אני רוצה לשתף אתכם במכתב שכתבתי לרב קונסרבטיבי, מכתב המסכם התלבטות והתחבטות פנימית לא פשוטה וארוכת שנים, בין האהבה שלי לפתיחות הקונסרבטיבית, לבין הבילבול שהקונסרבטיביות הביאה לחיי. זהו למעשה מכתב פרידה אישי מהדרך הקונסרבטיבית, והתחלת החיבור שלי לדרך ההלכתית בתוך היהדות. לא יודעת אם סיפרתי כאן, אבל התחתנתי בחתונה קונסרבטיבית. לאחרונה הייתי בבדיקה מול רב של צוהר לגבי חוקיות הנישואין שלי. וגיליתי שרב קונסרבטיבי פסול לעדות. וכאבתי את זה. והבנתי את זה. ואת ההבנות האלה אני רוצה לחלוק איתכם, במכתב הבא:

מכתב לרב קונסרבטיבי

רב צריך להיות אורתודוכסי. יש סתירה בין היותך אדם דתי, לבין היותך רב קונסרבטיבי. כי משמעותה של הלכה היא קבלת דעת הרוב, ופעולה בתוך הרוב בו אתה מצוי. יצירת זרמים ביהדות יוצרת הרבה מאד בילבול, ובעקיפין גורמת לפילוג בעם ובדת היהודית. המשמעות של המילה דת היא חוק. וחוק צריך להיות אחיד, לכל היהודים. עד כמה אתה מקפיד על החוק, זה ברשות הפרט. כרב אתה איש ציבור, ואתה מחוייב לא רק באורח חייך האישיים לתת דוגמא לציבור, אלא גם בדבריך במעשיך ובאופן בו אתה פועל ומשפיע על הקהילה אותה אתה מחנך.

כשאתה פונה לציבור חילוני או מסורתי האחריות שלך היא מאד גדולה, כי למעשה אתה צריך ללמד אנשים מבראשית מהי תורה, מהי הלכה, ומה המשמעות של חוק והלכה לגבינו כפרטים, ולגבינו כציבור שלם. ברגע שאתה מאפשר לכלה להחליט אם לטבול במקווה או לא, אתה בעצם לא מלמד אותה מה היא צריכה לעשות לפי ההלכה. כי הורה טוב צריך לדרוש מילדיו משמעת. ואם אתה רק מאפשר באופן עקיף אתה מעביר מסר- טבילה במקווה היא אפשרות, לא חובה.אם זה כך, למה אתה במשפחתך נוהג אחרת? למה אישתך שלך כן הולכת למקווה? מה המשמעות של "נעשה ונשמע" אם לא קודם כל לבצע, ואחר כך להבין, מתוך החוויה, מה האל התכוון כשציווה אותנו לנהוג כך? ההלכה צריכה לחייב אותנו, גם אם במקומות מסויימים לא נוח לנו איתה. ואני עושה הפרדה בין רשות הכלל לרשות הפרט. יש הבדל בין הבחירות שאתה עושה כאדם פרטי, לבין המחוייבות שלך כרב. כרב אתה מחוייב לחוקי ההלכה ואינך יכול לשנות אותם איך שאתה מחליט. זה לא ממש מקצועי שכל רב קונסרבטיבי מחליט לעצמו איזה נוסח של כתובה להביא לזוג שהוא משיא. כתובה לא כשרה היא כמו מזוזה מזוייפת. וזה לא חשוב כמה הדברים הכתובים בכתובה הם יפים, מתאימים לרוח הפמיניסטית או ללב של המתחתנים. אם אני פונה לרב, הוא צריך להיות רב המחוייב להלכה, אחרת אלך סתם לאיש רוח או אומן ואעשה טקס יצירתי שאני אבחר או אמציא, אצור לעצמי דת חדשה. ההלכה היא מסגרת מחייבת, ואינה בחינת רשות בלבד. זה כמו שתגיד לנהגים- תראו, יש כאן רמזור אדום, אתם תחליטו אם לסוע או לעצור...

זה לא אמור להיות ככה. חוק אמור להיות חוק. אם אתה מחליט לעבור עליו כאדם פרטי- זה בינך לבין הקדוש ברוך הוא. אבל אם אתה מלמד ומעביר את הבילבול הלאה, כאילו יצרת חציצה בין האדם שפנה אליך, לבין האמת ההלכתית.

אתה לא יכול להיות גם אדם דתי הלכתי וגם רב קונסרבטיבי.  זה פשוט קונפליקט בלתי פתיר. אתה יכול ללמוד תורה איך שאתה רוצה. אתה יכול להתפלל לאל איך שהלב שלך בוחר. אבל להיות רב, זה להיות רב אורתודוכסי. בתוך האורתודוכסיות צריכה להיות חמלה, סובלנות וקירוב לבבות. אבל החוקים צריכים להיות אחידים. כי אחרת אין כל משמעות להיות יהודי, אם אין לך כיהודי מאפיינים אחידים בכל המדינות ובכל הארצות.

לפעמים הורים צריכים להיות יותר החלטיים, ולחנך בצורה יותר ברורה ותקיפה מה נכון ומה שגוי- או מה חוקי על פי ההלכה ומה אינו חוקי.

התבלבלתי בתוכי המון.

בשורה התחתונה- טעיתי.

רב צריך להיות אורתודוכסי.

רב קונסרבטיבי פסול לעדות.

כל טוב,

תמי.