פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

מסורב אמונה

תאריך:

16/5/2005 09:33

נושא:

ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל מאודך...

תוכן:

קודם אספר סיפור קטן (אמיתי) ואח"כ שאלה. בסדר?

פעם החלטתי שמה שחסר לי בחיים זה מוסיקה. מוסיקה אמיתית ואיכותית.
לא שלא שמעתי מוסיקה, אלא שלא ממש נהניתי ממנה, ולכן לא הקדשתי לה זמן ותשומת לב רבה.

ובכן- מכיוון שהיה בידי הלכתי במשך שנה שלמה , מדי שבוע לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית.
טובי המנצחים והמבצעים שבעולם הביאו לפני את מיטב היצירות. וגם בבית שמעתי יותר מוסיקה, בנסיון לרדת לעומקה ולגלות את יופיה.

עברה שנה ו... כלום לא קרה. יש מי שמוסיקה מהנה אותו ומדברת אל ליבו, ויש אותי שעומד מנגד בלב כמה ואיני מוצא במוסיקה את מה שיגע בנפשי.

ועכשיו, אם אחליף את המילה מוסיקה במילה אמונה, אוכל לספר סיפור נוסף, אמיתי באותה מידה.
מזה שנים יש לי רומן מיוסר ועקר עם היהדות והאמונה, שתמיד מותיר אותי בסוף באותה כמיהה ותהייה. אני קורא תיאורים של אמונה נוקבת לב. על תעצומות ותהפוכות נפש הקשורות בתהליכים אמוניים, על חוויות שיא וסלטות של הנשמה, ואז חוזר אל עצמי ושואל : נו?

אני שואל כאן שאלה קשה: האם אפשר לקיים אמונה על סמך החלטה? רק מכיוון שאני יודע שהדבר נכון?
האם יש דרך לקרב את הלב לאמונה ואת האמונה אל הלב? (ולא שלא התפללתי לזה?) האם זהו נסיון? ואיזה נסיון זה שמביס את עצמו?