עופרת יצוקה


חזרה לפורום

עופרת יצוקה


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

תגיות נושא: שירותים פסיכולוגיים | חרדה | מצבי חירום | מלחמה וטרור | טראומה | הלם קרב

תצוגה 
מסלול ילדים ונוער ומשפחותיהם | הענקת התואר מותנת באישור המל"ג
פרופיל מקצועי ופרטים ליצירת קשר, ברשימת חברי הקהילה בפסיכולוגיה עברית, 360ש"ח לשנה
כעת בפורום כעת בפורום   [כל ההודעות...]
מחפשת גבר... - בר לוי
סיוע בכתיבת... - ליזה מלאכי
למחקר חשוב... - אינה שניידרמן
מחקר בנושא:"ביטויים... - רועי בן שפרוט
בור וסטיגמות - תמי גנדלמן
למה אנחנו... - תמי גנדלמן
מזמור לגלעד-... - תמי גנדלמן
קבצים
דפיות פורום דפיות פורום  [+] הוסף דפית
 
 הוספת תגובה הוסף תגובה חדשה | עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לפורום
מאת:הצג את כרטיס הביקור של תמי גנדלמן תמי גנדלמן   [שלח דואר | הודעות נוספות בפורום]תאריך:31/5/2011 05:44

נושא:

היציאה מן הדעת והחיבור אל הלב
תוכן:

רציתי לספר לכם על השיגעון שלי. חוויה אנושית שלא כל אדם זוכה לחוות. חוויה שמפחידה הרבה אנשים. הפחד להשתגע ולאבד שליטה הוא פחד קדום ומובן. אני זכיתי באור מן ההפקר. אני זכיתי להשתגע.

אני רוצה לספר לכם את הסיפור מהזווית הלגמרי אישית שלי, ולא מנקודת מבט מקצועית או פסיכיאטרית. אני פסיכולוגית קלינית במקצועי, ואני מכירה היטב את האבחנות וההסברים המקצועיים על פסיכוזה, מניה דיפרסיה, חוסר איזון כימי במוח ומחלת נפש.

אני בוחרת להתייחס לשיגעון שלי כחוויה אנושית שאינה רק מחלה אלא יש בה חיבור לאנרגיות חזקות מאד של אהבה ואמונה. אני אוהבת לראות במה שעברתי סוג של התגלות ונבואה. נאמר שמאז חורבן בית המקדש הנבואה ניתנה לשוטים, לנשים ולקטנים. אני זכיתי להיות גם "שוטה", גם אישה, וגם אמא לילדים קטנים. אני מאמינה שאם נקשיב יותר לחכמה הפשוטה והנאיבית של ילדינו, ואם נסמוך על תחושות הלב והבטן שלנו כנשים, ואם לא נשתיק את המשוגעים אלא נקשיב למה שיש להם להגיד לנו, נוכל לבנות כאן עולם טוב יותר, עולם אוהב של שלום ושל תקווה.

כשנברא האדם, היתה זו האישה שפיתתה אותו לאכול מעץ הדעת. אולי היתה זו טעות. כי בכך האנושות הפכה למכורה לשכל. כל דבר אנחנו צריכים לדעת, לנתח, לפרש, למיין, לקטלג ולאבחן. הכל צריך להיות הגיוני. הכל צריך להיות נשלט על ידי חוקי השכל. כשהשתגעתי חשבתי לעצמי שאולי זה טוב קצת לצאת מן הדעת. לצאת מן הדעת כדי להתחבר טוב יותר לחוקי הלב. לפתוח את הלב ולהרגיש, לסמוך על מה שמרגישים, גם אם זה לא כל כך הגיוני ומקובל על פי הנורמות של החברה.

מהו השיגעון? מיהו משוגע ומיהו נורמלי? מהן הנורמות שלנו כחברה, כפרטים, כהורים, כבני אדם?

התכנים של הפסיכוזה הפרטית שלי היו קשורים לאלוהים, למשיח ולגאולה. אני הייתי משיח בן יוסף, היה לי קשר לאליהו הנביא, אותו הייתי צריכה להעיר כדי להביא את משיח בן דוד. דיבור על גאולה אינו שפוי בחברה החילונית שלנו. לכן נמשכתי לחברה הדתית, שם באמת מחכים למשיח "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זאת אחכה לו שיבוא". ואני, גם אם לא באמת משיח, כל כך רציתי להאמין שגאולה כאן היא אפשרית. והגאולה מבחינתי אינה בית המקדש השלישי עם קורבנות ומזבחות, אלא שלום הלכה למעשה, שלום בינינו לבין עצמינו ושלום עם השכנים שלנו.

אני מאמינה שניתן להביא לכאן שלום. אולי תגידו שזה פסיכוטי, אבל אני מאמינה.

הפסיכוזה נתנה לי הרבה חכמה, הרבה שמחה, הרבה איזון. מתוך מצב של חוסר איזון, למדתי איזון. עכשיו מה שנשאר זה לפעול לאיזון של מה שסביבנו, להביא לכאן שלום, ולחיות חיים מאושרים ובריאים מתוך שמחה ואמונה.

אם נרצה- אין זו אגדה!

 

יום טוב,

תמי.


תגובות  הוספת תגובה הוסף תגובה להודעה זו
 הוספת תגובה הוסף תגובה חדשה | עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לפורום