כניסת חברים
חזרה לקהילהרוני פרישוף , פסיכולוגית קליניתhttps://www.hebpsy.net/Roni
 רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית בתל אביב. מדריכה בטיפול נפשי. באתר ניתן למצוא כרטיס ביקור, "אני מאמין" מקצועי, מאמרים, קישורים ופורום בנושא פסיכולוגיה, טיפול נפשי ועניינים שבנפש.
שיחת נפש
רמת אבטחה: פתוח לכולם
   
הודעה מקורית:
מאת:הצג את כרטיס הביקור של רוני פרישוף רוני פרישוף   [שלח דואר | הודעות נוספות בפורום]תאריך:13/6/2018 15:04

נושא:

תלות וריפוי
תוכן:

נופר יקרה,

שרדת את אחת הטראומות המזעזעות ביותר, והצלחת להקים משפחה ולהתפתח למשרת ניהול בכירה. זה מדהים ומעיד על הכוחות, הכשרונות והתקווה הטמונים בך.

באופן שיישמע אולי פרדוקסלי, גם התלות שפיתחת במטפלת, ולא רק העצמאות בתחומי החיים האחרים, מעידה על כוחותייך. יכולתך לתת אמון, להתמסר לקשר, לחוש הזדקקות, להעז לפגוש את הילדה הפנימית במהלך הפגישות, להתחבר רגשית לכאב, כל אלו מעידים על שימורן של איכויות רגשיות, שאצל שורדות טראומה אחרות ניזוקו כליל. גם רצונך לעזור לעצמך הוא הישג לא מובן מאליו, כשלצידו אורבת הסכנה להמשך פגיעה עצמית והרס עצמי האופייניים לקורבנות גילוי עריות.

העוצמות שאת חשה הן טבעיות, נורמליות, מעידות על בריאות נפשית ותואמות את תוצאות הטראומה האיומה. תהליך הריפוי חודר לשכבות העמוקות, ולצערנו הוא כרוך בחשיפה לחומרי הטראומה ובכאב נפשי. אך זהו לא כאב עקר, אלא כאבי צמיחה, והם משמעותיים. עד כמה שזה קשה, עדיף להרגיש עוצמות רגשיות מאשר ניתוק (דיסוציאציה) או סימפטומים גופניים. לאט ובהדרגה נבנים בטיפול מנגנונים נפשיים לוויסות העוצמות, ולהרגעת הטלטלות בין התופת הפנימית למציאות החיצונית המיטיבה יותר.

לשאלתך על מינון הקשר. אני רוצה להזכיר שהטיפול הדינמי של היום מוצאו מהשיטה הפסיכואנליטית שפיתח פרויד. בפסיכואנליזה של פרויד המטופלת היתה מגיעה חמש (!) פעמים בשבוע לקליניקה ושוכבת על ספה, כשלצידה כריות ולעיתים אף שמיכה. במילים אחרות, כבר פרויד קשישא הכיר בצורך של הנפש הפצועה באינטנסיביות יומיומית של קשר, ובהכלה כמעט טוטאלית של הרגרסיה הנפשית. אני משערת שהתדירות הגבוהה של המפגשים, והשכיבה הנינוחה על הספה, תרמו לריפוי לא פחות מהעבודה האנליטית והפרשנית שעשה פרויד.

אז אם נצא מהנחה שתלות וצורך בתדירות גבוהה של נוכחות הקשר הטיפולי הן דבר נכון ובריא בשלבי הריפוי, עכשיו נשאר רק להגיע להסכמה על ה״סטינג״. חשוב פה דיאלוג טיפולי פתוח וכנה. יש בהחלט שיטות טיפול שמאמינות שתדירות דו-שבועית וביניהן אפשרויות לקשר סמלי הן מועילות. אם זו גישתה של המטפלת שלך, והסכמתן על סוג, כמות וסיבת התקשורת בין הפגישות, אין שום סיבה שתימאסי על המטפלת. לה חשוב לעזור לך לא פחות מאשר לך להעזר. הפחד שלך שתימאסי על המטפלת אולי נובע מחרדות נטישה שמקורן בטראומה שעברת.

אם דפוסי התקשורת האלו (סמסים וטלפונים בין הפגישות) התהוו באופן ספונטני ולא מתוך הסכמה מדוברת, זה פחות רצוי כי תמיד מרחפים סימני שאלה, ולכן חשוב שתשוחחי על זה עם המטפלת ותגיעו להסכמות ברורות. ביטול פגישות אף פעם לא רצוי. עדיף לקיים את הפגישות ולדבר בהן על מה שחווית, ולהמשיך לחשוב יחד איך ניתן להקל עלייך את התהליך. עדיף לקיים פגישה שרובה שתיקה, או דיבור על עניינים שטחיים, מאשר לבטל פגישה. נשמע שהקשר הטיפולי יקר לשתיכן, ושמירה על הרצף שלו חיונית לשיקום היכולות הבינאישיות שלך, ולא פחות חשוב, לשיקום המגע והקשר שלך עם עצמך.

כל טוב לך!

רוני

 

 

מתחם פרסום: שים/י לב: זהו מתחם ציבורי, הדברים שתכתוב/י יהיו חשופים לכל.
מאת:
*נא להקליד את המילה : בשדה הבא: (מנגנון זה נועד לחסום תגובות של תוכנות רובוטיות)
 
נושא:
תוכן ההודעה: