לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

טיפול קוגנטיבי התנהגותי

מתן בשורות קשות (יולי2016)

בשורה קשה מעבירה את החולה ומשפחתו אל הגלות מהבריאות. במאמר זה ניתן לקרוא איך מבצעים תהליך הקשה והמורכב זה.
תאריך פרסום: 6/9/2009

מתן בשורות קשות

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

 

   המרפא והמשפחה מתיישבים בחדר. עוד רגע הוא יבשר להם את הבשורה הרעה. החולה ומשפחתו יעמדו ערומים והם יגורשו מגן העדן של החיים הבריאים. נכון, כותנות עור למגן נעשה לחולים ומשפחותיהם, להגן עליהם עד כמה שניתן מפני המכה הנפשית ומפני הייסורים ואולי המוות אפשרי, אך עבודה קשה וזעת אפיים מצפה להם ולנו. מדובר במחלות המסכנות חיים או פוגעות קשה באיכות החיים, כגון מחלה ממארת, אוטיזם, פיגור שכלי. אך גם אבחנות "פשוטות" יותר, כגון סכרת, אסטמה, קשיי קשב וריכוז או ליקוי למידה. מצבים חדשים אלו, יוצרות מצב שבו החולה ומשפחתו לא יוכלו לקיים עוד את אורח חייהם הקודם.

   נכון, ניתן לראות במחלה גם "הזדמנות", למציאת משמעות חדשה בחיים. אפשרויות נחסמות ואחרות נפתחות. אך כדי להגיע ליכולת זו, החולה ומשפחתו יעבדו עוד כברת דרך ביו פסיכו סוציאלית ורוחנית לא פשוטה. ברגע הבשורה הקשה עומדים זה מול זה חולה ומרפא וגם שני אנשים. רגע לפני שאנו יוצאים לדרך הקשה של ריפוי שיש בו ספק, יעצור האדם שבמרפא מול האדם שבחולה ומשפחתו, להביט בעיניהם הממתינות למוצא פיו של המרפא. זה הרגע למרפא להרהר בכך שהוא אינו כל יכול, שהצניעות והיראה ברגע זה יפים לאדם החולה ומשפחתו, ששבועת הרופא מניחה שאנחנו משרתים של כוחות גדולים מאתנו. הכוחות הללו, כל אחד על פי אמונתו מבין אותם באופן שונה: הטבע, המדע, רוח האדם, היקום, אלוהים.

   שני מאמרים בעברית מתארים את הדרך המקצועית למתן בשורה רעה. המקצועיות היא חובתנו לצד אנושיותנו. במאמר של אונגר (1) מביאים המחברים את חשיבות ידיעת דרכי התמודדות במצבי לחץ ומשבר, את ההרגשות המתלוות למצבי מחלה שונים, את שלבי האבל השונים ותגובות אפשריות. כמו כן אמור המרפא להכין עצמו נפשית וארגונית, למסור את המידע באופן הדרגתי, מותאם ליכולת התמודדות החולה, תוך שהוא מזהה איתותים מצד החולה ומשפחתו ליכולתם לעכל את המידע הקשה ותוך כדי כבוד לרגשות שונים שעולים. במאמרה של הס (2) היא מביאה מודל למתן בשורות רעות בן ששת השלבים המכונה SPIKES (3).

א. המרפא מכין עצמו ואת החולה. הם אמורים לרדת אל ה"בור", אל ה"גלות" מהבריאות.

ב. מאבחן את הידע שיש לחולה על מצבו. המרפא מברר מה בעולמו הפנימי של החולה והמשפחה בהקשר לסבלם.

ג. מציע לחולה למסור מידע מפורט או כללי. יש הרוצים את כל הפירוט ויש הרוצים רק בקווים כלליים. יש שרוצים לדעת הכול ויש שאפילו אינם רוצים לדעת.

ד. מוסר את המידע המותאם. בהדרגתיות מתוך בחירת מילים של תקווה ואופטימיות גם הם קטנים ביותר אנחנו גם יודעים וגם לא יודעים.

ה. מתייחס ונותן מקום של כבוד וערך לרגשות שעולים. להלם, לצער, לסיכוי, לתקווה, להכחשה, לאמונה, להאשמה, לאשמה ועוד.

ו. מציע סיכום ותכנון עתידי. לכיוון של משמעות בחיים, לכיוון של שותפות עם המרפא ולכיוון של תקווה לבריאות, הקלה ואיכות חיים.

   מצוידים במיומנות התקשורתית הפסיכו סוציאלית שתוארה וביכולת העצירה לרגע, נצא לבשר את הבשורה הקשה.

ספרות מצוטטת

1. אונגר וחברים, "קורס מובנה למתמחים ברפואה ראשונית במתן מידע קשה לחולה" הרפואה, 139 ה-ו, ספטמבר 2000.

2. הס יעל, "בישור בשורות רעות, טכניקה הניתנת ללמידה." כתב העת הישראלי לרפואת משפחה 88, כרך 11, נובמבר, 2001, עמ' 14-16.

3. מודל הSPIKES

Bailea W.F  Et Al. SPIKES—A Six-Step Protocol for Delivering Bad News: Application to the Patient with Cancer. The Oncologist, Vol. 5, No. 4, 302-311, August 2000. http://theoncologist.alphamedpress.org/cgi/content/full/5/4/302

 

 

באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" אשמח כמיטב יכולתי

לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.

 

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.