לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

תורת הנפש בפרשת השבוע

חג הפסח והמימונה: חירות ואחריות, צמיחה ממשבר, שייכות, תקווה, אהבת האחר

סמלים רבים יש בחג הפסח: חירות ואחריות, צמיחה ממשבר, ניקיון פנימי, שייכות, תקווה, ואהבת האחר.
תאריך פרסום: 25/3/2017

 

56פסח  ומימונה

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

http://www.hebpsy.net/isaschar

   הגיע ליל יום הפסח, אנו קוראים לנו ולכל יושבי תבל:  זה הלילה, כל העולם כולו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה... הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרין שירה, הלילה הזה עתידין בניך (כל יושבי תבל, בניו של ה') להיגאל מיד שעבוד, הלילה הזה עתידין לומר שירה...

בקישור הבא הורידו לעצמכם הגדה שמבינים

https://www.hebpsy.net/me_dashboard.asp?cat=articleadd&id=113&articleid=2069

 

חירות אחריות וצמיחה ממשבר

   זהו הרגע שייזכר לדורות. אנו מוזמנים לספר לילדנו ביציאת מצריים, והגדת לבניך. איך נוצרה ההזדמנות לצאת מעבדות לחירות. ברכוש גדול יצאנו ממצריים. שפת האמת מסביר שמדובר ברכוש רוחני, או חוסן נפשי שרכש העם תוך כדי הסבל הנורא שעבר במשך מאות שנים.

   מוסיף ויקטור פרנקל שלא נשכח שאין חירות בלי אחריות. האחריות היא לעסוק בתיקון המידות ולפעול בדרך בונה ולא בדרך הורסת.

   עבדים היינו, היינו. עתה בני חורין, בני חורין. עבדים היינו, עתה עתה בני חורין. עבדים היינו, עתה עתה בני חורין בני חורין!

רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT) 

חירות ואחריות: נזכור ונזכיר לילדנו שחופש אינו לעשות מה שבא לנו אלא שילוב בין ממוש רצון לבין אחריות שלא לפגוע בעצמנו באחרים בחי בצומח ובדומם. חירות היא גם לנהל את חיינו בדרך שתהיה משמעותית לעצמנו ולעולם.

צמיחה ממשבר: משברים הם גם הזדמנות לצמיחה אישית. נזכור ברגעי המשבר שניתן לצמוח ממנו ולצאת מחוזקים יותר. נזכור את האימרה העממית שיש לה גיבוי מחקרי מה שלא הורג אותי מחשל אותי.

 

   חצי שנה עברה מראש השנה. בעוד חצי שנה שוב נכה על חטא שחטאנו בפגיעה בעולם ונצא לדרך תיקון המידות. עדיין לא מאוחר להמשיך ולהעמיק את תיקון המידה שנטלנו על עצמנו בתחילת השנה. נבער את החמץ מליבנו, נערוך סדר בעולמנו נשנס מתנים ונמשך בדרך תיקון המידות.

 

רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT) 

הזדמנות לניקיון פנימי

בֵּעוּר חָמֵץ שבלב/יששכר עשת.

הַתְחֵל בְּגָדוֹל וּבַקָּטֹן כַּלֶּה.

חַפֵּשׂ בְּכָל חַדְרֵי הַבֶּטֶן הָרַכָּה.

הָעַמֶק בְּכָל מַכָּה וּמְצוּקָה.

הִתְעַלֶּה!

חַפֵּשׂ בְּנֵרוֹת

אֶת נֵר אֱלוֹהֶיךָ,

אֶת נֵר נִשְׁמָתְךָ,

הַהוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סּוֹפוֹ...

וְהִנֵּה רִגְעֵי חֹפֶשׁ בְּכָל חֲדָרֶיךָ.

צֵא וַעֲלֵה!

 

הזדמנות להשתייך לתרבות היהודית

לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת פֶּסַח/יששכר עשת

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּפֶסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

וְאֵלּוּ הֵן: פָּסַח מַצָּה וּמָרוֹר.

וּבְכֵן...  

צְדָקָה כְּבָר נָתַתָּ?

לְבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ מִלִּבְּךָ בְּעַרְתָּ?

אֶת מָה שֶׁחָשׁוּב לְךָ לְהַגִּיד לְבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ הִגַּדְתָּ?

לִשְׂמֹחַ עַל הָאָבִיב וְעַל אוֹצָרוֹת הַטֶּבַע כְּבָר שָׂמַחְתָּ?

מֵעֹל כּוֹבֵשׁ שֶׁהוֹרֵס אוֹתְךָ הִשְׁתַּחְרַרְתָּ?

אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּךָ וְהַקְּשָׁרִים הַחֶבְרָתִיִּים חִזַּקְתָּ?

לִהְיוֹת צָנוּעַ בְּרִגְעֵי נִיצָּחוֹן זָכַרְתָּ?

לְשִׁיר שִׁיר אָהֲבָה לְאַחֵר וְאַחֶרֶת קָרוֹב וְרָחוֹק שַׁרְתָּ?

לְבָרֵךְ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּרַכְתָּ?

לְהַאֲמִין בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁיֵּעָשֶׂה שָׁלוֹם בְּתוֹכֵנוּ וְעִם שְׁכֵנֵנוּ הֶאֱמַנְתָּ?

וְאִם אֶת כָּל אֵלּוּ עָשִׂיתָ, לְחֵרוּת לְפָחוֹת חֶלְקִית יָצָאתָ.

 

   סדר הפסח וחג הפסח עדיין מאחדים את רוב חלקי העם וגם מעבירים מסר לאומי מדור לדור וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה הֹ' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (שוב יצאנו מעבדות לחירות אישית ולאומית. יש לנו מדינה). וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, (דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום) כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה.

בקיבוצים סדר פסח הוא קהילתי, בערים הסדרים הם בדרך כלל משפחתיים. אבל בצבא ובמתנסים כבר מסדרים סדר פסח של המונים.

   התפאורה לחג נפלאה: אביב הגיע פסח בא. כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ... צאי יוֹנָתִי (יונת השלום) מבְּחַגְוֵי הַסֶּלַע מבְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.  

   פנה הגשם, חלף הלך לו ענן רקיע , חלף הלך לו. פני אדמה, באור חמה, שיבלים זקפו ראשיהם בקמה, בני הרים זה אל זה ברמה ישוררו: שלום, שלום! הידד, הידד! אביב היום. ערוץ הנחל, גלים בוקע, הומה החורש, חדוה שופע. מוריק הנוף, שדות לרוב, הצבעונים עלו באודם-חן בנקיקים. בעמקים פרחי נוי זה אל זה ישוררו: שלום, שלום! האח, האח! אביב היום.

 

מנהגי חג הפסח תזכורת לתיקון המידות והעמקת השייכות לעם ישראל ולמדינת ישראל

קמחא דפסחא. איסוף מזון וכסף עבור העניים לקראת חג הפסח, כדי שגם הם יחגגו את החג בשמחה. כל ישראל ערבים זה בזה.

ניקיון פסח. לכבוד בעור החמץ מצחצחים את הבית, אפילו מסיידים, צובעים וקונים בגדים חדשים.

בעור החמץ. החמץ הוא גם החמץ שבלב, כל השלילי שאנו מנסים לנקות מתוכנו. את החמץ מבערים על ידי ניקיון, הכשרת והגעלת כלים ומכירת החמץ. כך אנו חיים במשך שבעה ימים באווירה וסביבה של ניקיון החמץ שבלב.     

שבת הגדול. היא השבת שלפני פסח בה אנו מזכירים הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... הורים וילדים יכולים בערב הזה לשוב ולהתאחד לכבוד הדדי מלב אל לב, לחיזוק היחד המשפחתי.

ליל הסדר. הוא הלילה בו אנו מקיימים את סדר הפסח על פי סדר ההגדה של פסח הנהוגה מאות שנים. הטקס מאחד משפחות ומשפחות לקהילות וקהילות לעם. כל האורחים מסובים אל השולחן בנחת.

על קערת הסדר. הזרוע, הביצה, המרור, החרוסת ערוב של פירות כתושים, הכרפס פרי האדמה, ושלושת המצות. כל אחד מוזמן  להתחבר לסמלים הללו בדרכו או בדרך המסורת.

שירי אביב. לזכר היום אתם יוצאים בחודש האביב. שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא.

הכוס של אליהו הנביא. ובהמשך פתיחת הדלת לאליהו הנביא, כפי שלמדנו בהפטרת שבת הגדול שאנו מצפים לבואו, כדי לאחד בשלום את המשפחה, ומשם לאחד את כל העם.

מה נשתנה הלילה הזה? שואלים הילדים ועונים ההורים כנגד ארבעת הבנים שהם הילדים השונים, ולהם דרכים שונות להתחבר למשפחה ולעם.

שתיית ארבע כוסות יין. ולכל כוס ניתן לתת משמעות שונה של שמחה.

אכילת מצות. לזכר הבצק שלא הספיק להחמיץ בזמן יציאת מצריים. המצה היא לחם של ענווה, לא נפוחה ולא תופחת מגאווה.

פיצוח אגוזים. וגם פיצוח הדרך לגאולה לשלום ולאחוות עמים ודי למלחמות.

שפוך חמתך על הגויים. לפני תשע מאות שנה לערך הוכנס הקטע להגדה. היום אנו יודעים דברים אחרים. אין רע לבקש מה' שפוך אהבתך וחמלתך על הגויים אשר לא ידעוך. כי שלום עושים עם אויבים. כפי שנאמר במשנה איזהו הגיבור ההופך את שונאו לאוהבו.

אפיקומן היא חלק מצה שעורך הסדר מחביא. הילדים אמורים לגלות אותו, כדי לזכות במתנה. לזכר המתנה הגדולה של עם ישראל, היציאה לחירות אחרי ארבע מאות שנות עבדות.

שירי משחק כמו חד גדיא המפארים את ה', התורה, ועם ישראל.

 

סֵדֶר פֶּסַח עִם סַבָּא/יששכר עשת

חַג פֶּסַח שָׂמֵחַ,                          

לְכָל אוֹרַחַת וְאוֹרֵחַ.

בַּבַּיִת הַכֹּל זוֹרֵחַ,

וְכָל אֶחָד עוֹזֵר, טוֹרֵחַ.

לִקְרַאת הַסֵּדֶר כָּל אֶחָד מִצְטַחְצֵחַ,

מִתְקַלֵּחַ

וַאֲנִי גַּם אֶת הָאַף מְקַנֵּחַ.

 

הַא לְחַמָא עַנְיָא! סַבָּא פּוֹתֵחַ.

כָּל יֶלֶד בַּגַּאֲוָה מִתְנַפֵּחַ,

לִכְבוֹד מָה-נִשְׁתַּנֶּה מִתְמַתֵּחַ.

סַבָּא בָּטוּחַ יְשַׁבֵּחַ.

                             

סַבָּא עַל הַהַפְרָעוֹת פּוֹסֵחַ.

אֵין חָמֵץ וְיֵשׁ מַצָּה,

וְלִי מָלֵא פֵּרוּרִים עַל הַחֻלְצָה.

 

אַחֲרֵי עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת, אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לִשְׁתּוֹת,

לִי וּלְסַבָּא כְּבָר נִמְאַס מִמִּלְחָמוֹת.

אָמְנָם יָצָאנוּ מִמִּצְרִיִים,

וְאָנוּ שָׁרִים עִם תֹּף וּמְצִלְתַּיִם,

אֲבָל אַיֵּה הוּא,

אֱלִיהוּ,

הַנָּבִיא הַתִּשְׁבִּי?

כְּדַאי שֶׁשָּׁלוֹם כְּבָר יָבִיא

בְּיוֹם כָּזֶה אֲבִיבִי.

 

בַּהַפְסָקָה סַבָּא נוֹתֵן אֱגוֹזִים לְפַצַּח,

כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ אַתְּ חִידַת הַשָּׁלוֹם לְנַצֵּחַ.

וַאֲנִי מֵרֹב יַיִן כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ פִּקַּח.

 

שָׁלוֹם בִּקַּשְׁתִּי מֵהָאֲפִיקוֹמָן,

וְעַכְשָׁיו הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן,

לִקְרֹא לָעוֹלָם אֶת הַסַּדְרָן.

סַבָּא נַעֲשָׂה מַמָּשׁ סַקְרָן.

 

מַגִּיעַ תּוֹר אֶחָד-מִי-יוֹדֵעַ

וְאֶפְשָׁר קְצָת לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ.

אַף אֶחָד גַּם לֹא שׁוֹכֵחַ,

אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה 

עַל חָד גַּדְיָא,

גַּם אִם הוּא לֹא מַמָּשׁ פִּיכֵּחַ.

כֻּלָּם הוֹלְכִים שָׁם מַכּוֹת,

וַאֲנִי רוֹצֶה עוֹד קְצָת לִשְׁתּוֹת.

 

סֵדֶר פָּסַח מַמָּשׁ שָׂמֵחַ

וַאֲנִי בְּעוֹד שָׁנָה צוֹמֵחַ.

סַבָּא עָצוּב וּמָלֵא אַהֲבָה,

כִּי אֲנִי מָלֵא תִּקְוָה.

 

יש תקווה לשמחה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

מוּעָדִים לְשִׂמְחָה/יששכר עשת.

בָּרוּךְ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם

וְרוֹמֲמָנוּ וְקִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו.

אֶתְמוֹל, מָחָר וּבְעִקָּר עַכְשָׁיו.

וְתִיתֵּן לָנוּ מוֹעֲדִים לַשִּׂמְחָה בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן,

חַגִים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן,

אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת

לְמַצּוֹת בְּאַהֲבָה אֶת זְמַן חֵרוּתֵנוּ,

בִּכְרִיכָה אַחַת עִם חוֹבוֹתֵינוּ.

אַל תִּקְרָא מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה,

קְרָא מוּעָדִים לְשִׂמְחָה.

כִּי מֵרֹב הַגַּאֲוָוה

לֹא שֶׁמָּנוּ לִבִּי, לִבּוֹ וְלִבָּהּ,

כִּי שַּׁבְנוּ אֶל הַמֵּצָרִים

לְבֵית עֲבָדִים.

שׁוֹתִים לְשׁוכְרָה בְּהֲסָבָה

אֶת כְּאֵבָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

 

אל ייאוש

   בשבת זו של חול המועד פסח גם קוראים את חזון העצמות היבשות ביחזקאל. בֶּן אָדָם! הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל (המיואשים) הֵמָּה. האֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. אל ייאוש! כי עוד לא אבדה תקוותנו... להיות עם חופשי בארצנו, אנו שרים בהמנון שאולי מתאים לשיר אותו גם בשבת זו. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם (את הגלות), וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם (מהגלות) עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל... וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם (תקווה) וִחְיִיתֶם (כי הייאוש והגלות מוות הם) וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם...

   ומי שעדיין נמצא בגלות מעצמו ומעמו זקוק לתקווה יוכל להתפלל מתהילים כ"ז. שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, עֶזְרָתִי הָיִיתָ. אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר. לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים, קַוֵּה אֶל ה'. חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.

רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT) 

אל ייאוש: גם אם אנו בגלות מבריאות, ממשפחה, מרכוש. אל ייאוש, הגאולה עשויה לבא ורוח חדשה תהיה בשבים מהגלות. רק לא לאבד את התקווה. כי התקווה היא הרוח הנושבת ומפיחה חיים במפרשי הגאולה האפשרית. עם ישראל חיכה לגאולה ארבע מאות שנה.  

 

אהבה משתוקקת ואהבת האחר

   בשבת של חול המועד אנו קוראים את מגילת שיר השירים שהיא גם שיר השתוקקות המעוררת אותנו לחפש ולגלות את הזולת, להתאחד עמו, למצוא את החמלה ואהבת האדם שבתוכי ולכבוש את השנאה והגאווה. הדודאים הם פירות שסגולתם ביכולת הרגעה והגברת הפריון. לכן אנו קוראים בשיר השירים על היוצאים למצוא את הדודאים המאפשרים אהבה רגועה ואהבת האחר. לְכָה דוֹדִי (הזולת) נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ... הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים (כל הטוב שיש בנו) חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ (לזולת)... כך נוכל לקיים את אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים... ונוכל לשים את הזולת כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כהגנה מפני תשוקות מטורפות ובלתי מווסתות כי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.

 

רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)

אהבה משתוקקת ואהבת האחר: אחרי שלב ההשתוקקות, נרגע, נחפשו את אהבת האחר שבתוכנו, שכל ככולה נתינה וחמלה לאחר.

 

 חג הפסח מסתיים במימונה

   חג המימונה הוא חג הדלת הפתוחה. בליל המימונה מגיעים אורחים ללא הזמנה. לכן הבית מלא בנכנסים ויוצאים. כך מדגישים את כל ישראל חברים. הכיבוד ברובו מתוק ללא קמח. רק את המופלטות העשויות קמח אופים מיד עם צאת הפסח.

 הברכה  תרבחו ותסעדו היא ברכה לרווח כלכלי המאפשר נתינת סעד לזולת. כך נסגר המעגל בין תחילת החג שבו נותנים צדקה לנזקקים וסיומו להמשיך לתת צדקה וסעד לנזקקים. יום החג הוא יום חופשי המיועד ליציאה לטבע וטבילה במקורות מים להיטהרות.

  

בין פסח לשבועות

התקופה בין פסח לשבועות,

גדושה בחגים ומועדים להם משמעות היסטורית עמוקה לעמנו.

חג החירות הוא חג הפסח,

פותח את הדרך ליום השואה והגבורה, הוא זכר למסירות נפש האדם המאמין.

יום הזיכרון הוא זכר למסירות נפש החייל המאמין ביום העצמאות.

ספירת העומר, ימים של ציון חקלאי וימי אבלות

על מות עשרים וארבע אלף מתלמידי רבי עקיבא במגפה.

ל"ג בעומר מציין את סיום המגיפה. הילולה, ופאת ראש.

ואת מרד בר כוכבא וכמיליון קורבנות שאו יהודים,

להעמיק את חורבן הרס בית שני.

ל"ג בעמר מציין גם את הלוחמים היהודיים זהו גם חג הגדנ"ע. גדודי הנוער העבריים

סיום התקופה בשבועות, הבאת ביכורי שדות אין קץ שאותם עבדנו.

ומתן תורת אלוהים שגם אותו אנו עובדים, ביחד וכל אחד בדרכו.

אותה תורה בה דרכנו ביחד ודרכו של כל אחד לחוד, משורטטים בה עבורנו.

 

לאן? יששכר עשת

דרשנו אלוקים,

הקשבנו לנביאים,

צייתנו לכוהנים וללווים,

למדנו מפי הרבנים.

ועכשיו באין נביאים, כוהנים, לוויים ורבנים

חזרנו לדרוש אלוהים

ולשאול תוך כדי קריאה, וחוויה.

לאן? ויענה פיארברג,

לארץ ישראל לחברה חדשה

של ביטחון, צדק חברתי וערבות הדדית.


חג הפסח בקיבוץ קהילה מול משפחה

   החג הפסח  ושיאו בסדר, נחוג בקיבוץ ברוב פאר וברוב הדר. כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, שרו בשיר השירים ב' י"א. אנחנו באביב ניסן, המדשאות והמדרכות ממורקות. הפריחות מרהיבות. עצי לילך בסגול בולט, משטחי צהוב קידה שעירה ריחנית, נוריות ופרגים מנקדים פינות באדום  והירוק מכל עבר.

   על הבמה מקהלות בחולצות לבנות. סידורי פרחים מכל עבר. ציורים גדולים המתארים את בני ישראל במצריים ובמדבר. יציאת מצריים מעבדות לחירות. בתודעת כולנו שחרורים נוספים: הקמת המדינה, הדמוקרטיה וחופש הביטוי, הסוציאליזם המשחרר את הפרט מעול העוול החברתי. כרזות מודיעות על איכויות החג. אב הסדר מנהל אותו ביד רמה מול מאות משפחות החברים.

   אנחנו משוחררים מעבדות, עובדים לפרנסתנו, אנחנו משפחה אחת גדולה. ומה קרה ששנה אחר שנה, מתביישים בהיחבא ואחר כך כבר בגלוי, נעלמים מן היחד אל חיק המשפחה. אומרים ללא מילים שהקהילה אינה תחליף למשפחה. אולי לא השכלנו לחבר בין הקהילה לבין החבר דרך המשפחה. בוני ומעצבי הקיבוץ הראשונים, באו מאירופה ללא משפחות. הקהילה הקטנה היוותה עבורם את הכל. מאחוריהם הותירו זיכרונות גלות שביקשו לשכוח. אחר כך באו הזוגות והילדים. עדיין לא דיברו על משפחה. הילדים היו של הקיבוץ. אפילו היו מקומות בהם האסיפה בחרה שם לילד. וכשהמשפחה התרחבה והחלו לדבר העל הלינה המשפחתית שתחליף את הלינה המשותפת, ידעו הכל שהגיע הדרך לשנות את תפיסת המציאות לגבי תפקידה הרגשי של הקהילה בעיצוב הילד.

   שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא, שרו עם י. אדמון הילדים בגן. תפרו לי בגד עם כיסים, מילאו כיסי באגוזים. מי תפר ומי מילא? האם אימא ישבה ותפרה כיס ואבא הביא ממרחקים את האגוזים היקרים. לא. במחסן הבגדים תפרו כיסים ומן האקונומיה הביאו את האגוזים. וועדת חינוך וועדת תרבות ארגנו לנו את הכל. ברוב המולה וברוב לחץ וכעסים החג התרומם אט אט ואפילו המריא לפסגות מרגשות. אך אי שם למטה נותרנו כולנו מרוקנים משהו.

   והגדת לבניך שמות י"ג ג'. אבא מנושל מסמכותו עומד בצלו של מרכז המשק, הגזבר והמזכיר. מה הוא אומר לבניו? מה הוא עונה על השאלה מה נשתנה הלילה הזה? השכלנו לבנות רבות על חורבות התרבות היהודית. והיום אנו מקימים את החורבות שבלבנו ומצטרפים לכל הקהל.

   טעמי הפסח ממתינים על שולחנות ארוכים וצרים. המצה היבשה, היין המתוק, החרוסת הדובשנית, החזרת המכתימה באדום, מרק העוף הזך והקניידלך הצפים בין טיפות השמן. וכמובן הגפילטע פיש טובלים ביד נדיבה בציר השקוף ומקושטים בפלחי גזר רך.  המקהלה והקריינים ממשיכים בשלהם ואנו צבטנו מכאן ומשם, לא התאפקנו. ההמולה הולכת וגוברת, אי השקט והתנועה מקבילים לפיוטי החג. המאבק בין הסדר ואי הסדר בעיצומו. מצטרפים לשירה, נוגסים, מפטפטים, שוזרים הכל למארג לא מובן ועם זאת נעים למי שנעים. האחרים המתקשים להתמודד עם המורכבות החליטו שבשנה הבאה לא עוד. סדקים באחדות.

   סימני החג לדורותיו: כוס לאליהו הנביא, ארבעת הבנים, חד גדיא, האפיקומן ועשרת המכות לא נשמטו והזכירו לנו לאן אנו קשורים. אנו הבאנו את ראשית הקציר, החזרנו את משה רבנו המנהיג הדגול, הוספנו את העליות השונות המסמלות לכל עולה את הגשמת חירותו הפרטית.

   והיום בחוג המשפחה יחפשו כל אב ואם להתחבר למקורות לרחף לאורך ההיסטוריה היהודית והציונית, ולהביט להווה ולעתיד.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.