לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

תורת הנפש בפרשת השבוע

פרשת וישב: קנאה צער ואבל

קנאה צער ואבל מפילים אנשים. התגברות עליהם מרוממת אנשים.
תאריך פרסום: 23/12/2016

פרשת וישב

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

 http://www.hebpsy.net/isaschar

וויסות רגש הקנאה

   וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם... וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו... וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. כל אחד מאתנו, כמו האחים, אנו נותרים לבדנו עם קנאתנו מול האחר וה' צופה בנו לראות מה נעשה. אש הקנאה גוברת אם לא משתלטים עליה. יש קינאה שתהפוך לחיובית אם היא תאתגר אותנו להשיג עוד דרגת התפתחות וצמיחה שהשני כבר הגיע אליה. אבל הסכנה עורבת לנו. הקנאה עלולה לעורר שנאה יוקדת שתפעיל אותנו להרס האחר. אם חווינו את אש הקנאה נוכל להתפלל בעקבות הרבי מליזענסק: "הצילנו מקנאת השנאה איש לרעהו. תן לנו את הכוח לראות באמצעות הקנאה את מעלת חברנו, לאהוב את מעלת חברנו ואותו." כך נרתום את קנאתנו למעלות חברנו לטובת צמיחה והתפתחות אישית שלנו.

וויסות הצער והאבל

   וַיַּכִּירָהּ (יעקב) וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי (יוסף) חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. המחקרים מתארים היום בדיוק מה שחוה יעקב. הורה שכול החווה סבל קשה ללא יכולת נחמה כל החיים. מה שאפשר הוא לתפקד עם הכאב.

   שמשון רובין, רות מלכינסון ואליעזר וויצטום מלמדים אותנו  את שני המסלולים בהם חיים אנשים שחוו אובדן יקירים. המשכיות הקשר עם הניפטר מתנהל במקביל עם התיפקוד היום יומי. רווחה נפשית לפחות חלקית תתקיים אם יהיה קשר משמעותי בין הקשר לנפטר לבין התיפקוד היום יומי.

   וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר. ער נפטר וכך גם בנו השני אוֹנָן. ברוב צערו ופחדיו, יהודה גוזר על תמר להמתין שנים רבות ולא להינשא לבנו השלישי שֵׁלָה פן ימות גם הוא. בתחבולה מצליחה תמר לגרום ליהודה שיבוא אליה והיא נכנסת להריון. אָנֹכִי הָרָה ממך יהודה וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי. 

   שני בנים נולדו לצער תמר האלמנה וצער האב השכול יהודה. וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ פָּרֶץ וְזָרַח. רבי נחוניא בספר הבהיר שלו טוען שפרץ הוא הכוח המתפרץ וזרח האו כוח קיים ונוכח. כך לכל אדם מתוך הצער והכאב על אובדניו יש בו את שני הכוחות הללו. כוח קבוע ליום יום וכוח מתפרץ למשימה מיוחדת, לאתגר. את הכוח המתפרץ עלינו לגייס במידה המדויקת לצורך המשימה, את הכוח הקבוע עלינו לשמר ולחדש כל הזמן שלא יתכלה.

    כך גם יוסף, הבן שחטא בחטא הגאווה, שאבד, ונתייתם. קרוב היה יוסף להיות החולה הטראומטי. אבל הוא מצא את הדרך לצמוח מהטראומות, ולהפוך לאדם רגיש חברתית, המסוגל להפעיל את יכולותיו השכליות והרגשיות לטובת המציאות ולטובתו. וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד... בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ.

טפול קוגניטיבי התנהגותי

קנאה הורסת ובונה: נשתמש בכוח הקנאה על מנת לקדם את עצמנו, להתחרות באופן הוגן, במקום להרוס את האחר.

צער ואבל לטובת צמיחה אישית: נשתמש בכוח כאב הצער והאבל לקדם את עצמנו, לפעול לטובת עולם טוב יותר.    

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.