לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

מאמרים

37שלח לך. לא הכל אבוד.

על כך שלא הכל אבוד אנו קוראים בפרשה. אחרי שכבר הכול אבוד, הכול נפתח מחדש: לך, לבני ביתך, לאחרים. ואפילו אם לא אתה תמשיך, הרי מצאנו את רבי טרפון שאומר לנו בפרקי אבות, כי לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה... ודע, שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. קרא עוד על כל מה שמתרחש רגע אחרי שהכול אבוד, כדי לגלות שהכול נפתח מחדש.
תאריך פרסום: 28/7/2009

לא הכל אבוד בפרשת שלח לך.

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

 

   בני ישראל נענשים עונש כבד על שהם מהססים לעלות לארץ ישראל. מיד למחרת הם מתחרטים ומנסים לעלות לארץ. אך אלוהים לא עמם, משה מזהיר אותם לא לעלות לארץ, הם אינם שומעים בקולו ומובסים בקרבות.

   כאשר אנחנו טועים טעות מרה והנזק כבר נעשה ואנחנו באמת אשמים: תאונת דרכים מחוסר זהירות, הפסד כספי מתוך רשלנות  וחוסר אחריות, כישלון בבחינה כי לא למדנו. הנה אנחנו רגע אחרי שנפגענו. הגוף פגוע, הנפש פצועה, הכיס חסר, הרכוש הרוס. אנו עומדים מול החורבן. אנו מתאבלים, הצער גדול, תחושת ההחמצה גדולה. איך לא הבנו? איזו שטות עשינו? אלו הם רגעי הסתר פנים. אלוהים לא איתנו, אין לנו את הביטחון הראוי, כלו הכוחות המתאימים. הכול נראה אבוד.

   על הסתר פנים של אלוהים אנו קוראים בספר דברים: "וחרה אפי ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם... ומצאֻהוּ רעות רבות וצרות,  ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". כך אמר גם יוסל רקובר בסיפור המרגש שנכתב על תפילה בתקופת השואה "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים": "אני מת בשלום, אך לא בסיפוק, חבול אך לא משועבד... מאוהב באלוהים אך לא אומר אמן עיוור שלו. דבקתי בו אפילו כשהרחיק אותי. שמרתי את מצוותיו אפילו כשייסר אותי על כך... ואלה גם מילותי האחרונות אליך, עשית הכול כדי שאתאכזב ממך, כדי שלא אאמין בך. אבל אני מת בדיוק כפי שחייתי, מאמין בך באמונה שאין לערערה. ישתבח שמך לעד אלוהי... שבמהרה ישוב ויגלה את פניו לָעולם, וירעיד שוב את אושיותיו בקולו האדיר...

   הנה הם בני ישראל שלא המתינו במדבר: "וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאד. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבּוֹקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל ראשׁ הָהָר לֵאמוֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ. וַיאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִיא לא תִצְלָח. אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם... וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי אמנם שַׁבְתֶּם אל ה' אבל הוא לא יִהְיֶה עִמָּכֶם. וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל ראשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמשֶׁה לא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה:

   לפעמים יש בנו דחף לעשות תיקון מידי. לנהוג מיד אחרי תאונה, להשקיע מיד שוב כסף אחרי שהבורסה נפלה, לקנות חדש במקום מה שנשבר, לגשת מיד לעוד בחינה. ברגעי הסתר פנים, הקדוש ברוך לא איתנו? ברגעים הללו יש לעצור מעט ולחכות לאות, לסימן, לגילוי מחודש. אמנם המחקרים מראים שאחרי טראומה חשוב לא להימנע מלפגוש את האירוע שוב. אבל יש לעשות זאת לאט ובזהירות.

   והיה אם נמתין, נלקק את הפצעים, נכאב את הכאב, ננוח, נזכה לתמיכת הקרובים. הגוף והנפש בהתאוששות, בארגון מחדש של הכוחות, במילוי המאגרים. נחשף באופן מתמשך והדרגתי, נחכה להתגלות מחודשת. לאט לאט יעלו מחשבות חדשות

   לאט לאט יפציע אור חדש, תתגלה אמת חדשה. מתוך ההריסות ינבע רגע התגלות. לפחות שאת הרגע הזה לא נחמיץ. לפעמים תיקון נמשך ארבעים שנה של מדבר שממה וקשיים רבים. אבל הנחישות תסייע לגאולה לבוא והארץ המובטחת הממתינה תתגלה.

   בתפילה להתגלות חדשה, חידוש כוחות ולהבנות חדשות לכל הזקוקים להם.

מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו נכון

להתגלות חדשה, לחידוש הכוח, להבנה חדשה,

לְמַעַן ייטב לנו ולילדנו לדורותם לְעוֹלָם.

 

בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" בְּסוֹף הַמַּאֲמָר, אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.