33 א. ירושליים של מעלה. ב. איך לחגוג את יום ירושליים.

יְרוּשָׁלַיִם רַק שֶׁל מַעְלָה/ מאת יששכר עשת

 

עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלַי בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָלִים

וְהֵם כְּבָר מֵאוֹת שָׁנִים נְעוּלִים.

לָכֵן יָדַעְתִּי,

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה,

לֹא אַתָּה בָּרָאתָ.

 

עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם,

לֹא תִּתָּכֵן עַל דַּעַת הַמָּקוֹם.

שָׁלוֹם אֵין בִּירוּשָׁלַיִם,

רַק מִלְחָמוֹת אַלְפַּיִם.

עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו,

שוֹסַעַת בְּנוֹ עַכְשָׁו.                    

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל אֶרֶץ,

בָּהּ רַבִּים טוֹבְלִים וּבְיָדָם שֶׁרָץ.

 

לְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם לֹא אַחֲרִישׁ,

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה אֶת מוֹתִי תָּחִישׁ.

אֲנִי אֶרְאֶה בְּטוֹב יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, שֶׁל קֹדֶשׁ

זֶה הַשֹּׁרֶשׁ.

 

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים

אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים,

רַק לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה אָשִׁיר שִׁירִים,

רַק לָהּ אַקְדִּישׁ אֶת סֵפֶר הַדְּבָרִים.

 

אֶרְאֶה בַּטּוֹבָה הָאֲהוּבָה.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעֲלָה הָעֲזוּבָה.

נֶדֶר נָדַרְתִּי לַאֲדֹנִי

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. 

 

 

 

 

 

 

החלטת הרבנות הראשית לישראל בנשיאות הרבנים הראשיים

הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק נסים

אסף יששכר עשת

   על פי החלטתה של מועצת הרבנות הראשית לישראל נקבע יום כ"ח לחודש אייר כיום הודיה ושמחה, שהחובה מוטלת לעשות ולקיים גם לתושבי ארץ ישראל וגם לאחינו בית ישראל בארצות פזוריהם. סדר ההודיה הוא כדלקמן:

   בבוקר יום כ"ח אייר יתפללו ברוב עם בבתי הכנסת ובמצב רוח חגיגי, ומצווה להשתתף בתפילה זו בהמונים.

   בפסוקי דזמרה יאמר הציבור את שירת הים מן 'ויושע ה'' עד 'ה' ימלוך לעולם ועד', פסוק בפסוק בהטעמה.

   אחרי תפילת שמונה עשרה כרגיל, יאמרו הלל שלם בברכה. אחרי הלל ראוי שידרוש הרב או אחד מן הציבור מעין המאורע הכביר, שהביא הקב"ה ניצחון מזהיר לישראל, שהוא כולו ממש בדרך נס למעלה מן הטבע, גם בתוכנו וגם בצורתו,ועלינו להביע רחשי הודיה בתפילה ובשמחה.

   הדורש ידגיש במיוחד את המצווה הגדולה של פרסומי ניסא, שהיא מצווה מן התורה להודות ולהלל להקב"ה על חסדיו הגדולים עם עמו ועם נחלתו.

   אחרי תפילת 'עלינו' אומרים פרק קז בתהילים, המדבר על קיבוץ גלויות.

   ומסדרים בבית סעודת משתה ושמחה.

   ובזכות זאת נזכה לחזות בגאולתנו השלמה על ידי משיח צדקנו ובבניין בית הבחירה במהרה בימינו אמן.

   הערה: אין לנהוג באותו יום הגבלות של ספירה, אחרי שבכמה קהילות בישראל לא נוהגים בהגבלות אחרי ל"ג בעומר, וכל שכן שזה נדחה עתה מפני חשיבות הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל, בניצחונם על אויביהם ושחרורה של ירושלים עיר הקודש.

ירושלים ואני

   אומר לכם מי אני. מתוך קטסטרופה היסטורית, שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת, תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.
בחלום, בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. בזכותה של ירושלים כתבתי את כל אשר נתן השם בלבי ובעטי. (ש"י עגנון, מתוך דבריו בשטוקהולם בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת ‏1967)

   אביגדור המאירי: "מעל פסגת הר הצופים, אשתחווה לך אפיים. מעל פסגת הר הצופים, שלום לך ירושלים! מאה דורות חלמתי עלייך, לזכות, לראות באור פנייך! ירושלים, ירושלים, האירי פנייך לבנך! ירושלים, ירושלים, מחרבותייך אבנך!  מעל פסגת הר הצופים, שלום לך ירושלים! אלפי גולים מקצות כל תבל, נושאים אלייך עיניים. באלפי ברכות היי ברוכה! מקדש מלך, עיר מלוכה! ירושלים, ירושלים, אני לא אזוז מפה! ירושלים, ירושלים, יבוא המשיח, יבוא!

 

ירושלים הבירה

   ירושלים... היא בירת האומה. היא בירת ההסטוריה היהודית, היא בירת הרוח העברית, היא בירת נצח ישראל. היא יותר מכלם צריכה להיות לדוגמא גם לארץ כולה וגם לאומה כולה, מכיון שירושלים איננה שייכת רק לארץ, ירושלים שייכת גם לאומה, עליה להיות לדוגמה לכל בית ישראל בארצו ובתפוצות.
מאחדים אותנו דברים עיקריים, מאחד אותנו קבוץ גלויות, מאחד אותנו בנין הארץ, מאחד אותנו בטחון הארץ, מאחדת אותנו קדושת ירושלים, עצם ירושלים צריכה להיות גורם של אחוה ושל ליכוד ושל כבוד יהודי, ועל בני ירושלים מוטלת אחריות גדולה. (מתוך דברים שנאמרו בטקס קבלת אזרחות כבוד של ירושלים, ז' בסיון, תשי"א. דוד בן גוריון.)

יברכך ה' בני נחמן וראה בטוב ירושלים...

   בירושלים עיר הקודש אני כותב אליך ספרי זה, כי שבח והודאה לצור ישעי, זכיתי ובאתי לשלום ביום התשיעי לירח אלול... ומה אגיד לכם בענין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השממון וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו: ירושלים יותר חרבה מן הכל וארץ יהודה יותר מן הגליל, ועם כל חורבנה היא טובה מאד... ואין ישראל בתוכה, כי מעתה באו התתרים ברחו משם ומהם שנהרגו בחרבם, רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל ואליהם יאספו עד מנין מתפללים בביתם בשבתות. והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חרב בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו לבית הכנסת כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחרבות זוכה, והתנדבנו לתיקון הבית וכבר התחילו [לבנות] ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו בירושלים והבריחום שם בבוא התתרים. רבי משה בן נחמן, מתוך מכתבו של הרמב"ן לבנו. הרמב"ן עלה לא"י בשנת ה' כז' ‏1267