לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

קורונה

מה למדתי ממה שלמדתי מהמאמר הנפלא (דצמבר 2020)

מעט שנה של טיפול מקוון בצל משבר הקורונה: מה למדנו עד כה?
https://www.betipulnet....arned_so_far
15.11.20 פורסם על ידי צוות בטיפולנט. למד יששכר עשת
תאריך פרסום: 9/12/2020

מה למדתי ממה שלמדתי מהמאמר הנפלא: כמעט שנה של טיפול מקוון בצל משבר הקורונה: מה למדנו עד כה? https://www.betipulnet....arned_so_far

15.11.20

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

למד יששכר עשת

קריאה במאמר המרתק והחשוב "כמעט שנה של טיפול מקוון בצל משבר הקורונה" שהופיע בחודש נובמבר ב-בטיפולנט. הביאה אותי למספר תובנות על מה שלמדנו:

א. למדנו הרבה.

ב. למדנו כמה חשובה הגמישות המחשבתית, היכולת לא להימנע מרגשות אבל גם לא לפעול מתוך רגשות, וגמישות אמונות היסוד שלנו.

ג. למדנו את שפע האפשרויות הטיפוליות הקיימות בעולם. למדנו שטיפול בנוי על אמונות יסוד. למדנו שאם אמונות היסוד של הטיפול גמישות דיין, המטפל יוכל להתאים את גישתו למטופל ולא שהמטופל יאלץ להתאים עצמו לטיפול.

ד. למדנו שמושגים של קירבה וריחוק הם עניינים הרבה של העולם הפנימי. ולא קשורים רק למרחק הפיזי בין שני אנשים שנפגשים. לכן לא מעט אנשים הסתדרו עם כל אמצעי הקשר הווירטואליים הקיימים.

ה. למדנו שגם ללא מגיפה, מטפל ומטופל הם בני אנוש ונמצאים תמיד באותן הסכנות, אם הם בריאותיות, כלכליות, פוליטיות, חברתיות, משפחתית ועוד. המחשבה שהוא בסכנה ואני המטפל לא, היא אשליה.

ו. למדנו שהסתגלות למצבים משתנים היא הבסיס להישרדות, כי היא מזמינה אותנו לחיות בהווה. הכמיהה לחזור למה שהיה, והתקווה לסיום האיום מהר ככל שאפשר, מקשים על הסתגלות.

ז. למדנו שאיום קשה על החיים שסופו מוות אפשרי, מזמין אותנו להתמודד איתו על ידי מפגש עם האיום והמוות, והתמודדות מאורגנת ומשותפת. בין השאר אנו מגלים שלמערכת העצבית יש יכולת להתרגל לאיום קשה במידה לא מבוטלת, אם רק לא נפריע לה באמצעות מחשבות שליליות של חוסר אונים, וניבויים של אסון בטוח.

ח. למדנו שאנשים עם אמונות נוקשות מתקשים לפגוש את האיום המוות, מפעילים דרכי התמודדות מוטלות בספק ולא אחת גם פוגעים באחרים. הנה מספר דרכי התמודדות מוטלות בספק, שניתן היה לראות במציאות:

1. הימנעות מלפגוש את האיום, למשל על ידי תאוריות קונספירציה: "אין קורונה זה ניסיונות של כוחות רעים להשתלט עלינו."

2. כניעה לאיום ואמונה שגם אם נמות, הנחמה היא שבעולם הבא עשויי להיות טוב יותר. "העולם הוא לא חשוב, מה שחשוב זה העולם הבא וגן העדן המובטח בו למי שעושה מה שנכון לעשות."

3. כניעה לאיום ואכול ושתה כי מחר נמות. "המצב אבוד אז לפחות נהנה מהרגע בלי חשבון."

4. פעולות לא יעילות של התמודדות לא מוכחות, באמצעות שיטות המבטיחות תוצאות מהירות ללא מאמץ והשקעה ופעולות שימנעו את ההדבקה כגון: ויטמינים וחומרים למיניהם, לחשים, קמעות, תרגולים שונים." הפעולות הללו יעילות למצבים רבים, אבל לא להדבקה. פעולות אלו הובילו אנשים רבים לא לבצע את מה שידוע כבר ממגפות רבות בעבר: מסכות, שמירת מרחק גופני וחיטוי טוב.

ט. למדנו שבדידות היא מצב שיש ללמוד לחיות איתו, כי גלומות בה אוצרות צמיחה אישית באמצעות: 1. הכרות מעמיקה עם מגבלות שלנו, הכרה בהם ואימון לשפר אותם, 2. הכרות מעמיקה עם הכישורים והכישרונות שלנו ושילובם באורח חיינו.

י. למדנו שאם נהיה מורגלים לחיות באי וודאות, יהיה לנו קל יותר לשאת אי נוחות זאת, ולפגוע פחות בעצמנו ובאחרים.

י"א. למדנו שאמפטיה שוחקת את הכוחות שלנו, אבל חמלה וגמילות חסד מגבירים את הכוחות שלנו.

י"ב. למדנו שאחרי כל הטענות והביקורת על רופאים ומדע הרפואה, כולנו נותנים את חיינו בידיהם ומקווים שהם ורק הם יימצאו את הפתרון. אבל לא למדנו להתפלל לשלומם ולחזק את רוחם שיעמדו במשימה בהצלחה, כי הם בקו החזית.

י"ג. למדנו שאחרי כל הטענות והביקורת על המורים וחינוך, כולנו שלחנו אותם לקו החזית להפעיל את ילדנו ולהמשיך ללמד אותם. לא למדנו להתפלל לשלומם ולחזק את רוחם שיעמדו במשימה בהצלחה.

י"ד. למדנו שאופטימיות אמיתית היא האומץ להיות פסימי. את זה למדתי גם מיוסף חיים ברנר "נביא הייאוש הפורה":

מתוך מכאן ומכאן 1911

"זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי-הויתי

וזוהי צואתי האישית:

החיים רעים, אבל תמיד סודיים... המות רע.

העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.

האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר.

לעם-ישראל, מצד חוקי ההיגיון, אין עתיד.

צריך, בכל זאת, לעבוד.

כל זמן שנשמתך בך, יש מעשים נשגבים

ויש רגעים מרוממים.

תחי העבודה העברית האנושית!"

מתוך על הדרך שפורסם בעתון המעורר 1906.

"...כיום הזה – הנני בא אליך, אח נדכה.

ולא להתיימר לפניך בדרכי הסלולה, לא להתנפח בדוגמטים שלי הקבועים, לא לצוותך: זו המסילה האחת והיחידה, לכה בה ותמצא מרגעה! כי לא מרגעה תדע אתי, אחי, אף לא שלווה ולא הנאה.

כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?…

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.

וכה ייאמר לה: "שמע, בן-ישראל, שמע בן-הצער, שא ראשך, שא ראשך – ויינשאו פתחי-עולם. אל מנוחה ואל הונאה עצמית, תהי איזו שתהיה, אל יראה מפני כל תוצאות, תהיינה מה שתהיינה. אל קורט של שקר ורכות-הלב. הלאה עננים, צא מניקרת הצור. הסר מעליך את הכף. גשה עד הערפל, עלה לפרדס, ראה את פני ההוויה. השג את מהותה, את כבודה. התקדש!…"

תגובות

הוספת תגובה

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.