לרפא את יצירי כפיך

47ראה.על ערך האדם כנברא בצלם אלוהים.

האם בני האדם שווים, או שבני האדם שווים ועם ישראל "שווה יותר" כי "בנים אתם לה'"? הרעיון שיש בני אדם שווים יותר הוא רעיון קשה ואינו מתקבל על הדעת. איך ניישב את הסתירה הקשה בין "שוויון ערך האדם" לבין "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים." יתכן שעם ישראל הוא רק דוגמא באמצעותה מספר לנו אלוהים באמצעות משה על אפשרות לחיים משמעותיים. בני האדם באשר הם, נבראו בצלם אלוהים והם שווים. הזכות לחיים היא מתוקף היותנו בצלם אלוהים. אבל על השאלה איך לחיות את החיים הללו באופן משמעותי, עונה אלוהים באמצעות דוגמת עם ישראל.
תאריך פרסום: 28/7/2009

על ערך האדם כנברא בצלם אלוהים בפרשת ראה.    

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   בפרשת "ראה" משה מציע לבני ישראל לראות עצמם כבנים של אלוהים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלוֹהֵיכֶם," ולכן "לא תִתְגּוֹדֲדוּ וְלא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת." כבנים של אלוהים, עם ישראל הוא "עַם קָדוֹשׁ לַה' אֱלוֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה," ולכן "לא תאכַל כָּל תּוֹעֵבָה."

   מצד שני, כל אדם נברא בצלם אלוהים: "וַיּאמֶר אֱלוהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם." היות ואדם נברא בצלם אלוהים, "שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם." ורבי עקיבא מוסיף כי "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם." ההנחה שאדם נברא בצלם אלוהים מאפשרת לרבי עקיבא להציע ערך עליון המבוסס על הפסוק מספר ויקרא: "לא תִקום וְלא תיִטּור אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'."  בגרסא המעשית מנסח זאת הלל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך."

   האם בני האדם שווים, או שבני האדם שווים ועם ישראל "שווה יותר" כי "בנים אתם לה' הרעיון שיש בני אדם שווים יותר הוא רעיון קשה ואינו מתקבל על הדעת. איך ניישב את הסתירה הקשה בין "שוויון ערך האדם" לבין "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים." יתכן שעם ישראל הוא רק דוגמא באמצעותה מספר לנו אלוהים באמצעות משה על אפשרות לחיים משמעותיים. בני האדם באשר הם, נבראו בצלם אלוהים והם שווים. הזכות לחיים היא מתוקף היותנו בצלם אלוהים. אבל על השאלה איך לחיות את החיים הללו  באופן משמעותי, עונה אלוהים באמצעות דוגמת עם ישראל כפרטים וככלל.  בנים אתם לאלוהים בא גם לומר לנו כי אדם ועם עוברים שלבי התפתחות, כמו ילד להוריו, לקראת היכולת לקיים חיים משמעותיים ובעלי ערך.

   מכאן אפשר להבין את הפסוקים מספר תהילים אותם אנו קוראים מראש חודש אלול ועד סוכות כהצעה לראות את אלוהים כהורה המשמעותי שגם מנחיל לאדם תורת חיים משמעותית: "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי... עֶזְרָתִי הָיִיתָ. אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי. כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי. הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאוֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס, לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים." ולכן, "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'."  מכאן גם נובע המדרש על שלושת השותפים שיש לאדם: "…אביו ואמו והקדוש ברוך הוא. והגוף הוא לאב ולאם והנפש מהקדוש ברוך הוא."

   כל כך חשובים בני האדם באשר הם עד שאלוהים מצווה על מלאכי השרת לא לומר שירה כאשר חיל פרעה טבע בים סוף: "... באותה שעה (שעם ישראל ניצל מידי פרעה) בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה, מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?" אין כאן עליונות של בני עם ישראל על בני המצרים.

   לכן מדגישים חכמים במשנה כי: "לפיכך נברא אדם יחידי. ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.

   ומסכם משורר תהילים: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלוֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו."

   וכך נוכל לקרוא מעתה את המשנה: "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. מתוקף היות האדם חביב על אלוהים גם עם ישראל אינם יוצאי דופן מכלל זה. הניסיון של עם ישראל לחיות על פי תורת החיים שנתן אלוהים אינה הופכת עם זה לעם מיוחד, אלא רק כדוגמא אפשרית לחיי משמעות על פי תורת החיים האלוהית: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלוֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ:

   בספר אור הגנוז, שבו אוסף סיפורי חסידים שאסף מרטין בובר אנו מוצאים את הסיפור הבא:

   תלמיד אחד שואל את רבי שמלקי מניקלסברג: "התורה מצווה עלינו, ואהבת לרעך כמוך. איך אוכל לקיים מצווה זו בשעה שחברי גורם לי רעה?"

   עונה לו הרב: "עליך להבין את הדבר כראוי: ואהבת לרעך בבחינת עצם שהוא כמוך. כי כל הנשמות הן נשמה אחת, כל אחת היא ניצוץ מן הנשמה הקדמונית, והיא שרויה בתוך כולן, כשם שנשמתך שרויה בתוך האיברים של גופך. פעמים יארע שידך טועה והיא מכה את עצמך; כלום תיקח אז מקל ותייסר את ידך, מפני שלא השכילה ותגדיל עוד יותר את כאבך? כך הוא הדבר, בשעה שחברך אשר נשמתו היא נשמתך גורם לך רעה מחוסר-דעת; אם תגמול לו רעה הרי אתה עושה רעה לעצמך?"

   מוסיף התלמיד ושואל: "אבל אם רואה אני אדם שהוא רשע בפני המקום, כיצד אוכל לאוהבו?"

   עונה לו הרב שמלקי: "כלום אינך יודע שנשמת אדם היא חלק אלוהי ממעל? האם לא תרחם אז על השם יתברך בשעה שאתה רואה שאחד מניצוצותיו הקדושים נלכד בקליפות והוא קרוב להיחנק?"

   ומכאן להמלצה החשובה בחינוך ילדים: יחס הכבוד לילד הוא מתוקף היותו בצלם אלוהים, מתוקף שיש בו את הניצוץ האלוהי. כל כישוריו, דרכו והיכולות הגלומות בו, מתנת אלוהים הם כדי שיוכל למלא את התפקיד המוטל עליו מאלוהים עלי אדמות.

מִי ייִתֵּן ויקוימו בנו כל הזמן דבריו של  ר' יהושע בן לוי שטען כי,

"בשעה שאדם הולך בדרך, סיעה של מלאכים מהלכין לפניו ומכריזין ואומרין:

תנו מקום לאיקונין (דמות) של הקדוש ברוך הוא." 

לְמַעַן נוכל להישאר בטוחים כל אחד בארצו המובטחת,

ויִיטַב לנו ולבננו עד עוֹלָם.

 

   השבת היא גם שבת שלישית של נחמה, "ענייה סוערה..." ישעיה נד (ב) הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדוֹתַיִךְ חַזֵּקִי: (ג) כִּי יָמִין וּשְׂמאול תִּפְרוֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ: (ד) אַל תִּירְאִי כִּי לא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לא תַחְפִּירִי... (יא)... הִנֵּה אָנוֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: (יב) וְשַׂמְתִּי כַּדְכוֹד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ:

 

 

באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" בסוף המאמר, אשמח כמיטב יכולתי

לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.