×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

מאמרים

דימוי גוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער בעלי נטיות התאבדות / ד"ר מירית שני-סלע

המחקר הנוכחי התמקד בבחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים, תוך בחינה רב-ממדית ונרחבת של דימוי הגוף. בנוסף נעשה ניסיון להתחקות אחרי הקשר הראשוני עם האם ולבחון נתיבים אפשריים של העברה בין-דורית של הנטייה האובדנית ודימוי הגוף. למחקר היו שלוש מטרות עיקריות :
1. בחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין דימוי הגוף ובין נטיות ההתאבדות עבור כלל המדגם .
2. בחינת הקשר הראשוני עם האם בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין הקשר הראשוני ובין נטיות ההתאבדות ודימוי הגוף עבור כלל המדגם.
3. בחינת קיומו של קשר בין-דורי בנטיות ההתאבדות, דימוי הגוף והדיכאון והחרדה. השערות המחקר צפו קשרים מובהקים בין בני הנוער ואימותיהם במשתנים הנ"ל.

מתפרסם מ 29/6/2007 | 14,100 צפיות

תגיות: | |

"דימוי גוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער בעלי נטיות התאבדות".

העבודה המלאה היא במסגרת חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה" - הוגש לסנט אוניברסיטת בר-אילן , ספטמבר 1999.

 

מאת : ד"ר מירית שני-סלע / מנחה : פרופ' ישראל אור-בך,  המחלקה לפסיכולוגיה – אוניברסיטת בר-אילן

קישור לפרק  המבוא: "דימוי הגוף" - הבטים תיאורטים / ד"ר מירית שני-סלע 

 

גוף המחקר : עבודת מחקר זו עסקה בשלושה נושאים מרכזיים :

1. בחינת דימוי הגוף והחוויה הגופנית בקרב בני נוער אובדניים וזאת על-ידי השוואתם לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין דימוי הגוף ובין נטיות ההתאבדות. דימוי הגוף, כמבנה רב-ממדי, נבדק תוך התייחסות לשלושה מרכיבים : המרכיב העמדתי-התנהגותי, המרכיב החווייתי-תחושתי והמרכיב התפיסתי, כשהשערות המחקר טענו לדימוי גוף שלילי יותר בכל אחד מהמרכיבים אצל בני הנוער האובדניים, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות, להימצאותם של קשרים מובהקים בין מרכיבי דימוי הגוף ובין המשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות ולתרומה של דימוי הגוף בהסבר השונות במשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות.

החידושים המחקריים בנושא זה היו : ראשית בחינה רחבה ומקיפה של דימוי הגוף כמבנה רב-ממדי, תוך הבחנה תיאורטית ומחקרית של שלושה מרכיבים נפרדים וייחודיים ותוך התייחסות לקשרים בין מרכיבים אלה ולייחודיות של כל מרכיב בקשריו עם הנטייה האובדנית- במטרה לראות האם קיים מבנה רב-ממדי רחב הקושר בין חוויות גופניות והתאבדות ; שנית הרחבה של המרכיב החווייתי-תחושתי הכולל דיסוציאציה גופנית ברמות שונות ובחינה ראשונית של הרגישות לרמזי הגוף ותחושת השליטה בגוף הקרב מתבגרים אובדניים, תוך התמקדות בדיסוציאציה הגופנית ובחינת מרכזיותה בדנמיקה הדיסוציאטיבית באובדנות.

2. בחינת הקשר הראשוני עם האם בקרב בני נוער אובדניים וזאת על-ידי השוואתם לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין הקשר הראשוני ובין נטיות ההתאבדות, דימוי הגוף והדיכאון והחרדה. הקשר הראשוני נבדק על-פי דיווחי האימהות וכלל דרוג דפוסי התקשרות, יחסה של האם כלפי התינוק והטיפול בו ויכולתה של האם לזהות את צרכי התינוק. השערות המחקר טענו  שאימהות של בני הנוער האובדניים ידווחו על קשר ראשוני שלילי יותר בהשוואה לאימהות של בני נוער מאושפזים ללא נטיות התאבדות ושל בני נוער נורמלים ושימצאו מתאמים מובהקים בין הקשר הראשוני ובין נטיות ההתאבדות ודימוי הגוף. החידוש המחקרי בתחום זה היה ראשית בחינת הקשר הראשוני על פי דיווחי האימהות ושנית ניסיון להתמקד ביכולתה של האם לזהות את צרכי התינוק כמרכיב מרכזי בקשר הראשוני.

3. בחינת קיומו של קשר בין-דורי בנטיות ההתאבדות, בדימוי הגופני ובדיכאון וחרדה וזאת על-ידי השוואת ההבדלים בין קבוצות בני הנוער בנטיות ההתאבדות, במרכיבי דימוי הגוף ובדיכאון והחרדה ובין קבוצות האימהות ועל ידי בדיקת הקשרים בין בני הנוער ואימותיהם במשתני נטיות ההתאבדות, דימוי הגוף והדיכאון והחרדה. השערות המחקר טענו להימצאותם של קשרים מובהקים בין בני הנוער ואימותיהם במשתנים הנ"ל. החידושים המחקריים בתחום זה היו ראשית בחינת קשר בין דורי במשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות, בדיקה של עמדות בסיסיות כלפי החיים והמוות בקרב המתבגר/ת ואמו/ה במטרה לאתר דימיון בתפיסות המצויות בבסיס הנטייה האובדנית ; שנית בחינת קשר בין-דורי בדימוי הגופני כמבנה רב-ממדי ומורכב ובאוכלוסייה שאינה סובלת מהפרעות אכילה.

     עיוות בדימוי הגוף ופגיעה בקשרים שבין הגוף לשאר הסלף מהווים מרכיב מרכזי בתופעות פסיכופתולוגיות שונות, כגון : הפרעות אכילה, דלוזיות סומטיות, דפרסונליזציה, הפרעות סומטו-פורמיות ומצבים דיסוציאטיביים. לאחרונה גברה ההתעניינות התיאורטית, הקלינית והמחקרית בבעיות הקשורות בדימוי הגוף ובתחושות הגופניות, בקרב הנוטים להתאבדות.

ההנחה התיאורטית הבסיסית קושרת בין ליקויים בקשר הראשוני אם - תינוק ובין עיוות בחוויית הגוף ובדימוי הגוף והתנהגות אובדנית. ליקויים בקשר הראשוני עם האם עלולים להתבטא הן בקושי שלה לזהות את צרכי תינוקה ולהיענות להם באופן תואם  והן בטיפול אפטי ומזניח ואפילו בניצול ופגיעה. הללו עלולים לגרום לעיוותים בחוויית הגוף ובדמוי הגוף כמו: העדר תחושת אינטגרציה, חוסר בטחון בגבולות הגוף ועמדות ורגשות שליליים כלפי הגוף. הפגיעה בחוויית הגוף ובדימוי הגוף עלולה להביא לתופעות קשות החל מניתוק, חוסר אכפתיות וחוסר רגישות לרמזי הגוף, דרך הזנחת הגוף וליקויים בפונקציות השמירה העצמית והטיפול וכלה בשנאה חריפה של הגוף והפניית תוקפנות פיסית כלפיו. תופעות אלה מקלות על הבחירה בהתאבדות כפתרון, נוכח תחת תנאי חיים קשים מנשוא ומצבי לחץ קיצוניים. ההנחה היא שהפגיעה הקשה בקשר של האדם לגופו אינה גורם ישיר להתאבדות אלא גורם מקל ומאפשר, שבשילוב עם גורמי התאבדות חיצוניים ופנימיים עלול להעלות את ההסתברות של בחירה בפתרון האובדני. לצד הכאב הנפשי החריף, תחושת חוסר התקווה והייאוש ניצבים שנאת הגוף והניתוק ממנו היוצרים מוכנות לוותר על הגוף ועלולים להוות את המסמר האחרון בארון המתים, תרתי משמע.

 

למחקר הנוכחי היו שלוש מטרות עיקריות :

1. בחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין דימוי הגוף ובין נטיות ההתאבדות עבור כלל המדגם

2. בחינת הקשר הראשוני עם האם בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין הקשר הראשוני ובין נטיות ההתאבדות ודימוי הגוף עבור כלל המדגם. 

 

3. בחינת קיומו של קשר בין-דורי בנטיות ההתאבדות, דימוי הגוף והדיכאון והחרדה. השערות המחקר צפו קשרים מובהקים בין בני הנוער ואימותיהם במשתנים הנ"ל.

 

     במחקר השתתפו 97 בני נוער ( 49 נערות ו- 48 נערים ), שגילם הממוצע 16.2 שנים (2.53 = SD ). הנבדקים השתייכו ל- 3 קבוצות מחקר : 37 בני נוער מאושפזים-אובדניים ( שעשו ניסיון אובדני ) , 30 בני נוער מאושפזים לא- אובדניים ו- 30 בני נוער נורמלים לא- מאושפזים. הנבדקים המאושפזים נדגמו ממחלקות הנוער הסגורות בבתי החולים אברבאנל וגהה. חלוקת הנבדקים המאושפזים לקבוצות המחקר השונות ( מאושפזים - אובדניים ; מאושפזים לא- אובדניים ) נעשתה לפי קיומו/ אי קיומו של ניסיון אובדני בעבר, בהסתמך על דיווחי הצוות המטפל והרישומים בתיקים הרפואיים. הנבדקים הנורמלים הם בני נוער מאזור המרכז שהתנדבו להשתתף במחקר.

במחקר השתתפו גם 56 מהאימהות של בני הנוער ( 29 אימהות של נבדקים נורמלים, 15 אימהות של נבדקים אובדניים ו- 12 אימהות של נבדקים לא אובדניים ), שגילן הממוצע 43.98 שנים (4.48 = SD ). לצורך ההשתתפות במחקר התקבלה הסכמה מבני הנוער ומהוריהם.

 דיון:

פרק הדיון יעסוק תחילה בבחינת דימוי הגוף והחוויה הגופנית בקרב בני נוער אובדניים ויכלול את סיכום הממצאים בהתאם להשערות המחקר ואת המשמעויות המחקריות והתיאורטיות שלהם. לאחר מכן נדון בבחינת הקשר הראשוני עם האם בקרב בני נוער אובדניים ובבחינת קיומו של קשר בין-דורי בנטיות ההתאבדות, בדימוי הגופני ובדיכאון וחרדה, תוך התייחסות לממצאים בהתאם להשערות המחקר ולמשמעויות הנגזרות מהם. לסיום נעסוק בבקורת על המחקר הנוכחי ובהצעות למחקר עתידי.

 

יש לציין כי המחקר הנוכחי הנו מחקר רטרוספקיבי, שהתבסס על בחינת הבדלים בין קבוצות ובדיקת קשרים בין משתנים שונים המתפרשים על פני תקופה ארוכה, למרות שנבדקו כולם בהווה ( אובדנות, דימוי גוף, דיכאון וחרדה לצד קשר ראשוני שהתרחש לפני כמעט שני עשורים ). גם אם לעתים נעשה שימוש במהלך הדיון במנחים פרוספקטיביים, הרי שזו רק שגרת כתיבה ואין בה כדי להמעיט בזהירות הדרושה בהתייחסות לממצאים של מחקר מסוג זה.

 

בחינת דימוי הגוף והחוויה הגופנית בקרב בני נוער אובדניים

סיכום הממצאים בהתאם להשערות המחקר

     כאמור דימוי הגוף, כמבנה רב-ממדי, נבדק תוך התייחסות לשלושה מרכיבים : המרכיב העמדתי-התנהגותי, המרכיב החווייתי-תחושתי והמרכיב התפיסתי. השערות המחקר טענו לדימוי גוף שלילי יותר בכל אחד מהמרכיבים אצל בני הנוער האובדניים, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות ולהימצאותם של קשרים מובהקים בין מרכיבי דימוי הגוף ובין גורמי המשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות.

 

המרכיב העמדתי-התנהגותי - השערת המחקר הראשונה הייתה שבני נוער אובדניים יראו דימוי גוף שלילי יותר במרכיב העמדתי- התנהגותי ( שנבדק על-ידי שאלון ההתייחסות לגוף (Orbach & Mikulincer, 1994, 1998) כלומר יראו עמדות ורגשות שליליים יותר כלפי הגוף, פחות שמירה והגנה על הגוף, פחות טיפול בגוף ופחות נוחות במגע , בהשוואה לבני נוער מאושפזים ללא נטיות התאבדות ולבני נוער נורמלים. ואכן נמצא שלבני נוער אובדניים התייחסות פחות חיובית לגופם, בהשוואה לבני נוער מאושפזים לא אובדניים ולבני נוער נורמלים. ההבדלים בין הקבוצות נובעים מכך שלבני הנוער האובדניים יותר עמדות ורגשות שליליים כלפי גופם ויותר בפגיעה בפונקציות השמירה וההגנה על הגוף, בהשוואה לבני נוער משתי הקבוצות האחרות. אם כן השערת המחקר הראשונה אוששה.

 

המרכיב החווייתי-תחושתי - השערת המחקר השנייה הייתה שבני נוער בעלי נטיות התאבדות יראו דימוי גוף שלילי יותר במרכיב החווייתי- תחושתי ( שנבדק על-ידי ה- Body Image. (Chapman, Chapman & Raulin, 1978) Aberration Scale ועל-ידי שאלון הרגישות והשליטה בגוף ( שני-סלע, 1996 ) כלומר יראו יותר תחושות גופניות שליליות ומעוותות ויותר פגיעה ברגישות לרמזי הגוף ובתחושת השליטה בגוף, בהשוואה לבני נוער מאושפזים ללא נטיות התאבדות ולבני נוער נורמלים. ואכן נמצא שבני הנוער האובדניים הראו יותר תחושות גופניות מעוותות ושליליות ויותר פגיעה בתחושת השליטה בגוף בהשוואה לבני נוער נורמלים. באשר לבני הנוער המאושפזים שאינם אובדניים - כפי שפורט בפרק התוצאות, הם ממוקמים בטווח בין בני הנוער האובדניים והנורמלים, עם זאת ההבדלים בין קבוצה זו ובין שתי הקבוצות האחרות לא נמצאו כמובהקים סטטיסטית. לגבי הפגיעה ברגישות לרמזי הגוף, בני הנוער המאושפזים ( אובדניים ולא אובדניים ) הראו פגיעה רבה יותר בהשוואה לבני הנוער הנורמלים. אם כן, השערת המחקר השנייה אוששה באופן חלקי.

המרכיב התפיסתי - השערת המחקר השלישית הייתה  שבני נוער בעלי נטיות התאבדות יראו דימוי גוף שלילי יותר במרכיב התפיסתי ( שנבדק על-ידי ה- Body Size Estimation Kreitler &) Kreitler, 1988) כלומר יתקשו יותר במתן הערכה ריאלית של גודל חלקי גופם ופניהם בהשוואה לבני נוער מאושפזים ללא נטיות התאבדות ולבני נוער נורמלים. הממצאים העיקריים הם שלבני נוער אובדניים ונורמלים יש יותר אי-דיוק בהערכת גודל אברי גופם ופניהם, בהשוואה לבני נוער מאושפזים לא אובדניים. אם כן, השערת המחקר השלישית לא אוששה.

הקשרים בין מרכיבי דימוי הגוף - אחת משאלות המחקר עסקה בקשרים שבין המרכיבים השונים של דימוי הגוף, תוך הבחנה ברורה בין המרכיבים הסובייקטיביים והמרכיב התפיסתי. במחקר הנוכחי נבדקו הקשרים בין שני מדדי המרכיב הסובייקטיבי וכן בינם ובין המרכיב התפיסתי. נמצאו מתאמים שליליים מובהקים רבים בין מדדי המרכיב החווייתי-תחושתי ובין גורמי המרכיב העמדתי-התנהגותי, שעיקרם נבדקים שיש להם התייחסות חיובית יותר לגוף יש להם פחות פגיעה ברגישות לרמזי הגוף ופחות פגיעה בתחושת השליטה בגוף ולעתים פחות תחושות גופניות שליליות ומעוותות. לא נמצאו קשרים מובהקים בין המרכיב העמדתי- התנהגותי והחווייתי-תחושתי ובין המרכיב התפיסתי. ממצאים אלה מחזקים את ההבחנה בין המרכיב התפיסתי והמרכיב הסובייקטיבי של דימוי הגוף, כשני ממדים נפרדים.

יש לציין שגם בקרב האימהות התקבלה תמונה דומה המבחינה בבירור בין המרכיב הסובייקטיבי והתפיסתי של דימוי הגוף.

הקשרים בין מרכיבי דימוי הגוף ובין נטיות ההתאבדות - השערת המחקר החמישית הייתה שיימצאו קשרים מובהקים בין מרכיבי דימוי הגוף ובין המשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות ( שנבדקו על ידי ה- Multi-Attitude Suicidal Tendencies Scale  (Orbach et al, 1991). ואכן נמצאו מתאמים מובהקים רבים המעידים על קשר חזק בין המרכיב העמדתי- התנהגותי והמרכיב החווייתי-תחושתי ובין המשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות : ככלל התייחסות שלילית יותר לגוף ויותר חוויות גופניות שליליות ומעוותות קשורות לפחות משיכה לחיים וליותר דחייה מהחיים ומשיכה למוות. במרכיב העמדתי- התנהגותי, הגורמים שנמצאו בקשרים החזקים ביותר עם המשיכה למוות היו גורם העמדות והרגשות וגורם השמירה וההגנה. במרכיב החווייתי- תחושתי, המדדים שנמצאו בקשרים החזקים ביותר עם המשיכה למוות היו חוויות גופניות שליליות ומעוותות ופגיעה בתחושת השליטה בגוף.  אם כן השערת המחקר אוששה באופן מלא בהתייחס למרכיב הסובייקטיבי של דימוי הגוף ( עמדתי-התנהגותי וחווייתי-תחושתי ), אך לא אוששה בהתייחס למרכיב התפיסתי.

השערת המחקר השישית הייתה  שלדימוי הגופני תהיה תרומה מובהקת בהסבר השונות בנטיות ההתאבדות, מעבר למשתנים הדמוגרפיים (ניסיון אובדני, אשפוז פסיכיאטרי, מין וגיל ) ולדיכאון והחרדה. ואכן בניתוח הרגרסיה היררכית למשתנים המנבאים משיכה ודחייה כלפי החיים והמוות בקרב בני הנוער, נמצאה תרומה מובהקת למדד ההתייחסות לגוף במשיכה לחיים ובמשיכה למוות, כשמשתנה זה מוסיף 5-10% לשונות המוסברת. ככל שההתייחסות לגוף חיובית יותר כך המשיכה לחיים גבוהה יותר והמשיכה למוות נמוכה יותר. אם כן השערת המחקר אוששה.

לסיכום, ממצאי המחקר מאששים את ההשערות לפיהן לבני נוער אובדניים יש דימוי גוף וחוויית גוף שליליים יותר בהשוואה לבני נוער מאושפזים לא אובדניים ולבני נוער נורמלים - כך שהם מראים יותר רגשות ועמדות שליליים כלפי גופם ופחות שמירה והגנה על הגוף בהשוואה לבני נוער מאושפזים לא אובדניים ולבני נוער נורמלים ויותר חוויות גופניות שליליות ומעוותות ויותר פגיעה ברגישות לרמזי הגוף ובתחושת השליטה בגוף בהשוואה לבני נוער נורמלים. בנוסף לכך אוששו ההשערות בדבר קשרים מובהקים בין המרכיבים הסובייקטיביים של דימוי הגוף ובין המשיכה והדחייה כלפי החיים והמוות ובדבר היותו של דימוי הגוף גורם התורם תרומה מובהקת להסבר השונות בנטיות ההתאבדות, מעבר לניסיון אובדני ולדיכאון. הממצאים אינם מאששים את ההשערה הנוגעת למרכיב התפיסתי של דימוי הגוף, כך שהוא לא נמצא כמאפיין ייחודי של בני הנוער האובדניים ולא נמצאו קשרים מובהקים בינו ובין נטיות ההתאבדות.

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

שני-סלע, מ. (2007). דימוי גוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער בעלי נטיות התאבדות / ד"ר מירית שני-סלע. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 24/5/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1314

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צפנת זכריהצפנת זכריה30/11/2008

שלום. היכן אני יכולה למצוא את העבודה המלאה?.

(באתר הספריות של בר אילן איני מוצאת אותה משום מה..)

 

תודה !