לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

הדרכת הורים בדרכי שלום להקניית כישורי חיים.

מבוא להקניית כישורי חיים בדרכי נעם. מתוך הספר "הורות בדרכי שלום" מאת יששכר עשת

נחליף משמעת בהקניית כישורי חיים. ההתנהגות של ילדנו אינה הבעיה היא הפתרון שלו לקושי שיש לו. נזהה את הקושי ביחד איתו ונציע פתרונות אחרים להקל ואף לפתור את הקושי.
תאריך פרסום: 1/4/2020

א. ילדנו אדם ייחודי. מתוך הספר "הורות בדרכי שלום" מאת יששכר עשת

אָדָם נוֹלַד עִם מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וּמָה שֶׁאֵין לוֹ.

וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ דַּי לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בְּכָל כֻּלּוֹ,

לַעֲשׂוֹת חֶסֶד לְעַצְמוֹ וְלָעוֹלָם,

לִחְיוֹת אֶת קִצְבַת חַיָּיו בִּמְלוֹאָם.

 

כָּל אֶחָד מֻזְמָן לְהַאֲמִין בּוֹ, לְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַיֵּשׁ.

לְחַדֵּד, לְהַעֲצִים, לְלַטֵּשׁ.

לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת,

עַל פִּלְאִי הַפְּלָאוֹת.

 

   עלינו להתקרב לילדנו ולראות בו אדם ייחודי העושה את צעדיו הראשונים בעולם מאיים ומסובך למדי. נתחיל בתמיכה, עידוד, תקווה וברכות: "אנו מאמינים בך, אתה תמצא את דרכך, אתה תצליח. לא קל לך, אבל יש לנו דרכים לעזור לך, יש ידע שֶׁנִּתֵּן לך אותו. אנו נגלה לך את סודות ההתמודדות." מסר כזה יעודד אותו לשתף אתנו פעולה, מבלי לחשוש שנאשים ונעליב אותו.

   יש דרכים שונות לחינוך ילדים והנה בשורה טובה. אפשר להכין את ילדנו לחיים בדרכי-שלום, מבלי לפגוע בהם ולאבד את הקשר איתם. איך? באמצעות הקניית כישורי-חיים בדרך כלל בדרכי נעם.

במקום גבולות, נציע את מגבלות המציאות שעליו להכיר, ואת כללי עשה ואל-תעשה כדי לפעול תוך התחשבות במגבלות המציאות.

במקום להאשים, לייחס כוונות רעות ולהעניש, נניח שחסר לו הכישור המתאים

כדי להתאים עצמו למגבלת המציאות ולכלל ההתנהגותי הנגזר ממנה.

   מחקרים מראים בניגוד למה שחושבים, שילדים רוצים קשר להוריהם ורוצים להצליח בלימודים ובחיים. אם זה ממש לא נראה כך, נדע שהם התייאשו מהאפשרות לְקֶשֶׁר אתנו, ומהאפשרות להצליח בלימודים ואפילו בחיים. 

  והנה עוד בשורה טובה. הקניית כישורי-חיים בדרך השלום, מאפשרת לילדנו ברגעי מצוקה ופחד לפנות אלינו ולמצוא בנו תומכים, מאמינים ופותחים בפניו דרכים לרכוש כישורים כדי להסתדר בהווה ובעתיד.

   "אימא לא הבנתי את השאלה," מכריז ילדנו. "אתה לא מספיק מתאמץ," אנו מאשימים.

   "אבא משעמם לי," מבקש ילדנו. "אז לך תעסיק את עצמך," אנו פותרים אותו בחוסר סבלנות.

   "הוא התחיל איתי," בוכה ילדנו. "תמיד רק אִתְּךָ מתחילים," אנו משפילים אותו.

   "המורה העליבה אותי," מספר ילדנו. "בטח זה הגיע לך," אנו עונים ונוטשים את המערכה.

  אין צורך ביותר מדי תגובות כאלו כדי שילדנו יאבד את האמון בנו וביכולתו. אבל, אם נלמד לתת אֵמוּן בילדנו, נוכל לאמן אותו באמצעות ולהציע לו כישורי חיים להתמודד עם מגוון מצבים. אֵמוּן ותמיכה, הם בסיס הכרחי לשיתוף פעולה עם ילדנו.

  רק פחות משני אחוז מהילדים, סובל "ממצפון מקלוקל" כלומר מכוונות רעות. לכל השאר אין צורך להגיב באמצעים משמעתיים.

ההתנהגות אינה הבעיה. ההתנהגות היא הפתרון שהילד פיתח

על מנת להתמודד עם קושי שיש לו.

לפעמים ההתנהגות מפריעה לסביבה או לעצמו.

לכן נעזור לו לזהות את הקושי שלי ולפתח התנהגות אחרת שתסייע לו לפתור את הקושי.

   אמצעי משמעתי אינו מקנה כישורי-חיים. אמצעי משמעתי מפסיק התנהגות לזמן קצר. אבל מה יעשה ילדנו עם הקושי שלו? כלום. ולכן מהר מאד הוא יחזור להתנהגות. אמצעי משמעתי גורם בדרך כלל להתרחקות של ילדים ממבוגרים ולהרגשה שלא מבינים אותו. רוב הסיכויים שילדנו פיתח "מצפון בריא".

   איזה קשיים יש לילדנו? אין לי חברים, אני מפחד, אני לא שווה, לא אוהבים אותי, אני מקופח, משעמם לי, נמאס לי מהכול, אני אבוד, רע לי, אני לא מצליח, אני נכשל כל הזמן, אין לי חשק לכלום, אני לא מצליח להירדם, כל הזמן יש לי מחשבות מטרידות, אני לא טוב בכלום, לא מבינים אותי, לא מקשיבים לי, לא סומכים עלי... רשימה ארוכה. כל מצוקה כזו מעוררת את ילדנו להתנהג בדרך מסוימת כדי להקל על עצמו. ולא אחת הפעולות שהוא עושה אינן יעילות ולא עוזרות לו.

   אם נעצור לרגע, נוכל לשים לב כי כאשר ילדנו עומד בפני קושי או בעיה, אין בדרך כלל מי שינחה אותו מה לעשות. הוא מקבל מֵאִתָּנוּ בעיקר מטרות לשאוף אליהן כגון, "תשלים אִתּוֹ... תסלח לו... תתאמץ... תירגע... תתכונן למבחן... תתרכז... אל תכעס..." אבל אין כמעט מי שֶׁיְּלַמֵּד את ילדנו איך להגיע למטרות הללו. המחנך העיקרי והזמין הוא אֶמְצָעֵי התקשורת, מהם הוא לומד בעיקר דרכי התמודדות אלימים.  

תגובות

הוספת תגובה

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.