לרפא את יצירי כפיך.
לרפא את יצירי כפיך.

המלצות להפרעות שונות

חרדה ופאניקה: התערבויות בסיסיות (מאי 2017)

עקרונות מפורטים טיפול מגובה מחקר במצבי חרדה ופאניקה.
תאריך פרסום: 4/2/2009

 

מרכיבי הטיפול בהתקפי פאניקה עם ובלי אגורפוביה.

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

 

מאפייני ההפרעה

   התקף הפאניקה האימה: רגע של התקף אימה, פחד עצום שבא משום מקום ונמשך 5-10 דקות. במהלכו יש תחושות פיזיות עוצמתיות המעוררות פחדים שונים. החווה את ההתקף עלול לחוש ולהרגיש: דפיקות לב מהירות וחזקות, רעד, הזעה, תחושת מחנק, תחושת לחץ בחזה, אי נוחות בקיבה, סחרחורת, צמרמרות וגלי חום, חווית ניתוק מהמציאות ומהעצמי, פחדים ממוות, להשתגע ולאבד שליטה. במצב של הפרעת פאניקה, הגוף מגיב בתגובות של התכוננות לאיום אפשרי כאילו שיש איום קיומי, אבל זו אזעקת שווא.

   אגורפוביה: אחרי מספר התקפי פאניקה מתפתח פחד מההתקף שעלול להביא לחשש לשהות במקומות או במצבים, שבהם האדם מעריך שהוא בסיכון לא לקבל עזרה, או להיות מובך אם יקבל התקף פאניקה. כתוצאה מהערכות אלו, נמנע האדם בעיקר ממקומות מבודדים, ממקומות הומי אדם או ממקומות שבהם אין דרך להיחלץ מהם במהירות.

   התפתחות ההפרעה:  להפרעה זו יש קרוב לוודאי מרכיב תורשתי של נטייה להגיב במצבי מתח בתגובת פחד. בנוסף קיימת בסובל מהתקפי פאניקה רגישות יתר לתחושות פיזיות מסוימות המתפרשות כמסוכנות. ההימנעות ממצבים הנתפסים כסיכון לא מאפשרת למערכת העצבית להתרגל לאיומים. כמו כן  אדם זה גם אינו לומד מניסיונו שכל רע לא יעונה לו באותם המצבים מהם הוא נמנע. אחרי מספר התקפים הוא נעשה ערני יותר לתחושות פיזיות ונותן להם פירוש קשה ומאיים. ביקורים אצל רופא וחדרי מיון בדרך כלל מחמירים את הפרשנות.

רשימת תגובות פיזיות ופרשנות שלילית אפשרית: דופק מהיר וחזק: אני אקבל התקף לב. תחושת מחנק וסחרחורת: אני עומד להתעלף. הזעה, אי נוחות בבטן, מתח גופני, חולשה: אני מאבד שליטה על הגוף. בילבול, אימה, איבוד קשר לעצמי, למציאות: אני משתגע.

 

האתגר הטיפולי

   הקניית חווית אמונה וביטחון שאפשר להתמודד עם מצבי הפאניקה ולהימנע מהימנעות להיות במצבים שנחשבים בעיניהם למאיימים.

 

הטיפול

   השלב הראשון הוא שלב הכרות וברור המוטיבציה ואפשרות שימוש בשאלון המובא בסוף לאישוש האבחנה והתופעות שלה אצל המטופל. בהמשך המטפל מסביר למטופל את דרך הטיפול שיכלול שליטה בהתקפי פאניקה וחזרה להימצאות במרחבים מאיימים עבור המטופל. מתחילים בייצוב המצב. בהמשך עוסקים בבניית ערכת עזרה ראשונה להרגעה בזמן התקפי פאניקה. ממשיכים ברכישת כלי התמודדות עם התקפים ועם הימצאות במרחבים מאיימים: תיקון מחשבות, וויסות רגשות ותחושות ומיקוד קשב. עם כלי ההתמודדות יוצרים מצבי חשיפה בדמיון ובמציאות תוך שימוש בכלי התמודדות שנרכשו. סיום הטפול הוא מעקב וביסוס ההישגים האישיים והתייחסות לנפילות שהם חלק טבעי בתהליך השינוי (הראיון המוטיבציוני).

 

א. הכרות עם האדם, הסביבה, התקפי הפאניקה והאגורפוביה, הכנה לטיפול וברור מוטיבציה לטיפול:

1. תאור הבעיה, עוצמתה וההיסטוריה שלה.

2. מה עשה ועושה המטופל כדי להתמודד עם הבעיה, כולל טיפולים שונים? מה עזר ועוזר ומה לא עזר ועוזר להתמודד עם הבעיה? ממה כבר נמנע המטופל בחיים?

3. בירור איך המשפחה והסביבה מתייחסים לבעיה, כולל אמונות ומודל הסברי של המטופל לבעיה.

4. ברור עומק חוסר האונים וגודל האמונה באומץ רוחו.

5. הצעה להזמין חבר משפחה לפחות לחלק מהפגישות לתמיכה וסיוע בטיפול.

6. הסברה, מידע מחקרי: א. על הקשר בין מחשבות, רגשות, תחושות והתנהגות ב. הסברים על פאניקה ואגורפוביה ודרך הטיפול: מרכישת כלים לטיפול עצמי בהתקפים, אורח חיים מאוזן ועד לחשיפה למצבים מאיימים מבחינתו. ג. מידע על ההבדל בין עולם פנימי ועולם חיצוני וההתאמה או אי ההתאמה ביניהם (בעולם הפנימי פחדים בעולם החיצוני סכנות).

7. הסברה על אפשרות שילוב תרופות בטיפול ועל חשיבות רכישת כלי התמודדות במקום תרופות.

8. רוב הסובלים מהתקפי פאניקה יהיו מעוניינים בטיפול ושאלת המוטיבציה היא בעיקר לגבי ההימנעות ממצבים מאיימים. ברור המוטיבציה נעשה באמצעות העלאת יתרונות וחסרונות מצב ההימנעות, מול יתרונות וחסרונות מצב הסיכון של יציאה למרחב המאיים. להעמקת המוטיבציה נעזרים גם בעקרונות "הראיון המוטיבציוני".

9. העמדת הטיפול על בסיס של צמיחה אישית ומימוש יעוד ולא רק תיקון המצב. הכלים הם כלים לחיים, דרך חיים, דרך להיות מחובר להווה, למרחב. נטילת חלק בעיצוב היקום מבלי לפגוע בעצמי ובו. אמונה בטוב.

ב. ייצוב המצב

1. יצירת אווירה של תמיכה, קבלה ותקווה. אמון למטופל.

2. אמפטיה לחששות ולדאגה וידיעה שיש קושי לחיות עם פחד מהתקפים ולהיות מוגבל ביציאה למרחבים שונים.

3. הצגה והמלצות לשילוב מרכיבי הSPEAK  Feldman & Christensen. Behavioral Medicine in Primary Care)) ביום יום: S סדר יום: ארגון הדרגתי של סדר יום מגוון לכל היום, לשבוע לחודש. שינוי והתאמות של סדר היום לפי הצורך. P פעולות מהנות: לזהות פעילות שהמטופל אוהב, לבצע פעולות מהנות לבד ועם חברים. E פעילות גופנית: פעילות גופנית מגוונת, פעילות גופנית בטבע, פעילות גופנית מזדמנת (ללכת היכן שאפשר).  A אסרטיביות: תשומת לב לרצונות ומימוש רצונות חלקי ומתחשב באחר. K מחשבות מאוזנות, ריאליות, מבוססות עובדות, רואות גם את הטוב. בעבר, בהווה, בעתיד, בי, באחרים ובעולם.

4. טיפול תרופתי ותרגול כדי לרכוש טכניקות הרפיה: הרפיה שרירית, כיווץ והרפיה של שרירים, הרפיית נשימות קלות ונוחות, הרפיית נשימות בטן.

5. בחינת האפשרות לחזור לצאת באופן מוגבל למרחבים שנמנע מהם מבלי להגביר בהרבה את הסכנה על פי הערכת המטופל.

6. הרהור של המטופל על מחשבותיו, רגשותיו, תחושותיו ומעשיו לפיתוח מודעות עצמית. דיון עצמי בשאלות כגון:  איזה מחשבות, רגשות תחושות עולים בתוכך לגבי מה שדיברנו? על מה שקרה לך? מומלץ גם לכתוב ולקרוא אותם כחלק מהרהור.

7. דיווח על הקשיים בבצוע האימון/ההתנסות בבית. אם יהיו קשיים, לזהות את הקשיים, לרשום אותם ולהביאם לטיפול כדי למצוא דרכים להתגבר עליהם.

ג. מרכיבי הטיפול.

זיהוי סימנים מקדימים

   המטפל מסייע למטופל לזהות סימנים מקדימים להתקף על מנת שיוכל להפעיל מהלכי הרגעה "ולתפוס את ההתקף כשהוא עוד קטן". סימנים אלו יכולים להיות תחושות קלות של: אי נוחות, לחץ חזה, קושי בנשימה ועוד. המטופל יאמר לעצמו במקום "הנה הנה זה קורה!" "הנה סימן קטן. אני אפעיל מהלכי הרגעה וההתקף לא יתפח למשהו קשה."

ערכת עזרה ראשונה להרגעה.

   הכנת ערכת עזרה ראשונה להרגעה בעזרת השאלות הבאות: א. איזה פעולות אתה עושה המרגיעות אותך קצת? ב. מה מוציא אותך מהתקף?  ג. איך אתה מרגיע אחרים? ד. מה כבר ניסית  ולא הצליח ומה מפריע לך? ערכת הרגעה כוללת בין השאר: טכניקות הרגעה והרפיה, פעילות גופנית, עיסוי, מקלחת, התרחקות מגורמים מעוררי חרדה, אוכל מסוים, מוזיקה מרגיעה, פעילות הסחת הדעת, הוראות לחשיבה נוגדת מחשבות ואמונות שליליות, טכניקת עצירת מחשבות מפחידות, רשימת מחשבות מתוקנות.

   הערכה כוללת גם דף עם מרכיבי ההרגעה השונים והאביזרים השונים לצורך הרגעה כגון המוזיקה, הסוכרייה, בקבוק המים ועוד.

   תרגול הרפיה כולל בעיקר שני סוגי הרפיה: נשימות:  א. בטן ב. נשימות קלות ונחות. הרפיה שרירים: א. כיווץ הפריה של שרירים ג'יקובסון. ב. שחרור מתח שרירים. 

   המלצות לפעילות גופנית: הליכה מספר פעמים בשבוע הוכחה כמקלה מאד. מתחילים לזמן קצר ועולים בהדרגה. אם המטופל חושש מהתקף, מומלץ ללכת סביב הבית, או עם מישהו עד שירגיש יותר בטוח. מסבירים שדפיקות הלב והזעה הם תגובה טבעית של הגוף לפעילות הגופנית. אפשר להנות מהם מתוך ידיעה שאלו סימני התקדמות והתחזקות (תרגול התרגלות לתחושות, יובא בהמשך).

טיפול במחשבות.

   הטפול במחשבות מניח הנחה מבוססת מחקר שמחשבות משפיעות מאד על עולמנו הרגשי ובסופו של דבר אלו הן הוראות הפעלה. המטופל לומד לזהות מחשבות ואמונות מאיימות, לבחון את נכונותן וסיכויי ההתממשות שלהן ולהחליף או למתן אותן. המטופל לומד לראות את המחשבות הללו כהשערות שיש לבחון אותן ולא כעובדות וודאיות. יש לנו מחשבות שליליות לגבי העבר, ההווה והעתיד, לגבי עצמנו, האחרים והעולם.

   מודל שלושת הצעדים: שים תמרור עצור כשמצב הרוח משתנה לרעה. א. זהה את המחשבה המתבטאת כאמירה "ש"צצה בראש". זוהי מחשבה אוטומטית. ב. שים סימן שאלה אחרי המחשבה/האמירה הזו. החלף אותה במחשבה אחרת. ג. פעל לאור המחשבה החדשה.

   חפירות, מחשבות ללא אירוע: מחשבות ללא אירוע הן רומינציות/חפירות. הן אינן מחוברות למציאות. דוגמאות לחפירות: הערכות השליליות, חיפש סיבות, ניסיונות לקשור בין מחשבות, למצוא משמעות למחשבות ורגשות ועוד. אדם מאמין שאם יחשוב הרבה הוא יצליח למנוע סכנות היפגעות.

תרגול א. לתת למחשבות "שעת חגיגה", זמן מוגבל פעם פעמיים ביום במשך כ15 דקות (HAPPY HOUR) .מומלץ לרשום כל מחשבה בשורה נפרד. בין זמן לזמן נותנים לעצמנו הוראה לעצירת מחשבות: "אני לא אחשוב על זה עכשיו אלא רק בזמן המוקצב לכך." "אני לא אפתח להן את הדלת" בתחילת זמן החשיבה קורים את המחשבות שכבר נכתבו ורק מוסיפים מחשבות חדשות. את המחשבות מקבלים, לא שופטים, לא משנים, לא מנתחים. ממילא הן לא מחוברות למציאות הווה כלשהו.

תרגול ב. תרגיל הצופה: האני/העצמי צופה במחשבה שלו: "אני לא המחשבה שלי." המטרה להרחיק את האדם מהמחשבות, המחשבה היא מחשבה אבל הטעות היא בהדבקה לאובייקט. המחשבות הן לא מציאות. נתייחס למחשבה כאל מחשבה. אמירה חשובה: במקום "אני נורא סובל מהחרדה" "חלפה במוחי מחשבה או אני חושב עכשיו שאני נורא סובל מהחרדה"

   הדבקה קוגניטיבית: מחשבות שמתארות מציאות עובדתית והנפש חווה אותן כמציאות עצמה. רגש ללא מחשבות הוא רגש טבעי אוטומטי שיוצר אי נוחות מסוימת לזמן קצר. רגש עם מחשבות שמודבקות אליו הוא רגש עוצמתי שהולך ומתגבר בגלל המחשבות שמזינות אותו.

תרגול א. שינוי ההקשר של המחשבות: 1. לחזור על המחשבה הרבה פעמים עד שובע. 2. לצייר את המחשבות, לקשט אותן. 3. להמציא צורות ביטוי מחשבתיות. 4. תיוג סימון מחשבות עכשיו אני חושב, עוברת חולפת במוחי מחשבה. 5. המחשבה כהמחשה, כחפץ המונח מולנו לחפץ יש תכונות מסוימות. האם הוא יכול להתקיים בעולמי? האם הוא יוכל ללכת ממני לדרכו. 6. הומור.

תרגול ב: להיות צופה מהצד של המציאות הפנימית, ראיית הפער בין המציאות לבין המציאות הפנימית, הרגש והמחשבות המודבקת אליו.

   רשימת מחשבות בלתי מסתגלות וכלים לשינויים:

זה נורא, זה לא שווה כלום. נוראיזם: העצמה ומיזעור (פרופורציות, דרגות)

חייביזם, צריך אסור: (מה יקרה אם לא יעשה, האם צריך, מי קבע.)

ניבויים שליליים בטוחים: (מה הסיכויים ש... מה יקרה...)

פילטר, חד ממדיות, (תצפית רחבה, ממדים נוספים)

פסילת החיובי (התחשבות גם בחיובי)

הכל או לא כלום, או או: (דרגות, שונות.)

פרשנות במקום עובדות: (מה העובדות והמעשים.)

קריאת מחשבות וכוונות (זה לא עובדה)

הכללות ממעט עובדות (לאסוף עובדות)

יחוס לעצמי, פסים אישיים (אני לא במרכז, עניניות)

הצמדת תוויות, אבחנות (היצמדות לעובדות)

רגש הוא עובדת מציאות (רגש הוא רק מכוון)

   טיפול בנטייה לקטסטרופות: 1. חץ יורד: שואלים "מה קרה אם?" בכל פעם שהמטופל מדווח על ניבוי שלילי. ממשיכים "במה יקרה אז?" מספר פעמים, עד שמגיעים לתשובה של פגיעה אמיתית שאותה אפשר להעריך לגביה סיכוייה להתממש ולהיערך לקראת. 2. בדיקת העובדות, מול פרשנות והשערות. 3. בדיקת הסתברות שאירוע יקרה.

   טיפול בקושי עם אי וודאות: 1. חישובי עלות ותועלת בשמירת יתר. ברור מחיר הדאגה. 2. דיונים בהצעה לראות באי וודאות אתגר, אומץ, הרחבת האפשרויות, הגדלת חופש הבחירה.

וויסות רגשות.

   כל הרגשות חשובים לחיים ומספקים לנו מידע חשוב, אם כי לא תוכנית פעולה. מטרת הטיפול היא להבין ולשאת אי נוחות רגשית ולפתח אסטרטגיות של תגובות מסתגלות. השאלה היא איך חיים עם מלוא החוויה? חוויה רגשית כוללת: רגש ותחושות, מחשבות והתנהגות. השאלה היא האם החוויה מותאמת למה שמתרחש ברגע זה במציאות. זו גם מטרת הטיפול, לאמן את העולם הפנימי להיות מתאים לעולם החיצוני ברגע ההתרחשות. התאמה זו מאפשרת הסתגלות טובה יותר ופחות התנגשות ביני לבין העולם.

   שלושה תהליכים לאימון בוויסות רגשות: א. מניעת הדבקות מחשבתיות לרגשות. ב. קשיבות. ג. רכישת תגובות ממתנות רגשות.

   הדבקה קוגניטיבית: יש לנו נטייה להדביק לרגש הערכות ותוויות (מחשבות). רגש ללא הערכות ותוויות הוא רגש טבעי אוטומטי שיוצר אי נוחות מסוימת לזמן קצר. רגש עם  הערכות ותוויות המודבקות אליו הוא רגש עוצמתי שהולך ומתגבר בגלל המחשבות שמזינות אותו. תשומת הלב לחוויה הרגשית ולמחשבות המודבקות אליה נחווה כמציאות עצמה.

 תרגיל א: שינוי ההקשר של המחשבות: א. לחזור על המחשבה הרבה פעמים עד שובע. ב. לצייר את המחשבות, לקשט אותן. ג. להמציא צורות ביטוי מחשבתיות. ד. תיוג סימון מחשבות "עכשיו אני חושב", "חולפת במוחי מחשבה". ה. המחשבה כהמחשה, כחפץ המונח מולנו ולחפץ יש תכונות מסוימות. האם הוא יכול להתקיים בעולמי? האם הוא יוכל ללכת ממני לדרכו? ו. הומור.

   תרגיל ב: להיות צופה מהצד של המציאות, ראיית הפער בין המציאות לבין הרגש והמחשבות המודבקת אליו. הצופה מהצד מתבונן ברגשות ובמחשבות המודבקות לרגש ומשחרר באמצעות דמיון את המחשבות מהרגש.

   קשיבות: קשיבות היא סוג של מדיטציה העוזרת לווסת רגשות ומחשבות: א. אנו לומדים לראות שמחשבות ורגשות באים והולכים. ב. אנו לומדים לחוות את ההווה ולהגיב להווה בו אני חי ולא לאירועים פנימיים שכוללים מחשבות, זיכרונות ורגשות לגבי העתיד והעבר. ג. אנו לומדים לנתק עצמנו מאירועים קוגניטיביים ורגשיים. זהו מצב של מודעות לאירועים פנימיים ללא שיפוט ותגובה.

   האני/העצמי בהקשריו במציאות הוא לא האני. אני לא המחשבות שלי  (SELF AS CONTEXT) . את ההקשר אפשר להחליף. האני נעזר במילים (הערכות ותוויות) כדי להגדיר את עצמו בהקשריו. המילים מתווכות את המציאות אבל אינן המציאות. האני האמיתי אינו בעל תכונות או אבחנות או תוויות. יש הקשרים בהם האני הוא כזה והקשרים שהם האני הוא אחר.

  האני/העצמי הופך לצופה מופרד מאירועים פנימיים, לא מפרש, לא מסיק מסקנות מעשיות ואבחוניות. תרגיל חשוב לחוויית האני המופרד מהקשרו: מבקשים מהאדם לתאר כצופה ארבעה אירועים מתקופת חיים שונות כולל אירוע עכשווי. לראות עצמו בהקשריו וכך לנתק עצמו מהקשריו.

   שלבי הקשיבות: א. תשומת לב להמצאות בחדר קולות ותחושות פיזיות. ב. תשומת לב לנשימות. הנשימות הן גם עוגן להווה. (קשב עם אחד החושים גם מחבר להווה) ג. צופה ברגשות שבאים והולכים. ד. צופה במחשבות שבאו והולכות. ה. שם לב אם הולך אחרי מחשבות או רגשות ומשחרר. ו. לא משנה מה קורה לי, יש תמיד אני/עצמי מתבונן משוחרר מהקשר.

   תגובות ממתנות רגש: רכישת יכולת להגיב בתגובות ממתנות רגש מתרחש בשני שלבים: א. במצבים רגשיים מסויימים המטופל מזהה תגובות שהעצימו את החוויה הרגשית ותגובות שמיתנו אותן. ב. את התגובות שמיתנו הוא מתרגל לשימוש עתידי במקרה של חוויה רגשית עוצמתית.

התרגלות לתחושות גופניות לא נוחות.

   המטופל מקבל הנחיות לבצע פעילות לזמן קצר שתיצור את אחת התחושות בזמן התקף. סחרחרות, דפיקות לב מהירות, רעד, תחושת מחנק. תרגול זה מאפשר למטופל להתרגל ולהרגיש שליטה לתחושות אלו מעצם הבחירה שלו ליצור אותן. כמו כן כל תחושה מקבלת פרשנות נורמטיבית.

מיקוד קשב מחודש

   סיוע במיקוד קשב מחודש שכולל גם הסחת הדעת יעילה למידע שלילי מיותר. מצד אחד ומיקוד קשב יעיל לגורמים חיוביים מועילים, מצד שני.

תכנון שינוי דפוסי התנהגות

   המטופל מתכנן שינוי הדרגתי של דפוסי התנהגות שהקנו לו ביטחון מדומה. המטופל לומד לזהות התנהגויות של הימנעות מגורמים מאיימים על ידי בדיקות ואיסוף מידע מוגזמים או עקיפת מצבים מאיימים. בהמשך מתרגל המטופל דפוסי התנהגות פחות הימנעותיים וזהירים. המטופל לומד להבחין בין שליטה מותאמת לשליטה ללא מותאמת. שליטה לא מותאמת היא השקעה גדולה בניסיון להשיג שליטה מלאה על ידי זיהוי סכנות אפשרויות והתארגנות לעת צרה. שליטה לא מותאמת גם כוללת הרבה הימנעות ממעורבות בחיים. במצב זה החרדה גדולה והמתח הרב מורידים ריכוז ומגדילים סיכוי להיפגע. שליטה מותאמת היא המוכנות להסתפק בשליטה חלקית, זיהוי סכנות עיקריות, התארגנות כללית ומוכנות לסמוך על עצמי שאתמודד לפי הצורך. במצב זה יש מעט חרדה, יש מעורבות בחיים. מתח קל חרדה קלה מגבירים ריכוז וערנות ומגדילים סיכוי לא להיפגע.

חשיפה הדרגתית לאיומים למצבים מאיימים.

   חלק חשוב בטיפול הוא חשיפה הדרגתית לגורמים ורגשות מאיימים. מטרת החשיפה היא התרגלות של המערכת העצבית לרגשות ותחושות שעבור המטופל הן בלתי נסבלים. החשיפה לגורמים המאיימים נעשית בדרך כלל בשלב הראשון בדמיון ורק אחר כך במציאות.

   החשיפה בדמיון כוללת כניסה למצב הרפיה וריכוז ויצירת תסריט דמיוני שבו המטופל נכנס למצב המאיים לפרטי פרטים, מצליח לחוש ולהרגיש את מלוא החוויה: רגשות תחושות ומחשבות ולמתן אותם באמצעות כלי ההתמודדות שרכש.

   החשיפה במציאות כוללת בניית מדרג מצבים מן הקל אל המאיים והתנסות בהם תוך שימוש בכלי ההתמודדות שהמטופל רכש. החשיפה במציאות מאשרת איזון רגשי של מלוא החוויה ומתרחשת למידה מניסיון וחוויה מתקנת. המטופל מגלה שרוב תסריטי האימה שנראים בלתי אפשריים להתמודדות אינם מתרחשים, או מתרחשים בעוצמה קטנה, או שניתן להתמודד איתם. 

   החלפת מחשבות כשסכנה מתממשת: 1. במקום המחשבה: "הנה זה קרה, וידעתי," מחשבה חלופית: "דברים קורים ולא הכל בשליטתי. עשיתי מה שיכולתי." 2. ברור שאלות כגון "האם ניתן למנוע הכל?" "האם אני תמיד אשם?" 3. העמקה במה שקרה: "האם מה שקרה כל כך נורא שמצדיק הימנעות?" "כיצד אתמודד בהצלחה עם מה שקרה?" 4. דבקות בעיקרון שאירוע אחד אינו משנה בהרבה את ההסתברות להישנות אירועים מסוג זה.

מעקב לייצוב ושמירה על הישגים.

1. המשך טיפול תרופתי למספר חודשים. 2. תרגול קבוע של הרפיה, וויסות רגשות והחלפת מחשבות. 3. פעילות גופנית. 4. שמירה על סדר יום מגוון. 5. חשיפה ולקיחת סיכונים מחושבים בתחומים שונים. 6. תמיכה במצבים טבעיים של נפילות במהלך ייצוב השינוי.

 

רשימת ספרים לעזרה עצמית

גולדברג י. חרדה ופאניקה. הוצאת אח 2005.

אליצור. הרפיה עצמית. אור עם 1988.

שאלון הפרעת אימה (PANIC DISORDER)

הפרעת אימה מאופיינת בהתקפים של חרדה הנמשכים שניות עד דקות, בעצמה עזה. ההתקפים כוללים חששות כגון למות, להשתגע, לאבד שליטה ותסמינים גופניים כגון: יובש בפה, דפיקות לב, סחרחורת, הזעה, קוצר נשימה וכדומה. בדרך כלל, אין סיבה חיצונית לחרדה בזמן ההתקף. להפרעה זו אופייניים גם לא אחת חשש מהתקף נוסף ופחד לצאת למקומות הומים או מקומות שאי אפשר להיחלץ מהם במקרה של התקף נוסף. הוא חושש ממבוכה ומהמחשבה שלא יהיה מי שיושיט יד לעזרה. כאשר אדם הסובל מהפרעת אימה מגיע למצב בו הוא חושש להימצא במרחבים אלו הוא סובל גם מאגורופוביה.

ענה כן או לא לשאלות הבאות:
האם סבלת מהתקפים חוזרים בלתי צפויים, של פחד עז או אי -נוחות ללא סיבה נראית לעין? 
אם התשובה היא "כן", האם סבלת/ה מאחד הסימפטומים האלה?

קוצר נשימה, חנק.

דפיקות לב.

הזעה.

רעד.

כאב ולחץ בחזה.

בחילה ואי נוחות בבטן.

חולשה ברגליים.

סחרחורת.

תחושה לא מציאותית, תחושת ניתוק מעצמי.

פחד ממוות.

תחושת קהות חושים.

צמרמוחרת וגלי חום.

פחד ממקומות או מצבים שהם יהיה קשה לקלב עזרה או להימלט בזמן התקף.

אינך יכול לנסוע ללא ליווי.

תחושת פחד מחתמיד מהתקף חוזר.

פחד מהתקף לב, דאגה להשתגע, או חשש לאבד שליטה.

שינית את התנהגותך בהתאם להתקף.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.