ויניקוט ומיינדפולנס

 

 

 

ויניקוט ובודהיזם

 

 

עיניים טובות

בשונה מעמדת ה״לוח החלק״ הקלאסית, ואף בשונה מנוכחותו הקרירה והשכלתנית של ביון,

ויניקוט הדגיש בנוכחותו הטיפולית את מה שמכונה בבודהיזם ״איכויות הלב״. נוכחותו הטיפולית הורית, חמה ומנחמת.

יעידו על כך זכרונותיה של המטופלת הידועה של ויניקוט, מרגרט ליטל.

 

 

נוכחות אוהבת. חמלה (compassion – היות עם הסבל). קבלה חמה ללא תנאי.

ראייה מיטיבה של תופעות כמו תקפנות, עבריינות נוער, סימפטומים. יכולת לזהות בהם את התקווה.

עשיית מקום לתחושות לא מקובלות (שנאה בהעברה הנגדית, שנאת האם את תינוקה)

 

 

הכאב כמורה דרך לחיים

 

There is a crack in everything

That’s how the light gets in

לאונרד כהן

 

לסימפטום יש ייעוד

מתנה של הנפש אל עצמה

מאותת על צרכים רגשיים עמוקים

טומן בחובו אמת פנימית

השאלה לא ״לָמה״ אלא ״לְמה״

 

 

אמונה בטבע האדם והקהילה

לעומת פרויד וקליין, ויניקוט כמו גם הבודהיזם, מאמינים שטבע האדם טוב מנעוריו, ושהיצרים הראשוניים הם פרו-חברתיים.

הקלקולים נגרמים מפחד לפגוש כאב והיאחזות במהויות כוזבות (כמו אגו), שמובילים למעגלי אלימות והרסנות.

המשפחה והקהילה, במצבן הבריא, נתפסות כסביבה מאפשרת

המכוננת ערכים של סובלנות, אי-אלימות  וקבלת האחר (״השימוש באובייקט״ ״שרידת האובייקט״)

כדי לתמוך במימוש  הפוטנציאל האישי (״עצמי אמיתי״)

ולהרבות יצירה, תבונה וטוב בעולם

 

הקהילה היא אחד משלושת ״רגלי״ הבודהיזם וגם ויניקוט מצדד בטיפול מערכתי

חלומו היה להיות עובד סוציאלי

 

 

Being

היות

רצף הוויה לא-מופרעת חסרת מבנה וצורה formlessness

כאן ועכשיו

משאלתו של ויניקוט ״שאהיה חי במותי״ מדברת על לחוות במלואו כל רגע, כולל רגע הסיום

 

עם עיגון פנימי והתנהלות מתוך חוויה של אמיתיות  וממשיות realness

ולא כתגובה לציפיות וחדירות

(respond not react)

 

 

ה-being ב-doing :

המדיטציה, הרגרסיה לתלות

לא באים לפצל בין doing  ל-being.

להפך, יש בהן הפוגה והתכנסות (ריטריט), על מנת לחזור אל העולם מתוך חוויית אותנטיות, ערכיות, עשייה משמעותית וקשרים עמוקים

חיים של קשיבות, רגישות וחיבור פנימה והחוצה, גם בעת עשייה

 

מרחב ביניים

איזור המיינדפולנס

 

״קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, ״

 

איזור שהוא לא פנים ולא חוץ

בין דמיון למציאות

בין חלום לעירות

בין אני לאחר

בין התמזגות לנפרדות

בין זכרון לתשוקה

 

 

כילול גופנפש psychosomatic indwelling:

 

הבודהיזם וויניקוט שמים את הגוף במרכז תשומת הלב

החזקת האם את תינוקה

הנפש מעוגנת בגוף

התודעה מחזיקה את עצמה בחמלה

(שיטת התמקדות focusing מאד רלוונטית כאן)

 

 

היכולת להיות לבד:

לבדיות מיטיבה לעומת בדידות, הקשורה בנטישה, דחייה, אובדן, אימה ללא שם..

לבד היולי, בראשיתי, טרום-מילולי, שאינו מבוסס על הפנמות

 Unintegration

בנוכחות אחר מיטיב ומחזיק, המורגש כחמצן

בבודהיזם – נזירות, פרישות, ריטריט שתיקה המוחזק ע״י מורה נוכח וקשוב

 

החזקה של רגרסיה והתמוטטות:

 

ברגרסיה לתלות עפ״י ויניקוט, בדומה למדיטציה,

ניתנת החזקה לחלקים רכים של הנפש, כמו גם לעלייה של כאב חריף, חוויות מודחקות שצפות כעת, ולעיתים ריקנות גדולה

 

הבודהה התייתם מאימו בגיל שבעה שבועות, וגילה את המדיטציה כמקום מנחם שבו הוא יוכל לפגוש באופן מיטיב את הכאב המוקדם ״ההתמוטטות שהיתה אך לא נחוותה״,

ובתוך כך לשחרר את מעטה הסבל.

 

 

ריקות:

מותר האדם על הבהמה – אין

ויש המפרשים: ידיעת האין

 

עפ״י ויניקוט והבודהיזם, חוויית ריקנות (חור, בדידות, שממון, שעמום, אין, היעדר, אם מתה)

אם אפשרי לפוגשה ביד רכה ועיניים טובות

תתהווה לריקות, בעלת גוון של התעלות רוחנית

המזמינה להשתהות ולדעת את האין.

ריק המפנה מקום להתמלאות

 

חשיבה פרדוקסלית

 

החיים הם פרדוקס אחד גדול

 

פרדוקסליות שזורה בחשיבתו של ויניקוט: רק מי שהעז לחוות את מותו בחייו, יוכל להישאר חי במותו. האמא הבריאה היא אמא שמסוגלת לאבד את עצמה. התינוק חסר האונים הוא גם בורא את עולמו. להמציא את המציאות שמצאתי. להיות לבד בנוכחות של אחר. החולי שבבריאות מופרזת, הבריאות שבשיגעון. להרוס את האחר כדי להנות ממנו ועוד..

 

כך גם הבודהיזם שזור פרדוקסים, דומים ברוחם לאלו של ויניקוט:

ככל שיכולים יותר לפגוש כאב כך פוחת הסבל

ככל שמרפים מהיאחזות והשתוקקות כך עולה עשייה משמעותית..

הדרך הטובה ביותר לשינוי היא קבלת ההווה במלואו..

ככל שמצליחים לחוות חוויה בשלמותה כך מתהווה היכולת להתבונן עליה ממרווח..

ככל שמרפים מחוויית העצמי כך תחושת החיות והעירות מתחדדת..

חוכמת החיים של מבט המתחיל..

 

וקצת על אינטגרציה..

 

משחקיות:

ויניקוט רואה את המפגש הטיפולי כמפגש אותנטי בין סובייקטים, המשחקים יחדיו.

זו עמדה המאפשרת תנועה, יוזמה, שוני, שילובים, ומהווה מצע פורה לשילוב גישות וטכניקות טיפוליות.

למי שאמונתו אינטגרציה בפסיכותרפיה ויניקוט הוא בסיס מצויין.

 

אובייקטים ותופעות מעבר:

מטופלים רבים מבקשים ״שעורי בית״ ולא פעם גם אנו רוצים להעניק משהו ״ביד״ שימשיך ללוות ויסייע להפנמה. ניתן לדמות את המשאלה ההדדית כחיפוש משותף אחר ״אובייקטים ותופעות של מעבר״ בטיפול.

תרגולי מיינדפולנס, טכניקות אקספרסיביות, ותרגילים כמו דפי בוקר, מחברת הודיות, מכתב שלא נשלח וכיוב׳, יכולים לשרת כאובייקטים ותופעות של מעבר.

אמא (=מטפלת) מציעה שלל אובייקטים (object presenting),  ומתוכם הילדה (=מטופלת) תבחר לאמץ מה שמתאים לנפשה, לעצמיותה האמיתית, ודבר זה ישרת אותה כתופעה מעברית המייצגת את הקשר, ההחזקה וההזנה, גם בין המפגשים.

 

 

ביקרתם וקראתם? אשמח אם תשאירו תגובה (:

רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית

להמשך הקורס על טיפול ומיינדפולנס ושאר רשימות לאנשי מקצוע לחצו כאן