לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

תורת הנפש בפרשת השבוע

יום הכיפורים ויום מלחמת יום הכיפורים: תפילה וסליחה

יום תפילה, יום שייכות יהודית ותיקון עצמי ותיקון יחסים בין אדם לחברו.
תאריך פרסום: 9/10/2016

11יום כיפורים, שבת שובה ומלחמת יום כיפורים

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

http://www.hebpsy.net/isaschar

 

   השבת שלפני יום כיפור היא שבת "שובה" או שבת "תשובה". תהליך התשובה הוא תהליך השינוי שנעשה בבואנו לתקן תכונה או הרגל שנבחר.

   הנביא הושע קרא: ...וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ... זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד, נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה' עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם... כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת ה' מֵעֹלוֹת...

   שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ (ותורתו) כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ... אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם... אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה... מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם (זהו כוח היצירה לו נזדקק בתיקון התכונה וההרגל שנבחר לתקן) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' (ותורת הצדק החברתי שנתן)...

להיות אחר מכולם

   אבא קובנר משורר עברי, מנהיג הפרטיזנים והלוחמים בגטו ווילנה מראשי חבורת הנוקמים שניסתה לנקום בנאצים אחרי מלחמת העולם השנייה, קצין תרבות בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות וממקימי בית התפוצות: בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך - דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא התמוטטה אדמת אמונתי. אמונה שמרכזה העבודה ונשמתה התפילה. אין שירה אמיתית שאינה בבחינת תפילה. בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים. והרגשתי שאיני שייך. אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילת מנחה, והגעתי! זהו דבר יהודי,  היותר ייחודי שביהדות, להיות אחד במניין... לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. תפילתי תמיד להיות אחד מכולם. אין משמעות לחיים אם הם לעצמם, רק בזיקתם אל ההוויה, אחד בציבור.

תפילה

   יום הכיפורים הוא יום מיוחד במינו אליו מתייחסים מרבית היהודים בארץ ובעולם. השקט רב מבכל יום אחר בשנה. רבים הם הצמים ביום זה ומתכנסים בבתי כנסת לשמוע במשותף תפילות. השקט והתפילה וויתור על אכילה ושתיה, מאפשרים לנו להתרכז בעולמנו הפנימי. ש"י עגנון הסופר הישראלי שקיבל פרס נובל על ספריו שהביאו את חיי העיירה היהודית והחיים בארץ ישראל שלפני קום המדינה מתאר את רגעי הצום הראשונים: השמים עמדו בדממתם וקול לא קול נשמע מן הרקיע. זה קול כפות המאזנים ששוקלין בהם מצוות ועבירות. כנגדו עלה קול תפילתן של ישראל מבתי-כנסיות ובתי-מדרשות שבעיר.

   בין השאר נוכל לזהות באפן ברור יותר את אותה תכונה או הרגל שכדאי לעזור בתיקונו. תפילה במובן זה היא רגעים של ריכוז פנימי לברור עצמי, לחרטה, לבקשה, ולתקווה. יהודים מתפללים בציבור, בשפת רבים ולא בשפת יחיד. כך מתחזקת השייכות למסגרות אליה בחרנו להשתייך. ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ, מתחיל היהודי בתפילתו.

בזכות הסליחה

   זהו יום שבו ניתן לזכות בסליחה ומחילה על עבירות שבין אדם לבין תורת הצדק החברתי שנתן לנו ה'. ולצאת נקיים לעוד שנה. בעקבות חטא העגל שבר משה רבינו את עיקרי התורה, אבל ה' מחל לבני ישראל על החטא ונתן שוב את התורה. עלינו לבקש סליחה ומחילה מאלו שפגענו בהם והנפגעים אמורים לסלוח לנו. לפי הצורך גם נכפר ונפצה את הנפגעים. תהליך הסליחה של הפוגעים והנפגעים מסייע לשלוות נפש, ומאפשר ביתר ריכוז לעסוק בתיקון המידה אותה בחרנו לתקן.

ברכות

  לפני כניסת החג נוהגים לאכול סעודה מפסקת לפני תחילת הצום. מדליקים את נרות המועד ומדליקים נרות זיכרון לזכר נפטרים. אנו רוצים לעצמנו וליקירנו שנהיה מבורכים ולכן אנחנו מברכים. לפני שיוצאים לבתי הכנסת אבות ואימהות מברכים את הילדים בברכת הכהנים: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשַּא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵם לְךָ שָׁלוֹם... וְתִכָּתֵב וְתֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים.

כל ישראל ערבים זה בזה.

   הציבור הצפוף מוצף בזיכרונות וסיפורים על ימי כיפורים מבית אבא וסבא, כל אחד ממקום מוצאו. הרחש שנשמע בקהל נרגע כשעולה קולו של שליח הציבור הנשוא את תפילת קול נדרי.  שמצדו עומדים שני אנשי קהילה המחבקים ספר תורה בידיהם. שלוש פעמים מכריז שליח הציבור על ההזמנה לכל יהודי באשר הוא להשתתף בתפילה: על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. העבריינים הם בעצם כולנו, כי מי לא יחטא?  התפילה עצמה היא בקשה להתרת הנדרים והשבועות שלא קיימנו. זוהי התחלת ההזדמנות להוריד מעצנו עול אמשה מיותרת כדי להתפנות לתיקון התכונה או ההרגל שבחרנו לשנות.

למען הדורות הקודמים

   יום תפילות ארוך לפנינו ביום הצום בבתי הכנסת ובמתנסי"ם. יום חשבון נפש ארוך, חשבון אמונתי, משפחתי, מקצועי. ביום הזה אם כבר בחרנו את המידה אותה נרצה לתקן, נוכל כבר להכין תוכנית אימונים כדי להחליף את המידה או למתן אותה. יום הכיפורים הוא יום שבו שוב דנים עם ה' ועל ה'. בקהילות רבות לאחר קריאת התורה נוהגות לקיים את מעמד אזכרת נשמות, הוא היזכור. במהלך התפילה אנו מזכירים את קרובינו שהלכו לעולמם. ולאלו שבבית, אפשר לפתוח את אלבומי הצילומים המשפחתי, את התעודות הישנות, לספר על השורשים שלנו. את התיקון העצמי אנו עושים גם למען הדורות הקודמים, כדי שמאבקם למען החיים הטובים שלנו לא יהיה לשווא.

מלחמת יום כיפור, חטא הגאווה ופרשנות מתוך רגשות

   מאז מלחמת יום כיפור, יום הכיפורים הוא גם יום מלחמת יום הכיפורים שבה עמדה ישראל בסכנה קיומית. זהו יום התייחדות עם אלפי חללים שנהרגו במלחמת יום כיפור ועם משפחות הנופלים.  זהו גם יום שלכל הדעות מסמל שני מהלכים מוטעים מול המציאות: א. חטא הגאווה. ב. פרשנות המבוססת על רגשות ולא על עובדות.

   ראש הממשלה גברת גולדה מאיר הודיעה ברדיו ביום הכיפורים שנת 1973: אזרחי ישראל, היום, בסמוך לשעה שתיים אחר הצהריים, פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה נגד ישראל. הם ערכו סידרה של התקפות מן האוויר, בשריונים וארטילריה, בסיני ורמת הגולן. צה"ל נלחם והודף את ההתקפה.

   מלחמת יום הכיפורים זעזעה את החברה הישראלית ואת ביטחון האזרחים. מתוך אי הביטחון קמו תנועות המבקשות לחתור לשלום עם השכנים. צעד חשוב בכיוון זה עשו המנהיגים אנואר סאדאת ומנחם בגין ובהמשך המלך חוסיין, כשחתמו על הסכם שלום בין ישראל למצרים ולירדן.

בשם הצניעות

   בקיבוץ בית השיטה, ששכל במלחמה אחד עשר מבניו, ערכו סרט מיוחד במינו על יצירתו של יאיר רוזנבלום על בסיס התפילה וּנְתַנֶּה תּקֶף ובה מכריז ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם על הצניעות לנוכח ה' או הקוסמוס: אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נובֵל. כְּצֵל עובֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נושָׁבֶת. וּכְאָבָק פּורֵחַ. וְכַחֲלום יָעוּף.  וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם. אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ.

התקווה לשלום

אֳשָמְנוּ! בָּגַדְנוּ, יְלָדֵינוּ הַמֵּתִים/יששכר עשת

בְּכָל כִּפּוּר בָּא עוּזֵּנוּ וְכוֹבֵשׁ אֶת מַעוּזֵנוּ.

הֵיכָן יְשׁוּעָתֵנוּ?

כֹּה קָרוֹב הָיָה אֵלֵינוּ הַדָּבָר מְאֹד,

הַחַיִּים וְהַטּוֹב, הַמָּוֶות וְהָרָע, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה.

וְלֹא בָּחַרְנוּ בְּחַיִּים.

אֳשָמְנוּ! בָּגַדְנוּ!

 

אָנָּא, פְּתַח לָנוּ שַׁעַר כִּי פָּנָה יוֹם.

עֲדַיִן רָם לְבָבֵנוּ בֶּאֱמוּנָה,

כִּי כֹּחֵנוּ וְעֹצֶם יָדֵינוּ, 

נַעֲשֶׂה לָנוּ הַחַיִל הַזֶּה.

 

אֳשָמְנוּ! בָּגַדְנוּ

יְלָדֵינוּ הַמֵּתִים כְּבָר בְּדֶרֶךְ.

אָנָּא, תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ.

אוּלַי עוֹד יִסֲלַח לָנוּ.

 

כְּבָר פָּנָה הַיּוֹם,

וְעוֹד אֵין שָׁלוֹם.

עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

אָז עַל מָה נֶאֱמַר אָמָּן?

 

הימים הנוראים שלנו/ חברת קיבוץ בית השיטה יהודית פלד אחות שכולה.

שיר שנכתב אחרי מלחמת  יום הכיפורים. את השיר ניתן למצוא באתר בית השיטה שמקדיש עמודים רבים לטקס ההנצחה ביום הכיפורים

הימים הנוראים שלנו, תחילתם השנה בחודש אב והמשכם אל תוך הסתיו.

ימי רעש, אש ועשן, ימים בהם התכווץ המרחק בין עוד זה מדבר לזה בא.

ימי קולות.

קולות מלחמה.
קולות מן המצרים. קולות שברים.
קולות עולים ויורדים, קולות מרעידים,
לא קול ענות גבורה,
קול ענות חלושה,

קול צעדים,
קול נקישה בדלת, ואחריו
קול קורע
קול זעקה מרה
קול מכאוב, קול מאוב...

והימים ימים רעים, ימי הקוץ והדרדר.
ימי המרחבים השרופים.
ימים בהם אתה חש ללא אומר ודברים,
כמו אז, בימי מלחמת יום כיפורים,
מה נורא המקום הזה...

ימי דריכות ונכונות,
ימי דאגה ללא הפוגה.
ימים בהם אתה הולך בגיא צלמוות,
וקורא למילים העתיקות שיהיו לך מעקה להיאחז בו,
"לא אירא רע..." אתה משנן לעצמך
ושעה שנפתחים שערי הדמעה
אתה מתכנס

אל הדממה הדקה

אל התפילה
ממעמקים...

אהרון דוד גורדון בספרו אדם וטבע  כותב על יום הכיפורים

   היה לעם יום מיוחד לחשבון הנפש... היחיד בתור יחיד יכול לעשות לו את חשבונו עם עצמו בכל יום, או ביום שימצא טוב לפניו... ואני שואל: מה לנו, לאינם שומרים דת, מה לנו היום הזה...? אין המסור והמקובל מאבותינו מתאים עוד למה שצמח וחי במוחנו ובנפשנו. אבל האם הרבינו לבחון ולבדוק, האם העמקנו לעיין ולשקול בדעת, מה באמת נתיישן ואינו מתאים עוד...?  הרבה דברים הולכים ונבראים פה, אבל קודם כל אנחנו מוצאים פה את עצמנו, את הכרת ערכנו, שאנחנו יכולים בלב בטוח ושלם להתוודות לפניו על חטאינו, שחטאנו לעצמנו. ולא בקול רם נתוודה, לא על לבנו נתופף, כי אם במעדר ביד נכה בכוח באדמתנו, באדמת אבותינו, ובקול דממה דקה, שפתינו נעות וקולנו לא יישמע... נתוודה ונאמר: על חטא שחטאנו לפניך בטפילות, ועל חטא שחטאנו לפניך בפרוטה, ועל חטא שחטאנו לפניך בצרות עין, ועל חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב.

בערב יום הכיפורים 11.10.1940 כותבת חנה סנש את השורות הבאות ביומנה האישי:

   רצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לה', זאת אומרת למדוד את חיי, מעשי לעומת האידיאל הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפני... אתחיל את הווידוי בשם האנושיות...  והתכנית לשנה החדשה... להיות בן אדם... אשתדל. כי זאת הדרך היחידה שכדאי ללכת בה... אחרי שנה אראה אם הצלחתי...

במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה,

בין ימים סוערים של הדם,

הנני מבעירה את פנסי הקטן,

לחפש, לחפש בן אדם...

 

מרכיבי תהליך השינוי התשובתי היהודי

מאת יששכר עשת באתר "לרפא את יצירי כפיך" ובספר "פתח לנו שער"

   מתוך מחזור התפילה ליום הכיפורים: הִנְנִי מִתְאַבֵּל עַל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי נֶגֶד אֲדוֹן עוֹלָם, בּוֹרְאִי, יוֹצְרִי, עוֹשִׂי, אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָּדִי בַּכּל מִכּל כּל וַאֲנִי הַרֵעוֹתִי, וְעַל זֶה הִנְנִי מְבֻיָּשׁ וּמְבַיֵּשׁ אֶת עַצְמִי. אוֹי לִי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, הֲרֵי אֲנִי נִכְנַע וְנַפְשִׁי כְּעָפָר.

   על פי מקורות יהודיים שונים  לתהליך השינוי והתשובה מספר שלבים: החטא, הנפילה לבור, החרטה, עשיית חובותינו בדרך הישר והתיקון שמביא לתיקון עולם ולשיא אישי. בְּעֵינַי השינוי הוא מעגלי. בכל מקום במעגל יכול היפתח שער והזדמנות לשינוי.   מספר יונה למדנו שתהליך התיקון העצמי הוא תהליך אוניברסלי לכל יושבי תבל, כמו שקרה לאנשי נינווה: וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּה'...

   א. בשער "השיא" האיגרא רמה, פוגשים דמויות ברגעי שיא של אהבה, הערכה, חריצות, הצלחה, אמונה ועוד. לומדים מהו חסד, מרגישים מבורכים ושמחים. לפעמים יודעים לומר תודה. חלקם יודע להעניק מאושרם לאחרים. אבל זה גם רגע מסוכן לחטוא בחטא הגאווה ואחר כך להתחיל בנפילה.

   ב. בשער ה"חטא" מכירים כמה מאלו שפגעו בעצמם או באחרים בדרך כלל מכוונות טובות. שם אפשר לפגוש את מי ששיקר, שהסתגר, שהתנכר, שהתמכר. לומדים להתחשב במגבלות הכוח והמציאות.   

   ג. בשער "הבור" הבירא עמיקתא, מוצאים אנשים הקבורים בבורות ייאוש ושעמום. הם חווים סבל מיוחד המאפשר להם לזהות כוחות שלא הכירו. הם עומדים בפני אתגר (ניסיון בשפה היהודית), כדי לגלות דרכים כיצד להפעיל כוח זה.

   ד. בשער "החרטה" פוגשים החמצות של יחסים וחלומות ומרגישים אכזבה. פוגשים פגיעות שפגעו ומרגישים אשמה.  לומדים על מגבלות כוחנו ועל ההבדל בין טוב לרע. לומדים לקום מנפילות ולבקש סליחה ומחילה.   

   ה. בשער "המצווה" מתרשמים מהתלבטות של אנשים בשאלה מהי חובתם? בענייני הגנה על ילדיהם, כיבוד אב ואם, בחירה בחיים, השתייכות ועוד. לומדים את גבולות האחריות.  

   ו. בשער "התיקון" נכנסים לבית המלאכה לתיקוני ערך עצמי, אמונה בטוב, כישורי תפילה, מאבק על זכויות, נתינה, פיצוי לנפגעים ועוד. משם יוצאים האנשים למסעות של התפתחות אישית וזכות לסליחה וכפרה.

   ז. משער "תיקון עולם" יוצאים אנשים כדי לבצע מַהֲלָכִים שיכולים לתרום לתיקון בעולמות שונים כגון מדע, טבע, מיעוטים, אומנות ועוד. הם מרגישים שותפות למעשה הבריאה. הם מזהים השפעה על העולם באמצעות תפקידם המיוחד.

   ח. ומעבר לכל שער בשער "הצניעות" רואים כיצד אפשר לתת בחיינו מקום לאחרים וכך לזכות לרגש עמוק של שייכות. הצניעות מזכירה לנו בשפת ספר מִשְׁלֵי שאַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד מכוחות גדולים מאיתנו.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

שייכות: נפעל להעמיק את השייכות שלנו למעגלים שבחרנו להשתייך אליהם, משפחה קהילה שכונה ועוד.    

תפילה: תפילה היא זמן התייחדות וריכוז פנימי בעצמנו, מעין מדיטציה. נלמד לפנות לעצמנו רגעים כאלו פעם ביום.

סליחה ומחילה: נלמד את עצמנו לבקש סליחה אם פגענו. נלמד את עצמנו לסלוח ולמחול לאחרים על פגיעות שפגעו בנו. כך נלמד גם לסלוח לעצמנו, תוך שאנו לומדים מטעויות ועוסקים בתיקון עצמי. סליחה אינה התנצלות, כי בסליחה אין תירוצים והצטדקות. פגעתי וזהו.

ברכות:  נלמד לברך את עצמנו ואת יקירנו על מה שיש ועל מה שאנו רוצים שיהיה.

להיות חלק משושלת: נזכור שאנחנו חלק משושלת קרובים שפעלו בימי חייהם על מנת שהעולם יהיה טוב יותר. נזכור שהמניע לתיקון עצמי הוא גם במטרה לשיפור העולם שבו אנו חיים למען הדורות הבאים.

שני מהלכים מוטעים מול המציאות: בתכנון מהלך במציאות ניזהר משני מהלכים מוטעים: א. חטא הגאווה. ב. פרשנות המבוססת על רגשות ולא על עובדות.

התקווה לשלום: לא נתייאש מהתקווה לשלום במרחבי חיינו השונים ונפעל ונסתכן לקדמו ללא הרף.

 

נברך שיום כיפורים זה הבא עלינו לטובה יהיה יום משמעותי לכולנו

גמר חתימה טובה לכולם

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.