שלום, אני לא בטוחה עם זה המקום הנכון לשאול אבל אני כבר נואשת..
במסגרת לימודים אני צריכה לעשות עבודה על מטופלת..
אני צריכה לעשות סקירה תאורטית על הבעיה של המטופלת, אבל לצערי אין לי לא את הכלים ולא את הידע לעשות את זה..
בגדול, במילים שלי אני יכולה להגיד שהבעיה שלה היא שהיא לא יכולה להפסיק לחשוב על הבן שלה (הוא כבר בוגר..), מצב הרוח שלה תלוי ברגשות שלו ובגלל אשמה תמידית היא מרגישה צורך "לתת לו הכל", כל הזמן.
המדריכה שלי אמרה לי שאפשר לשייך את זה לסימביוזה..
השאלה שלי אם זה "כשר" להגיד שיכול להיות שהיה משהו לא תקין/פתלוגי בשלב הסימביוזה/תהליך הספרציה-אינדיבידואציה של מאהלר, בינה לבן?
אם יש אפשרות להפנות אותי למקורות מידע או להגדיר את זה במונחים מקצועים אני יותר מאשמח! כבר ניסיתי לחפש הכל..
תודה מראש!