לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית.

הטומאה היא חריגה מדרך אהבת האחר (נובמבר 2010)

למה לי רוב זבחיכם... רחצו הסירו רע מעלליכם... אנא אלוהים, לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי.

לא עקרונות לא פולחנים הם המרכז, אלא הלב הטהור, ערכי המוסר ואהבת האחר בשם אלוהים.

תאריך פרסום: 31/10/2010

הטומאה היא חריגה מדרך אהבת האחר.

למה לי רוב זבחיכם... רחצו הסירו רע מעלליכם... אנא אלוהים, לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי.

לא עקרונות לא פולחנים הם המרכז, אלא הלב הטהור, ערכי המוסר ואהבת האחר בשם אלוהים.

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

 

מבוא

   בכל אמונה ובכל תורה רק דבקות בעקרונות ובפולחנים לא יספיקו ללא הלב הטהור, ערכי המוסר ואהבת האחר.

   קורא ישעיהו בפרק א "(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'... וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם... (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי..." ובאופן דומה קורא מיכה בפרק ו' "(ז) הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן?... (ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:"

   הרש"ר הירש הוא הרב שמשון בן רפאל הירש חי את רוב חייו במאה ה19 והיה מנהיגה החשוב של היהדות האורטודוקסית בגרמניה. הרב הירש טען שהדבר הקובע אם הטומאה תחול או לא תחול במקום מסוים, הוא יחסו של האדם לדבר. וכך מתפלל גם דוד המלך המבקש להיטהר על ידי תהליך פנימי של תשובה בתהילים נ"א י"ב: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"

 

המטמא והמטהר ומקדש.

   ברוח הדברים שהובאו, ניתן להבין את פרשנותם של המלבי"ם ואיבן עזרא לדברי חגי בפרק ב'. "(יא) כּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁאַל נָא אֶת הַכּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר: (יב) הֵן יִשּא אִישׁ בּשׂר קֹדֶשׁ בּכְנַף בּגְדוֹ וְנָגַע בּכְנָפוֹ אֶל הַלּחֶם וְאֶל הַנּזִיד וְאֶל הַיּיִן וְאֶל שׁמֶן וְאֶל כּל מַאֲכָל הֲיִקְדּשׁ  וַיּעֲנוּ הַכּהֲנִים וַיּאמְרוּ לֹא: (יג) וַיּאמֶר חַגּי אִם יִגּע טְמֵא נֶפֶשׁ בּכָל אֵלּה הֲיִטְמָא וַיּעֲנוּ הַכּהֲנִים וַיּאמְרוּ יִטְמָא: (יד) וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ה' וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא:" ברוח דברי המלבי"ם ואיבן עזרא נקדים ונאמר. כדי להתקדש יש צורך יותר מאשר רק מגע בדבר טהור. אבל אדם טמא בקלות יכול לטמא דבר שיגע בו.

   מפרש המלבי"ם הוא רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, רב מגיד ומפרש המקרא שחי בפולין את רוב המאה ה19. בין השאר חיבר פירוש לתורה ולמקרא.

   (י"ב) "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו", היינו בשר קדש ממש שנתקדש לגבוה. "ונגע בבשר הנמצא בכנפו אל הלחם או אל הנזיד וכ"ו". הכהנים ענו כי לא יתכן שדבר שנגע בבשר קדוש מקבל את הקדושה להיות קדוש כמוהו. לדעת המלב"ים הם לא טעו, על אף שכתוב בויקרא ו' "(יט) הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ (את החטאת) יֹאכֲלֶנָּה... (כ) כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ..." לדעת המלבי"ם ההסבר לסתירה זו הוא, כי רק מה שנבלע בבשר מבשר החטאת הוא יקדש.

   (י"ג) "...בכל אלה", האם מקבל טומאה? כאן גם ענו הכוהנים כדין, שמקבל טומאה:

   (יד) על בסיס תשובות הכוהנים מביא חגי לדברי המלב"ים שלושה דברי תוכחה ומוסר: א] "כן העם הזה…" כך יקרה לעם הזה, אם יתקרבו ויגעו בקדושה לא תדבק הקדושה בם! ובעת שיתקרבו אל הטומאה תיכף תדבק בם ויהיו טמאים… ב] "וכן כל מעשה ידיהם", כך במעשי ידי העם, אם יגע חול בקדש לא יקדש כמוהו. רק אם יבלע בבשרו ויכנס בו הקדש אל תוכו רק אז יקדש, אבל לא יתקדש אם נגע מבחוץ. כך הקדושה לא תדבק אל האדם, רק אם תבלע בו ותכנס אל תוכו. רצה לומר, אם יתפסנה בלבו ובנפשו הפנימית, כי הקדושה היא עניין נפשי. אבל הטומאה תדבק גם אם תיגע מבחוץ על הגוף… ויכולה היא לחדור בקלות לנפש טהורה. ג] "ואשר יקריבו שם טמא הוא", מאחר שאין מקריבים לפני ה' בקדושה ובכוונה הראויה, רק יקריבו שם, כלומר במקום הרחוק הגשמי. אם יקריבו על האבנים קרבן גשמי בהמי, טמא הוא… ובזה הראה להם שעדיין לא התקדשו להדבק אל הקדושה אלא אם יבנו מקדש ומזבח רוחני בלב ונפש אשר עליו יעלו את נפשם עולה לה'.

   מפרש אבן עזרא הלא הוא אברהם בן מאיר אבן עזרא. ראב"ע. מבאר ומבקר משורר ופילוסוף; שחי בתחילת המאה ה11 בספרד.

   (י"ב) הן בשר קדש - כמשמעו קודש ממש. והפך יקדש יטמא? ואם יקדש יטמא, למה לשנות? הרי בפסוק אחד שמובדל הטמא מהקדוש וזה בויקרא פרק יא (מד) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם..."… וחזרה לשאלת חגי על בשר קדש שכתוב בויקרא "וכל אשר יגע בבשרה יקדש…" מדובר רק בנגיעה בבשר ממש. אם נגע הכלי, הוא הכנף, ששם הבשר הוא הקדש, אל הלחם או לאחד הנזכרים היקדש? אז ענו הכהנים ואמרו לא! ונכונה דברו. אחרי שלא נגע בכל אלה לבד הכנף ולא בשר הקדש ממש! נגע בהם והוא הדין כי לא נגעו בבשר קדש:   

  (יד) הטעם ישראל והכוהנים המביאים קרבן חטאת על שגגתם, תוך שהם מזידים ואשמים בדברים קשים שהם חמורים... והם עושים שלא כהוגן בדעתם בזדון... והנה התברר כי אין כח בקודש לקדש מה שלא היה קדוש על ידי מגע בניגוד לכח טמא נפש לטמא…

   ומכאן שוב לדברי הרב  שמשון רפאל הירש: "האדם הוא מקדש בגוף בנפש וברוח".  הטומאה היא טומאת המקדש שהוא אתה. ההיטהרות היא ההיטהרות שלך. עליך להכשיר את הגוף ואת הנפש לקבל את הנשמה. נשמה טהורה במקדש שיקוצים לא תוכל לשאת את מצבה לאורך זמן. והוא שנאמר בספר שמות פרק כה  (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

 

יהי רצון מלפניך ה' אלוהי, שאזכה לשמור על בית מקדשי טהור,

שתוכל הנשמה להתענג בו כל ימי חיי.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.