לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

חגי ישראל: מקראות לחג בחיק המשפחה

פסח: מילון מונחים

הרב אוריאל שמידוב, רב מכללת אורט בראודה כרמיאל מביא לנו שלל מונחים מרכזיים הקשורים לחג הפסח. חג שמח.


תאריך פרסום: 6/4/2009

בס"ד                                                                            

חג הפסח, מילון מונחים.

מאת הרב אוריאל שמידוב, רב מכללת אורט בראודה כרמיאל

 

שבת הגדול- השבת לפני פסח. נקראת על שם הנס הגדול שנעשה לבני ישראל, כשהכינו לשחיטה את הכבש, שהיה אלוהי מצרים (כמו הפרה בהודו) והמצרים לא פגעו בהם. המנהג הוא, שהרב מלמד בשבת זו את הלכות הפסח. 

פסח- שם זה ניתן לחג על שם הכבש אותו היו מקריבים לזכר יציאת מצרים. אז, פסח (-מלשון קפיצה) האלוקים על בתי אבותינו והרג רק את בכורי מצריים. נקרא גם "חג האביב", "חג הקציר" ו"חג המצות".

ביטול חמץ- מדין התורה, אין צורך להוציא את החמץ מהבית, אלא, אפשר ל"בטל" את החמץ. כלומר, להתייחס לחמץ כאילו הוא עפר. התייחסות זו, באה לידי ביטוי במשפט- כל חמץ ושאור שראיתיו ולא ראיתיו, יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".

בדיקת חמץ- חכמים חששו, שאם אדם יסתפק רק בביטול, קיים חשש שבפסח ימצא מאכל חמץ טעים (בלשון חכמים- "גלוסקא נאה") וישכח את האיסור ויאכל אותו. לכן, הצריכו חכמים לבדוק ולבער את החמץ מהבית.

הבדיקה נעשית בדרך כלל בלילה שלפני ערב פסח. במהלכה, בודקים ומחפשים את החמץ שנשאר בבית.

על הבדיקה מברכים- "ברוך אתה ה' א' מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". לאחר הבדיקה אומרים את נוסח ה"ביטול" הנ"ל, אך מבטלים רק את החמץ שאינו ידוע לנו.

עשרה פתיתים- כיון שבדרך כלל, הבית כבר נקי לפסח בזמן הבדיקה. נוהגים להניח בפינות שונות של הבית עשר חתיכות לחם (עטופות, כדי שלא יתפזרו פירורים) כדי שהברכה לא תהיה לבטלה.

שריפת חמץ- למחרת הבדיקה, בערב פסח, שורפים את החמץ שנמצא בבדיקה ומשמידים אותו. אחר השריפה מבטלים שוב את החמץ הידוע ואינו ידוע לנו. את החמץ שורפים עד שעה מסוימת בבוקר, ויש להתעדכן בה בכל שנה.

מכירת חמץ- מכירת החמץ שנשאר בבית לגוי. להלכה, אין ליהודי להשאיר בפסח חמץ בבעלותו. לכן, מייפים את כוח הרב המקומי למכור לגוי את החמץ שרוצים להשאיר בבית.

תענית בכורים- צום של הבכורים בערב פסח, לזכר הצלת הבכורים הישראלים ממוות במצריים.

הכשרת כלים- כדי שנוכל להשתמש בכלי המטבח בפסח, עלינו להכשירם. כלומר, לנקות אותם מהחמץ הדבוק ובלוע בתוכם. את החמץ הדבוק בכלי אנו מסירים בעזרת חומרי הניקוי, ואילו את החמץ הבלוע בכלי בגלל הבישול, אנו מוציאים באותה דרך בה נבלע הטעם בכלי, כשהכלל הוא- "כבולעו (-כפי שבלע) כך פולטו (- באותה דרך הוא יוצא) להלן תיאור קצר של תהליך הכשרת כלים לפסח. תהליך זה נקרא "הגעלת כלים", כלומר, הוצאה והפלטה של הטעם הבלוע בכלי.

סירי בישול- הכנסתם לתוך כלי ובו מים רותחים המעלים בועות. רצוי שלא להשתמש בכלי במשך 24 שעות לפני ההכשרה.

חצובות הגז- צריך "ללבן" את החצובות על האש כדי שכל החמץ הדבוק בברזל ירד.

הגעלת הכלים מתבצעת בכל עיר לפני פסח על ידי הרבנות המקומית.

כלי זכוכית- האשכנזים נוהגים לשרות אותם במים במשך שלשה ימים ולהחליף את המים כל 24 שעות.

סדר הקרבת קרבן פסח- בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שוחטים בערב פסח, מחצות היום את קרבן הפסח. היום אין לנו אפשרות לעשות זאת. אולם, נהגו בירושלים לעלות בערב פסח אחר חצות היום למקום גבוה ממנו רואים את הר הבית, ולומר שם את תיאור ההקרבה כפי שמופיע במשנה.

ערב פסח שחל בשבת- בשנה זו, בודקים את החמץ בליל שישי ושורפים אותו למחרת. משאירים חמץ לשבת. נוהגים לבשל את מאכלי השבת בכלי פסח ולאכול פיתות במקום חלה (-כיון שאינן מתפוררות). משכימים להתפלל, כדי לסיים את ארוחת הבוקר, עד לשעה בה אסור לאכול חמץ. מסירים את הכלים מהשולחן ומשליכים לפח האשפה. מטאטאים ודואגים כי לא יישאר חמץ בבית.

את שולחן הסדר ניתן לערוך רק עם צאת השבת. בקידוש בליל הסדר, מוסיפים גם הבדלה. ניתן לבשל בליל הסדר מאש שהייתה דלוקה עוד מערב שבת.

מצת מצווה- עשויה מקמח ומים בלבד. נאפית תוך 18 דקות מרגע נתינת המים לתוך הקמח ללישה.

מצה שמורה- מצה העשויה מקמח שנטחן מחיטים ששמרו עליהן ממגע עם מים, מזמן הקצירה. יש רבים המהדרים לאכול בליל הסדר ממצות אלו.

ליל הסדר- נקרא כך, כיון שעושים בו פעולות בסדר מסוים.

ליל שימורים- כך נקרא ליל הסדר בתורה (שמות י"ג). נקרא כך, בשל השמירה המיוחדת שהייתה על בני ישראל במצריים, שלא ייפגעו במכת בכורות.

שולחן ליל הסדר- נוהגים לערוך אותו בכלים יפים, כמנהג אנשים משוחררים שאינם מאוימים.

קערת הסדר- מונחת על השולחן לפני עורך הסדר. עליה מונחים:

א.     כנף של עוף או גרונו. כדי לסמל את קרבן הפסח שהיה נאכל בירושלים בלילה הזה, כדי להזכיר את העובדה שבמכה העשירית שספגו המצרים, מכת בכורות, דילג ("פסח") האלוקים על בתי הישראלים, וכך מתו רק הבנים הבכורים של המצרים, והבכורים הישראלים נשארו בחיים. הכנף מסמל את הוצאת בני ישראל ממצריים ב"זרוע נטויה".

ב.      ביצה מבושלת צלויה במקצת. מסמלת את קרבן חגיגה שהיה נאכל עם קרבן הפסח.

ג.      חרוסת. מאכל מתוק העשוי מתערובת תפוחים, אגוזים, שקדים, יין תמרים ועוד. החרוסת מסמלת בצורתה, את החומר ממנו עשו בני ישראל את הלְבֵנִים בעבודת הפרך. הפירות שמוכנסים בה, מוזכרים בתנ"ך כדימויים לעם ישראל.

ד.      מרור. ירק מר (חסה או שורש חזרת) המסמל את המרירות של החיים במצריים.

ה.      כרפס. ירק  (פטרוזיליה, צנון או תפוח אדמה)  שטובלים במי מלח בתחילת ה"סדר". מטרתו, לעורר את סקרנות הילדים לטיבול החריג, שאינו מוכר בכל השנה (השאלה השלישית ב"מה נשתנה").  

ארבע כוסות- בליל הסדר שותים ארבע כוסות יין או מיץ ענבים. כוסות אלו נקבעו בגלל ארבעה ביטויים של גאולה שמוזכרים בפסוקים- "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי". במהלך הלילה מוזגים כוס חמישית כדי לרמז על הביטוי "והבאתי" שמדבר על הגאולה. לכוס זו קוראים גם "כוס של אליהו הנביא" ושותים אותה למחרת בקידוש הבוקר.

יש שמסבירים את שתיית ארבע הכוסות האלו, כנגד ארבע פעמים שמוזכרת המילה "כוס" בחלום שרי פרעה, שסיפרו ליוסף במצריים (בראשית, מ',מ"א) , חלום שגרם למינויו בהמשך למשנה למלך, ולירידה למצריים.

ארבע קושיות- נשאלות בתחילת ליל הסדר. שאלות אלו מצביעות על השינויים שנעשים בלילה הזה, כדי שהילדים ישאלו ויתעניינו בסיפור יציאת מצריים.

ארבעת הבנים- חכם, רשע, תם ומי שאינו יודע לשאול. מסמלים ארבעה טיפוסים וגישות, שיש לדעת איך להתמודד מולם.

אפיקומן- החצי הגדול מהמצה האמצעית. נאכל בסוף הארוחה, כזכר לקרבן הפסח שהיה נאכל בסוף הארוחה. "נגנב" על ידי הילדים לאחר שבירתו, והם מבקשים תמורתו מתנות. המקור למנהג זה הוא, הרצון לשמור על ערנות  הילדים עד לסוף הערב.

הסבה- נוהגים להסב ולהישען על צד שמאל בזמן שתיית הכוסות ואכילת המצה. אכילה בהסבה, מתאימה למי שרגוע ואינו חושש ודואג, וכך היא ממחישה את החירות.

ביצה במי מלח- ביצה היא מאכל של אבלים. ליל הסדר יחול תמיד באותו יום בשבוע, בו יחול תשעה באב. כדי לסמל את הצער על החורבן, ואת התחושה כי עדיין איננו בני חורין לגמרי, נוהגים לאכול בליל הסדר, ביצה במי מלח (בדומה לשבירת הכוס תחת החופה).

דצ"ך עד"ש באח"ב- ראשי תיבות של עשר מכות מצרים. דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. יש מסבירים את החלוקה לשלוש הקבוצות הללו, בכך שהמכות בכל קבוצה מסמלות את שליטת האלוקים בשמים (ברד וכו') בארץ (ערוב וכו') ומתחת לארץ (דם וכו').

הגדה של פסח-  נקראת כך, על שם ההוראה בספר שמות (י"ב) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור", כלומר, לספר לילדים על יציאת מצריים ועל עשרת המכות.

כזית- מידה קדומה (30 גרם). הכמות שיש לאכול מהמצה בליל הסדר, לפי ההלכה.

רביעית- לוג, מידת לח קדומה (86 סמ"ק). הכמות שצריך לשתות מארבע הכוסות לפי ההלכה.

חד גדיא- פיוט המושר בסוף הסדר. רומז על התלאות שעובר העם היהודי במהלך ההיסטוריה שלו.

 

אבק אינו חמץ

הילדים אינם קרבן פסח...

תגובות

הוספת תגובה

יששכר עשתיששכר עשת5/4/2010

נהדר.

הי נעמה

חידוש אמיתי חידשת כאן.

להיפטר מכל מה שאין בו כבר חפץ ולכן כאילו החמיץ. כולל יחסים וחברויות וקשרים מעיקים.

ישר כוח

עכשיו אנחנו סופרים את העומר לקראת קבלת התורה בשבועות.

יששכר

 

 

נעמה איגראנעמה איגרא5/4/2010

ביעור חמץ- דברים שהחמיצו.

חמץ, דברים שהחמיצו. לפני פסח, לקראת אביב, זמן התחדשות. לבדוק איזה דברים פעם טעמם היה מתוק לי וכיום כבר החמיץ ויש לבערם, להשתחרר מהם. כגון יחסי חברות שכבר נס ליחם, מקום עבודה שאני תקוע בו ולא מאז לשנות, בגדים וחפצים שחמדתי בעבר ורכשתי וכיום כבר אין לי חפץ בהם.

נעמה א.

נעמה א.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.