מבוא להקניית כישורי חיים בדרכי נעם. מתוך הספר "הורות בדרכי שלום" מאת יששכר עשת

מבוא לספר הורות בדרכי שלום.

מתוך תפילת הדרך

הוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, הַצִּילֵנוּ מִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּיּוֹת,

וְהֲגִיעֵנוּ לְמָחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים, לְשִּׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם.

שְׁלַח בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְשֶׁנִּהְיֶה לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים.

   עלינו להתקרב לילדנו ולראות בו אדם ייחודי העושה את צעדיו הראשונים בעולם מאיים ומסובך למדי. נתחיל בתמיכה, עידוד, תקווה וברכות: "אנו מאמינים בך, אתה תמצא את דרכך, אתה תצליח. לא קל לך, אבל יש לנו דרכים לעזור לך, יש ידע שֶׁנִּתֵּן לך אותו. אנו נגלה לך את סודות ההתמודדות." מסר כזה יעודד אותו לשתף אתנו פעולה, מבלי לחשוש שנאשים ונעליב אותו.

   יש דרכים שונות לחינוך ילדים והנה בשורה טובה. אפשר להכין את ילדנו לחיים בדרכי-שלום, מבלי לפגוע בהם ולאבד את הקשר איתם. ספר זה מציע לעשות זאת באמצעות הקניית כישורי-חיים בדרך כלל בדרכי נעם. במקום גבולות, נציע כללי חיים של עשה ואל-תעשה. במקום להאשים, לייחס כוונות רעות ולהעניש, נניח שחסר לו הכישור המתאים לפתור את הבעיה שעומדת בפניו, ונסייע לו לרכוש אותו.

   מחקרים מראים בניגוד למה שחושבים, שילדים רוצים קשר להוריהם ורוצים להצליח בלימודים ובחיים. אם זה ממש לא נראה כך, נדע שהם התייאשו מהאפשרות לְקֶשֶׁר אתנו, ומהאפשרות להצליח בלימודים ואפילו בחיים. 

  הנה עוד בשורה טובה. הקניית כישורי-חיים בדרך השלום, מאפשרת לילדנו ברגעי מצוקה ופחד לפנות אלינו ולמצוא בנו תומכים, מאמינים ופותחים בפניו דרכים לרכוש כישורים כדי להסתדר בהווה ובעתיד.

   "אימא לא הבנתי את השאלה," מכריז ילדנו. "אתה לא מספיק מתאמץ," אנו מאשימים.

   "אבא משעמם לי," מבקש ילדנו. "אז לך תעסיק את עצמך," אנו פותרים אותו בחוסר סבלנות.

   "הוא התחיל איתי," בוכה ילדנו. "תמיד רק אִתְּךָ מתחילים," אנו משפילים אותו.

   "המורה העליבה אותי," מספר ילדנו. "בטח זה הגיע לך," אנו עונים ונוטשים את המערכה.

  אין צורך ביותר מדי תגובות כאלו כדי שילדנו יאבד את האמון בנו וביכולתו. בספר זה נלמד לתת אֵמוּן בילדנו ולהציע דרכים להתמודד עם מגוון מצבים. אֵמוּן ותמיכה, הם בסיס הכרחי לשיתוף פעולה עם ילדנו.

  רק פחות משני אחוז מהילדים, סובל "ממצפון מקלוקל" כלומר מכוונות רעות. לכל השאר אין צורך להגיב באמצעים משמעתיים. אמצעי משמעתי אינו מקנה כישורי-חיים. אמצעי משמעתי גורם בדרך כלל להתרחקות של ילדים ממבוגרים ולהרגשה שלא מבינים אותו. רוב הסיכויים שילדנו פיתח "מצפון בריא".

   מסוף שנות האלפיים, התחילו החוקרים להביא באופן שיטתי את הרעיון שילדים זקוקים לכישורי- חיים על מנת להתמודד עם האתגרים העומדים בפניהם. האתגרים רבים ומגוונים: לימודים, מעמד חברתי, יכולת לעמוד בפיתויים, התמודדות עם אלימות ועוד. בשלב הראשון זוהו הכישורים העיקריים להם זקוקים ילדים: ידע אמין רפואי ופסיכולוגי, יכולת לזהות מחשבות מכשילות והפיכתם למחשבות מועילות, יכולת לווסת רגשות, רכישת הרגלי התנהגות מועילה ומסתגלת, כישורים חברתיים, יכולת לפתור בעיות בדרכי-שלום ומוכנות להיחשף למצבים מורכבים מבלי להימנע. לכן נוכל מעכשיו במקום לומר: "אני מאמין שככה צריך לעשות." לומר: "למדתי ש..."  

   אם נעצור לרגע, נוכל לשים לב כי כאשר ילדנו עומד בפני קושי או בעיה, אין בדרך כלל מי שינחה אותו מה לעשות. הוא מקבל מֵאִתָּנוּ בעיקר מטרות לשאוף אליהן כגון, "תשלים אִתּוֹ... תסלח לו... תתאמץ... תירגע... תתכונן למבחן... תתרכז... אל תכעס..." אבל אין כמעט מי שֶׁיְּלַמֵּד את ילדנו איך להגיע למטרות הללו. המחנך העיקרי והזמין הוא אֶמְצָעֵי התקשורת, מהם הוא לומד בעיקר דרכי התמודדות אלימים.

   ספר זה מביא אוסף גדול של דרכי כישורי-חיים וכישורי-הורות להתמודדות עם מגוון האתגרים העומדים בפני ילדנו. הספר מציע להיות הורים שגם קשורים לילדנו וגם יעילים. ספר זה מבוסס על מחקר רפואי ופסיכולוגי. עולמות המחקר העיקריים עליהם מתבסס הספר הם: הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, מדיטציית-קשיבות ( (Mindfulness, הגישה-הקיומית על פי ארווין יהלום, חקר המוח והמערכת העצבית והרפואה. הרפואה ופסיכולוגיה אינם מדע מדויק. שום ידע אינו וודאי באופן מלא. אבל בידע המחקרי, יש מידה לא מבוטלת של יכולת להעריך לאיזה מהלך שֶׁנַּעֲשֶׂה כהורים, יש סיכוי רב יותר להצליח.

 מהם כישורי-חיים?

   כישורי-חיים הם התנהגויות, מחשבות ורגשות שאנו מפעילים כדי לשרוד ולהסתגל ולחיות חיים מהנים ומשמעותיים של שלום, באופן מתחשב באחרים, בחי, בצומח ובדומם. זוהי המשמעות העמוקה של מה שאנחנו רוצים עבור ילדנו: שיסתדר, שיהיה שמח ושיביא תועלת לעצמו ולעולם. זהו גם מה שילדנו רוצה: "לחיות בכיף ובסבבה."

   בהווה, כדי להסתדר בעולם,  עליו להיות בעל כישורים המותאמים למציאות בה הוא חי. עליו לדעת לנתח ולהבין מצבים, לווסת את רגשותיו והתנהגותו, להתמודד עם הצלחות וכישלונות, לשמור על בריאותו הגופנית, להשתלב בחברה, לממש את המיניות שלו, להתמודד עם פחדים ועם אובדן תקווה ולעמוד במצבים מאיימים ומסוכנים. חלק מכישורי החיים הוא ירכוש בעצמו וחלק אנו נקנה לו. לפנינו עבודה רבה אותה נעשה לבד ולפעמים בהתייעצות עם מומחים.   

   אם נשים לב, נראה שחלק מכישורי החיים הם בעולמו הפנימי של ילדנו. לכן עלינו להכיר את דרך מחשבתו, עקרונות החיים על פיהם הוא פועל, משאלותיו, צרכיו ואת העולם הרגשי שלו. עלינו גם להביא בחשבון את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא ואת מגבלותיו כדי שלא נכשיל ואתו בדרישות וציפיות לא מותאמות. 

הכרות עם עולמו הפנימי של ילדנו תסייע לנו לדעת מה מפעיל אותו.

   אם נציץ לרגע לעתיד של ילדנו, נראה שכישורי החיים שירכוש בהווה הם הבסיס לכישורים הנחוצים לו בעתיד כמבוגר. עד גיל שלושים בערך עליו להיות בעל יכולת לדאוג לבריאותו הגופנית והנפשית, ולעסוק בפעילויות שיגרמו לו הנאה, מבלי שיפגעו בו ובסביבה. עליו לדעת לפתור בעיות, לבחור בחירות, לקבל החלטות ולנהל משא-ומתן עסקי באופן יעיל ומתחשב. הוא אמור להיות מסוגל לרכוש מקצוע ולהתמיד בעבודה כדי להתפרנס בכבוד. עליו לדעת לנהל את ענייניו הכלכליים, כדי לא לשקוע בחובות. עליו לנהל חיי זוגיות ובהמשך להיות הורה משמעותי לילדיו. הוא אמור להשתייך לחברה מסוימת, ולדעת לנהל חיים חברתיים שיספקו לו גם ביטחון וגם הנאות. עליו גם להיות מסוגל לשרוד אלימות, מלחמות ואסונות. את כל אלו אנו מצפים שיעשה בדרכי-שלום ובאופן מוסרי שאינו פוגע באחרים ובסביבה.  

   הזמן קצר והמלאכה מרובה. אחרי גיל שלושים, הלחצים לביסוס העצמי מתגברים. החששות והדאגות שלו ושלנו, שאולי הוא "לא יסתדר בחיים," הולכים וגדלים.

   נכון, בסוף ילדנו בדרך כלל מסתדר. לפעמים על אף מהלכי ההורות הלא מוצלחים שלנו. לפעמים, על אף שלא הצלחנו לשמור על קשר משמעותי אתו. לפעמים הוא מסתדר אחרי ששנים מספר עסק בתיקון "שריטות" ששרטנו בו. הוא גם עשוי להתגלות כאציל נפש וללמוד לסלוח לנו כי הבין שעשינו כמיטב יכולתנו ואיננו אשמים. בספר הזה נלמד לצמצם את מהלכי ההורות הלא מוצלחים שלנו.

מהלכים לא יעילים של הורים

   מחקרים הראו שמספר מהלכי הורות שכיחים, אינם יעילים ואף פוגעים בהתפתחות התקינה של ילדנו.

א. "רק תעשה מה שאנחנו אומרים לך ואז יהיה לך טוב": הלחץ לעשות בעיקר מה שאנחנו אומרים לו, פוגע בעצמאות ובביטחון של ילדנו להעז לבחור את דרך חייו. הרעיון שאנחנו יודעים מה טוב לילדנו, נכון רק באופן חלקי. אנחנו יודעים באופן כללי לְמָה זקוק אדם כדי להסתדר בחיים. אבל לילדים יש יכולות ומגבלות שונים ורק על ידי התנסויות רבות אנו לומדים ביחד מהי הדרך המתאימה להם.

   כך הוא ילמד מה המקצוע המתאים לו, מי בת הזוג המתאימה לו, מה מעניין אותו, היכן יגור, מי יהיו חבריו, מה מרגיע ומעורר אותו ועוד. 

ב. עונשים ומשמעת: מחקרים חוזרים שוב ושוב על ההמלצה להמעיט בעונשים, להרבות בחיזוקים ובאימונים. עונשים מלמדים את ילדנו מה לא לעשות, אבל אינם מציעים לו מה כן לעשות. עונשים גם פוגעים בקשר ביננו לבין ילדנו, וקשר משמעותי הוא הבסיס למוכנות לקבל מאתנו את חכמת חיינו. עיסוק בעונשים כדי להשליט משמעת, מניח בדרך כלל שההתנהגות של ילדנו נעשתה בכוונה לפגוע בסדר הטוב. פרשנות זו פוגעת באמון בינינו לבין ילדנו. והעיקר! פרשנות זו היא ברוב המקרים לא נכונה. פחות משני-אחוז מהאוכלוסייה פועלים בכוונה בדרך אנטי חברתית.

ג. גבולות: גבולות הפכו למין פתרון למגוון רחב של בעיות חינוכיות. המחשבה שאם נסמן את הגבולות תיפתר הבעיה שאנו עסוקים בה, אינה נכונה. אינה נכונה גם הנחת  היסוד שילדנו אינו יודע את הגבול ועלינו לסמן אותו שוב ושוב באמצעות עונשים ומגבלות. האמת היא שרוב הילדים יודעים מהו הגבול. אם ילדנו חרג מהגבול, ברוב המקרים הוא לא עשה זאת מתוך רצון רע. הוא עמד בפני בעיה, והיה חסר לו כישור-חיים זה או אחר כדי לפתור את הבעיה ללא חציית גבול.     

ד. "ניתן לו הכול": אם ניתן לילדנו "הכול", נחליש את המערכת העצבית שלו, והיא תתקשה לשאת תסכולים, כישלונות, מכות כואבות וצורך לדחות סיפוקים. הוא גם לא יִטֶּה להיות נדיב, מתחשב ומסוגל לשתף פעולה, כי הוא יהיה רגיל "שמגיע לו הכול."

ה. "אתה חייב ללמוד לבד": אין מצב שילדנו ילמד הכול מתוך הניסיון שלו. ילדנו רוכש כישורי-חיים, ערכים ודרכי התמודדות גם מאמצעי התקשורת ומהסביבה החברתית בה הוא חי. לא אחת השפעות אלו הן מזיקות ומטעות. לכן עלינו להיות דמוית משמעותיות בעלות ערך רגשי חיובי עבורו. כך הוא יהיה מוכן לקבל מאתנו הכוונה מועילה.

ו. מאבקים על דרך החינוך: חילוקי דעות חינוכיים אמורים להסתיים בפשרה. מאבקים על דרך החינוך משאירים מעט אנרגיה לחינוך. רק על אלימות לא נתפשר.

ז. זוגיות מוזנחת: הזוגיות היא הבסיס למשפחה ולכן יהיה עלינו לטפח אותה ולהשקיע בה.

נברר מה טיבם של הדמויות המקנות לילדנו כישורי-חיים:

מאמן ספורט, מורה, דמויות הזדהות מעולם המוזיקה, חברים, סדרות טלוויזיה.

נחבר את ילדנו לדמויות משמעותיות. נהיה גם אנחנו דמות משמעותית לילדנו.

נבדוק מדי פעם כמה אנו מקדישים למשמעת וכמה לקשר ואימונים.

מה מפעיל את האדם?

   חקר המוח, הזיכרון והמערכת-העצבית, העמיק את ההבנה שלנו לגבי פעילות האדם. אנו יודעים שהמציאות החיצונית מהווה עבורנו מערכת גירויים הנקלטת על ידי החושים. אותות אלו נקלטים במוח כפיסות מידע מהעולם החיצוני.

   המוח, באמצעות הַהַרְגָּשׁוֹת והמחשבות, מעבד את המידע ומכוון אותנו לפעול להגנה עצמית מפני סכנה, או להתקרב אל משהו בעל ערך עבורנו. במילים אחרות, ההתנהגות שלנו אינה תוצאה רק של אירועים בעולם החיצוני, אלא גם של פרשנות שאנו נותנים לְמָה שקלטנו מהעולם החיצוני. פרשנות המשלבת בין עובדות המציאות והמחשבות שלנו, תגדיל את הסיכוי לצאת בשלום מאירועים מסוכנים, ולבחור נכון בחירות שייטיבו עמנו. .

   המערכת-העצבית אוגרת בזיכרון את ההתנסויות שרכשנו, ולומדת מה מתאים או אינו מתאים לנו לעשות. למידה זו מתורגמת להרגלי התנהגות, חשיבה ותגובות רגשיות למצבים שונים. הרגלים אלו מתקבעים במערכת-העצבית וקשה לשנותם. מִפְּעִילוּת עצבית זו אנו למדים כמה עניינים חשובים ביותר:

א. הפרשנות שלנו עלולה להטעות אותנו, אם היא לא תהיה מבוססת על מספיק עובדות מן המציאות החיצונית בה אנו חיים. כתוצאה מטעויות אלו, אנו עלולים לבחור דרך פעולה שתפגע בנו או באחרים. או להפסיד הזדמנות.

ב. הזיכרון שלנו אינו מקליט באופן מדויק את האירוע שבו היינו נתונים. הזיכרון הוא סיפור האירוע הכולל בנוסף למה שהתרחש גם את הדרך בה פרשנו את המצב ואת התנהגותנו במצב.

ג. כשאנו צופים בהתנהגות של ילדנו במצב מסוים, עלינו לזכור כי מה שמפעיל אותה הוא עולם פנימי עשיר של מחשבות, אמונות, משאלות-לב, רגשות, זיכרונות ותחושות גופניות. רק הכרות עם עולמו הפנימי של ילדנו, באמצעות דיווח שלו, יאפשר לנו להבין טוב יותר את דרך פעולתו, ולהקנות לו כישורי-חיים מתאימים.

ד. אם נרצה לשנות הרגל מזיק, נאלץ לבנות במקומו הרגל אחר. רק כך נוכל לדחוק את רגלו של ההרגל הישן, וברגע האמת לפעול מתוך ההרגל החדש שרכשנו. שינוי הרגלים הוא תהליך מורכב ולא מִיָּדִי.

אנו פועלים ביחד עם ילדנו לחשל את המערכת העצבית שלו,

להקנות לה מסלולים יעילים לעצמו ולעולם ולתקן מסלולים פגומים.