ידיעותיי במתמטיקה בתחילת הקורס, לאחר 30 שנה שלא התעסקתי בנושא (למדתי במגמה ספרותית), ממש שאפו לאפס. הציון שלי בפסיכומטרי בחלק הכמותי הוא 106 מתוך 150 נקודות שזה ציון בינוני מינוס. באנגלית ובמילולית ציוניי טובים מאוד, והתוצאה -  632. 

לא מנחם אותי שהציון הזה ביחס לאוכלוסיית הנבחנים מקביל ל-85, כי כדי להתקבל למשפטים הייתי צריכה ציון המקביל ל-95.

נמסר לי באופן אישי שעליי להשיג מינימום 702 בהתחשב בציון הסופי של התואר הראשון - 87. ההסבר לדרישה המטורפת הזאת נעוץ בעובדה שהפקולטה למשפטים בת"א היא "הנחשקת" ביותר בגוש דן בגלל המוניטין ובגלל שכר הלימוד, ובעיקר מפני שבשנה שעברה הם קיצצו 100 מקומות (ירדו מ-300 ל-200).

שכר הלימוד הגבוה במכללות הפרטיות לא מצוי בכיסי.

מכל מקום, למרות הסיכוי הנמוך מאוד להתקבל, בכל זאת אנסה את מזלי. יהיה מה שיהיה. אולי יתרשמו מציוניי הנוכחיים (אני סטודנטית ללימודי עריכה באונ' ת"א).

מאוד מזדהה פה עם כל שבורות הלב. שלושה חודשים חרשתי לפסיכומטרי. לא היו לי חיים. אמנם גם נהניתי, אבל ישבתי מבוקר עד לילה ופתרתי עוד ועוד תרגילים ובעיות במתמטיקה. והכל לשווא.

והכי מצחיק: לפני 16 שנה כבר ניסיתי להתקבל. הלכתי לבחינה בלי קורס הכנה. וקיבלתי 631. אז שיפרתי בנקודה...