לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

מאמרים

מחשבות ואמונות. זיהוי ותיקון

תהליכים וכלים לזיהוי ותיקון מחשבות ואמונות.
תאריך פרסום: 20/11/2013

מחשבות ואמונות

מאת יששכר עשת isas.eshet @gmail.com

"לרפא את יצירי כפיך"

 

רפלקציההיא יכולת ההתבוננות בעצמינו: במחשבות, ברגשות, בפעולות שעשינו בעבר הרחוק והקרוב.

מנטליזציההיא יכולת ההתבוננות בעצמינו: במחשבות, ברגשות, בפעולות שעשינו בעבר הרחוק והקרוב, ובפער בין העולם הפנימי והמציאות החיצונית.

א. המוח החושב.

   התכונה המרכזית של המוח, איך לא? היא החשיבה. המוח גם עוסק באופן אוטומטי בתאום בין כל מערכות הגוף, אבל זהו ענין לביולוגים ונוירולוגים. המוח חושב כל הזמן מחשבות שונות ומשונות ואפילו משונות מאד. אלו הם הרהורים שאין להם מטרה מציאותית, אלא רק יצירת עוד ועוד קשרים בין מחשבות. קשרים רבים בין מחשבות נותנים יותר סיכוי ברגע חשוב להגיע למסקנה הנכונה המותאמת למציאות. רוב רובן של המחשבות אין להן ערך מציאותי. יש כן חשיבות למחשבות המעריכות מציאות, מתכננות פעילות, מנתחות ניסיון עבר או עוסקות ביצירה.

   אם אנחנו מייחסים חשיבות למחשבה זו או אחרת, אזי המחשבה הופכת להוראת פעולה או לפחות להמלצת פעולה. לכן יש חשיבות להכיר תהליכים מחשבתיים שיאפשרו לנו זיהוי מחשבות מסתגלות המחוברות למציאות ומחשבות בלתי מסתגלות שאינן מחוברת למציאות. מחשבה מותאמת למציאות מובילה ברך כלל לפעולה שתפעל לטובתי.  

   ישנן בעיקר ארבע סוגי מחשבות בלתי מסתגלות:

1. פרשנות או הסבר לגבי אירוע במציאות ללא מספיק עובדות מציאות התומכות בפרשנות זו למשל: "ילדנו לא מצליח לקום בבוקר כי לא אכפת לו מהלימודים." 

2. הפיכת ניבוי לגבי מה יהיה ואיך נתמודד עם מה שיהיה לעובדה בטוחה. "אני בטוח לא יבקש ממני סליחה אם לא אזכיר לו."

3. מחשבות קיצוניות של שחור לבן, או או והכללות. "לא אכפת לך מכלום,"אנו כועסים על ילדנו. "יש לך רק אפשרות טובה אחת."אנו מזהירים את ילדנו.

4. במשך השנים הפכנו חלק מהמחשבות לעקרונות חיים ואנו מאמינים שאם נפעל על פיהן ייטב לנו. אם העקרונות הללו הם קיצוניים הם לא יפעלו לטובתנו. אם ילדנו חושב: "אני לא סומך על אף אחד, רק על עצמי," "אני עושה מה שטוב לי," אם אני לא אוהב לעשת משהו אני אף פעם לא עושה אותו," 

   ספיר מתגעגעת להוריה שעובדים קשה. המפגשים שלהם נעימים אבל מעטים, מה שמעצים את הגעגוע. במהלך השנים פיתחה עיקרון של "אם אין אני לי מי לי" העיקרון דחף אותה להיות עצמאית ומצליחנית אבל גם לחוות בדידות.

   את ענבר הכריחו בכוח לקבל זריקות. לא פעם בזמן הזריקה התנועע באי שקט והמחט הכאיבה לו. מניסיונו זה הסיק שזריקות מכאיבות. היום כשהוא צריך לקבל זריקה הדרמה גדולה ומסובכת.

ב. העמקה בשאלה "מה יקרה אם...?"

כאשר ילדנו חושש שיקרה משהו רע נשאל אותו:

   א."אם זה יקרה, מה יקרה לך אז?"

   ב. על כל תשובה שילדנו ייתן נעמיק את האפשרות הרעה על ידי שאלה נוספת "ואם זה יקרה מה יקרה לך אז...?" 

   ג. אחרי שלוש או ארבע פעמים בדרך כלל מזהים את האיום המציאותי.

   ד. לפעמים האיום הוא קטן למשל אי נוחות מסוימת, הפסד קל. ההורה יציע לילד לבחור אם מוכן ליטול על עצמו סיכון. לפעמים הסכנה גדולה ויש למצוא דרך להתמודד מול האיום האפשרי או להימנע מפעולה.

   "אני חושש לאבד את הכסף שנתת לי," אומר ענבר המבקש לא ללכת למכולת לקנות כמה מצרכים חסרים.

   "מה אתה חושב שיקרה אם תאבד את הכסף?" שואלת אימא.

   "יהיה לי לא נעים."

   "ומה יקרה אם יהיה לך לא נעים?"

   "אני אפחד שתכעסי עלי."

   "ומה יקרה אם אכעס עליך."

   "אני לא אוהב שאת כועסת עלי, אחר כך את לא נותנת לי דברים שאני אוהב."

   בשלב הזה נפתחו מספר אפשרויות. אחת מהן היא הגילוי שענבר חושש להסתכן, כי הוא חושש מכעס של אימא ומניעת דברים אהובים. אם אימא תסיר איום זה, היא תגלה אם החשש הוא מהאיום שלה או שכבר ענבר איבד ביטחון בעצמו בנושא זה. בכל מקרה הסרת האיום מצידה מאפשר לה לעודד אותו לצאת לקניה, להסתכן באובדן הכסף ובהרגשת אי נעימות שתיתכן גם ללא איום חיצוני.

   והיא תוסיף: "אם תסתכן, לאט לאט תלמד לשמור על הכסף, לדעתי שווה את הסיכון, הסכום לא גדול כל כך ושווה את הלימוד גם אם תאבד אותו."

ג. מיתון עקרונות חיים ואמונות.

   חוקרים עוסקים בניסיונות לזהות אמונות ועקרונות ביחס שלנו למציאות הקיומית. לכל אמונה ועיקרון יש רצף ובו קצוות ודרך האמצע. עקרון קיצוני מגביל ומצמצם את אפשרויות התגובה של ילדנו והוא מאפשר פחות הסתגלות. לכן אנו נזהה ונגמיש עקרונות חיים שאימצו לעצמם. דרכי החינוך כוללים מיתון עקרונות שכיחים שהחוקרים גילו.

א. חייבים להתקבל על ידי אחרים ולהשתייך. או לא צריך אף אחד:עיקרון גמיש אומר שרק אל חלק קטן מהאחרים נוכל להשתייך.

ב. תמיד צריכים שיהיה לידך מי שיעזור או תמיד צריך להיות עצמאי ולפעול לבד:עיקרון גמיש הוא שעצמאות כוללת גם  את היכולת להיעזר באחרים ולהיות תלוי בהם במידת הצורך

ג. מגיע רק לי או מגיע רק לאחרים ולא יפה שאקבל משהו על חשבון אחרים:עיקרון גמיש הוא שאני אוכל לממש חלק מרצונותיי תוך התחשבות גם באפשרות שהאחר יממש חלק מרצונותיו.

ד. במצבי שיתוף פעולה למה לריב? עדיף תמיד להיכנע. או אקח בכוח אם לא יתנו לי:  עיקרון גמיש הוא שיש מצבים שעדיף להיכנע, יש מצבים שנאלץ לתקוף יעיל להיכנע וברוב המצבים נפעל באופן אסרטיביונחתור לממש חלק מרצונותינו תוך מתן מקום גם לרצונות האחר.

ה. חוסר אחריות או אחריות יתר ודרשנות מוגזמת מעצמי ואחרים:עיקרון גמיש הוא שאני אדע את גבולות אחריותי וחובותיי תוך כדי ידיעת אחריות וגבולות של אלו שאיתי.

ו. או יש אפשרות לשליטה מלאה או אין לנו שליטה בכלל על מה שקורה אתנו:עיקרון גמיש הוא לחיות אם ידיעה שלא לכל דבר יש סיבה, יש גם מקריות. יש שליטה חלקית. אולי הכול צפוי אבל הרשות נתונה.

ד. צימצום מחשבות מטרידות.

   כאשר מחשבות מטרידות, אין צורך לעסוק בהן כי רובן אינן מעשיות. תשומת לב למחשבות שמטרידות מגלה לנו שרוב המחשבות חוזרות על עצמן. כמו שילדים אומרים להורים "תפסיק לחפור", כך גם אין תועלת ב"חפירה עצמית". חפירה עצמית היא עיסוק מופרז במחשבות מתוך מחשבה שעיסוק זה חשוב והוא יוביל בסופו של דבר לפתרון הבעיה בה אני עוסק. אבל האמת אינה כלל כזאת.

א. הסחת הדעת.

ב. זמן מוגבל למחשבה.

ג. התרגלות לצפות במחשבות ללא שיפוט ופעילות:

ה. הטלת ספק במחשבה מטרידה.

   כאשר לא ברור לנו אם המחשבה מותאמת למציאות ניתן ליצור תהליך של הטלת ספק במחשבה וכך לבחון עד כמה היא מחוברת למציאות.

   א. אם אנו שומעים את ילדנו מביע מחשבה מסוימת שיתכן ואינה מותאמת למציאות, נשאל אותו מתוך סקרנות האם זה כך? לדוגמא: ילדנו אומר שלא הבין את השאלה בחשבון. נשאל אותו: "האם זה באמת כך? האם יכול היות משהו אחר?" אם התעורר הספק נסייע לו לנסח את המחשבה מחדש ניסוח מחודש מותאם למציאות: "לא הבנתי שתי מילים בשאלה בחשבון וזה הפריע לי לפתור אותה." בהמשך נציע לו לבחון דרך פעולה על פי המחשבה החדשה המותאמת למציאות. "בקש שיסבירו לך את המילים הללו ואז נסה שוב להבין את השאלה בחשבון."

   ב. כאשר יש לילדנו ספק בהקשר למחשבה שלנו הוא יוכל לבצע פעולה דומה, כלומר להביע כלפינו את הספק באופן מכובד. אנו אמורים להקשיב לו ולבחון את מחשבתנו מחדש.

ו. תהליך קבלת החלטות מותאמות למציאות.

   קבלת החלטה הוא תהליך הגיוני שיטתי המבוסס על עובדות מציאות. הרגשות מעוררים אותנו לבחון את המציאות, את האפשרויות ואת המשאבים העומדים לרשות הביצוע. לא אחת אנו אומרים לחבר:"לך לפי מה שאתה מרגיש", "ממש את הרצון שלך, זה טוב...", "תעשה מה שבא לך..." ביטויים אלו אינם מתחשבים במציאות אלא רק במציאות הפנימית. זה כמו לדפוק ראש בקיר. אני מרגיש ככה ולא אכפת לי אם יש כאן קיר. אפשר כבר לסמן את מקום ה"בולקלה" במצח. החלטות מקבלים על פי השכל המכוון אותנו א. לזהות את הרצון ב. להכיר את מגבלות המציאות. ג. להעריך את מגבלות הכוחות שיש לי לשנות את המציאות או לפעול נגדה. בסיום תהליך המיון והבירור לפעמים נעזר ברגש כדי לבחרו באחת האפשרויות ששקלנו.

ז. תהליך פתרון בעיות.

   בעיה היא מצב שבו נגרם לאדם אי נוחות מסוימת. הרצון לפתור את הבעיה נובע מהאמונה שניתן להפסיק או לצמצם את אי הנוחות. כשנאמר לילדנו שיש לו בעיה של הפרעה בשעורים, מדובר בעצם בבעיה של המורה. ילדנו מהווה גורם המפריע לו ללמד. לכן רק אם ננסח את הבעיה של ילדנו באמצעות אי הנוחות של ילדנו, הוא ירגיש שאנו מבינים אותו ואפשר יהיה להתקדם אתו לכיוון של פתרון הבעיה. הבעיה היא שלי כאשר: א. המצב עלול לפגוע בי. ב. המצב עשוי להועיל לי ואינני מסוגל לממש אפשרות זו.  

   כאשר יש התנגשות בין רצונות שונים של אנשים, עלי לשקול התפשרות. אני אממש חלק מהרצון שלי וגם השני יממש חלק מהרצון שלו. אם אני מודיע לאחר שאני מוכן  להתפשר, זו התחלה טובה אבל לא מבטיחה הצלחה מלאה.

   כאשר יש התנגשות ביני לבין המציאות, עלי לשקול אפשרו להיפגע במידה מסוימת על ידי המציאות  ולהחליט אם הפגיעה שווה את ממוש הרצון.

ח. שימוש בדמיון ובמשחק תפקידים.

      מחקרים מראים שמצבים שניתן לדמיין אותם יוצרים מערך רגשי, מחשבתי והתנהגותי המגדיל את הסבירות של המתנסה לפעול להגשמת מטרה זו או אחרת. בעקבות התנסות חוזרת בדמיון מודרך, כאשר המתנסה מגיע למצב דומה במציאות, המוח מזהה את המצב ולכן מתמצא בו ביתר יעילות. לדמיון שימושים רבים כגון לפני תחרות ספורט, לפני שינה, להורדת כאב, להעצמת כוחות לרגיעה, להגברת ריכוז ועוד.

   משחק תפקידים של מצבים שונים הוא המחזה של הדמיון ובכך מקבל הדמיון תוספת כוח כי מתרחשת התנסות ממשית במציאות והיבטים נוספים של המציאות מתגלים. 

א. תהליך ההתנסות בשימוש בדמיון כולל תרגול קבוע מספר פעמים עד שילדנו מרגיש שהוא מסוגל לבצע את הפעילות בעצמו.

ב. תהליך הדמיון כולל את השלבים הבאים: 1. הוראה לריכוז בעולם הפנימי. 2. כניסה להרפיה. 3. כניסה לתסריט החוויה שהוכנה מראש. החוויה כוללת תשומת לב לפרטי פרטים של מה שמתרחש: המציאות, התחושות, ההרגשות, המחשבות והפעולות. 4. שימוש במסרים שהוכנו מראש. 5. בסיום התהליך, פרידה הדרגתית מעולם הדמיון. 6. חזרה לעולם המציאות, להווה, תוך חיבור מסרים מעולם הדמיון למציאות. 7. שחרור גופני.

ג. לפני תחרות ספורט או לפני ובמהלך שינוי הרגלים נסייע לילדנו בדמיון המצב הרצוי. דמיון זה מגדיל את סיכויי ההצלחה. הורי ענבר הציעו לו לדמיין את שלבי השיחה הלא נעימה עם המורה שציפתה לו למחרת.

ד. באמצעות הדמיון ניתן לצמצם תחושות לא נעימות ומצבים גופניים לא רצויים כגון לחץ דם, כאב ראש, דופק מואץ, חרדה ועוד.  

ה. דימויים שונים כגון נהר זורם, עץ צומח, ציפור עפה, יוצרים מצבי הרפיה, רגיעה וביטחון.

ו. באמצעות דמיון ניתן לחזור לאירועים מעצימים בעבר, לחוות כוחות שהיו כגון אומץ, חכמה, נחישות, התמדה ו"לשאוב" אותם להווה ולהשתמש בהם

ז. באמצעות דמיון ניתן לחזור לאירועי עבר שליליים שילדנו חווה ולבחון מחדש דרכי ההתמודדות שהופעלו והקטינו את הנזק האפשרי שיה יכול לקרות.

ח. כאשר מדמיינים את חומר הלימוד או את הספר הנקרא, רמות הריכוז וההבנה עולים.

ט. דמיון מצבים נעימים לפני השינה מסייע בהרדמות.

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.