התפרצויות זעם תוכניות האימונים (מאי 2017).

התפרצויות זעם תוכניות האימונים. Anger Managment

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   בבסיס התפרצות זעם עומרים: תסכול, שאיפה לצדק ואמת, לגיטימציה לכעס, אין כלים להרגעה עצמית, סף רגישות נמוך לתסכול, בהלה, ייאוש.

   יש לעשות אבחנה בין התפרצות זעם שיש בה מרכיב אנטי סוציאלי ללא אשמה, לבין זעם עם אשמה בושה ולא נעים

1.הכנת הילד לתוכנית: "אנחנו מבינים שלא טוב לך. שקשה לך עם הילדים ועם המורים. קשה שלא מקבלים הכל. אנחנו רוצים שתהיה חזק ותסתדר עם עצבנות ובכי שאתה בטח לא אוהב להיות בהם." נותנים לו לדבר על מה שמציק לו. מחזקים את העובדה שקשה אם לא מקבלים מה שרוצים. ומה אפשר לעשות במצב. ואנחנו נעזור לו לדעת מה לעשות במצב.

2. אומרים לו שכל פעם נתאמן קצת בדברים קטנים. ומתחילים עם מצבים קלים. לא יקבל סוכריה, לא ילכו איתו לגן הציבורי, ילך לישון בזמן, יצחצח שיניים, לא יקנו לו את הצעצוע שרצה.

3. כשיש מצב מתסכל מתחילים:

    א. "הנה עכשיו מצב קשה."

    ב. אני מבין שקשה לך, זה מרגיז. תהיה עצוב, תבכה, תתרגז."

    ג. "מה עושים עכשיו? הרי זה לא יהיה."

    ד. "אני רוצה ללמד אותך דרכי להירגע: לשכב במיטה בשקט, לשטוף את הפנים, להחזיק צעצוע שאוהב ביד, לצייר, לשמוע מוזיקה שאוהב, לעשות טיול, לנסוע על אופניים, ועוד ועוד." כל מה שהוא אומר שמרגיע אותו ונעים לו. כלומר מה עושה במקום

   ה. מבצעים ונותנים חיזוק על ביצוע.

   ו. אומרים שגם בכיתה אפשר לעשות דברים דומים ושהמורה תעזור.

   ז. מדברים על מה הרווחתי כשלא קיבלתי את מה שרציתי.

לתרגל את כל אלו בזמן אמת ובסימולציות (15 דקות לתרגול) בבית ובטיפול.

הרפיה, הרגעה, ערכת חירום להרגעה.

חשיבה מתונה. חשיבה של סיכוי. מה יש לי ולא מה אין לי. יש טוב.

פתרון בעיות, דרכים לפתרון בעיות, דרכים להשיג חלק מהדברים.

תקשורת ברורה, מה אתה רוצה?

פשרה, לקבל חלק, העולם לא פייר, העולם חלקי,

הומור

הימנעות, להסתפק במועט, להסתפק במה שיש, הסחת הדעת.

דחיית סיפוק ומה עושה בינתיים.

אפשרויות אחרות.  במקום.

לדבר בזמן רגוע, ולא באמצע האירוע.

שלושה כלים ועוד למבוגרים לשליטה בילדים.

*נוכחות. קרוב אליו לעידוד לשליטה עצמית והחזקה.

*מעורבות. תמיכה, הגנה, להדרכה וחינוך, לסנגוריה.

*כוננות. של ההורה, משהוא מבית הספר או חונך, למקרים של אובדן שליטה מוחלט.

 

*במצבים כרוניים של אלימות עבריינית יש להפעיל חוק נוער בשיתוף פעולה עם ההורים. ולפעול בחסות החוק.

*יש לקיים כל שבוע מפגש הורה, מחנך, ילד לעשר דקות. למחמאות ומקצה שיפורים.

מיון אפשרויות נוכחות בבית הספר.

1. שעורים בטוחים.

2. שעורים שיש משהו שמגן על הילד מעצמו. מורה שיודע להתמודד.

3. השעיה והחזרה הדרגתית לבית הספר. בכל יום מעט יותר שעות והפעלת נוכחות מעורבות וכוננות. בבית מקבלים את חומר הלימודים ולומדים רגיל.

4. מקומות מוגנים בבית הספר לשהות שם: ספריה, חדר מיוחד, אב בית פינת חי ועוד.

הפיכת שעורים משעממים למענינים

   שעמום זה אומר שלא מצליח להתחבר או רגשית או בגלל הקשבה וריכוז, או בגלל הבנה. הטיפול מטרתו שיהיה גם יותר מעניין: 1. רלוונטי לחיים. 2.  מסקרן. 3. אתגר. 4. קל להצליח בו. אפשר על ידי התרמה

הכנת ערכת הרגעה לשימוש לפני התפרצות

מלמדים לזהות את סימני הזעם הראשונים. אחר כך  מלמדים להשתמש בערכת חירום שיש בה את המרכיבים הבאים: מים, משחק, פלסטלינה, אטמי אוזניים, סוכרייה או פירי יבש. מכשיר שמע עם מוזיקה מרגיעה.  הוראות על כרטיס להרפיה. רשימת דברים טובים על עצמי בכרטיס. ועוד כל מה שמרגיע אותו

עקרונות ברגעי כעס, להורים למורים.

1. אסור להישבר. אסור לכעוס. המבוגר ירגיע את עצמו.

2. לחבק את הילד, לעטוף אותו בשמיכה,

3. לשטוף לו את הפנים,

4. לפנק אותו עם כלים מערכת החירום.

5. להגיד מילים טובות.

6. לעודד לשליטה עצמית: אתה מסוגל, אתה יכול, עוד מעט תירגע, אתה רוצה להירגע, תנשום נשימות קלות ונוחות, תשלב את הידיים, תמתח ותרפה את האיברים, תבכה בשקט, תראה את האהבה שלנו, אנחנו מאמינים בך, עוד מעט תלך ותירגע. אסור לך לוותר לעצמך אתה מסוגל להצליח וכו' וכו'. לא לוותר בהתפרצות הוא חייב להצליח איתכם להשתלט על עצמו אחרת אין סיכוי כמעט שיצליח במקום אחר. במשך מספר ימים אחרי ההתפרצות לשחזר את האירוע בסימוליציה ולתרגל התנהגות שמצליחה.

דרישות

לדרוש על ידי ציווי, לעשות דברים בבית באופן חד משמעי, קצר, ללא הסברים, מעט להסביר, לשכנע ולשדל. לא להיכנס למשא ומתן. "עכשיו תשע והולכים לישון." "לילה טוב. זהו." אם מתחיל ויכוח. מחייכים ואומרים "אני מבינה אותך אבל לא וזהו." "תאמין בי אני יודעת מה טוב בשבילך." אם מבצע את הדרישה לחזק אותו במילה טובה. "איזה יופי התלבשת בבוקר."

ללמד דרכי פתרון קושי בשלבים.

א. לפני שנתחיל, נעצור לרגע וניזכר שאדם נברא בצלם. נכבד אותו.

ב. תהליך פתרון קושי מתחיל בהקשבה ואמפטיה לקשיי הילד, תוך כדי שאני ההורה נותן בו אמון ודן אותו לכף זכות.

ג. עכשיו הזמן לזהות ולציין את משאבי הילד והסביבה שבהם נעשה בהמשך שימוש לפתרון הקושי. עכשיו הזמן גם להדגיש שהוא לא לבד בקושי.

ד. לא לשכוח לבטא תקווה, סיכוי ואמונה בטוב. חשוב לשלב תפילות לקבלת ברכה מבורא עולם ובקשה לסימן ואות מהשם לגבי השאלה מה היא הדרך הנכונה להצלחה.

ה. עכשיו הקשר הנפשי בין ההורה לילד מאפשר ניתוח המצב על פי נתוני המציאות ודיווח הילד, כדי להגיע לאבחנה לגבי השאלה במה בעצם נטפל?

ו. על פי מה שאובחן נקבע תוכנית פעולה שבה ישתתפו כמובן הילד וגורמים נוספים.

ז. לפעמים נזהה מכשולים נוספים בדרך להגשמת תוכנית הפעולה ונמצא דרכים להסרת מכשולים אלו. תמיד נחשוב שגם ברגעים קשים יש תקווה.

ח. אמונות לא מציאותיות, מחשבות וניבויים שליליים עלולים לבלום תוכניות פעולה טובות. חשוב לזהות אותם, ולבנות אמונות מציאותיות יותר ומחשבות וניבויים חיוביים.

ט. כל תוכנית פתרון קשיים, כוללת גם אימונים בנושאים שונים, על מנת להקנות הרגלי התנהגות בריאים בנושא הנידון. זהו תפקיד ההורים או לאמנו או לשכור לו מאמן.

 

דף למטופל

התפרצויות כעס תוכנית האימונים

מאפייני התפרצות כעס:

א. קושי לסבול תסכול וסף רגישות נמוך לתסכול.

ב. שאיפה קיצונית לצדק ואמת.

ג. כבוד וערך עצמי.

ד. לגיטימציה לכפיית רצון.  

ה. תגובה הישרדות בעקבות בהלה, ייאוש וחוסר אונים.

ה. אין דרכים חברתיות לפתרון בעיות.

ו. חז"ל אמרו שכל הכועס הרי הוא כעובד אלילים: אליל העצמי ואליל הרצון.

האתגר.

   קבלה רגשית של האפשרות שאינני שולט במצב באופן מלא. ולא אפעיל כוח כדי להגביר שליטה. לא להפעיל כוח. רכישת דרכי פתרון של פשרה.

מאפייני התפרצות הכעס. יומן כעסים. 

1. זיהוי מעוררי כעס.

2. התנהגות ומחשבות בזמן כעס.

3. דרכי הרגעה.

ייצוב המצב:

1. הכנת "ערכת עזרה ראשונה להרגעה" מתוך המרכיבים כגון משחק, מים, סוכרייה, מוזיקה פעילות גופנית, פלסטלינה, אטמי אוזניים, סוכרייה או פרי יבש. מכשיר שמע עם מוזיקה מרגיעה.  הוראות על כרטיס להרפיה. רשימת דברים טובים על עצמי בכרטיס. ועוד כל מה שמרגיע אותו

2. רכישת הרגל של: א. פסק זמן, התרחקות מהמצב ברגע הכעס. ב. הרגעה. ג. מציאת דרכים חברתיות של פשרה לפתרון בעיות.

3. תרגול תגובות לחמש תשובות לבקשה: הענות, הענות חלקית, הענות מאוחר יותר, תחליף, סירוב.

4. תרגול הסתפקות במועט, הכרת תודה, לדון לכף זכות.

5. יצירת הרגל של תגובה מושהית לבקשה. "תן לי או לנו לחשוב על זה."

6. ביצוע פעילות גופנית יומית, לשחרור מתחים.

7. ניטור קבוע של עניינים מטרידים. צימצום עומסים.

8. צחוק, וראית הצד הקליל של הדברים. הרוב לא נורא, לא בלתי נסבל, לא קשה.

9.  תגובה לשלושה מצבי דרישות: א. דרישות קבועות  ב. בקשות של נדיבות וטוב לב ג. חובות במקרה הצורך.

התהליך

א. זהה סימנים ראשונים של כעס בלתי נשלט מתקרב.

ב. התרחק וקח פסק זמן.

ג. הפעל "ערכת הרגעה והרפיה".

ד. הסח את הדעת מהכעס לנושאים נעימים.

ה. אחרי הרגיעה, זהה את מקור האיום: אי צדק, חוסר אונים, תסכול, כבוד. ו/או את מה שרצית לומר: תלונה, מחאה, בקשה, מצוקה.

ו. חשוב או התייעץ על דרכים להשיג מה שרצית. הכן תוכנית פעולה לפתרון הבעיה.

ז. היה מוכן להכיר בזכויות וערך האחר, הכר תודה.

ח. קבל על עצמך אשמה ובקש סליחה ומחילה.

ט. היה מוכן לסלוח לאחרים, אל תשמור טינה, אל תחפש נקמה.

י. היה מוכן להפסיד לוותר להיכשל.

אימונים, אימונים, אימונים

סימולציות להפעלת הכלים

 

דף להורים ומחנכים

המלצות להורים ומורים לסיוע ברגעי התפרצויות כעס.

מאת יששכר עשת isas.eshet@gmail.com

(מתוך הספר שלי: הורות בדרכי שלום. הקניית כישורי חיים בדרכי נעם)

   תהליך לימוד ניהול כעס בשלבים: ילדים לומדים ניהול כעסים בסיוע הורים ובהדרכת מטפל. מתבגרים לומדים זאת בסיוע הורים ומטפל. מבוגרים לומדים זאת בסיוע מטפל ותמיכת בן או בת הזוג. נציע לילדים את המשחקים ומצבים שונים בחיי המשפחה כ"מגרש אימונים".

   1. נְלַמֵּד את ילדנו לזהות סימנים ראשונים של כעס בלתי נשלט מתקרב. סימנים אלו הם בדרך כלל גופניים: מתח גופני, אגרוף נקמץ, לחץ בחזה, נשימה משתנה, לחץ בראש, טון דיבור פסקני ומתוח ועוד. סימנים אחרים הם המצבים שילדנו למד מראש שהם "ידליקו אותו": עוול שנעשה, רצון שלא התממש, כבוד שניפגע. תוקפנות או בריחה שמורים כאפשרות תגובה במצבים של סכנת חיים או פגיעה קשה ומידית.  

   2. זיהוי הסימנים הראשוניים מחייב התרחקות לפסק-זמן. מטרת פסק-הזמן היא הרגעה כדי לאפשר לילדנו לחשוב מה לעשות עם הבעיה שעוררה כעס. נלמד אותו לחיות על פי עיקרון שאין צורך ברוב המקרים לפתור בעיות מיד ובפזיזות. להיפך, השהיית פתרון הבעיה נותנת הזדמנות למצוא פתרון יעיל יותר.

   3. בכל מקרה לא ננהל עם ילדנו דיונים בזמן שהוא כועס ותוקף. סדר פעולות הוא הרגעה ורק אחר כך פתרון הבעיה.

   4. בפסק-הזמן ילדנו ילמד להפעיל ערכת-הרגעה שבה יש סידרת פעולות מרגיעות ומסיחות את הדעת מהבעיה.

   5. אחרי הרגיעה, נעזור לילדנו לפתור את הבעיה על ידי  שתי שאלות: 1. מה רצית להשיג? אולי לא קיבלת מה שרצית, אולי נעלבת, אולי הרגשת "שזה לא פייר"? 2. איך תפתור את הבעיה על ידי פשרה? על פי התשובות נסייע לו להכין תכנית למימוש הפתרון.

  6. יש שלושה דרכי פשרה: א. ממוש רק חלק של הרצון משני הצדדים. ב. חלוקת זמן שווה בין המשתתפים, או בעברית פשוטה תורות. ג. תשלום עבור חפץ או שירות.

   שלושה כישורים חברתיים עיקריים מסייעים לוויסות כעסים. 1. יכולת לנהל משא ומתן ולפתור סכסוכים אישים בדרכי שלום שהיא הפשרה. 2. יכולת לשאת רגשות אשמה, בושה, עלבון, חרטה והחמצה שעלולים לגרום לנו לאבד שליטה על ידי פסק זמן כדי להירגע. 3. יכולת לסלוח ולבקש סליחה במקרה הצורך.

   תקיפות:  במהלך סכסוך או כאשר ילדנו מאוים, חשוב ללמד את הילד לומר אמירות תקיפות כגון: "אני לא מסכים." "אתה לא תעשה לי את זה." "זה פוגע בי." התנהגויות תקיפות הן: דיבור ברור, קצר, מודיע הודעות, לא מבקש, מציב מסגרת ברורה. פתרון תקיף: לא מוותר על חלק מזכותי ונותן מקום לחלק מזכות הָאַחֵר. התרחקות כדי להירגע ולחשוב על פתרון, גם היא התנהגות תקיפה אבל מושהית.