מקורות

מצגת הרצאה מאת ציפי רולניק המציגה את מטרות הראיון הפסיכודינאמי, ההבדלים בין ראיון רפואי-פסיכיאטרי לראיון פסיכולוגי-פסיכודינאמי

 

» על אף שכיום עלול להתקבל הרושם שאנו חיים בעידן ליבראלי יותר בכל הקשור ליחס להומוסקסואליות וכמעט בכל תכנית ריאליטי או טלנובלה מוצג "הומו תורן" (לכאורה בטבעיות), בקרב מגזרים רחבים של הציבור עדיין קיימות לא רק דיעות קדומות נגד הומוסקסואלים אלא הומופוביה שהיא פצצת זמן מתקתקת. מניסיוני הקליני וממפגשים עם מטופלים הומוסקסואלים ומשפחותיהם, כולל אלה החיים בת"א, אין כמעט כל קשר בין הנושא כפי שהוא מוצג בתקשורת ובין מה שמתרחש בדל"ת אמות. ביטוי לכך אפשר למצוא גם בפניות הקשות מאוד המצטברות בפורום "שרינק פרנדלי" באתר דוקטורס. » עם כל החשיבות הפוליטית שיש ליציאה מהארון במלחמה בדעות החשוכות, יש לזכור שמדובר בתהליך אינדיבידואלי מאוד ולמעשה, מספר סיפורי היציאה מהארון כמספר סיפורי החיים האישיים של ההומוסקסואלים והלסביות שיצאו בארון או נשארו בתוכו. ליציאה מהארון פוליטיקה משלה הדורשת לצאת מהארון הרבה ומהר ופסיכולוגיה משלה הדורשת התחשבות בקצב האישי של הפרט, ברמת המוחצנות שלו, בצנעת הפרט שלו, ברקע המשפחתי שלו ועוד כהנה וכהנה משתנים אינדיבידואליים רבים מאוד.

 

תיאור טיפול בזמן המלחמה. שבת בצהריים. אני יושבת בבית ופתאום טלפון מדורון וטלי (שמות בדויים), זוג מטופלים לשעבר מהדרום. טלי אומרת "תמר, תצילי אותנו. אנחנו משתגעים". אני שואלת "מה קורה?" והיא עונה "אני כבר לא יכולה עם הלחץ הזה. הפגזים נופלים, אנחנו כל הזמן בממ"ד. אמרתי לו "בא ניסע מפה". הוא לא מסכים. הילד הגדול חזר להרטיב, והקטן ישן איתנו באותה מיטה צפופה. עד שהצלחנו לגמול אותו מלישון איתנו, ועכשיו הכל מהתחלה... " מתוך אתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין וחינוך בחיי המשפחה

 

במאמר זה מביאים ארנון רולניק ואדר לביא כמה זויות מענינות של השלב הראשון בטיפול פסיכופיזיולוגי. שלב שבעבר נהגנו לקרוא לו שלב הפרופיל הפסיכופיזיולוגי.

 

קהילת "העניין בטיפול" מיועדת לתת במה לשיח אינטלקטואלי בנושאים הקשורים לטיפול נפשי (פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, עבודה סוציאלית, טיפול באומנות, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת) ולהוות מקום לדיאלוג, ללמידה ולשיתוף. הקהילה מאפשרת ומטפחת שיח פורה בין מטפלים מגישות שונות וכן דיונים אודות הקֶשר בין נושאים טיפוליים מובהקים לבין תחומי עניין קרובים כאמנות, מדע, אינטרנט, חינוך וכדומה.

 

בימים אלו מוצף השוק באין-ספור סדנאות המציעות לקהל הרחב לעבור תהליכים רגשיים דרך התנסויות בכלים שונים. סדנאות אלו מציעות בדרך כלל היכרות עם גישה או כלי מסויימים בצד חוויה משמעותית, בתוך זמן קצר. ואכן, אנשים המשתתפים בסדנאות, מדווחים לא פעם על חוויה משמעותית שעברו ולעיתים אף על שינוי ממשי בחייהם בעקבות הסדנא. הדבר מתאפשר כיוון שהסדנאות מושתתות לא פעם על אמצעים שונים המאפשרים לחדור את מנגנוני ההגנה של האדם, באשר הם. למטפל בתוך מסגרת טיפולית ישנו הזמן הדרוש להכיר אט אט את האדם העומד מולו ואת הנרטיב שלו. המטפל יכול ללמוד את מבנה האישיות של האדם, את רמת החסינות הרגשית שלו וכן להכיר ביחד עם המטופל את מנגנוני ההגנה שלו ולהבדיל בין אלו התומכים בו, לבין אלו המעכבים אותו. סדנא קצרת מועד אינה מאפשרת את כל אלו ולעיתים בנויה בדרך החודרת את מנגנוני ההגנה של האדם באופן שאינו תואם את צרכיו ואת יכולתיו.

 

למרות ההכרה והמודעות הרבה הקיימת בגישות הלא קונבנציונאליות לרפואה לגבי מערכת היחסים הטיפולית והתקשורת הבין אישית והשפעותיה, ענף מחקר זה הוזנח לטובת בחינת השפעותיהם הביו רפואיות של שיטות אלו. בכדי להדגיש את החשיבות שבמחקר ההיבטים הללו, מוצעות מספר הנחות יסוד אשר יכולות להוות בסיס משותף המאפשר גישור על השוני המהותי של תפיסת העולם הרפואית הקונבנציונאלית והלא קונבנציונאלית ובכך, לאפשר השאלה של המחקר האקדמאי לצורך הדגשת נקודה זו. ניתנת סקירה ספרותית עדכנית של המחקר האקדמאי בנושא ומוצע, שהמחקר הקיים יכול להוות בסיס ממקד לגבי נושאי מחקר רלוונטיים ושפיתוחו של ענף מחקר זה, במסגרת הרפואה הלא קונבנציונאלית, יוכל להביא להבנה טובה יותר לגבי המפגש הרפואי והשלכותיו על תוצאות הטיפול, על החולה ועל נותן השירות הרפואי ובכך, לאפשר את ייעולו של הטיפול.

 

מה עושים בני אדם שמנסים להתמודד במסגרת של תחרות עם סטודנטים אחרים בחוגים לפסיכולוגיה או למנהל עסקים ומתקשים לעמוד בתחרות? מה עושים אנשים שמנסים להתמודד עם שעות עבודה ארוכות או עם תחרות במקום העבודה? איך אפשר להצליח להתמודד עם הציפיה של החברה שבה אנחנו חיים שאנחנו נהיה כל הזמן ברמת תפקוד מקסימלית? מתוך אתר "thingsonmymind" יש כל מני דרכים ואחת מהן, שדווקא מקובלת אצל סטודנטים, היא להשתמש באופן קבוע בתרופות שונות שניתנות בדרך כלל לאנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD). כמובן שמדובר כאן באנשים שאין להם הפרעות קשב וריכוז, והם לרוב מתפקדים בצורה לא רעה בכלל בחיי היומיום, אבל בגלל סיבות פסיכולוגיות ולחצים חברתיים הם מרגישים שהם לא מתפקדים מספיק טוב. אז הם לוקחים באופן קבוע תרופות כמו ריטלין (Ritalin) ו- אדארל (Adderall) , שהם בעצם סוג של סטימולנטים בתקווה שהתרופות יסייעו להם לתפקד טוב יותר ולא לאבד ריכוז או לרדת בתפקוד. בארצות הברית גם יש טרנד שבו אנשים שמרגישים חסרי אנרגיה בזמן העבודה, משתמשים בתרופה בשם Provigil, שמיועדת לאנשים שסובלים מנרקולפסיה (התקפי שינה פתאומיים).

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי משולב עם טיפול תרופתי הוא היום הטיפול המקובל בהפרעה טורדנית כפייתית. הטיפול נושא תוצאות יפות ומומלץ לא לוותר עליו. העקרונות הבאים הם המרכזיים בטיפול והם כוללים הכנה מנטאלית, התמודדות מחשבתית ואמונית, התמודדות התנהגותית והדרכה למשפחה ולסביבה כיצד לתמוך בטיפול ובמטופל.

 

פרק מתוך 'יומן האנורקסיה' של רותי זוארץ המתפרסם באתר YNET

 

חלקים מהרצאתו של ארנון רולניק בכנס האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. המאמר נוגע בשאלות כלליות של טיפול תוך אנאלוגיה לטיפול המשלב ביופידבק

 

יותר ויותר אנשים בישראל בוחרים לקחת כדורים נגד דכאון וחרדה, חלקם הגדול כבר לא מסתירים זאת ונכונים להתמודד עם מעט הסטיגמות שנותרו לגבי מי שנזקקים לקצת עזרה. מרבית הרופאים מברכים על האומץ והבחירה, אחרים חושבים שיש כאן גם עניין של טרנדים. כך יצא הכדור מהארון מתוך אתר 'הארץ'