כישורי חיים. מבחר על פי המחקר והיהדות. חמלה וחסד (יולי 2014)
ז. חמלה וחסד: המערך הנפשי של החמלה.
חמלה היא מערך נפשי המוביל אותנו למעשים של חסד וצדקה. הושע בפרק ו' מביא את קריאתו של אלוהים כִּי רק חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת. וכך מיכה בפרק ו': הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חסד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.
בספר המצוות של הרמב"ם הוא מנחה אותנו ללמוד מאלוהים: מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון... הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד... שעניינו להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל.
ובספר המדע בהלכות דעות אומר הרמב"ם כי מצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים שנ' והלכת בדרכיו. כך למדו בפירוש מצווה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון... ועל דרך זה קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויים: ארך אפיים ורב חסד... להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות כפי כוחו.
החמלה מאפשרת לנו ההורים והמורים להחזיר את ילדנו לדרך הישר כפי שאומר ישעיהו בפרק נ"ד בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחסד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'.
אפילו תפילת אלוהים לעצמו היא על החמלה כמסופר במסכת ברכות ז'. יהי רצון מלפני, שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במידת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.
חמלה נמדדת במעשים, בנתינה. את רובד הנתינה ביחסי רופא חולה מתאר בריל בספרו בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית. פגישת החולה עם רופאו היא חוויה חדשה, חווית מפגש עם אדם שמותר לו לחולה להיות תלותי בו, לבקש את עזרתו ולגלות בפניו את כל הצפון בו, מבלי לפחד מביקורת או מעונש וזאת על בסיס הדאגה והאחריות..." החולה מרשה לעצמו להיות תלוי, ולבקש עזרה, הרופא ייתן מתוך דאגה ואחריות. נראה שהאחריות היא הפן המקצועי בנתינת הרופא, ואילו הדאגה היא פן מעשה החסד של הרופא. כך גם אומר הדלאי למה בסיפרו למלא את הלב בחמלה:חמלה אמיתית אינה רק תגובה רגשית, אלא התחייבות ברורה, המבוססת על היגיון.
רוזנהיים בספרו תצא נפשי אליך, מדבר על "יציאת הנפש" לקראת הזולת שהיא התייחסות או עמדה פנימית שהאדם יכול להעמיד לרשות זולתו בכל עת, גם כאשר נבצר ממנו למלא את צרכיו החומריים, החיצוניים של הנזקק. גם מי שאינו יכול לסייע לרעב לפתור את מצוקתו הריאליסטית פיזית יכול להציע לו את עצמו ע"י השתתפותו בהבעת רגישותו לכאבו.לפי חז"ל, מטרת האמפתיה היא להפעיל את האדם לעשות לרווחת הזולת (במעשה או באמירה). אמפתיה היא "חמלה יישומית". חז"ל משתמשים במושגים "רחמים", "חסד" ו"כבוד הבריות", בהקשר של אמפתיה. חוויה אמפאתית היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, בשביל עשייה אמפאתית. חשוב גם להרגיש וגם לעשות, אין להימנע ממעשי אמפאתי.ומוסיף הרמב"ם בהלכות מתנות עניים במשנה תורה ספר זרעים ...ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן?... כל המעלים עיניו מן הצדקה, הרי זה נקרא בליעל.
הצדקה וגם מעשי החסד אמורים להינתן על פי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים, בסבר פנים יפות ובשמחה... לא בסבר פנים רעות ובפנים כבושות בקרקע... נותן הצדקה לעני גם מתייחס לצרתו מעבר לצדקה עצמה. ואפילו מתאונן עמו על צרתו ... ומדבר לו דברי תחנונים וניחומים...
נתינות אלו ממלאות את האדם אהבת האחר, כותב דסלר בספר מכתב מאליהו שבו דברים שאספו תלמידיו: זה אשר ייתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו. אלא זו היא התפשטות עצמותו. כי ירגיש אשר גם לו חלק בחברו זה אשר נתן לו. זו הדבקות שבין אדם לזולתו אשר נקרא לה בשם אהבה."
כך אמור להראות על פי תהילים פ"ח: חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם:
יהי רצון מלפני, שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במידת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.
חמלה אמיתית אינה רק תגובה רגשית, אלא התחייבות ברורה, המבוססת על היגיון.
כך עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה.
