מתקפה הצבאית פסקה, אך השלכותיה עדיין נוכחות. עזה מוכה. האימה והאבל נוכחים בכל מקום, כמו ההרס והחורבן. למרות ההצהרות, הפגיעה לא היתה ממוקדת ומדויקת. חסרי ישע רבים שילמו בחייהם, נפגעו בגופם או בנפשם. מוסדות אזרחיים נפגעו גם הם: בתי ספר, אוניברסיטאות, מסגדים ומרפאות, בהן המרכז לבריאות הנפש בעזה. לו מדובר היה בעניין מקומי או אישי, שבו מתעורר חשד לפגיעה בחסר ישע, היו כל פסיכולוג ופסיכולוגית בישראל מחויבים על פי חוק לדווח לרשויות, כדי להפסיק את הפגיעה מיד. אולם, במקרה זה מדובר לכאורה במלחמה בין שני כוחות אויבים, בעניין פוליטי-צבאי. האם במקרה זה יש לפסיכולוג/ית תפקיד?
מתוך אתר 'אתגר' (מגזין פוליטי תרבותי)
| 328 צפיות |
הוסף למועדפים