לרפא את יצירי כפיך

25שבת הגדול וקמחא דה פסחא

מי שיגיע לבית הכנסת השבת יזכה להשתתף בשבת הגדול. בשבת זו יסביר לנו הרב משהו על החג והלכותיו וגם נקרא את הפסוקים הנפלאים ומעוררי התקווה מספר מלאכי. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... כלומר הורים וילדים יוכלו ללמוד זה מזה ולהתרומם למדרגות גבוהות יותר של שפע אור ותקווה. וכדי שתהיה שמחת מצווה ולא שמחת כרסו, לא לשכוח לתת תרומה לסדר פסח לעניים, היא הקמחא דפסחא..
תאריך פרסום: 28/7/2009

שבת הגדול

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

 

   מי שיגיע לבית הכנסת השבת יזכה להשתתף בשבת הגדול. בשבת זו יסביר לנו הרב משהו על החג והלכותיו וגם נקרא את הפסוקים הנפלאים ומעוררי התקווה מספר מלאכי. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... כלומר הורים וילדים יוכלו ללמוד זה מזה ולהתרומם למדרגות גבוהות יותר של שפע אור ותקווה.

   בהגדה של פסח אנו קוראים על ארבעת הבנים שכל אחד מהם קולט אחרת את דברי תורת ההורים שמנסים להנחיל אותה לילדיהם. כך גם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָת אלוהים אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

   חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ אֶתְכֶם?  (החכם מבקש להעמיק ולדעת וזאת נעשה. עבורו ההורה הוא האלוהים. זה מחייב את ההורה למצוא דרך להעמקה.)

   רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאת לָכֶם? (הרשע לא איכפת לו וזה מחייב את ההורה להתריע בפניו ולומר לו: הגזמת! אתה לא רוצה להיות שותף?)

   תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זּאת? (לתם חייב ההורה להסביר לפי הבנתו.)

   וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאַל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, (זה שאינו יודע לשאול, אינו רע אבל גם אינו מסוקרן, ההורה חיב כאן למצוא דרכים לעניין אותו.)

   מבוא זה לחג הפסח מכניס אותנו לאווירה בנוסף לכל הניקיונות שאנו עושים בבית ובחדרי לבבנו ובנוסף לתרומות שאנו נותנים לתוך קרטונים הנמצאים בכל סופר.

 

   הנה הקטעים הנפלאים מתוך הפטרת פרשת הגדול: מלאכי פרק ג ד-כ"ד

(ד) וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:

(יז) וְהָיוּ לִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה סְגֻלָּה, וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמוֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעוֹבֵד אוֹתוֹ:

(כב) זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחוֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:

(כג) הִנֵּה אָנוֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

(כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:

 

מתוך ספר הפרדס המיוחס לרש"י

"שבת שלפני הפסח נהגו לקרוא "שבת הגדול'...בשבת שלפני הפסח, אמרו בני ישראל: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו? אמר להם הקב"ה: עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם. הלכו ולקחו איש איש את פסחו להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום. כשראו כן המצרים היו רוצים לקום ולנקום מהם, והיו מעיהן מחותכין, ובאש נדעכין, ונידונין בייסורין ובחוליים רעים, ולא הזיקו לישראל. ועל שם שנעשו בו ניסים לישראל נקרא שבת שלפני הפסח 'שבת הגדול.

 

 

קמחא דפסחא" "מעות חיטין"

וכתב הרמב"ם בענין מצוַת השמחה בחג שיש מצוה לשמוח ולשמח את אשתו וילדיו: "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.

   בפסח אנו יושבים סביב השולחן הערוך מטעמים, זה הזמן גם להושיט את היד ולתרום גם לאחרים.
   קמחא דפסחא - ביטוי בארמית שפירוש: קמח של הפסח, ונקרא גם: מעות חיטים, ובשם זה הוא נזכר לראשונה בתלמוד ירושלמי שבו נאמר כי כל מי שגר במקום מסוים שנים עשר חודש ומעלה זכאי להשתתף במנהג של קמחא דפסחא - לקבל אם הוא נזקק, ולתת לאחרים אם יש ביכולתו.

   זהו שמו של המנהג הקדום, לתת לנזקקים כסף או מצרכי מזון לקראת חג הפסח. לשם כך נהגו לקיים בקהילה מגביות מיוחדות במשך החודש שבין פורים לערב חג הפסח, ומן הכספים שנאספו חילקו לנזקקים כסף או מצרכי מזון לחג. מנהג זה קיים עד ימינו בכל קהילות ישראל - וגם במדינת ישראל: נוסף על מגביות שנערכות באופן מסורתי באמצעות בתי הכנסת, מתגייסים למבצע עמותות וארגוני מתנדבים, המכינים חבילות מזון ומחלקים אותן לנזקקים לקראת החג.  

   כך מקיימים את הכתוב ב"הגדה": "כל דכפין ייתי ויכול", כלומר כל מי שרעב יבוא ויאכל איתנו. "כל דצריך ייתי ויפסח" כלומר כל מי שצריך יבוא וישתתף  איתנו בפסח.

   דאגה לנצרכים היא מרכיב מרכזי בכל אירוע יהודי. התורה מדגישה: "וְשָמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶר בִּשְעָרֶיךָ". במשך הדורות נהגו יהודים לקיים מסורת מקראית זו בתרומת כסף ובחלוקת מצרכי מזון לנזקקים, כדי שיוכלו ליהנות מסעודת חג כהלכתה.

   בתפילה לכלכלה ופרנסה טובה לכולם.

 

 

 

 

'זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ, כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם' (הושע ט', ד'). ושמחה כזו - קלון היא להם. שנאמר: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם' (מלאכי ב', ג')".
 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.