פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשה זו, דיונים, ייעוצים, והתלבטויות אישיות במרחב הפסיכולוגי יהודי,

מופיעים גם בפורום הפתוח "פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית",

ארבעת הגדולים שעובדים בכל שיטת טיפול.

מחקרים שנערכו בארגון הפסיכולוגי האמריקאי הAPA סביב השאלה מה מסייע לחולל את השינוי בטיפול הפסיכולוגי מראים את הממצאים הבאים:

1. 40% מה המטופל מביא לחדר הטיפול ומה ההשפעות על חייהם מחוץ לחדר הטיפול: היסטוריה אישית, אישיות, נסיבות חייו של המטופל שמשפיעות על ניסיון חייו, כוחות פנימיים, תמיכה חברתית אמונה ותקווה רוחנית, חברות בקהילה, תמיכה משפחתית. ועוד.

2. 30% מאפייני הקשר מטפל מטופל: חום המטפל, אהבה, אכפתיות, אמפטיה, קבלה, אישור, עידוד ליטול סיכונים.

3. 15% פלסבו: ציפייה לטוב, תקווה, ביטחון שמקבל טיפול טוב שמתאים למודל הבריאות שלו. המטפל והמטופל מאמינים בהגיון של הטיפול.

4. 15% הטכניקה והמודל התיאורטי ששולטים בו. הפעלת מהלכים אסטרטגיים כגון: פיתוח הבנות חדשות, להרגיש אחרת, לשנות דפוסי התנהגות ולא טכניקה ספציפית.

מכאן שהדרך לשינוי מבוססת הרבה על א. השפעות הסביבה והשפעות הכוחות שיש בנו. ב. הקשר עם אנשים משמעותיים שישפיעו עלינו. ג. התקווה והציפייה לטוב. ד. וגם על הדרך הטיפולית בה נלך.

בהפטרת פרשת וארא מתאר יחזקאל בפרק כ"ט כיצד סידרת מהלכים פוליטיים שהפעיל אלוהים, היא היא שהביאה לגאולת עם ישראל. (כא) בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל... מהלכים אלו הם רק חלק ממה שמתאר יחזקאל בפרקים קודמים.

וכך מתאר יחזקאל בפרק כ"ט חלק מסדרת ההשפעות החיצוניות שהובילו לשיבת ציון.

א. מצריים נחרבת למשך ארבעים שנה. (ט) וְהָיְתָה אֶרֶץ מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה... (י)... וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ: (יא) לֹא תַעֲבָר בָּהּ רֶגֶל אָדָם וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר בָּהּ וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה: (יב)... וַהֲפִצֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת:

ב. כעבור ארבעים שנה שוב קמה הממלכה אך הפעם היא שפלה ועלובה ולא שולטת עוד על עמים אחרים. (יג) כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה: (טו) מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: ולכן בית ישראל לא ישען עלי העוד.

ג. נבוכדנצר הוא הכוח העולה החדש באזור. (יט)... הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ: (כ) פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם אֲדֹנָי ה':

ד. ואז... (כא) בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל...

וכך יכול כל אחד הנתון בייאוש מקוצר רוח ומעבודה קשה לראות את הדברים בפרשה בשמות פרק ו כאילו הם נאמרים גם אליו ומסתמכים על נתוני הAPA.

1. סביבת החיים במצריים היא מקור הסבל. אלוהים מתכוון להוציא את בני ישראל במצריים. זה יהיה השינוי הסביבתי. (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ:

2. אלוהים קשור לבני ישראל בברית עמוקה רבת שנים. (ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:

3. בני ישראל אמורים להאמין שיש תקווה ליציאה ממצריים, לשינוי המיוחל. (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם...

4. ובאיזה טכניקה יתנהל השינוי? ...וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:

שיהיה ברור כי לא מכות מצריים הן העיקר, אלא השינוי הסביבתי, הברית בין ישראל לאלוהים והאמונה באפשרות הגאולה.

היחסים שלנו עם האחר מלווים גם בפעולות של שכנוע, שידול והשפעה. השכנוע והשידול הן פעולות שבהן אנו מנסים לשנות משהוא באחר במידה זו או אחרת של כוח. השפעה היא הפעולה של נביעת שפע מאיתנו אל האחר. פעולה עדינה המאפשרת לאחר להתמלא מתוך אהבה וקבלה. נביעת השפע באה בין השאר מפעולת הדיבור.

אלוהים שולח את משה ואהרון אל פרעה. המטרה להוציא את בני ישראל ממצריים, מגלות לחירות. השפעת שפע עשויה לסייע לכל אחד מאיתנו להניע תהליך של יציאה מגלות לחירות אישית.

משה מפקפק ביכולת המילולית שלו. שמות פרק ד (א) וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר...וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי...(י) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: (יא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה': השפעת שפע באמצעות המילים נעשית בהשראת אלוהים. (יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:

אלוהים מקבל את דברי משה שאינו איש מילים. הוא מעביר את התפקיד לאהרון. והתפקיד של משה? להיות לאלוהים??? הפרשנים מייחסים ביטוי זה לאיש המעשים. אלוהים הוא איש המעשים. מהות השפעת השפע היא המעשים. שיהיה ברור, ללא ספקות, הביטוי חוזר בפרשתנו: שמות פרק ז 1. (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:

1. אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ. הוראות ביצוע ומעשים.

2. וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה...הדיבור.

3. וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: מעשי אלוהים.

א. תשובה אפשרית אחת נמצא בשמות כד (ז) וַיִּקַּח (משה) סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: רק הדיבור האלוהי הוא בעל ערך: הדיבור/ הדיבר/המצווה. עבור בני האדם, הערך המרכזי הוא המעשה. מן המעשה יגזרו מילים שנשמיע ונשמע. מילים שנשמיע ונשמע בעקבות מעשים, יהיו הד דברי אלוהים.

ב. ר' סימאי אינו מוכן לוותר על ערך הדברים. על הקדמת "נעשה" ל"ונשמע" דרש ר' סימאי: "באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד מישראל וקשרו לו שני כתרים, אחד כנגד "נעשה" ואחד כנגד "ונשמע".

ג. ספר חבקוק פרק ג (ג) אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא...הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ...(ה) לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר...(ו) עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ...עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ על הביטוי הליכות עולם נמצא בתלמוד בבלי מסכת נדה דף עג/א תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. שנאמר "הליכות עולם לו" אל תקרי הליכות אלא הלכות. במילים אחרות. ההלכות/הדברים/ הדיבר/ המצוות הם המקור למעשים/להליכות/להנהגות.

ד. ספר הזוהר על פרשת וארא נותן סיכוי לכוח המילה להשפיע מאז מעמד הר סיני, כלומר מאז שניתנו לנו מצוות אלוהים. "בא וראה, על הימים שהיה משה במצרים, שרצה להוציא מילה מן הגלות, לא דיבר מלה שהיא דיבור...כיון שיצא מן הגלות והתחברו קול ודיבור כאחד בהר סיני, נשלם משה ונרפא, ונמצא אז קול ודיבור כאחד בשלמות..."

אם כן, יש ערך למילים כאשר הן באות ממקור השפע האלוהי. כאשר הן באות מעומק ליבנו, מאותו המקום שבו נמצא הניצוץ האלוהי שמתבטא בדבריו/דיברותיו/מצוותיו אלינו. כדברי רחל: "יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר, מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף, הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף, מַבָּטָן יָהִיר. אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִינוֹק וְעָנָו כֶּעָפָר. יָדַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר – עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק. הֲתִקְלֹט אָזְנְךָ אַף מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה אֶת נִיבִי הַשַּׂח? הֲתִנְצְרֵהוּ כְּרֵעַ, כְּאָח, כְּאֵם בְּחֵיקָהּ?"

וכשנאמר דבר מה. נתפלל: (יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ (תהילים פרק נא) (טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלי: (תהילים פרק יט)

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרק מעמיק במאבקו הפרוע של כל אחד מאיתנו עם אמונתו ומקור סמכותו.

משנה אבות פרק ג (א) עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

בעל ה"כלי יקר", שהיה תלמידו של המהר"ל ויורשו בהנהגת העיר פראג, מסביר כי בפרק ה', כשפרעה נפגש לראשונה עם משה ואהרון, הוא מסרב להתייחס אליהם תוך כפירה בה' בשלושה עניינים: שמות ה' (ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ: א. "...מי ה'..." , ב. "...אשר אשמע בקולו...", ג. "...לא ידעתי את ה'..." המכות השונות באות לסייע לפרעה לענות על שלושת התהיות. מי ה'? מדוע לשמוע בכלל לקולו? איך אדע אותו?

ב. מדוע שאשמע בקולו, מדוע שיהיה מקור סמכות ותורה מעלי? מספיק לי את עצמי ואת תורתי. אינני צריך יותר מאשר את חוקי המדינה.

ג. גם אם יש אלוהים, אני לא חוויתי אותו ולא ראיתי ולא ידעתי אותו. לכן אני לא מחויב. קודם כל שיראה עצמו ואחר כך נדבר.

בפרשת השבוע אנו מוצאים את התהליך ההתפתחותי שעובר פרעה אולי לקראת הכרה בכוחו וסמכותו של אלוהים. אבל הדרך ארוכה ובה ספקות רבים וקשים. נראה שרק בחזון אחרית הימים יתאחדו כל יושבי תבל תחת סמכותו של בורא עולם. במהרה בימינו אמן.

חוויות קשות ותמוהות אנו מוצאים במאבק בעד ונגד הכרה בסמכות העליונה. אלוהים מקשה את לב פרעה, הכיצד זה יתכן? אחרי כל איום ומכה, ההתנגדות לקבלת הסמכות העליונה גדלה? (הורים שימו לב לשימוש באיומים, על מנת להשיג ציות והכרה בסמכותנו.) העונשים חלים לא רק על המתלבט והחוטא אלא על כל הסביבה. איפה הצדק? מה מחייבת האמונה? איזה טכסים ופולחנים עלינו לבצע כחלק מאמונתו, והאם בכלל אפשר בלי טכסים ופולחנים? ועוד ועוד.

מוזמנים לשתף זה את זה ואותנו במאבקים פנימיים שעברתם או ששמעתם מאחרים.

שמות ג' (יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה:

שמות ז' (ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה ונָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם...(יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':...(כב)... וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': (כג) וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת:

שמות ח' (ד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה':...(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:...(יא) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':...(טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':...(כא) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ: (כב) וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ: (כג) דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ: (כד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי:... (כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם:

שמות ט (ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם:...(יב) וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה:...(כז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים: (כח) הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד: (כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהֹוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהֹוָה הָאָרֶץ: (ל) וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים:...(לד) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו: (לה) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד משֶׁה:

נמצא פפירוס המאשר את עובדות עשרת המכות שירדו על מצרים. הפפירוס נרכש בשנת ה'תקפ"ח לבריאת העולם 1828 , על ידי המוזיאון של ליידן בהולנד ומספרו הקטלוגי - 344. הוא כתוב על שני צדדיו. ומכיל שבעה עשר עמודים. ברוב העמודים ארבע עשרה שורות, מן העמוד הראשון נותר שלם רק שליש, העמודים 9 ו16- הינם במצב גרוע ביותר וגם שאר העמודים פגומים בשוליהם העליונים והתחתונים.

מאז נחשף נעשו מספר ניסיונות תרגום, האחרון שבהם היה בשנת ה'תרס"ט 1909 , שנה שבה יצא לאור על ידי החוקר אלן גרדינר, אולם בהתאם למקובל ולמוסכם על המחקר ההיסטורי, נקבע מקומו שש מאות שנה לפני יציאת מצרים, כך לא ייחסו לדברים חשיבות במיוחד, והוא נגנז בלא איזכור מיוחד בספרי ההיסטוריה.

פרופסור עמנואל וילקובסקי הוא שגילה את הדמיון הרב בין תיאור ההרס והחורבן שפוקד את מצרים, כפי שמתאר אותן המצרי "איפואר", לבין התיאור של התורה על מכות מצרים.

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת וארא ו' ב' – ט

תשס"ד

אלוקים מודיע למשה כי שמע את זעקת בני ישראל העבדים במצריים. הוא עומד לגאלם ולהצילם מיד פרעה. הוא ייקח אותם לעם, יהיה להם לאלוקים ויביא אותם לארץ שהבטיח לאבותיהם. משה מספר זאת לבני ישראל והם אינם שומעים אותו מרוב עבודה קשה וקוצר רוח. משה מסתייג ממשימתו ומקבל את אהרון לסיוע. וכך משה בן השמונים ואהרון בן השלושים ושמונה, בשליחות אלוקים דורשים מפרעה שיוציא את בני ישראל ממצרים לעבוד את אלוקים. פרעה מקשיח את ליבו וארץ מצריים יודעת את המכות הראשונות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. לב פרעה נחזק ולא שלח את בני ישראל.

עבדות

העבדות של בני ישראל נראתה ללא מוצא. הם לא היו קשובים לקול התקווה שהביא משה. לא האמינו באפשרות להיחלץ מן העבדות. באיזה תחומים בחיים שלכם אתם עבדים? האם אתם מכירים בכך שאתם עבדים של...פעלתנות, בריאות, סיגריות, אוכל, ייאוש, הישגים. הקשיבו לקול התקווה שיאפשר לכם להיחלץ מעבדות זו.

שמות ו'

(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים... (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:

מקבלים מכה.

פרעה וכל מצריים הוכו מכות קשות אחת אחרי השנייה. לב פרעה נשאר חזק.

כאשר אתם מקבלים מכה, האם אתם לומדים מן הניסיון או שליבכם מתחזק? ספרו על מכה שבה למדתם מהניסיון, למשל תאונת דרכים, פגיעה גופנית שנפגעתם, הפסד כספי.

שמות ז'

(יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':

זווית ראיה אחרת.

על מנת שיחדל הברד, משה ביקש להתפלל לאלוקים מחוץ לעיר.

היזכרו במצב שנחלצתם מאין מוצא: חוב גדול, איום בפגיעה בכם, אבטלה, אהבה נכזבת, ספרו האם אתם או משהו אחר סייע לראות את המצב מזווית אחרת?

שמות ט'

(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ: