***מה קורה אם הילד לא משתף פעולה בטיפול רגשי אונליין?

אחת השאלות שמעסיקות הרבה אמהות לפני פנייה לטיפול רגשי אונליין היא:

ומה יקרה אם הילד שלי לא ישתף פעולה?

זו שאלה חשובה מאוד.

כי את אולי כבר רואה שהילד שלך בקושי רגשי.

אולי הוא חרד, מסתגר, נמנע, מתפרץ, חסר ביטחון, מתקשה לחזור לשגרה או לא מצליח להסביר מה עובר עליו.

ואת רוצה לעזור לו.

את מבינה שאולי הוא צריך ליווי מקצועי.

אבל את גם מכירה אותו.

ואז עולה החשש:

*האם הוא יסכים לדבר?

*האם הוא יישב מול המסך?

*האם הוא יענה לשאלות?

*האם הוא יתנגד?

האם הוא יגיד שאין לו בעיה?

*האם בכלל אפשר לעזור לילד שלא משתף פעולה?

התשובה היא: כן, אפשר להתחיל לעזור גם כאשר הילד לא משתף פעולה מיד.

חוסר שיתוף פעולה אינו אומר שאין דרך. לעיתים הוא חלק מהקושי הרגשי עצמו, ולעיתים הוא אפילו נקודת התחלה חשובה להבנת הילד.

בטיפול רגשי אונליין לילדים ונוער, בשילוב הדרכת הורים, אפשר לבנות תהליך הדרגתי, רגיש ומותאם גם לילד שמתנגד, נסגר, מתבייש או מתקשה להיכנס לתהליך.

**למה ילדים לא תמיד משתפים פעולה בטיפול רגשי?

ילד שלא משתף פעולה בטיפול רגשי לא בהכרח עושה דווקא.

לפעמים הוא מפחד.

לפעמים הוא מתבייש.

לפעמים הוא לא מבין למה צריך טיפול.

לפעמים הוא חושש שיחשבו עליו שהוא חלש.

לפעמים הוא לא רוצה לדבר על מה שכואב לו.

ולפעמים הוא פשוט לא יודע איך לשתף פעולה כי הקושי הרגשי מציף אותו מדי.

ילדים ונוער לא תמיד מבקשים עזרה במילים.

לפעמים הם דווקא מתרחקים ממנה.

ילד יכול לומר:

אני לא צריך טיפול.

אין לי בעיה.

אני לא רוצה לדבר.

זה מביך.

עזבי אותי.

זה לא יעזור.

אני לא מכיר אותה.

אני לא רוצה שיחת וידאו.

מאחורי המשפטים האלה יכולה להיות התנגדות, אבל יכולה להיות גם חרדה, בושה, חוסר אמון, פחד מחשיפה או קושי להודות שקשה לו.

לכן, במקום לראות בחוסר שיתוף הפעולה כישלון- חשוב לראות בו מידע רגשי.

**האם אפשר להתחיל טיפול אם הילד לא משתף פעולה?

כן. אפשר להתחיל תהליך גם כאשר הילד לא משתף פעולה באופן מלא.

לא תמיד מתחילים מיד במפגש טיפולי מלא עם הילד.

לפעמים מתחילים בשיחת היכרות עם ההורה.

לפעמים מתחילים בהדרכת הורים.

לפעמים הילד מצטרף רק לחלק קצר מהמפגש.

לפעמים הוא צריך לראות, להכיר, להתרגל ורק בהמשך להתחיל לדבר.

ולפעמים העבודה הטיפולית הראשונית מתרחשת דרך ההורים כדי לשנות את הדרך שבה הקושי מתנהל בבית.

המטרה היא לא להכריח את הילד לשתף פעולה.

המטרה היא לבנות תנאים שבהם הוא יוכל בהדרגה להרגיש בטוח יותר להיכנס לתהליך.

חוסר שיתוף פעולה הוא לא בהכרח התנגדות לטיפול

חשוב להבחין בין ילד שמתנגד לטיפול לבין ילד שמתקשה להתחיל.

יש ילדים שאומרים "לא רוצה" כי הם באמת לא מבינים למה צריך טיפול.

יש ילדים שאומרים "לא רוצה" כי הם פוחדים להיחשף.

יש ילדים שאומרים "לא רוצה" כי הם רגילים להסתדר לבד.

יש ילדים שאומרים "לא רוצה" כי הם לא רוצים להדאיג את ההורים.

ויש ילדים שאומרים "לא רוצה" כי עצם המפגש עם הקושי שלהם מפחיד אותם.

במילים אחרות, חוסר שיתוף פעולה הוא לא תמיד סירוב אמיתי לעזרה.

לפעמים זו הדרך של הילד להגן על עצמו.

כאשר מבינים את זה, אפשר לגשת אליו בעדינות רבה יותר.

**מה לא כדאי לעשות כשהילד לא משתף פעולה?

כאשר הילד לא משתף פעולה, ההורה עלול להיכנס ללחץ. זה טבעי.

את רוצה לעזור לו ואת מרגישה שהזמן עובר והקושי נשאר.

אבל דווקא במצב כזה חשוב להימנע מכמה תגובות שעלולות להגביר התנגדות.

לא כדאי לאיים עליו.

לא כדאי להציג את הטיפול כעונש.

לא כדאי לומר לו שהוא חייב לדבר.

לא כדאי להפעיל עליו לחץ גדול מדי.

לא כדאי לומר לו "אתה צריך טיפול כי משהו אצלך לא בסדר".

ולא כדאי להפוך את תחילת הטיפול למאבק כוח.

כאשר הילד מרגיש שטיפול הוא משהו שנכפה עליו, הוא עלול להיסגר יותר.

במקום זאת, כדאי להעביר מסר רגוע וברור:

"אנחנו רואים שקשה לך."

"אנחנו רוצים לעזור לך."

"אתה לא צריך לדעת מיד מה להגיד."

"אפשר להתחיל לאט."

"המטרה היא לא להכריח אותך, אלא למצוא דרך שתעזור לך."

**איך כדאי להסביר לילד שהוא מתחיל טיפול רגשי אונליין?

הדרך שבה מציגים לילד את הטיפול יכולה להשפיע מאוד על שיתוף הפעולה שלו.

כדאי לדבר בפשטות, ברוגע ובשפה שמתאימה לגיל שלו.

אפשר לומר לילד צעיר:

"שמנו לב שקשה לך בזמן האחרון ואנחנו רוצים לעזור לך שיהיה לך יותר קל. תפגוש מישהי שמדברת עם ילדים ועוזרת להם למצוא כלים כשקשה להם."

אפשר לומר לילד בוגר יותר:

"אנחנו רואים שאתה מתמודד עם משהו לא פשוט. טיפול הוא מקום שבו אפשר להבין מה קורה לך ולקבל כלים שיעזרו לך להרגיש יותר בשליטה."

אפשר לומר לנער או נערה:

"זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך. זה מקום בשבילך, כדי להבין את עצמך טוב יותר ולקבל כלים להתמודד עם מה שמכביד עליך."

חשוב שהטיפול לא יוצג כמשהו שמטרתו לתקן את הילד.

המסר צריך להיות: יש קושי ויש דרך לעזור לך להתמודד איתו.

**מה עושים אם הילד מסרב לדבר במפגש הראשון?

מפגש ראשון לא חייב להיות מפגש שבו הילד משתף הכול.

לפעמים המטרה הראשונית היא רק היכרות.

שהילד יראה מי נמצאת מולו.

שיבין איך נראה מפגש אונליין.

שירגיש שלא לוחצים עליו.

שיחווה שהמרחב הזה בטוח.

ילד יכול להתחיל משיחה קצרה.

מכמה תשובות קצרות.

מהקשבה בלבד.

מהצגת החדר שלו.

מבחירת חפץ שהוא אוהב.

משיחה על תחום שמעניין אותו.

או אפילו מנוכחות שקטה.

בתהליך רגשי עם ילדים ונוער, הקשר הטיפולי נבנה בהדרגה.

לא תמיד צריך להתחיל ישר מהקושי.

לפעמים דווקא כשהילד מרגיש שלא ממהרים להוציא ממנו משהו הוא מתחיל להיפתח.

**איך טיפול רגשי אונליין יכול לעזור לילד שלא משתף פעולה?

טיפול רגשי אונליין יכול לעזור לילד שלא משתף פעולה דווקא בגלל שהוא מתחיל מתוך הסביבה המוכרת שלו.

הילד נמצא בבית.

בחדר שלו.

ליד החפצים שלו.

במרחב שבו יש לו יותר תחושת שליטה.

עבור ילדים מסוימים זה מקל על ההתחלה.

הם לא צריכים להיכנס למקום חדש.

לא צריכים לפגוש סביבה לא מוכרת.

לא צריכים להתמודד עם נסיעה או מעבר נוסף.

הם יכולים להתחיל מהמקום הבטוח שלהם.

בנוסף, טיפול אונליין מאפשר גמישות.

אפשר להתחיל במפגש קצר יותר.

אפשר לשלב את ההורה בתחילת המפגש.

אפשר להשתמש בדברים שנמצאים בחדר של הילד.

אפשר לאפשר לילד לדבר דרך ציור, חפץ, משחק, כתיבה או דוגמה מהחיים.

אפשר להתקדם בקצב שמתאים לו.

המסך לא חייב להיות מחסום.

לפעמים הוא דווקא מאפשר לילד מרחק עדין שמקל עליו להתחיל.

**מה תפקיד ההורים כאשר הילד לא משתף פעולה?

כאשר הילד לא משתף פעולה, ההורים הם חלק מרכזי מהתהליך.

לא כדי ללחוץ עליו.

לא כדי לדבר במקומו.

אלא כדי להבין מה עובר עליו, איך להגיב אליו, ואיך לבנות בבית תנאים שיאפשרו שינוי.

בהדרכת הורים אפשר לבדוק:

*מה הילד אומר על הטיפול?

*ממה הוא חושש?

*איך ההורים מציגים לו את התהליך?

*מה קורה בבית סביב הקושי?

*האם יש מאבקים סביב עזרה?

*האם הילד רגיל להימנע?

*האם ההורים עושים במקומו דברים שהוא יכול ללמוד לעשות בהדרגה?

*איך אפשר להפחית לחץ בלי לוותר על העזרה?

כאשר ההורים מקבלים הדרכה, הם יכולים להתחיל לשנות את האופן שבו הם מגיבים לקושי של הילד. לפעמים השינוי הזה יוצר בסיס שמאפשר לילד להצטרף בהמשך.

**האם אפשר להתחיל בהדרכת הורים לפני שהילד מצטרף?

כן. במקרים רבים זו דרך נכונה מאוד להתחיל.

כאשר הילד לא מוכן לטיפול, הדרכת הורים אונליין יכולה להיות השלב הראשון בתהליך.

בהדרכת הורים אפשר להבין את הקושי של הילד, לבנות תגובות הוריות מדויקות יותר, להפחית מאבקים, לעזור להורים לא להיבהל מההתנגדות, ולייצר בבית שפה רגועה וברורה יותר.

לפעמים עצם זה שההורים משנים את הדרך שבה הם מגיבים כבר מתחיל ליצור שינוי אצל הילד.

הילד מרגיש פחות לחץ.

ההורים מרגישים יותר בטוחים.

הבית מתארגן אחרת סביב הקושי.

והאפשרות להתחיל טיפול הופכת פחות מאיימת.

הדרכת הורים היא פתרון טוב לטיפול בקושי רגשי של ילדים ונוער.

במקרים רבים היא התחלה מקצועית, אחראית ומשמעותית.

**איך הדרכת הורים עוזרת גם כשהילד לא בטיפול?

ילד חי בתוך מערכת משפחתית.

הקושי שלו משפיע על הבית והתגובות בבית משפיעות עליו.

לכן גם אם הילד עדיין לא משתף פעולה בטיפול אפשר להתחיל לעבוד דרך ההורים.

בהדרכת הורים אפשר לעזור להורים:

*להבין מה עומד מאחורי ההתנגדות של הילד

*להפסיק להיכנס למאבקי כוח סביב הטיפול

*לדבר עם הילד בצורה שמפחיתה התנגדות

*להגיב לחרדה, הימנעות או התפרצויות בצורה מדויקת יותר

*להציב גבולות רגועים

*לחזק תחושת מסוגלות

*לזהות מתי להכיל ומתי לעודד התמודדות

*לבנות צעדים קטנים לקראת שיתוף פעולה

כאשר ההורים מקבלים כלים הילד מקבל סביבה יציבה וברורה יותר.

וזה בפני עצמו יכול להיות חלק מהשינוי.

**מה עושים אם הילד אומר :אין לי בעיה"?

ילדים ונוער רבים אומרים שאין להם בעיה, גם כאשר ההורים רואים בבירור שהם סובלים.

לפעמים הילד באמת לא מזהה את הקושי.

לפעמים הוא מתבייש.

לפעמים הוא מפחד שיגידו עליו שהוא לא בסדר.

ולפעמים הוא מרגיש שהבעיה היא לא אצלו אלא אצל הסביבה.

במצב כזה, לא תמיד כדאי להתווכח איתו על השאלה אם יש או אין בעיה.

אפשר לומר:

"יכול להיות שאתה לא מרגיש שאתה צריך טיפול. אנחנו כן רואים שקשה לך בתקופה האחרונה, ואנחנו רוצים לעזור לך שיהיה לך יותר קל."

או:

"אתה לא חייב להסכים עם כל מה שאנחנו חושבים. אפשר להתחיל רק בהיכרות ולראות אם זה מרגיש לך מתאים."

או:

"המטרה היא לא להוכיח שיש לך בעיה, אלא לבדוק אם יש משהו שיכול לעזור לך להרגיש יותר טוב."

כך מורידים את תחושת האיום.

**מה עושים אם הילד מתבייש מטיפול?

בושה היא סיבה נפוצה לחוסר שיתוף פעולה.

ילדים ונוער עלולים לחשוב שטיפול אומר שהם חלשים, שונים, בעייתיים או לא מסוגלים להסתדר לבד.

חשוב לנרמל את הפנייה לעזרה.

אפשר להסביר שטיפול הוא מקום שבו מקבלים כלים.

כמו שמורה עוזרת בלמידה.

כמו שמאמן עוזר בספורט.

כמו שרופא עוזר כשכואב בגוף.

כך מטפלת רגשית עוזרת כשקשה בפנים.

המסר צריך להיות:

"טיפול לא אומר שמשהו לא בסדר איתך. טיפול אומר שיש לך מקום ללמוד איך להתמודד טוב יותר."

כאשר הבושה פוחתת, לעיתים גם ההתנגדות פוחתת.

**מה עושים אם הילד לא רוצה טיפול אונליין דווקא?

לפעמים הילד לא מתנגד לטיפול עצמו, אלא למפגש אונליין.

יכול להיות שהוא חושש שמישהו בבית ישמע.

יכול להיות שהוא לא אוהב להצטלם.

יכול להיות שהוא מתקשה לשבת מול מסך.

יכול להיות שהוא לא יודע איך זה ייראה.

ויכול להיות שהוא פשוט מתנגד למשהו חדש.

במצב כזה כדאי לבדוק מה בדיוק מפריע לו.

אם הבעיה היא פרטיות-אפשר לדאוג למקום שקט, אוזניות, דלת סגורה וזמן שבו הבית רגוע יותר.

אם הבעיה היא מבוכה-אפשר להתחיל במפגש קצר יותר.

אם הבעיה היא קושי לשבת-אפשר לשלב תנועה, חפצים מהחדר, ציור או תרגול.

אם הבעיה היא חוסר היכרות-אפשר להציג את המפגש הראשון כהיכרות בלבד.

טיפול אונליין יכול להיות גמיש מאוד, כאשר הוא מותאם לילד.

**מה עושים אם הילד עוזב את המסך באמצע?

לפעמים ילד קם, הולך, מסתובב בחדר, מכבה מצלמה או מתקשה להישאר במפגש.

גם כאן, לא צריך להיבהל מיד.

זו יכולה להיות דרך של הילד לווסת את עצמו.

זו יכולה להיות הימנעות.

זו יכולה להיות מבוכה.

זו יכולה להיות בדיקה של גבולות.

וזו יכולה להיות עדות לכך שהמפגש עדיין קשה לו מדי.

במקום להפוך את זה למאבק, בודקים מה קרה:

*האם הוא הוצף?

*האם דיברנו מהר מדי על משהו רגיש?

*האם הוא צריך יותר שליטה?

*האם המפגש ארוך מדי?

*האם צריך להתחיל בתוכן פחות מאיים?

*האם ההורה צריך להיות קרוב בתחילת הדרך?

ילדים מלמדים אותנו הרבה דרך ההתנהגות שלהם.

גם יציאה מהמסך היא מידע טיפולי.

**איך בונים שיתוף פעולה בהדרגה?

שיתוף פעולה נבנה מתוך תחושת ביטחון.

כדי שילד ישתף פעולה, הוא צריך להרגיש:

שלא מכריחים אותו להיחשף מהר מדי

שלא שופטים אותו

שלא מנסים לתקן אותו

שמכבדים את הקצב שלו

שהמבוגר שמולו לא נבהל ממנו

ושהטיפול יכול לעזור לו, לא לאיים עליו

לכן בונים את התהליך בהדרגה:

בהתחלה אפשר להתמקד בהיכרות.

אחר כך בתחומים שהילד מוכן לדבר עליהם.

בהמשך בשפה רגשית פשוטה.

לאחר מכן בזיהוי קושי קטן.

ורק בהדרגה בעבודה עמוקה יותר.

הקצב אינו ויתור על הטיפול.

הוא חלק מהטיפול.

**איך טיפול רגשי אונליין מחזק שיתוף פעולה אצל ילדים?

טיפול רגשי אונליין יכול לחזק שיתוף פעולה כאשר הוא משתמש בעולם של הילד.

אפשר להיעזר בחדר שלו.

בחפצים שהוא אוהב.

במשחקים.

בציור.

בכתיבה.

בסיפורים.

בדוגמאות מתוך הבית.

בתרגול קצר.

ובשיחה בגובה העיניים.

ילד שלא רוצה לדבר על רגשות יכול לפעמים להתחיל מלהראות משהו בחדר.

נער שלא רוצה טיפול יכול להתחיל משיחה על לחץ, החלטות, חברים או עומס.

ילד חרד יכול להתחיל מתרגיל נשימה קצר במקום משיחה עמוקה.

ילד מתנגד יכול להתחיל מבחירה ונשאל אותו: על מה יותר נוח לך לדבר היום?

כאשר הילד מרגיש שיש לו מקום לבחור, הוא עשוי להרגיש פחות מאוים ויותר מוכן להשתתף.

**מה ההבדל בין לא לשתף פעולה לבין לא להתאים לטיפול אונליין?

לא כל קושי בשיתוף פעולה אומר שטיפול אונליין לא מתאים.

לפעמים זו התנגדות התחלתית טבעית.

לפעמים צריך התאמה.

לפעמים צריך לערב יותר את ההורים.

לפעמים צריך לקצר את המפגש.

לפעמים צריך להתחיל בהדרכת הורים.

ולפעמים באמת צריך לשקול מענה אחר או נוסף.

לכן חשוב לעשות הערכה מקצועית ולא להסיק מהר מדי.

השאלה אינה רק: האם הילד משתף פעולה מיד?

אלא:

*מה מקור הקושי?

*האם אפשר להתאים את הדרך?

*האם ההורים יכולים להתחיל תהליך?

*האם הילד זקוק לזמן?

*האם יש סימנים לכך שבהדרגה ניתן לבנות קשר?

*איך אמא יכולה לעזור לילד להסכים להתחיל?

אמא יכולה לעזור מאוד אם היא מציגה את הטיפול בצורה רגועה, לא מאיימת ולא דרמטית.

כדאי לא לומר:

*אתה חייב טיפול.

*אי אפשר להמשיך ככה.

*אתה חייב לדבר איתה.

*אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות איתך.

וכן כדאי לומר:

*אנחנו רוצים למצוא דרך שיהיה לך יותר קל.

*אפשר להתחיל לאט.

*אתה לא חייב לספר הכול מיד.

*המטרה היא לעזור לך לקבל כלים.

*גם אני אקבל הדרכה כדי לדעת איך לעזור לך נכון יותר.

*נעשה את זה יחד, בקצב שמתאים.

המסר החשוב הוא שהילד לא נשלח לטיפול כי הוא בעיה.

הוא מקבל עזרה כי קשה לו, ויש דרך לעזור.

**האם כדאי לתת לילד בחירה?

כן, אבל בחירה בתוך מסגרת.

במקום לשאול:

אתה רוצה טיפול או לא?

אפשר לומר:

"אנחנו מתחילים תהליך שיעזור לנו להבין איך לעזור לך. אתה יכול לבחור אם במפגש הראשון תרצה לדבר לבד, שאמא תהיה בהתחלה, או שרק נכיר לכמה דקות."

או:

"אתה יכול לבחור אם לשבת ליד השולחן, על המיטה, או להחזיק חפץ שנעים לך בזמן השיחה."

או:

"אתה לא חייב לדבר על הדבר שהכי קשה לך במפגש הראשון. אפשר להתחיל ממשהו פשוט יותר."

בחירה נותנת לילד תחושת שליטה.

והמסגרת משדרת שההורים עדיין מחזיקים את האחריות לעזור לו.

**מה עושים אם הילד משתף פעולה רק חלקית?

שיתוף פעולה חלקי הוא עדיין התחלה.

אם הילד עונה בקצרה- זו התחלה.

אם הוא מסכים להיכנס למפגש אבל לא מדבר הרבה- זו התחלה.

אם הוא נשאר עשר דקות- זו התחלה.

אם הוא מקשיב גם בלי לשתף- זו התחלה.

אם הוא מסכים שההורה ידבר בשמו בהתחלה- זו התחלה.

בתהליך רגשי לא תמיד מחפשים קפיצה גדולה.

לפעמים מחפשים תנועה קטנה.

ילד שלא שיתף בכלל ואתמול אמר משפט אחד-התקדם.

ילד שהתנגד והסכים להכיר-התקדם.

ילד שנשאר מול המסך חמש דקות יותר- התקדם.

התקדמות רגשית נבנית לעיתים בצעדים קטנים מאוד.

**איך יודעים שההתנגדות מתחילה לרדת?

אפשר לראות סימנים עדינים:

*הילד פחות מתווכח לפני המפגש

*הוא מסכים להיכנס לשיחה

*הוא נשאר יותר זמן

*הוא עונה קצת יותר

*הוא מראה משהו מהחדר

*הוא שואל שאלה

*הוא מסכים לנסות כלי קטן

*הוא מזכיר משהו מהמפגש אחר כך

*הוא פחות נלחץ כשמדברים על טיפול

אלה סימנים לכך שנבנית תחושת ביטחון.

לא תמיד הילד יאמר: "הטיפול עוזר לי."

לפעמים השינוי מופיע בהתנהגות, בנכונות קטנה, או בירידה בעוצמת ההתנגדות.

**שאלות נפוצות: מה קורה אם הילד לא משתף פעולה?

*האם אפשר לעזור לילד שלא רוצה טיפול?

כן. אפשר להתחיל דרך הדרכת הורים, דרך היכרות הדרגתית, או דרך התאמת המפגש לילד. לא תמיד הילד צריך לשתף פעולה באופן מלא כבר מההתחלה.

*האם חוסר שיתוף פעולה אומר שטיפול אונליין לא מתאים?

לא בהכרח. לפעמים הילד צריך זמן, התאמה, פרטיות, מפגש קצר יותר או התחלה דרך ההורים. רק לאחר הבנה מקצועית אפשר לדעת האם האונליין מתאים לו.

*האם כדאי להכריח ילד לדבר בטיפול?

בדרך כלל לא. לחץ חזק מדי עלול להגביר התנגדות. עדיף לבנות קשר, ביטחון ושיתוף פעולה בהדרגה.

*האם אפשר להתחיל רק בהדרכת הורים?

כן. הדרכת הורים אונליין יכולה להיות התחלה מצוינת כאשר הילד מתנגד לטיפול או עדיין לא מוכן להשתתף.

*מה אם הילד אומר שאין לו בעיה?

לא חייבים להתווכח איתו. אפשר לומר שהמטרה אינה להוכיח שיש לו בעיה, אלא לבדוק אם אפשר לעזור לו להרגיש טוב יותר ולקבל כלים.

*מה אם הילד מתבייש מהטיפול?

חשוב לנרמל את הטיפול כמקום לקבל כלים, לא כמקום שמסמן חולשה. אפשר להתחיל בהדרגה ולתת לילד תחושת שליטה.

*האם הורה יכול להיות במפגש עם הילד?

לפעמים כן, במיוחד בתחילת התהליך או עם ילדים צעירים. בהמשך בודקים מה נכון לילד, לגיל שלו ולמטרות הטיפוליות.

חוסר שיתוף פעולה הוא חלק מהדרך, לא סוף הדרך

כאשר ילד לא משתף פעולה, קל להורה להרגיש ייאוש.

אבל מבחינה טיפולית, זו לא בהכרח סיבה לוותר.

זו סיבה להבין יותר לעומק:

*מה הילד מנסה לומר בהתנגדות שלו?

*ממה הוא מפחד?

*מה קשה לו להתחיל?

*איך אפשר להפחית איום?

*איך אפשר לערב את ההורים?

*איך בונים תהליך שמתאים לילד הזה, ולא לילד אידיאלי שמשתף פעולה מיד?

טיפול רגשי אונליין מאפשר גמישות רבה: להתחיל מהבית, מהחדר, מהקצב של הילד, ולעיתים גם מההורים.

**לסיום

אם הילד שלך נמצא בקושי רגשי ואת חוששת שהוא לא ישתף פעולה בטיפול - חשוב שתדעי שזה חשש טבעי מאוד, אבל הוא לא חייב לעצור את הדרך.

ילדים ונוער לא תמיד יודעים לבקש עזרה.

לפעמים הם מתנגדים דווקא כשהם הכי זקוקים לה.

לפעמים הם נסגרים כי הם מתביישים.

ולפעמים הם צריכים שהמבוגרים סביבם יבנו עבורם התחלה בטוחה, הדרגתית ולא מאיימת.

טיפול רגשי אונליין לילדים ונוער, בשילוב הדרכת הורים, יכול לעזור גם במצבים שבהם הילד לא משתף פעולה מיד. אפשר להתחיל לאט, להבין את ההתנגדות, לבנות קשר, לתת להורים כלים, וליצור בהדרגה דרך שמתאימה לילד ולבית.

אני דגנית כספי, עובדת סוציאלית בעלת 30 שנות ניסיון מקצועי בליווי ילדים, בני נוער והורים.

אני מטפלת אונליין בילדים ונוער שנמצאים בקושי רגשי, ומשלבת בתהליך הדרכת הורים, כלים מעשיים וחיזוק תחושת המסוגלות של הילד.

לתיאום שיחת היכרות טלפונית קצרה, צרי עימי קשר לטלפון מס': 0539-644344