לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

הדרכת הורים בדרכי שלום להקניית כישורי חיים.

הורים וילדים לנוכח דאגות קיומיות בלתי נמנעות (אוקטובר 2019)

הקיום האנושי מושפע מאד מארבע דאגות קיומיות. אנו עסוקים לא מעט בניסיונות לצמצמם דאגות אלו. כך אנו אמורים כהורים לסייע לילדנו להכיר ולהתמודד עם דאגות אלו. ארבעת הדאגות הללו הן: א. המוות הבלתי נמנע. ב. אבדן החירות שמקשה לממש חלק מרצונותינו. ג. הבדידות ואיום מאבדן שייכות. ד. חיים ריקים וחסרי משמעות.

תאריך פרסום: 15/5/2011

הורים וילדים לנוכח דאגות קיומיות בלתי נמנעות

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

http://www.hebpsy.net/isaschar

לחצו כאן: כדי לשאול שאלות ולקבל הנחיות

 מאמר זה מבוסס על הגישה האקסיסטנציאלית, על מאמרים מתוך הספר "חוויית ההורות: יחסים, התמודדויות והתפתחות" בעריכת אסתר כהן ועל הספר "הורות, מן השורש על הלבלוב" מאת דניאל סיגל. שני הספרים הללו מביאים מחקרים חדשניים העוסקים בדרכי סיוע להורים תוך התחשבות ברקע והתנאים בהם נתונים חברי המשפחה, הורים וילדים כאחת. 

   הקיום האנושי של כולנו מושפע מאד מארבע דאגות קיומיות שאין להן פתרון מלא. לכן אנו עסוקים לא מעט בניסיונות לצמצמם דאגות אלו לפחות באופן חלקי. ארבעת הדאגות הללו הן:

א. המוות הבלתי נמנע.

ב. אובדן החירות שרכשנו המאפשרת לנו לממש חלק מרצונותינו.

ג. הבדידות ואיום מאובדן שייכות.

ד. חיים ריקים וחסרי משמעות.

   הפעולות המחשבתיות והמעשיות שאנו נוקטים בהקשר לדאגות אלו מעצבות חלק מהרגלי החיים והרגלי החשיבה, האמונות ועקרונות החיים שלנו.

   אחד מתפקידכם כהורים הוא לסייע לעצמכם ולילדכם להתמודד עם ארבע דאגות קיומיות אלו. ילדכם אמור לקבל מכם כלים למציאת פתרונות סבירים לדאגות הללו. באמצעות הכלים שתקנו לו וראייתו את דרך ההתמודדות שלכם, הוא יוכל למצוא פתרונות סבירים לדאגות אלו. הפתרונות שלו יהיו מבוססים על הגישה שלכם אבל גם יציעו בוודאי דרכי התמודדות חדשות.

המוות נכפה עלינו והוא בלתי נמנע, אך החיים הם מתנה.

   המוות הבלתי נמנע שלנו או של יקירנו אומר לנו שחיינו הם אירוע חד פעמי שאפשר לנצלו לטובה. הוא גם מצביע על צער פרידה עמוק שמחכה לנו בסוף הדרך. רוב הזמן אנו "שוכחים" עובדה מכאיבה זו. אנו גם פועלים בדרכים שונות על מנת "להמשיך" את חיינו אחרי מותנו באמצעות הנצחות שונות כגון יצירות אומנות והבאת ילדים לעולם וכן אמונות לגבי המשכיות חיי הנשמה או גילגולה. המודעות לחיים מוגבלים בזמן היא קשה, אך גם מעודדת אותנו לאחריות רבה על חיינו בני החלוף.

   אם לא נימנע מלחיות את החיים ולקשור קשרים רגשיים עם המציאות, נוכל להיות ערים יותר למתרחש סביבנו ונחווה את המוגבלות שלנו מצד אחד ואת החופש הבחירה מצד שני. לכן לא אחת אנשים שחווים חווית "כמעט מוות" בזמן היותם מתים מוות קליני, מעריכים באופן משמעותי את החיים יותר מאחרים. גם אנשים שחלו במחלות מסכנת חיים מדווחים לא אחת על אושר ויכולת להנות באופן עילאי ממעט מהעולם ומיחסים בין אישיים. יש כאלו שמתגרים במוות באופן פעיל על ידי לקיחת סיכונים באמצעות ספורט אתגרי או על ידי ציפייה בסרטי אימה. אחרים עושים מאמצים להישאר צעירים ועם הטכנולוגיות החדשות גם מצליחים לעשות זאת לזמן מוגבל. המוות הוא סוף שנכפה על כל אדם ורק החיים הם בשליטתנו באופן חלקי ובהם יש לנו את החירות לבחור את בחירותינו.

   תנו לילדכם הזדמנויות לבחירות והחלטות כאשר הסיכונים לא גדולים. אם בחרו נכון ואם טעו, עודדו אותם והביעו תמיכה בתהליכי הבחירה וההחלטות. היכולת לבחור ולהחליט נכון תשתפר עם הזמן מתוך ההתנסויות. אל תתנו לילדכם בשפע, תנו לילדכם הזדמנויות לדחות סיפוקים, למדו אותם הכרת תודה, כי שום דבר אינו מובן מאליו.  הסבו את תשומת ליבם להנאות הקטנות שהם תוצאה של היכולת לשים לב לרגשות. פעולות אלו ואחרות יבססו את יכולת ילדכם לחיות את החיים כמתנת בעלת ערך. כך הוא יוכל למצוא את דרכו לחיים מול המוות הבלתי נמנע.

החירות מזמינה אפשרות למימוש משאלות לב ורצונות ומעמיסה עלינו אחריות כבדה.   

   יש בליבנו משאלות רבות. רק חלק קטן ממשאלות הלב ממומש בגלל אילוצי ומגבלות המציאות. כשאנו מחליטים לממש משאלת לב, אנו פועלים במציאות באמצעות הרצון לממש את משאלות הלב. הרצון הוא כוח מניע ממשי בהבדל ממשאלת לב שהיא רעיון כללי שיכול לעורר רגשות אך לא עד כדי מימוש. אנו חופשיים להפעיל רצון כדי לממש משאלת לב.

   עם החירות באה גם אחריות רבה. אנו חופשיים לבחור ולהחליט החלטות אבל גם אחראים לבחירות המוצלחות והלא מוצלחות שלנו. בחירות שאנו בוחרים סוגרות את כל האפשרויות האחרות עבורנו. אבל פותחות את האפשרות לחיות את הבחירה שלנו. משאלות הלב שלנו מניעים אותנו לממש אותן. החופש לממש משאלת לב בא ביחד עם מחיר הבחירה. לפעמים המחיר כבד, לפעמים המחיר מפתיע ואז אנו חווים החמצה ותסכול. אנו אמנם מרבים להאשים אחרים או את מזלנו הרע, אבל בסופו של יום אנו אחראים על חלק ממה שהתרחש.

   יש מצבים שבהם אין אנו אשמים כמעט בכלל. אלו הם מצבי אתגר, מצבים ללא הסבר, מצבים של מקריות עגומה, מצבים הנובעים מתוך הבלתי ניתן להסבר. כאן הבחירה שלנו היא כיצד נגיב למצב זה. היהדות מכנה מצב זה כ"ניסיון" שהקדוש ברוך הוא מעמיד בו את האדם על מנת להכשירו לקראת תפקיד מסוים.

   זיהוי משאלת הלב שלנו הוא חלק חשוב בתהליך הבחירה החופשית. לא אחת אנו מבלבלים בין משאלת לב לבין הדרך למימושה. אם אני מחליט לנסוע לחו"ל, הנסיעה עצמה אינה משאלת הלב, אלא שהיא הדרך בה אוכל כנראה לממש משאלת ליבי. אני מפעיל כוח רצון ונוסע לחו"ל. אם אני חוזר מסופק, משאלת הלב קרוב לוודאי התמלאה. האחריות לזיהוי משאלות הלב תסייע לנו לבחור בדרכים שאכן יתנו את התוצאה המקווה.

   אובדן החירות בעקבות מחלה, פגיעה כלכלית, נטישת אוהב, מגבילה את האמצעים למימוש משלאות לב, אבל גם מזמינה אותנו לגלות דרכים חדשות ואולי יעילות יותר במחיר נמוך יותר למימושם. במילים אחרות עם החירות באה היצירתיות.

   ביחד עם היכולת לבחור באופן אחראי בחירות ולקבל החלטות, עזרו לילדכם לזהות באופן עמוק את משאלות ליבם. רוב משאלות הלב שילדכם מביע הם בעצם האמצעים למימושן. למדו אותם לזהות את ההבדל בין אמצעי למימוש משאלת הלב לבין משאלת הלב עצמה. למדו אותם להבדיל בין משאלת לב לבין כוח הרצון שמתבטא בעשייה. למדו אותם לחשב סיכונים בניסיון לממש משאלת לב. למדו אותם לממש משאלות לב באופן חלקי, למצוא רצונות חליפיים ואף לדחות את מימושן. כך יוכל לילדכם ברבות הימים ליצור יצירות חדשות שבהם הוא יממש משאלות לב עמוקות ותורם לתיקון עולם.

הבדידות המאיימת והאנשים גם.

   לא אוהבים אותנו, לא צריכים אותנו ולא מבינים אותנו. שלוש חוויות של בדידות קיומית. חווית בדידות זאת יכולה להתקיים גם כאשר אנו מוקפים בחברים ואוהבים, גם כאשר אנו לתועלת רבה בסביבתנו וגם כאשר אנו משתפים פעולה יפה עם האחר וכאילו אנחנו מבינים זה את זה. אי הוודאות עלולה לכרסם בכל רגע בחוויית השייכת להותיר אותנו נטושים ושבים אל חוויית הבדידות המאיימת. כאשר ניפטר אדם יקר, האובדן מזכיר לנו את תהום הבדידות.

   בחברה המודרנית העירונית, הזרות מגדילה את אי הוודאות ונוצרת חווית ניכור מהעולם שבו אנו חיים ופועלים. נעלמו הסדרי מוסר בין אישי שאמורים לצמצם את הפחד להיפגע והפחד מאובדן השייכות גדל עוד.

   "לא טוב היות האדם לבדו" נאמר בספר בראשית בסיפור השני של בריאת האדם. לכן אלוהים עשה לאדם עזר כנגד בדידותו. הבדידות היא חוויה מבהילה ואנו ממהרים לברוח ממנה אל האחר או אל השכחה. האחר נעשה חפץ, מכשיר להרגעה עצמית.

   אדם אפילו יהיה מוכן לאבד את הייחודיות שלו ולהיות מה שהאחר רוצה שיהיה ובלבד לא לפגוש את הבדידות הקיומית. זהו מצב של ניכור מעצמנו המוביל לעוד ניכור מהאחר. איננו פוגשים את האחר באמת ובמצבים קיצוניים אנו נבלעים בתוכו ואז בלעדיו אין לנו קיום כלל והניכור שלנו מעצמנו רק גובר.

   אם נוכל לחוות את הבדידות הקיומית הזו באופן חיובי, באופן של חיבור שלנו למעשינו. יתאפשר לנו לפגוש את האחר ולאהוב אותו כאחר משמעותי ולא רק כמי שיפיג את אימת בדידותנו. אזי ההתאהבות תהיה התאהבות מבלי לאבד את עצמנו. אם ילדכם ילמד להתחשב בעובדה שלא אחת לא יאהבו אותו, לא יהיו זקוקים לו ולא יבינו אותו, תיסלל הדרך עבורו למפגשים משמעותיים עם אחרים ולחיים עם פחות ניכור וזרות מעצמו ומהעולם. במילים אחרות הוא יפגוש את הבדידות הקיומית שלו עם אי נוחות רבה אך ללא בהלה משתקת. זה יקרה כאשר במצבים מסוימים הוא יאלץ להתמודד רק עם ברכת הדרך שלכם אבל ללא נוכחות שלכם. זה יקרה כאשר הוא "רק" ישתף פעולה ויתפקד נכון במרחב תפקודי כלשהו ולא ירגיש אי נוחות רבה בגלל שאינו חש קירבה יתרה לאנשים איתם הוא משתף פעולה.

חיים ריקים וחסרי משמעות.

   האם יש טעם בכלל לחיינו מעבר להנאה? האם יש טעם לחיינו כאשר אנו סובלים. האם יש לנו יעוד? האדם הדתי מאמין שייעודו מוכתב מאלוהים ועליו מוטל לגלות את ייעודו ולמממש אותו. אדם חילוני אמור לעצב את משמעות חייו ולתת להם פשר ומשמעות. המשמעות הקיומית של האדם נמצאת בפעולותיו במרחב הקיומי שלו.

   אולי משמעות החיים מתקיימת ביכולת של האדם להתמודד ולחיות בשלום עם שלושת הדאגות הקיומיות. במצב השלום והפיוס עם המוות, החירות והבדידות הוא מתפנה לשאול שאלות אודות ערך הקיום במצב ההישרדותי ומעבר לכך.

   המשמעות מארגנת את העולם. אי הוודאות הוא תנאי למשמעות. משמעות אינה פתרון לאי וודאות. אבל היא נותנת לאי הוודאות סדר פנימי. ילדכם יוכל ללמוד באמצעותכם שיש משמעות לחיים מעבר להנאות של הרגע ושהאושר האמיתי נמצא במשמעות החיים שילדכם יחפש ויגלה. פעולות שיש בהן תועלת לאחרים כגון עשייה למען אחרים, תרומה למסגרת אליה הוא משתייך, יצירה אומנותית שיש לה ערך אסטטי או ערך מעשי לאחרים, יכולות להקנות לו הרגשות והבנות שיש לו ערך כאדם ולגרום לו לסיפוק רב.  

ספרות נבחרת

1. ארווין ד. יאלום, תליין האהבה, הוצאת כנרת זמורה ביתן, תל אביב 1991.
2.  ארווין ד. יאלום, מתנת התרפיה: מכתב פתוח לדור חדש של מטפלים והמטופלים שלהם, הוצאת כנרת זמורה ביתן , תל אביב 2002.

3. ארווין ד. יאלום, פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית, הוצאת מאגנס, ירושלים 2011.
4. כהן אסתר עורכת חווית ההורות: יחסים, התמודדויות והתפתחות, הוצאת  קריית ביאליק 2007.

5. פרנקל ויקטור, הרופא והנפש, הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, אור יהודה 2010.

6. סיגל ג'. דניאל, הורות מן השורש אל הלבלוב, הוצאת אחיאסף, נתניה 2004.  

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.