לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

תורת הנפש בפרשת השבוע

פרשת וירא: אמון באדם, אתגרים, למידה מניסיון ותקווה

היכולת להתמודד עם אתגרים ונסיונות מאפשרת לגלות עוד כלל מתורת החיים שאלוהים נתן לאדם, וקבל החלטה לבחור בכלל זה. יוסף חיים ברנר מעורר אותנו מן היאוש.
תאריך פרסום: 13/11/2016

פרשת וירא

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

 http://www.hebpsy.net/isaschar

אנו נאבקים בניסיונות שלנו לתקן את התכונה או ההרגל שבחרנו. כישלונות ונסיונות הם חלק מהתהליך. דרכם נוכל להתקדם, אם נהיה מוכנים לקבל אותם באהבה.

אמון באדם

   בימים שבהם אדם זר הוא בחזקת חשוד. האם נוכל עוד לתת אמון באנשים? האם נוכל עדיין להכיר את  הניצוץ האלוהי שיש בכל אחד גם אם איננו מכירים אותו? גם אם הוא בא להרוג. כך פעל אברהם. כך פועלים כוחו הרפואה כאשר הם מטפלים בפצועי אויב. וַיִּשָּׂא (אברהם) עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם...

האם מוסר הוא תעודת ביטוח

   וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע...  הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט? השאלה מעלה את השאלה האם אנשים מוסריים וישרים מבוטחים מפני פגיעה? ואם אין תעודת ביטוח כזו, מה התועלת ביושר ומוסר? כמו שאנחנו כבר יודעים, דרך האמצע מגדילה את סיכויי ההישרדות במצבים רבים. אבל גם קיצוניות בדרך האמצע מסוכנת, בעיקר במצבים של סכנת חיים. אברהם מעז להתווכח עם תורת החיים שנתן אלוהים, כדי להעמיק בה ולשכלל אותה.  וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.

להביט לאחור

וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם... וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ (של לוט) מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. במצבים שנפגענו קשות, הפסדנו כסף, משפחה, בריאות ועוד, איזה תועלת יש תועלת להביט לאחור? אבל כן רצוי להביט לאחור כדי ללמוד מניסיון. וכדי לראות שגם במהלך הפגיעה ביצענו פעולות שמנעו פגיעה חמורה יותר.

נוכחות אלוהים

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי. כאשר אנו במקום או בחברה שברור שהיא מזיקה לנו, מה התועלת להישאר במקום כזה? זו אחת המשמעויות של הביטוי "אין כאן אלוהים."

אין ייאוש בעולם כלל

וַתֵּלֶךְ (הגר ובנה) וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ, מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. ברגעי שהכול נראה אבוד, איך אפשר לקיים את ההצעה של רבי נחמן מברסלב: "אין ייאוש בעולם כלל." ייאוש הוא מחשבה לא הגיונית כי היא מנבאת נבואה בטוחה: "בטוח שהכול אבוד". אבל, איננו יודעים בוודאות לגבי העתיד מאומה, רק בהסתברות.

עמידה בניסיון

וְה' נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה... וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה', וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ... וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר... אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא ה' אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי... עמידה בניסיון, הוא תהליך שבו מוצב בפנינו אתגר. אם נתמודד עם האתגר. נצמח, נרכוש אמונות חדשות, נחזק את כוחנו לשרוד ולמצוא משמעות לחיינו. האמונה היהודית מיחסת לה' ניסיונות שהוא מעמיד את בני האדם כדי להכשירם למלא את שליחותם. כל ניסיון הוא התגלות כפי שאמר אברהם וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה. את אלוהים יראה האדם ברגע זה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

1. לסמוך על זרים: ננסה מדי פעם להתקרב לאדם זר ולגלות את הטוב שבו. זה יכול להיות גם במקומות מוגנים כמו מסיבה או כנס, או הרצאה וכו' .

2. להיות ישר והגון: להיות מוסר והגון זו בחירה שלא תמיד יש לה קשר לתועלת ישירה. אפשר להתאמן בבחירה בדרך היושר ברגעי התלבטות.

3. ללמוד מניסיון: ללמוד מכישלון מחייב מוכנות להכיר בכישלון כחלק הכרחי בחיינו שהוא גם מתנה. מכישלונות אפשר לצמוח.

4. סביבות מרעילות: זיהוי סביבה מרעילה רגשית, ש"אין בה אלוהים", מאפשרת לקבל החלטה לעזוב אותה למען מקום ידידותי יותר.

5. לא להתייאש: ייאוש הוא בחירה לא הגיונית כי לגבי העתיד אין לנו כושר נבואה מלא אלא רק מסתבר.

6. יכולת לצמוח מתוך אתגרים: אתגר הוא הזדמנות לצמיחה אישית. בחירה לאתגר את עצמנו, היא הזדמנות לחשל את החוסן הנפשי שלנו באמצעות חיזוק המערכת העצבית שלנו לשאת רגשו שליליים.

 "המעורר" יוסף חיים ברנר

   כה יאמר המעורר: ראה, בן הגלות, הנה לדפוק בדלתי לבך הכואב באתי כיום הזה.

   כיום הזה - יום אשר לא היה עוד כמוהו לרוע מיום אשר הלכנו בגולה. יום של פחדים בלתי נפסקים ואי אמון בחיים לשארית הנמצאה, יום שכולו כזבח ארוך דומה - כיום הזה - יום אשר עין בעין אנו רואים את כל ההתנוונות של זרעו של אברהם אבינו, בכל הגטאות אשר הודחו שמה. את כל התפוררות האומה, התרוקנות תוכנה, והמוות השחור העורב לה. את כל עמק הייסורים של גסיסת - ענק... כיום הזה - יום שהאדם נמכר בו למלך, הנשמות העדינות הולכות ונמקות משעבוד ומכבלים. העניות והגסות והזדון שופכים את ממשלתם על כל "והשכינה תכבוש בענן ראשה ומעוצר כאב וכלימה היא פורשת ובושה"...

   כיום הזה - אשר אי הדעת מולכת בכפה, ודברי תורה נתמעטו וכעוורים נגשש האפלה, והספקנות אוכלת לב ונפש, והמרה השחורה משתפכת בכל. והעצבות מתרבה והעמודים נופלים, והאמונה בשמים שבארץ מתמוטטת. ונדדו היחידים, הבודדים, הנזירים לחפש את האלוהים - ולא ימצאו...

   כיום הזה. - הנני בא אליך. אח נדכה. ולא להתימר בפנייך בדרכי הסלולה. לא להתנפח בדוגמטים שלי הקבועים, לא לצוותך: זו המסילה האחת והיחידה, לכה בה ותמצא מרגוע ! כי לא מרגעה תדע איתי , אחי, אף לא שלווה ולא הנאה. כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמר: שאל בן אדם, לנתיבות עולם. שאל אי הדרך , אי ?... לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא, להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.

   וכה יאמר לה : שמע, בן ישראל, שמע בן הצער, שא ראשך, שא ראשך וינשאו פתחי עולם. אַל מנוחה ואַל הונאה עצמית תהי איזו שתהיה. אַל יראה מפני כל תוצאות. תהינה אשר תהינה. אַל קורט של שקר ורכות הלב. הלאה עננים, צא מנקרת הצור, הסיר מעליך את הכף, גשה עד הערפל, עלה לפרדס, ראה את פני ההוויה, השיג את מהותה, את כבודה, התקדש..."

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.