מקורות

מחקרים מצביעים על כך שדמיון רב בין המטפל למטופל ובין בני זוג גדול יותר, גדלים הסיכויים להצלחת הקשר. מנגד, כשמדובר בתהליכי חיזור הוכח שככל שבת/בן הזוג הפוטנציאליים קשים יותר להשגה, הם מעוררים עניין רב יותר. במאמר זה נסקרים הגורמים התומכים באמרה לפיה היכרות מעוררת סלידה (Familiarity breeds Contempt) כלפי הצד השני. ממצאי מחקרים מעלים שתוך כדי העמקת ההיכרות מתגלים ההבדלים בין שני הצדדים, דבר הגורם להם לפתח רתיעה זה מזה. כל מידע נוסף על הצד השני מוליד התרחקות. את המידע החסר לנו על הזולת אנו משלימים בעזרת פנטזיות חיוביות עליו המתגלות כחסרות בסיס במציאות. זאת בניגוד לאמונה שהעמקת ההיכרות תוביל לקבלה הדדית.

 

הצורך לְרׇצוֹת את הסביבה כדי לזכות בהערכתה מקורו בפחד מדחייה ומכישלון כתוצאה מההתנייה הנוצרת בין החשש לאבד את אהבת ההורים לאי-עמידה בציפיותיהם. בצד הדיון בדינמיקה זו מוצגים בפוסט זה כמה טיפים מעשיים, אם כי קשים ליישום, והטיפול ב'פְּלִיזֶרִיוּת' בעזרת הטיפול הממוקד באדם, אימון לאסרטיביות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וגישות פסיכודינמיות המדגישות את הקשר הבינאישי בין המטפל למטופל.

 

Attachment theory has inspired an explosion of research on personality development, close relationships,and the complex interplay between individual and relationship processes in all phases of the lifespan. In recent years, the theory has been extended to organizational settings. Over three decades of attachment research has been applied to people’s attitudes, performance, and social relationships within large organizations, such as the workplace, the army, and community groups. The present paper aims to advance an integrative perspective that would bridge the psychological and sociological aspects of attachment.

 

במסגרת סדרת ההרצאות בנושא פסיכולוגיה וחברה שעורכת התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל בבית העם בתל אביב, נערכה הרצאה של ד"ר מיה מוכמל בנושא "פסיכואנליזה עכשווית והמחאה החברתית" מובא כאן קישור לאתר ההתנועה בו ניתן לקרוא את סיכום המאמר.

 

רשימה על תהליכי תיקון טבעיים, הקורים בנפש, בגוף וביחסים בין-אישיים. הרשימה מסתמכת על חזרתו של רעיון התיקון בתיאוריות שונות, כמו אצל סטרן, במדיטציה, או אצל גוטמן, החוקר מ"מעבדת הנישואים". ברשימה מתוארים גורמים המעודדים תהליכי תיקון.

 

150 שנה להולדת פרויד -הרצאתה של ציפי רולניק בין השנים 2006 ל 2007 קיים האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, סדרת ימי עיון שעסקה ב 150 שנה להולדתו של פרויד. ציפי רולניק, יו"ר האגוד לפסיכותרפיה באותה תקופה, מסבירה בהרצאה זו את הרציונאל לימי עיון אלו. היא מציעה "להשכיב" את הפסיכואנליזה בהזדמנות זו על הספה, ולנתח את הרלוונטיות שלה לעשיה הפסיכותרפואיטית הנוכחית. לטובת ניתוח זה ציפי רולניק מגייסת ראיונות שבוצעו עם פסיכואנליטקאים אחרים מובילים בעולם. ההצאה מחולקת לשני חלקים המובאים כאן בזה אחר זה

 

המאמר הינו סכום ההרצאות שניתנו על ידי במכללת וינגייט. המאמר עוסק בשלושה נושאים מרכזיים: הרחבת נקודת המבט מהסתכלות על ילד לקוי למידה בודד להשפעות כלליות על תפקודו; החל מתפקוד ההורים ועד התרחבות והמערכת הפוליטית השולטת. ליווי התפתחותו הרגשית והחברתית השונה של הילד לקוי הלמידה מלידה ועד בגרות בהשוואה לילד רגיל על פי התיאוריות ההתפתחותיות הקיימות: פיאז'ה, פרויד ואריקסון. העלאת המודעות למתרחש בלב ההורים בתהליך גידול ילדם לקוי למידה ו/או הסובל מקשיי קשב ורכוז והבנת התנהגותם.

 

דברי המחבר: בפוסט הזה אני רוצה לחלוק אתכם את הרשמים שלי מהקריאה בספר "היסטוריה של הפסיכולוגיה המודרנית" שכתב לודי ט. בנג'מין ויצא לאחרונה בהוצאת רסלינג. אך לפני כן, כמה מילים בנוגע לתחום הפסיכולוגיה בשוק הספרים בארץ.

 

הביטוי הלטיני autismus נטבע על ידי הפסיכיאטר השוויצרי Bleuler בשנת 1910, והוא שאוב מהמילה היווניתautos שפירושה "עצמי", ובא לשקף מצב של "התעסקות עם העצמי", או "פרישה אל תוך הפנטסיוֹת העצמיוֹת, כאשר כל השפעה חיצונית נתפסת כהפרעה בלתי נסבלת". בשנת 1938 היה זה רופא הילדים האוסטרי Hans Asperger שאימץ את המושג אוטיזם במובן המודרני שלו, ולֶאוֹ קָנֶר פסיכיאטר ילדים אמריקני שדיווח בשנת 1943 על 11 ילדים עם התנהגות מאוד אופיינית ודומה טבע את המושג "אוטיזם של הגיל רך", והשתמש בביטויים "התבודדות אוטיסטית" (autistic aloneness) וכן "התעקשות וחזרה על אותו הדבר" (insistence of sameness).

 

מאמר קצר הלקוח מתוך עבודת מחקר העוסקת בזיקה שיש בין תהליכי יצירה ותהליכי טרנספורמציה אישיים. החלק הזה דן בקצרה במאפיינים שיש לאדם היוצר ובתנאים המאפשרים לתהליך היצירה להתרחש.

 

"העולם כולו במה וכל האנשים שחקנים הם", אמר וויליאם שקספיר. האם באמת כך הדבר? האם אנחנו כל הזמן משחקים בתפקידים שונים ואיננו מאפשרים להכיר את דמותנו האמיתית?

 

בלוג הכולל מגוון נושאים בפסיכיאטריה - ביקורת על מאמרים חדשים והתפתחויות אחרונות במחקרי fMRI, מחקרים גנטיים ושיטות טיפול.