לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית.

"להולכים בדרך" (יולי 2009)

נושאים משמעותיים וחשובים לטובת אלו שהולכים בדרך: ללומדים, למקימים עסק, לחולים, לבונים בית, לעוברים דירה, מחליפים בית ספר, עולים כיתה, לזוגות לקראת חתונה או לקראת פרידה ועוד ועוד.
תאריך פרסום: 29/6/2009

להולכים בדרך

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   נושאים משמעותיים וחשובים לטובת אלו שהולכים בדרך. ללומדים, למקימים עסק, לחולים, לבונים בית, לזוגות לקראת חתונה ועוד ועוד.

בדרך יש סכנות ולכן מתפללים תפילת הדרך, כדי לקבל הגנה נוספת על עצמנו.

   לא לחינם מתפללים תפילת הדרך. אנו יוצאים לדרך כדי להגיע, כדי להשיג, כדי למלא חובות ורצונות. אבל הדרך היא מקום שיש בו סכנות. ברכת הדרך מתייחסת לסכנות שבדרך ומבקשת הגנה של כוחות שמעל לטבע: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותדריכנו לשלום. ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום. ותצילנו מכף כל אויב ואורב ולסטים וחיות רעות בדרך  ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם. ותשלח ברכה בכל מעשה ידינו. ותיתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו. ותשמע קול תחנוננו, כי אל שומע תפילה ותחנון אתה. ברוך אתה ה' שומע תפילה."

הדרך היא אחד המצבים הקיומיים שלנו, לא ניתן להימנע מהימצאות בדרך מדי פעם:

   איננו יכולים להימנע מלצאת לדרך. הימצאות בדרך היא אחד ממצבי הקיום של האדם. לכן אנו אומרים בקריאת שמע מתוך ספר דברים פרק ו': "(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד: (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאוֹדֶךָ: (ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנוֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: (ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:"

הדרך אמורה להיות קלה, קצרה ובטוחה ככל שניתן, כך שנוכל להגיע בשלום.

   הדרך אמורה להיות קלה, קצרה ובטוחה ככל שניתן, כך שנוכל להגיע בשלום. ממדרש רבה על איכה פרשה א פסקה יט אנו לומדים שהתשובה היא מורכבת: "מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך... ומצא תינוק אחד יושב על פרשת דרכים. אמר לו: איזו דרך קרובה לעיר? אמר לו: זו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. הלך רבי יהושע בזו שקרובה ורחוקה. כיון שהגיע לעיר מצא גנות ופרדסים מוקפים לחומה וחזר אצל אותו תינוק ואמר לו: בני וכי זו דרך קרובה לעיר? אמר לו: אתה הוא חכם של ישראל, לא כך אמרתי לך שזו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה?"

תוך כדי הליכה בדרך חשוב לזהות סימנים חיצוניים במטרה לדעת אם אנחנו בדרך הנכונה.

   אבל איך נדע בכלל שזו הדרך הנכונה? מסיפור בלעם בספר במדבר פרק כב, אנו לומדים שעלינו לסמוך על הגוף שלנו. הדרך יכולה להיות קשה לגוף ולא רק לנפש. לפעמים הגוף יאותת לנו לעצור, לנוח. עלינו להקשיב לו כי הוא זה המשרת אותנו. האתון של בלעם, היא גופו. האתון מנחה אותו לעצור ולזהות מחדש את מטרתו העיקרית: "(כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב: (כב) וַיִּחַר אַף אֱלוֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רוֹכֵב עַל אֲתוֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: (כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטּוֹתָהּ הַדָּרֶךְ: (כד) וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה: (כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיּוֹסֶף לְהַכּוֹתָהּ: (כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר וַיַּעֲמוֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמאול: (כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל: (כח) וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים: (כט) וַיאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ: (ל) וַתּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנוֹכִי אֲתוֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כּה וַיּאמֶר לא: (לא) וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקּוֹד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו: (לב) וַיּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתוֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנוֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי: (לג) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אוֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי: (לד) וַיּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי כִּי לא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי: (לה) וַיּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק:"

בדרך יש רגעים של סערות ופורענות. עלינו להיות קשובים גם לעולמנו הרוחני כדי לדעת כיצד לפעול.

   רגעי הפורענות בדרך הם רגעים שבהם אנו זקוקים לאות וסימן כיצד לנהוג? לאן לפנות? אלו רגעים שבהם עלינו להיות קשובים לא רק למציאות הפורענות אלא גם עולמנו הרוחני. בספר יונה פרק א יונה נרדם בלב הסערה: "(ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרוֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה': (ד) וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר: (ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלוֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם: (ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל וַיּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלוֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלוֹהִים לָנוּ וְלא נאבֵד:"

במהלך הדרך יש לחפש דרכים שונות כיצד לדבוק בתורת חיינו.

   כשאדם נמצא בדרך, השינויים אינם מאפשרים שיגרה. והוא עובר טלטלה. לא תמיד ניתן לדבוק באמונה בצדקת הדרך באופן השיגרתי. כך מציע הבעל שם טוב בספר הצוואה: "ג. כשאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו וצריך לעבוד אותו באופנים אחרים ואל יצער עצמו בזה כי השם יתברך רוצה שיעבדוהו בכל האופנים, פעמים באופן זה ופעמים באופן זה."

יש רגעים חשוכים בדרך ונאלץ לעצור עד שיהיה אור.

   הליכה ארוכה מביאה אותנו לפעמים עד לחשיכה ואז לפי מדרש פסיקתא דרב כהנא - פסקא כא אות ג, לפעמים צריך לעצור בדרך עד שיהיה אור: "אחד שהיה מהלך בדרך עם דמדומי החמה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחר והדליק לו את הנר וכבה. אמר, מכאן והילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר."

חשוב להתחזק גם במהלך הדרך באמצעות שירי דרך.

   בדרך עלינו להתחזק. בתלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה כד, ב, מציעים לנו עקרונות לשירי התחזקות שבדרך. "כתוב בשמואל א' ו יב על הפרות שהחזירו את ארון הקודש מארץ פלישתים לישראל: וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלוֹךְ וְגָעוֹ וְלא סָרוּ יָמִין וּשְׂמאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ: מה פרוש וישרנה? אמר רבי יוחנן: שאמרו שירה. רבי מאיר אמר: את שירת הים אמרו שנאמר כאן הלוך וגעו שדומה הוא לכתוב בספר שמות פרק טו (א) אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת לַה' וַיאמְרוּ לֵאמוֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאה גָּאָה, סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלוֹהֵי אָבִי וַאֲרוֹמֲמֶנְהוּ:"

ובסוף הדרך, כאשר הגענו בשלום. מה עלינו לעשות? מה המשמעות של להגיע בשלום?

   והנה הגענו לסוף הדרך. במדרש תנחומא על ספר במדבר פרק ח מציעים לנו להשיב גמול לאלוהים שהאיר את דרכנו. לחזק את תורת חיינו שעמדה במבחן הדרך. הגמול הוא פשוט, כמו שזכינו לאור כך נוכל אנו לזכות אותו ולהאיר אותו על  ידי עליית המדרגה שלנו: " (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: כתוב בספר תהילים פרק יח (כט) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה' אֱלוֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך, הרי אתה הוא נרו של עולם והאורה באה ממך. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכך אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה הדבר דומה? לפקח וסומא שהיו מהלכים בדרך, והיה הקב"ה מנהיגם ומאיר להם שנאמר בשמות פרק יג (כא) וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: (כב) לא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: כיון שהוקם המשכן קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו אמור להם שיאירו לי כפי שנאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך... אמרו ישראל להקב"ה כי אתה תאיר נרי ואתה אומר לנו שנאיר לפניך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בשביל לעלות אתכם אמרתי שתאירו לי כשם שהארתי לכם בדרך לכך נאמר בהעלותך:"

 

נברך שנזכה מכל הליכה בדרך, לעלות ולהאיר.

באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" בסוף המאמר, אשמח כמיטב יכולתי

לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.