לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית.

כישורי חיים. מבחר על פי המחקר והיהדות. מתינות, הדרך האמצעית (יולי 2014)

ה. דרך האמצע: מיתון קיצוניות כדרך חיים.
תאריך פרסום: 27/7/2014

ה. דרך האמצע: מיתון קיצוניות כדרך חיים.

המוח החושב.

   התכונה המרכזית של המוח, איך לא? היא החשיבה. המוח גם עוסק באופן אוטומטי בתאום בין כל מערכות הגוף, אבל זהו ענין לביולוגים ונוירולוגים. המוח חושב כל הזמן מחשבות שונות ומשונות ואפילו משונות מאד. אלו הם הרהורים שאין להם מטרה מציאותית, אלא רק יצירת עוד ועוד קשרים בין מחשבות. קשרים רבים בין מחשבות נותנים יותר סיכוי ברגע חשוב להגיע למסקנה הנכונה המותאמת למציאות. רוב רובן של המחשבות אין להן ערך מציאותי. יש כן חשיבות למחשבות המעריכות מציאות, מתכננות פעילות, מנתחות ניסיון עבר או עוסקות ביצירה.

   אם אנחנו מייחסים חשיבות למחשבה זו או אחרת, אזי המחשבה הופכת להוראת פעולה או לפחות להמלצת פעולה. לכן יש חשיבות להכיר תהליכים מחשבתיים שיאפשרו לנו זיהוי מחשבות מסתגלות המחוברות למציאות ומחשבות בלתי מסתגלות שאינן מחוברת למציאות. מחשבה מותאמת למציאות מובילה ברך כלל לפעולה שתפעל לטובתי. 

   ישנן בעיקר ארבע סוגי מחשבות בלתי מסתגלות:

1. פרשנות או הסבר לגבי אירוע במציאות ללא מספיק עובדות מציאות התומכות בפרשנות זו למשל: "ילדנו לא מצליח לקום בבוקר כי לא אכפת לו מהלימודים." 

2. הפיכת ניבוי לגבי מה יהיה ואיך נתמודד עם מה שיהיה לעובדה בטוחה. "אני בטוח לא יבקש ממני סליחה אם לא אזכיר לו."

3. מחשבות קיצוניות של שחור לבן, או או והכללות. "לא אכפת לך מכלום,"אנו כועסים על ילדנו. "יש לך רק אפשרות טובה אחת."אנו מזהירים את ילדנו.

4. במשך השנים הפכנו חלק מהמחשבות לעקרונות חיים ואנו מאמינים שאם נפעל על פיהן ייטב לנו. אם העקרונות הללו הם קיצוניים הם לא יפעלו לטובתנו. אם ילדנו חושב: "אני לא סומך על אף אחד, רק על עצמי," "אני עושה מה שטוב לי," אם אני לא אוהב לעשת משהו אני אף פעם לא עושה אותו," 

   ספיר מתגעגעת להוריה שעובדים קשה. המפגשים שלהם נעימים אבל מעטים, מה שמעצים את הגעגוע. במהלך השנים פיתחה עיקרון של "אם אין אני לי מי לי" העיקרון דחף אותה להיות עצמאית ומצליחנית אבל גם לחוות בדידות.

   את ענבר הכריחו בכוח לקבל זריקות. לא פעם בזמן הזריקה התנועע באי שקט והמחט הכאיבה לו. מניסיונו זה הסיק שזריקות מכאיבות. היום כשהוא צריך לקבל זריקה הדרמה גדולה ומסובכת.

העמקה בשאלה "מה יקרה אם...?"

כאשר ילדנו חושש שיקרה משהו רע נשאל אותו:

   א."אם זה יקרה, מה יקרה לך אז?"

   ב. על כל תשובה שילדנו ייתן נעמיק את האפשרות הרעה על ידי שאלה נוספת "ואם זה יקרה מה יקרה לך אז...?" 

   ג. אחרי שלוש או ארבע פעמים בדרך כלל מזהים את האיום המציאותי.

   ד. לפעמים האיום הוא קטן למשל אי נוחות מסוימת, הפסד קל. ההורה יציע לילד לבחור אם מוכן ליטול על עצמו סיכון. לפעמים הסכנה גדולה ויש למצוא דרך להתמודד מול האיום האפשרי או להימנע מפעולה.

   "אני חושש לאבד את הכסף שנתת לי," אומר ענבר המבקש לא ללכת למכולת לקנות כמה מצרכים חסרים.

   "מה אתה חושב שיקרה אם תאבד את הכסף?" שואלת אימא.

   "יהיה לי לא נעים."

   "ומה יקרה אם יהיה לך לא נעים?"

   "אני אפחד שתכעסי עלי."

   "ומה יקרה אם אכעס עליך."

   "אני לא אוהב שאת כועסת עלי, אחר כך את לא נותנת לי דברים שאני אוהב."

   בשלב הזה נפתחו מספר אפשרויות. אחת מהן היא הגילוי שענבר חושש להסתכן, כי הוא חושש מכעס של אימא ומניעת דברים אהובים. אם אימא תסיר איום זה, היא תגלה אם החשש הוא מהאיום שלה או שכבר ענבר איבד ביטחון בעצמו בנושא זה. בכל מקרה הסרת האיום מצידה מאפשר לה לעודד אותו לצאת לקניה, להסתכן באובדן הכסף ובהרגשת אי נעימות שתיתכן גם ללא איום חיצוני.

   והיא תוסיף: "אם תסתכן, לאט לאט תלמד לשמור על הכסף, לדעתי שווה את הסיכון, הסכום לא גדול כל כך ושווה את הלימוד גם אם תאבד אותו."

מיתון עקרונות חיים ואמונות.

   חוקרים עוסקים בניסיונות לזהות אמונות ועקרונות ביחס שלנו למציאות הקיומית. לכל אמונה ועיקרון יש רצף ובו קצוות ודרך האמצע. עקרון קיצוני מגביל ומצמצם את אפשרויות התגובה של ילדנו והוא מאפשר פחות הסתגלות. לכן אנו נזהה ונגמיש עקרונות חיים שאימצו לעצמם. דרכי החינוך כוללים מיתון עקרונות שכיחים שהחוקרים גילו.

א. חייבים להתקבל על ידי אחרים ולהשתייך. או לא צריך אף אחד:עיקרון גמיש אומר שרק אל חלק קטן מהאחרים נוכל להשתייך.

ב. תמיד צריכים שיהיה לידך מי שיעזור או תמיד צריך להיות עצמאי ולפעול לבד:עיקרון גמיש הוא שעצמאות כוללת גם  את היכולת להיעזר באחרים ולהיות תלוי בהם במידת הצורך

ג. מגיע רק לי או מגיע רק לאחרים ולא יפה שאקבל משהו על חשבון אחרים:עיקרון גמיש הוא שאני אוכל לממש חלק מרצונותיי תוך התחשבות גם באפשרות שהאחר יממש חלק מרצונותיו.

ד. במצבי שיתוף פעולה למה לריב? עדיף תמיד להיכנע. או אקח בכוח אם לא יתנו לי:  עיקרון גמיש הוא שיש מצבים שעדיף להיכנע, יש מצבים שנאלץ לתקוף יעיל להיכנע וברוב המצבים נפעל באופן אסרטיביונחתור לממש חלק מרצונותינו תוך מתן מקום גם לרצונות האחר.

ה. חוסר אחריות או אחריות יתר ודרשנות מוגזמת מעצמי ואחרים:עיקרון גמיש הוא שאני אדע את גבולות אחריותי וחובותיי תוך כדי ידיעת אחריות וגבולות של אלו שאיתי.

ו. או יש אפשרות לשליטה מלאה או אין לנו שליטה בכלל על מה שקורה אתנו:עיקרון גמיש הוא לחיות אם ידיעה שלא לכל דבר יש סיבה, יש גם מקריות. יש שליטה חלקית. אולי הכול צפוי אבל הרשות נתונה.

צמצום מחשבות מטרידות.

   כאשר מחשבות מטרידות, אין צורך לעסוק בהן כי רובן אינן מעשיות. תשומת לב למחשבות שמטרידות מגלה לנו שרוב המחשבות חוזרות על עצמן. כמו שילדים אומרים להורים "תפסיק לחפור", כך גם אין תועלת ב"חפירה עצמית". חפירה עצמית היא עיסוק מופרז במחשבות מתוך מחשבה שעיסוק זה חשוב והוא יוביל בסופו של דבר לפתרון הבעיה בה אני עוסק. אבל האמת אינה כלל כזאת. יש שלוש דרכים לצמצם מחשבות מטרידות א. להסיח את הדעת. ב. לתת זמן מוגבל למחשבה פעם או פעמיים ביום לזמן מוגבל תוך רישום המחשבות. ג. להתרגל לצפות במחשבות ללא שיפוט ופעילות מתוך הנחה שמחשבה היא רק מחשבה ואין לה קשר למציאות. רק מחשבות שהן תכנון או הפקת לקחים הן מחשבות מציאותיות שיש לייחס להן חשיבות וגם לפעול על פיהן.

הטלת ספק במחשבה מטרידה.

   כאשר לא ברור לנו אם המחשבה מותאמת למציאות ניתן ליצור תהליך של הטלת ספק במחשבה וכך לבחון עד כמה היא מחוברת למציאות.

   א. אם אנו שומעים את ילדנו מביע מחשבה מסוימת שיתכן ואינה מותאמת למציאות, נשאל אותו מתוך סקרנות האם זה כך? לדוגמא: ילדנו אומר שלא הבין את השאלה בחשבון. נשאל אותו: "האם זה באמת כך? האם יכול היות משהו אחר?" אם התעורר הספק נסייע לו לנסח את המחשבה מחדש ניסוח מחודש מותאם למציאות: "לא הבנתי שתי מילים בשאלה בחשבון וזה הפריע לי לפתור אותה." בהמשך נציע לו לבחון דרך פעולה על פי המחשבה החדשה המותאמת למציאות. "בקש שיסבירו לך את המילים הללו ואז נסה שוב להבין את השאלה בחשבון."

   ב. כאשר יש לילדנו ספק בהקשר למחשבה שלנו הוא יוכל לבצע פעולה דומה, כלומר להביע כלפינו את הספק באופן מכובד. אנו אמורים להקשיב לו ולבחון את מחשבתנו מחדש.

מהלכים לרכישת יכולת לווסת רגשות קיצוניים.

1. זיהוי ושיום רגשות באמצעות מילון רגשות: נרחיב את אוצר המילים הרגשי ואת היכולת שלנו לתת שמות מגוונים לרגשות.

2. לימוד מה תפקיד הרגשות: רגשות אינן תכנית פעולה, אלא הזמנה לצאת ולבחון את המציאות המאותתת לנו. החושים קולטים איתותים אלו ומעבירים את המידע למוח. מחשבות ורגשות מתעוררים ומעודדים אותנו לבחון את המציאות. עלינו להכיר מספר רגשות שכיחים ואת תפקידם המיוחד בבחינת היבט זה או אחר של המציאות.

3. התבוננות ברגשות המונעים ממחשבות: נתרגל זיהוי מחשבות ואת הרגשות שהמחשבות מעוררת.

4. פסק זמן: נתאמן  לקחת פסק זמן, להתרחק ללא תגובה מהמקום המעורר רגשות, להירגע ולבחון את המצב שנוצר כדי למצוא פתרון הולם שאינו מונע מרגשות.

5. התבוננות: נתאמן להתבונן בזרם הרגשות והמחשבות כדי לגלות שרוב המחשבות והרגשות אינם מחייבים פעולה והם באים והולכים אם לא נתעכב עליהם.

6. הרפיה: נתאמן בטכניקות הרפיה ופעולות מרגיעות נוספות להרגעת מערכות פיזיולוגיות.

7. הימנעות מהימנעות רגשית: נלמד לזהות הרגלי התנהגות מונעת מרגשות כדי ללמוד להשהות את התגובות כדי לבחור בתגובה המתאימה וכך ליצור התנהגויות חלופיות.

8. חשיפה למצבים רגשיים: באמצעות הכלים שלמדנו נתחיל להיחשף למצבים קשים רגשיים. זאת נעשה על ידי יצירת מדרג עולה בדרגת הקושי של מצבים, בהתחלה בדמיון ואחר כך במציאות.

9. חיזוקים: נכין לעצמנו חיזוקים לתהליך של לימוד וויסות רגשות.

הדרך האמצעית ביהדות

   הרמב"ם ביד החזקה, הלכות דעות פרק א' ד' מחשיב את הדרך האמצעית כדרך חיים בריאה גופנית, נפשית ובין אישית. הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות וכן שאר דעותיו ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות בינונית בינוניות ממוצעות נקרא חכם.

   הבעל שם טוב בספר צוואת הריב"ש (רביישראל בעל שם טוב)  מציין את ההנהגות הישרות מ"ד: לפעמים מטעה היצר הרע לאדם ואומר לו שעברעבירה גדולה אף על פי שאינו אלא חומרא בעלמא, או שאינה עבירה כלל, וכוונתו שיהאהאדם בעצבות מכח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך. וצריך האדם להבין הרמאותהזה, ויאמר להיצר הרע, איני משגיח על החומרא שאתה אומר לי שכוונתך לבטלני מעבודתויתברך ושקר אתה דובר. וגם אם הוא באמת קצת חטא, יותר יהיה נחת רוח לבוראי שלא משגיחעל החומרא שאתה אומר לי לגרום לי עצבות בעבודתו, אדרבה אעבוד אותו בשמחה. כי זהוכלל גדול כי אין כוונתי בעבודה לצורך עצמי, רק לעשות נחת רוח לפניו יתברך. ואם כןאף שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לא יקפיד הבורא עלי. כי כל עיקר שאיני משגיח הואמחמת שלא אבטל מעבודתו יתברך. ואיך אבטל מעבודתו אפילו רגע אחד? וזהו כלל גדולבעבודת הבורא יתברך שיזהר מעצבות כל מה שיוכל: מה. הבכיה הוא רע מאוד שהאדם צריךלעבוד בשמחה. רק אם הבכייה היא מחמת שמחה אז טובה היא מאד: מו. ואל ירבה בדיקדוקיםיתירים בכל דבר שעושה, שזה כוונת היצר לעשות לאדם מורא שמא אינו יוצא בדבר זה כדילהביא אותו לעצבות ועצבות היא מניעה גדולה לעבודת הבורא יתברך. ואפילו נכשל בעבירהלא ירבה בעצבות שיבוטל העבודה רק שיעצב על העבירה ויחזור לשמוח בהבורא יתברך, כיוןשהוא מתחרט בחרטה גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסלתו בשום פעם...

   מחבר קהלת פרק ג' אומר זאת בדרכו:לכל זמן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עת ללדת ועת למות. עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לִרְפּוֹא. עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק. עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. את להשליך אבנים ועת כְּנוֹס אֲבָנִים. עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עת לבקש ועת לאבד. עת לשמור ועת להשליך. עת לקרוע ועת לתפור. עת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עת לאהוב ועת לשנוא עת למלחמה ועת לשלום.  

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.