לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

מאמרים

41פינחס. קנאות הורסת ובונה.

קיראו בפרשה על קנאות הורסת וקנאות בונה. יש קנאות הרסנית, אלימה, ללא שליטה יצרית. יש קנאות בונה שבאה ממקום של תחרות, ממקום של רצון להתקדם ולהשיג הישגים אישיים בולטים, או ממקום של רצון לקדם נושאים חברתיים. אמרו חכמים: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". קראו כאן על שני סוגי קנאה זו ועל הסכנות והסיכויים הטמונים בה.
תאריך פרסום: 28/7/2009

 

על קנאות הורסת וקנאות בונה בפרשת פנחס

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   בפרשה הקודמת מסופר על פינחס שדקר את הזוג שתינה אהבים על פתח אוהל מועד, אולי כפולחן לאליל "בעל פעור". זה היה אירוע שיא בתקופה שבה העם החל "לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב". וכך מתוארים מעשי פנחס: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רוֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבוֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקוֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ."

   אלוהים מברך את פנחס: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלוֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

   איך יתכן שאדם שהורג בקנאות יהודי כפינחס זוכה לתהילת עולם? האם זוהי תורת אלוהים?

   והנה בתקופת החשמונאים מבצע מתתיהו החשמונאי פעולה דומה. כפי שמספרים לנו בספר החשמונאים: "וַיָבוֹאוּ אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הַמְאַלְּצִים עַל-הַמַּעַל לְמוֹדִיעִים הָעִיר לִזְבּוֹח: וְרַבִּים מִיִשְׂרָאֵל בָּאוּ אֱלֵיהֶם וּמַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו נֶאֱסָפוּ: וַיַעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמָּלָךְ וַיְדַבְּרוּ אֶל-מַתִּתְיָהוּ לֵאמוֹר ראשׁ וְנִכְבָּד וְגָדוֹל אַתָּה בָּעִיר הַזּאת וְנִתְמָךְ בְּבָנִים וּבְאַחִים: עַתָּה קְרַב רִאשׁוֹן וֵעֲשֵׂה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ כַּאָשֶׁר עָשׂוּ כָּל-הָעַמִּים וְאַנְשֵׁי יְהוּדָה וְהַנִּשְׁאָרִים בִיְרוּשָלָיִם וְהָיִיתָ אַתָּה וּבָנֶיךָ מֵאוֹהֲבֵי הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ תְּכֻבְּדוּ בְכֶסֶף וּבְזָהָב וּבְמַתָּנוֹת רַבּוֹת: וַיַעַן מַתִּתְּיָהוּ וַיאמֶר בְּקוֹל גָּדוֹל אִם-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּבֵית-מַלְכוּת הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְעִים לו יָסוּרוּ כָּל-אִישׁ מֵעֲבוֹדַת אֲבוֹתָיו וְיִבְחֲרוּ בְמִצְוֹתָיו: וַאֲני וּבָנַי וְאָחָי נֵלֵךְ בִּבְרִית אֲבוֹתֶינוּ: חָלִילָה-לָּנוּ לַעֲזוֹב תּוֹרה וּמִצְוֹת: לְדִבְרֵי הַמֶּלֶךְ לא-נִשְמַע לָסוּר מִעֲבוֹדָתֵנוּ יָמִין אוֹ שׂמאל: וּכֵּכַלּוֹתוֹ לְדַּבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה קַרָב אִישׁ יְהוּדִי לֵעֶיְנֵי כֻלָּם לִזְבוֹחָ עָל-הַבָּמָה בְּמוֹדִיעִים כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ: וַיָרְא מַתִּתְיָהוּ וַיְקַנֵּא וַיִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָיו וַיְשַׁלַּח חֲרוֹנוֹ כַּמִשׁפָּט וַיָרָץ וַיִזְבָּחֵהוּ עַל-הַבָּמָה: וְאֵת אִישׁ-הַמֶּלֶךְ הַמְאָלֵּץ לִזְבּוחַ הֵמִית בָּעֵת הַהִיא וְאֵת הַבָּמָה הָרָס: וַיְקַנַּא לַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה פִינְחָס לְזִימְרִי בֶן סָלוּא: וַיִקְרָא מַתִּתְיָהוּ בָּעִיר בְּקוֹל גָּדוֹל לֵאמוֹר כָּל-הַמְקַנֵּא לַתּוֹרָה הָעוֹמֵד בַּבְּרִית יֵלֵךְ אַחֲרָי: וַיָנָס הוּא וּבָנָיו אֶל-הֶהָרִים וַיַעַזְבוּ כל אֲשֶׁר-הָיָה לָהֶם בָּעִיר."

   הפרשנות לאורך הדורות מייחסת לפינחס הרג  של שני בני הזוג. אבל לא כך כתוב בפסוקים על מעשה פנחס. אמנם אלוהים מצווה להרוג, אבל פינחס בשיקול דעת ללא חימה וכעס, ראה את מעשה הזוג, קם, לקח רומח, בא אל בני הזוג, ודקר אותם. לעומתו מתתיהו שראה ואחר כך בזעם רב: "וַיְקַנֵּא וַיִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָיו וַיְשַׁלַּח חֲרוֹנוֹ כַּמִשׁפָּט וַיָרָץ וַיִזְבָּחֵהוּ עַל-הַבָּמָה: וְאֵת אִישׁ-הַמֶּלֶךְ הַמְאָלֵּץ לִזְבּוחַ הֵמִית בָּעֵת הַהִיא וְאֵת הַבָּמָה הָרָס."

   נראה שאולי פנחס זכה לתהילת עולם על האיפוק והשליטה שגילה כאשר העניש את הזוג החוטא בדקירה ולא בהריגה. כדברי אלוהים: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" הוא אמנם קינא לאלוהיו כפי שקנא מתתיהו אבל פעולתו הייתה שקולה, מדודה ומחושבת ללא התפרצות יצרית. מעניין לקרוא בספר תהילים ק"ו את תאור מעשה פנחס "וַיַּעֲמוֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדור וָדור עַד עוֹלָם." לא נאמר הרג נאמר הפליל, או התפלל.

   יש קנאות הרסנית, אלימה, ללא שליטה יצרית. יש קנאות בונה שבאה ממקום של תחרות, ממקום של רצון להתקדם ולהשיג הישגים אישיים בולטים, או ממקום של רצון לקדם נושאים חברתיים. אמרו חכמים: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".

 

יוסי בנאי/ למות בשביל רעון

למות למען רעיון, זה רעיון נפלא
אבל אני עוד חי כי בראשי הוא עוד לא עלה
ונביאי הזעם ממשיכים פה להטיף
דגלים וסיסמאות לא מפסיקים הם להניף

ויום אחד כשנצעד למלחמה קרובה
זקופי קומה ומלאים בים של גאווה
עוד יתברר שמתנו סתם
בגלל טעות קטנה
מרעיון שכבר יצא מזמן מן האופנה

למות למען רעיון, כן זו ממש מצווה
אבל לאט, למות לאט ובשיבה טובה

כי מה שאידיאל היום מחר, כך יסתבר
היה טעות, ואז יצוץ פה אידיאל אחר
חזון, מולדת, גאולה, מילים שוות זהב
אך לא שוות את אלה שנופלים בשדה הקרב

כי החיים ניתנו כדי לחיות טיפה
ולא לרוץ כמו אידיוט אל העולם הבא
למות למען רעיון, זה רעיון נשגב
אבל כדאי להיזהר ולא למות לשווא

מתי נלמד סוף סוף לחיות בלי חרב ודמים
מתי יפסיקו כבר אבות לבכות על הבנים
מתי נבין שלא כדאי לרדת לטימיון
בגלל גל אבנים עתיק, או קבר בן מיליון

אך נביאי הזעם עם אש בעיניהם
קוראים לנו לקום לצעוד אחריהם
אז אם למטיפים חשוב כל כך להתפגר
שהם ילכו הראשונים - לנו לא בוער.

לכל מתקני עצמי ועולם,

מי ייתן ויהיה בלבבנו קנאה מתונה ללא תאווה ולא לשם כבוד,

למען ייטב לנו ולבנינו עד עולם.

 

 

באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" בסוף המאמר, אשמח כמיטב יכולתי

לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.