כשבוע כתבה שעוסקת בחשיבות שבדיבור על הבעיות והקשיים שלנו עם אנשים אחרים. כשמשהו רע קורה לנו, יש משהו אחד שאנחנו תמיד יכולים לעשות: לדבר על זה. אז למה אנחנו נוטים להימנע מכך או להאמין שזה לא עובד? יש לנו כל מיני סיבות לכך שקשה לנו לדבר על הבעיות שלנו עם אנשים אחרים. חלקנו (בעיקר גברים) חונכנו שלא להחצין את רגשותינו. לפעמים הרגשות עצמם שאיתם אנחנו מתמודדים - כמו למשל אשמה בגלל משהו שעשינו, או בושה בשל האופן שבו אנחנו חושבים שאנחנו נתפסים - עשויים להרגיש כל כך קשים, עד שלא נצליח למצוא את הכוחות להוציא אותם ולדבר עליהם.

חיפוש עבודה חדשה, פרידה מבן זוג גרוע או השקעה רבה יותר בעצמך הם כולם דברים מעשיים שאתם יכולים לעשות כדי לפתור בעיות בחייכם. אז מה הטעם לדבר על זה? כאשר אתם נאבקים ברגשות השליליים של עצמכם, קל להניח שלדבר עליהם זה הדבר הכי פחות פרודוקטיבי שאפשר לעשות. אבל האמת היא שהמוח והגוף שלכם מפיקים הרבה מדיבור.

כאשר אתם מרגישים רגשות עוצמתיים - במיוחד פחד, אגרסיה או חרדה - האמיגדלה שלכם עובדת חזק. האמיגדלה היא החלק במוח, שיחד עם דברים נוספים, אחראית על תגובת "ברח או הילחם". זו העבודה של האמיגדלה, ושל המערכת הלימבית בכלל, לגלות אם משהו מהווה איום, ליצור תגובה לאיום הזה אם יש צורך, ולאגור את המידע בזיכרון שלכם כדי שאפשר יהיה לזהות את האיום הזה ביתר קלות אחר כך. כאשר אתם נעשים לחוצים או מוצפים רגשית, החלק הזה במוח שלכם לוקח שליטה, ואפילו גובר על תהליכים לוגיים יותר של חשיבה. 

מחקר מאוניברסיטת U.C.L.A מצא שכאשר אתם נותנים לרגשות שלכם מילים - תהליך שנקרא "תיוג רגשות" ("affect labeling") - אתם יכולים להקטין את התגובה של האמיגדלה כאשר אתם פוגשים בדברים שמעוררים קושי. כך, לאורך הזמן, אתם יכולים להפוך לפחות לחוצים מדברים שבעבר הטרידו אתכם מאוד. למשל, אם נקלעתם לתאונת דרכים, אפילו כניסה למכונית מיד לאחר התאונה יכולה לגרום להצפה רגשית. אבל אם אתם מדברים על החוויה שלכם, נותנים לרגשות שלכם מילים ומעבדים את מה שקרה, אתם יכולים להיכנס שוב למכונית בלי לחוות הצפה רגשית.

מחקר נוסף מהאוניברסיטה המתודיסטית הדרומית מצא שכתיבה על חוויות טראומתיות או לקיחת חלק בטיפול בדיבור היו בעלות השפעה חיובית על הבריאות והמערכת החיסונית של המטופל. המחקר מציע שהנסיון להחזיק בפנים מחשבות ורגשות מהווה בעצמו גורם לחץ. הרגשות השליליים יהיו שם בכל מקרה, אבל הניסיון לדחוק אותם מצריך מאמץ, שגובה מחיר מהגוף ומהמוח, והופך אתכם לבעלי סיכוי גבוה יותר לחלות או סתם להרגיש גרוע.

כמובן שכל זה לא אומר שלדבר על הבעיות שלכם, או אפילו ללכת לטיפול בדיבור עם מטפל מוסמך, יגרום לכל הבעיות שלכם להיעלם באופן אוטומטי ויהפוך אתכם למאושרים ולבריאים. אבל, בדיוק כמו להתעמל ולאכול טוב יותר, זה יכול לתרום לשיפור כולל בשלומותכם. ואפילו חשוב יותר, זה יכול לעזור לכם להבין איך ולמה אתם מרגישים כמו שאתם מרגישים, כך שתוכלו להתמודד עם הרגשות שלכם באופן יותר אפקטיבי בעתיד. 

איך עושים את זה?

חשוב להבין כמובן שלא כל סוג של דיבור על הבעיות שלכם בקול רם יכול להועיל. למעשה, כמה מחקרים הציעו ש-co-rumination - מצב שבו אתם מתרכזים ומדברים באופן שחוזר על עצמו עם אדם אחר על חוויות שליליות בחייכם - יכול להוביל לאפקט ההפוך, ולגרום לכם להרגיש יותר לחוצים לאורך זמן ממושך יותר. כדי לדבר על הרגשות שלכם באופן יותר קונסטרוקטיבי, הנה כמה דברים שאתם יכולים לעשות:

  • בחרו את האנשים הנכונים לדבר איתם. אם ניסיתם לדבר על הרגשות שלכם והרגשתם שאתם לא מקבלים מזה שום דבר, אולי פשוט דיברתם עם האדם הלא נכון. מציאת חבר אמין שיתמוך בכם (בלי לאפשר לכם לבצע הרגלים רעים כמו co-rumination) יכולה לעזור. אם אתם צריכים עצה מסוימת בנוגע לבעיה, מצאו מישהו שהתמודד בעבר עם בעיות דומות, ובאופן הכי אידיאלי - התמודד עמן בהצלחה. ואם אתם צריכים הרבה זמן לדיבור, נסו לחלק את השיחות בין כמה אנשים. אדם אחד יכול להישחק, ומערכת תמיכה חברתית רחבה יכולה לאפשר לכם לחלק את הנטל.
     
  • בחרו את הזמן הנכון לדבר בו. הזמן המתאים לשיחה חשוב כמו בחירת האדם שאתם מדברים איתו. החברים שלכם אולי רוצים לעזור לכם, אבל יש להם גם את החיים שלהם. שאלו אותם מתי יש להם את הזמן והאנרגיה לדבר לפני שאתם פורקים בפניהם את רגשותיכם - זה יכול לעזור גם לכם וגם להם להיות מוכנים יותר לשיחה. זה גם אומר שעליכם להיות רגישים בנוגע לזמן שלהם. לפעמים משברים יתרחשו ותצטרכו להפריע למישהו, אבל רוב שיחות התמיכה יכולות לחכות.
     
  • מצאו מטפל/ת, גם אתם לא חולים נפשית. למטפלים יש לפעמים מוניטין של מי שנזקקים להם רק מי שיש להם מחלה נפשית. זה לא המצב. אתם יכולים ללכת לטיפול גם אם אתם מרגישים לחוצים מאוד, אם אתם לא ישנים טוב או אם אתם פשוט רוצים מישהו לדבר איתו. חשבו על זה פחות כמו על פגישה עם רופא ויותר כמו על מאמן אישי. בנוסף, זכרו שבדיוק כמו עם רופאים, מוסכניקים או כל מי שאתם שוכרים לשירותכם, יש טובים ויש גרועים (או גרועים בשבילכם), אז אם אתם לא מצליחים בפעם הראשונה, נסו מישהו אחר.
     
  • תנו לעצמכם נקודת סיום. לא כל השיחות על הבעיות שלכם צריכות להוביל לתכנית פעולה לשינוי מוחשי, אבל הן כן צריכות להוביל למשהו יותר מאשר לעוד תלונות. תנו לעצמכם מקום לאוורר את הרגשות שלכם, ובזמן שאתם עושים זאת, התמקדו בשאלה איך אתם מרגישים לאורך התהליך. אם אתם נעשים מותשים, קחו הפסקה. אם אתם מוצאים את עצמכם מדברים על אותם הדברים שוב ושוב בלי לקבל שום תובנה חדשה או הקלה רגשית, נסו משהו אחר כדי לעבד את הרגשות שלכם. אתם עשויים לא להצליח לתקן את הבעיה החיצונית שמציקה לכם, אבל המטרה צריכה להיות לפחות לשפר את מצב הרוח שלכם בנוגע לכך.
     
  • דברו על דברים טובים כמו על הרעים. להביע את הרגשות שלכם זה דבר בריא. להביע את הרגשות שלכם רק כשאתם מרגישים רע - לא. בין אם אתם מדברים עם חברים, בני זוג או משתמשים ברשתות החברתיות, שימו לב לחלוק גם את החוויות והרגשות הטובים שלכם כשהם מופיעים. דיבור על חוויות כאלה יכול "לחזק" אותם במוח שלכם ולעזור לכם לשבור דפוסי מחשבה שליליים בעתיד. בנוסף, זה עוזר לבנות את מערכות היחסים עם האנשים שאתם מרגישים אליהם קרבה מספיקה בשביל לדבר איתם.

כמובן שהתהליך הזה יכול להיות לא פשוט. בימים מסוימים, דיבור על הבעיות שלכם יכול להיות פשוט להתלונן על משהו שקרה בעבודה, אבל בימים אחרים אתם יכולים למצוא את עצמכם בוכים על הכתף של מישהו במשך שעה. זה יכול להרגיש מביך או לא נוח בפעמים הראשונות, אבל ככל שתיפתחו יותר, זה יהפוך לקל יותר לחלוק עם אחרים איך אתם מרגישים.


עוד בבלוג של שפיות זמנית

החל ביוסף בעל החלומות שמשחק תפקיד חשוב בתולדות עם ישראל, דרך פרויד שמשחק תפקיד חשוב בתולדות הפסיכואנליזה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.