רוני פרישוף , פסיכולוגית קלינית
רוני פרישוף , פסיכולוגית קלינית

טיפול כאמנות

מעבודותיי

בעיני טיפול הוא תהליך של יצירה הדדית, עם מקום לדמיון, דימויים, חלום ומשחק.

לצד עבודתי כמטפלת אני נוגעת מדי פעם ביצירה, ומנהלת פורום של מטפלים יוצרים.

אני שמחה לשתף בעבודותי.


מי שמעוניין להגיב ביצירות משלו מוזמן לשלוח אלי למייל, ronina2@bezeqint.net ואעלה אותן לכאן (עד 100 kb).

תאריך פרסום: 29/7/2006

 

חיבוק

 

 

 

 

 

עליסה בארץ הפלאות

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זר

 

 

זר

 

 

 

 

 

 

 

סנטוריני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ישנה

 

 

 

 

 

 

רוני פרישוף פסיכולוגית קלינית בתל אביב 054-6544985

 

 

תגובות

הוספת תגובה

רוני פרישוףרוני פרישוף14/8/2017

. דפנה, עדית ואיתן, חיממתם את ליבי, תודה!

איתן טמיראיתן טמיר13/8/2017

. איזה יופי רוני...

עדית קאופמן-סטרולעדית קאופמן-סטרול12/8/2017

. שלום רוני,
יצירותיך מאוד יפות, בעיני. יש בהן שילוב מעניין ומקורי, לדעתי, בין עדינות לחדות. אני מאמינה כי שילוב רגיש זה מאפיין גם את עבודתך הטיפולית.

דפנה ערןדפנה ערן12/8/2017

. הי רוני , איזה יופי!!!
הרישומים של עליזה בארץ הפלאות נהדרים . גם אני עוסקת בתפר בין אומנות יצירה ופסיכואנליזה כחוויה יצירתית . אשמח לצרף עבודות שלי, כשאדע לעשות זאת טכנית,
כל הכבוד על היצירה העשירה ועל היוזמה
דפנה ערן

יעליעל11/1/2010

לרוני.

נהנתי  מהיצירות שלך!!!!

 זה מדהים!!!

  בניגוד לפסיכולוגים אחרים שמפרסמים מאמרים , את כתבת את המאמר בנושא הפסכדינאמים בצורה מעינינת ומובנת.

אשמח לקורא עוד ועוד דברים שאת כותבת, ולהנות מציורים שאת עושה

 

celebs-il.comcelebs-il.com6/2/2008

אין על רוני! [ל"ת]. כל הכבוד רוני את פשוט מלכה!

אימפואימפו28/12/2007

כמו רקפת.

כמו רקפת

 

תהיתי...

האם כך מרגיש פרפר,

השב בתום שנה

אל השדה,

ואל הסלע...

 

ובצל אזוב רטוב

מתחת ריח ברזל חלוד

מחכה מלכה -

ורוד הכתר לראשה

ועל צוואר ענוג, כפוף,

מטפסות בלאט

חיפושיות מנוקדות.

 

מוחא כנף, מצמוץ

וזע

וזוע

ונדם

ולפתע כנפיים פרש

ודי.

אימפואימפו28/12/2007

כמו רקפת.

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף29/10/2007

וואו ארז....

אל תפדח אותי... (-;

האמת שרוב העבודות ישנות מאד.

כרגע האמנות העיקרית שאני עוסקת בה היא אמנות הטיפול

ואמנות גידול הילדים..

אולי בעתיד המוזה תבוא שוב לבקר.

בודאי כשהעולם מגיב בצורה כה חביבה..

תודה, רוני

ארזארז29/10/2007

איזה יופי. רוני העבודות שלך ממש מדהימות. איזה יופי שלמרות החיים העמוסים שלך יש לך הזדמנות ליצור ולחלוק את הכישרון הענק שלך עם העולם.

מיקהמיקה23/10/2007

עליסה בארץ הפלאות בתרגום של אהרון אמיר.

היה אחד כזה בספריה של הקיבוץ ואני גנבתי להם אותו!!!

הייתי כל כך גאה בעצמי, עד שכאמור מישהו  -פטור לחלוטין-  גנב אותו ממני...

משום מה נזכרתי בזה כשראיתי את הציורים... מסתבר שלא הכל היה כל כך נורא...

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף22/10/2007

געגועים.

הי מיקה,

כיף לשמוע ממך! מקוה שנהנת מנסיעתך. כיף לי שעבודותיי מרככות את הנחיתה.

לאיזה ספר התכוונת?

האם זהו הספר משירו של מאיר אריאל "לילה שקט עבר על כוחותינו":

"קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי
תרגם את זה יפה אהרן אמיר".

גם אני נזכרת ומתגעגעת למה שהיה לנו כאן (:

רוני

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף22/10/2007

אסוציאציה מצמררת ומאד רלוונטית...

הי עדי,

כמה יפה שזיכית את הנעליים המיותמות במבט פרטי ואוהב. נחמה במקום שאין בו נחמה.

תודה על ההתחברות,

רוני

מיקהמיקה20/10/2007

היי רוני.

לא יכולתי לחשוב על דרך טובה יותר להעביר את הג'ט לג מאשר מול הציורים שלך.

מקסים! מזכיר לי את העותק הישן שלי, בתרגום של אהרון אמיר, שאיבדתי כשעוד הייתי צעירה ומטומטמת והשאלתי ספרים לכל מי שביקש..

עדיין מתגעגעת, לפעמים, גם לעליסה וגם למה שהיה לנו כאן...

 

עדי.עדי.19/10/2007

אגב החפצים שנשארים מאחורינו..

הנעלים והכותרת לקחו אותי באסוציאציה ישירה [ואולי לא מאד קשורה] למיידנק [מחנה השמדה בפולין] בו ריכזו בכמה צריפים חפצים שנספים השאירו מאחוריהם. אחד הצריפים היה צריף של נעליים.

כשנכנסים לצריף כל מה שרואים בו זה ערימות נעליים שונות המכסות את כל הקירות.

אני זוכרת שעמדתי שם וניסתי להסתכל  באופן מפורט ואישי על כמה שיותר זוגות נעליים. רציתי לראות אותן כפרטים, לזכור אותן כפרטים ולא כערימה. עד היום אני זוכרת גם את הערימה והכמות העצומה של הנעליים שהיו שם, אבל גם כמה זוגות נעליים שונות שמיקדתי מבטי בהן, והן חדרו לי לזיכרון ולתודעה. בשביל מי שעומד ומסתכל בצריף הזה, הנעליים הם הדבר המרכזי והעיקרי בו. בשביל האדם שחי והלך בתוכן, הן לא היו מרכזיות ועיקריות. ועצוב לחשוב שחפץ כל כך לא מרכזי ועיקרי בחייך הופך להיות הדבר העיקרי והמרכזי כשאתה אינך.

במקום שמות, וזכרונות, נשאר מהם בעיקר נעליים. ומי שנכנס לצריף ועומד מול הנעליים האלה, מנסה בכל כוחו לחשוב על שם וזיכרון של אדם כלשהו שלו היו שייכות הנעליים השוליות האלה. ואין זיכרון וודאי. ואין שם וודאי. רק הנעליים וודאיות.

ומה שנשאר מאחורינו הוא רק קצה קצהו של האדם שהיינו. בין שהותרנו נעליים, משקפיים, תיאוריה מדעית או ספר שירים.

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף17/10/2007

תודה רבה מעין! התרגשתי מתגובתך (:.

מעין ארואטימעין ארואטי16/10/2007

וואו....

רוני

עקבתי אחרי הפורום שלך, התשובות הרגישות והמקצועיות שלך (שאני נהנית מהן כל פעם מחדש) וגם אחרי עבודות האמנות שאת מציגה. התוספת האחרונה של "עליזה בארץ הפלאות" פשוט הדהימה אותי! ממש מקסים. לא הייתה לי ברירה אלא לצאת מהמחבוא ולשתף אותך בכך שאת נוגעת.

הציורים האלו ממש מחיים את הסיפור. והציור האחרון עם המברשת, ממש יכולתי לדמיין שיש לך מברשת קסמים שהופכת מילים ומשפטים, סיפורים, לתמונה. הציורים האלה באמת שווים אלף מילים.

כמה יצירתיות וכישרון.  הלוואי עלי...

רוני נוה פרישוףרוני נוה פרישוף8/10/2007

עדי תודה (:.

המשוב שלך יקר לי ומחמם את ליבי.

שאלותייך רחבות יריעה. אשתדל להעמיק בהן ולהגיב בהמשך.

רוני

עדי948עדי9487/10/2007

מרתק להיחשף לעבודתייך..

כמו עוד פן נוסף של ממשיות ועומק שנרקמת מולי.

אומנות היא השתקפות של נפש ברגע מסויים. הרבה נפשות של ברגעים מסויימים [שגם אם מעולם לא נדע בדיוק מהן, תמיד יהיה בהן משהו ממך. משהו שלך. משהו שהרגיש בך.]

האם את מרגישה שהשימוש באומנות תורם לך בהתמודדותך [הלא פשוטה אני מניחה] כמטפלת? כיצד מתייחסת הפסיכולוגיה אל האומנות?

 

איתמר רומנואיתמר רומנו21/8/2006

מקסים.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.