אני לא רוצה לבאס אף אחד אבל עכשו אחרי המבחן אפשר לשים את הדברים על השולחן.
כמה מאות אנשים נגשו למבחן,ורק אחוזים בודדים מאיתנו יתקבלו לתואר שני (בכל מגמה שבכל אוניברסיטה מתקבלים רק בודדים -תעשו חשבון!).ולכן חשוב לא לתכנן את החיים בהנחה שאנו מתקבלים לתואר שני ובעוד שלוש שנים אנו מתחילים לעבוד כפסיכולוגים.
מה שאני אומר לעצמי כל הזמן -להמשיך בחיים כאילו אין תואר שני בפסיכולוגיה-ולהמשיך במאמץ להתקבל לתואר השני כאילו אין חיים אחרים (ככה בערך-בראש הדברים מנוסחים יותר טוב מהכתב).
לי אישית המבחן היה קשה (פעם ראשונה שאני עושה) וממש אין לי שמץ של מושג כמה אני אקבל.
חשוב לי לשתף אתכם במחשבות האלו אולי לעורר כמה נרדמים (ואולי גם את עצמי) מה לעשות,אנחנו לא עו"ד שממלאים בכל שנה אצטדיונים בטקס הסיום....
בהצלחה לכולנו
(כמובן שהדברים מכוונים יותר לאלו שרק עתה סיימו את התואר ולא לאלה שכבר נגשו בפעם השלישית למתאם,וכבר יש להם איזו נישה תעסוקתית)