ברכה לתחילת שנת הלימודים

תחילת שנת הלימודים. אדם נולד אם כוחות גנוזים.

מאת יששכר עשת

בעודנו ילדים ומורים מתכנסים בחדרי הכיתות.

פעמון הטבע מצלצל ומזמין אותנו לכמה שעורים.

   שעור התבוננות כדי לגלות שבחולות חוף אדם ריקים פורחות חבצלות. שעור להיות רכון ומתקשה מול ספרים, מלמד שיש לנו מאגר כוחות המאפשר לזקוף ראש כמו החצב. שעור אודות חורף חיים שיבוא. שורות ארוכות של נמלות הקציר אומרות שיש לאגור מלאי זרעים לימות הקור. שעור של עלי השלכת היפים והזמניים שמציע ששלכת בלב איש עשויה להסתיים בניצנים של אביב שיראו בארצות האדם. שעור על שקיעת הסתיו והאדם שהיא  מופלאה ובשלל צבעים. שעור מציפורים נודדות על כוח ההישרדות של נדודים ברחבי הידע.  

   אם לא נחסום את הכוחות איתם באים ילדים לעולם, נגלה סקרנות שהיא התיאבון לדעת. נגלה הנאה גדולה מאיתגור עצמי, כדי ללמוד מנסיון ולהתפתח. נגלה שילדים אוהבים את חברת אנשים, והם טובים מיסודם ואוהבים לעזור. נגלה שהחופש לטעות ולהיכשל הם מתנות מהן צומחים. אם פגשנו ילד שאינו כזה, רק נשאל את עצמנו איך אנו חוסמים את דרכו אל פלאות אלו.

   באופן דומה אומר רבי שמלאי במסכת נידה: לְמָה הוולד דומה ברחם? לפנקס שמקופל ומונח, שכל הכישורים והיכולות שלו כתובים בו. וכיון שיצא לאוויר העולם. נפתח הסתום, ומתחיל התינוק להפעיל את כוחותיו וכישוריו, וללמוד איך להתנהל בחמלה והתחשבות במציאות שברא אלוהים ובה אנו מתקיימים.   

עֶת מֶדִיטַצְיָה וּתְפִלָּה. נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וְנִלְמַד מִנִּסָּיוֹן (תוך טיפוליCBT  ו-ACT)

נחבק את ילדנו. נחוש על גופנו את פעימות כוחותיו המחפשים דרך לצאת ולהפעיל אותו בדרכו. נרשה לעצמנו לשחרר מחסומים ששמנו, לסלק גדרות שהצבנו. נשאיר את דרכו פנויה. רק תמרורים של סכנה לבריאות הגוף והנפש יספיקו לכוון את דרכו בביטחה. נאחל לו מעומק ליבנו המאמין בו: "ילדי היקר, ילדתי היקרה. את הכיוון הנכון תכירו על ידי ניסוי וברכת הטעיה. פה ושם גם תפגשו דמויות משמעותיות אותן תוכלו לחקות. את נתוני המציאות שתגלו בחקירות שלכם, תמיינו, תסדרו ותארגנו לכם. לכו ילדים בדרכם, למלא את תפקידכם בעולם. אנחנו מאחוריכם ולצידכם."