עניין של כוח: מבט אחר על רגשות בין-קבוצתיים במצבי סכסוך / נור קאסם

רגשות בין־קבוצתיים הם תגובות רגשיות ייחודיות שאנשים מקבוצה חברתית מסוימת חשים כלפי קבוצה חברתית אחרת. רגשות אלו ממלאים תפקיד מרכזי בדינמיקות של סכסוכים חברתיים ופוליטיים: הם תורמים לעיצוב התנהגויות בתוך קבוצות ובין קבוצות, ומנתבים חברות לעבר הסלמה ואלימות, או לחלופין - לעבר פשרה ושלום (Halperin et al., 2011). מחקרים רבים הראו כי רגשות בין-קבוצתיים משפיעים על תמיכה במדיניות הנוגעת לניהול סכסוכים, למציאת פתרונות ולתהליכי פיוס, לעיתים אף יותר מאידאולוגיה או מתנאים כלכליים (Maoz & McCauley, 2008).

לעיתים קרובות רגשות בין-קבוצתיים מסווגים לפי היותם בונים או הרסניים, על סמך המטען הרגשי שלהם ועל סמך התוצאות ההתנהגותיות המזוהות עימם(Barrett, 2006) , אולם סיווג זה מתעלם מממד מכריע: מיקומה של הקבוצה החווה את הרגשות במערך הכוחות בסכסוך. כוח בהקשר הזה הוא גורם מבני הקובע את תפקוד הרגשות ואת ההשלכות הפוליטיות והאתיות שלהם, במיוחד בסכסוכים א־סימטריים, כלומר סכסוכים שמאזן הכוחות בהם אינו שוויוני (Leshem & Halperin, 2020Kassem et al., 2022;  ).

הספרות מצביעה על כך שקבוצות הגמוניות וקבוצות מוחלשות מפתחות מטרות שונות בהקשר של סכסוך (Smith & Huo, 2014). קבוצות הגמוניות נוטות לקשר בין השגת שלום לבין שמירה על הרמוניה ויציבות והגנה על הסטטוס־קוו. לעומת זאת קבוצות מוחלשות שואפות לצדק ולשינוי מציאות החיים הבלתי־שוויונית שלהן. בהתאם לכך, רגשות הנחשבים למקדמי פשרה עבור קבוצה אחת עשויים להיחשב למעכבי שינוי עבור קבוצה אחרת.

מנקודת מבט זו אני מציעה מסגרת אנליטית המסווגת רגשות על פי תפקידם הפונקציונלי בקידום פיוס צודק. מסגרת זו כוללת שלוש קטגוריות:

(1)  רגשות בונים, בעלי תוצאות חיוביות עבור שני הצדדים בסכסוך;

(2)  רגשות דיפרנציאליים, שהשפעתם משתנה בהתאם למיקום של הקבוצה במערך הכוחות;

(3)  רגשות הרסניים המובילים לדה־לגיטימציה ולהדרה, ללא תלות במיקום של הקבוצה במערך הכוחות.

דוגמה יישומית: מאבק עקורי אל-לג’ון

הכפר הפלסטיני אל-לג'ון נעקר באלימות במהלך מלחמת 1948, ורבים מתושביו נמלטו לאזור אום אל־פחם, שם הם או צאצאיהם מתגוררים עד היום. לאחר המלחמה הפקיעה מדינת ישראל את אדמות הכפר והקצתה אותן לקיבוץ מגידו, שהוקם בשנת 1949 (שרגאי, 2023; זוכרות, ח"ת). בעשרות השנים שחלפו מאז, מורשת אל-לג'ון המשיכה להתקיים בקרב העקורים וצאצאיהם. בסוף שנות התשעים החלו להתקיים צעדות שיבה שנתיות מאום אל־פחם אל אדמות הכפר (זוכרות, 2007). באמצע שנות האלפיים פתחו מאות משפחות מאום אל־פחם, צאצאי עקורי אל-לג'ון, במאבק משפטי להשבת הבעלות על האדמות שהופקעו; העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון בשנת 2009 נדחתה בשנת 2010 (oAdalah, 201).

על אף האכזבה מהכישלון המשפטי, המשיכו צאצאי העקורים לפעול למימוש מטרותיהם: בשנת 2013 שכרו צעירים מקרב העקורים אדריכל לתכנון עיר שתוקם על אדמות הכפר, המצויות בשטחים פתוחים שבשליטת הקיבוץ  (זנדברג, 2013). לצד צעדות השיבה השנתיות שהמשיכו להתקיים, בחודש יוני 2023 התחדשה המחאה ביתר שאת, עם קיומן של הפגנות רחבות־היקף באזור מגידו, שבמרכזן הדרישה לאפשר לעקורים ולצאצאיהם את השימוש בבית הקברות של הכפר ובמסגד הישן שלו, המשמש כיום כנגריית הקיבוץ. דרישה זו נתקלה בהתנגדות מצד מרבית חברי הקיבוץ (שרגאי, 2023).

לצד ההתנגדות המובהקת מצידם של רוב היהודים הנוגעים לפרשה, ישנם מעט יהודים העומדים לצידם של עקורי אל-לג'ון במאבקם, כולל מיעוט שקט מתוך קיבוץ מגידו עצמו (שם). עמותת "זוכרות", העוסקת בזיכרון הנכבה ומקדמת את זכות השיבה לפלסטינים, מעורבת באופן פעיל להנצחת מורשת הכפר ולמימוש אפשרויות השיבה של עקוריו (זנדברג, 2013; זוכרות, ח"ת).

פרשת אל-לג’ון היא דוגמה לסכסוך א־סימטרי שבו הפער המבני ביחסי הכוחות מעצב את החוויה הרגשית. בצד הפלסטיני, הפקעת הקרקעות וכישלון המאבק המשפטי העמיקו את תחושת העוול; עם זאת, התקווה להשבת זכויות, כמו גם הכעס על המדיניות המפלה, תרמו להמשך פעולה קולקטיבית ולשימור השיח על זכויות היסטוריות (Aminzade & McAdam, 2001). 

לעומת זאת, בצד היהודי, רוב רובם של חברי קיבוץ מגידו הביעו כעס כלפי המחאות ודחו את הנרטיב הפלסטיני, בעוד שחברות תנועת "זוכרות" - תנועת שמאל ישראלית - הביעו אמפתיה, הכירו בזכויות ההיסטוריות של הפלסטינים והציעו פתרונות המבוססים על השבה של קרקעות או חלוקתן (Maoz & McCauley, 2005). שונות זו מדגימה כיצד תפקוד הרגשות משתנה בתוך אותה קבוצת-פנים, בהתאם למיקום הפוליטי והערכי של החברים בה.

ניתוח ביקורתי וסיווג רגשות

רגשות בונים: התקווה מהווה דוגמה מרכזית  - אצל קבוצות מוחלשות היא תומכת בהתמדה במאבק, ואצל קבוצות הגמוניות היא מעודדת חשיבה על פתרונות של פשרה וחלוקת משאבים(Cohen-Chen et al., 2014) .

רגשות דיפרנציאליים: הדגש הוא על כעס ועל אמפתיה. בקרב קבוצות מוחלשות כעס המנותב בכיוון מסוים מעודד שינוי חברתי ומניע לפעולה קולקטיבית (Van Zomeren et al., 2004), אולם אמפתיה המופנית כלפי הקבוצה ההגמונית עשויה להחליש את המוטיבציה לשינוי (Saguy et al., 2009). לעומת זאת, בקרב הקבוצה ההגמונית אמפתיה מהווה תנאי לפשרה, ואילו כעס מוביל להקשחת עמדות ולדחיית פשרה (Tam et al., 2007).   

רגשות הרסניים: בוז הוא דוגמה מובהקת, שכן הוא מוביל לדה־לגיטימציה ול“אי־פעולה מזיקה”, ומהווה חסם לדו־קיום צודק עבור שני הצדדים (Fischer & Giner-Sorolla, 2016).

סיכום

המודל התיאורטי המוצע מראה כי תפקודם של רגשות בין-קבוצתיים אינו קבוע, אלא משתנה בהתאם למיקום הקבוצה במערך הכוחות ובהתאם למטרות הקבוצה. לפיכך, השאיפה לעצב התערבויות פסיכו־סוציאליות אפקטיביות מחייבת התייחסות לממד המבני: חיזוק אמפתיה ותקווה בקרב קבוצות הגמוניות כדי לתמוך בנכונות לוויתור ולחלוקת משאבים, לצד חיזוק תקווה וכעס מנותב בקרב קבוצות מוחלשות כדי לתמוך בהתנגדות לעוול ובחתירה לצדק.

ביבליוגרפיה

זוכרות. (2007). תהלוכת השיבה העשירית של ועד העקורים לכפר אל-לג’ון. https://www.zochrot.org/activities/activity_details/52143/he

זוכרות. (ח"ת). אללג'ון. https://www.zochrot.org/villages/village_details/53285/he

זנדברג, א' (2 באוקטובר, 2013). העיר האוטופית אלג’ון מממשת את זכות השיבה. זוכרות. https://www.zochrot.org/publication_articles/view/55037/he

שרגאי, נ׳ (22 ביוני, 2023). סערה בקיבוץ: צאצאי עקורי 48׳ דורשים את אדמות מגידו. ישראל היום – מגזין “ישראל השבוע". https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/14308238

Adalah. (2010, January 12). Israeli Supreme Court rules that lands confiscated in Lajoun from 486 Arab families in 1953 for “settlement needs” will not be returned to them. Adalah. https://www.adalah.org/...nt/view/7172

Aminzade, R., & McAdam, D. (2001). Emotions and contentious politics. In R. Aminzade et al. (Eds.), Silence and voice in the study of contentious politics (pp. 14–50). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017...11815331.003

Barrett, L. F. (2006). Are emotions natural kinds? Perspectives on Psychological Science, 1(1), 28–58. https://doi.org/10.1111...2006.00003.x 

Cohen-Chen, S., Halperin, E., Crisp, R. J., & Gross, J. J. (2014a). Hope in the Middle East: Malleability beliefs, hope, and the willingness to compromise for peace. Social Psychological and Personality Science, 5(1), 67–75. https://doi.org/10.1177/1948550613484499 

Fischer, A., & Giner-Sorolla, R. (2016). Contempt: Derogating others while keeping calm. Emotion Review, 8(4), 346–357. https://doi.org/10.1177/1754073915610439 

Halperin, E., Russell, A. G., Dweck, C. S., & Gross, J. J. (2011). Anger, hatred, and the quest for peace: Anger can be constructive in the absence of hatred. Journal of Conflict Resolution, 55(2), 274–291. https://doi.org/10.1177/0022002710383670 

Intergroup emotions. (2007). In R. F. Baumeister, K. D. Vohs (Eds.) Encyclopedia of social psychology (pp. 494-494). SAGE Publications, Inc., https://doi.org/10.4135...2956253.n292

Kassem, N., Rum, Y., & Perry, A. (2022). To feel and talk in a language of conflict: Distinct emotional experience and expression of bilinguals among disadvantaged minority members. Journal of Multilingual and Multicultural Development, 1–18. https://doi.org/10.1080...2022.2081697 

Leshem, O. A., & Halperin, E. (2020). Lay theories of peace and their influence on policy preference during violent conflict. Proceedings of the National Academy of Sciences, 117(31), 18378–18384. https://doi.org/10.1073/pnas.2005928117 

Maoz, I., & McCauley, C. (2005). Psychological correlates of support for compromise: A polling study of Jewish-Israeli attitudes toward solutions to the Israeli–Palestinian conflict. Political Psychology, 26(5), 791–808. https://doi.org/10.1111...2005.00444.x 

Maoz, I., & McCauley, C. (2008). Threat, dehumanization, and support for retaliatory aggressive policies in asymmetric conflict. Journal of Conflict Resolution, 52(1), 93–116. https://doi.org/10.1177/0022002707308597

Saguy, T., Tausch, N., Dovidio, J. F., & Pratto, F. (2009). The irony of harmony: Intergroup contact can produce false expectations for equality. Psychological Science, 20(1), 114–121. https://doi.org/10.1111...2008.02261.x

Smith, H. J., & Huo, Y. J. (2014). Relative deprivation: How subjective experiences of inequality influence social behavior and health. Policy Insights from the Behavioral and Brain Sciences, 1(1), 231–238. https://doi.org/10.1177/2372732214550165 

Tam, T., Hewstone, M., Cairns, E., Tausch, N., Maio, G., & Kenworthy, J. (2007). The impact of intergroup emotions on forgiveness in Northern Ireland. Group Processes & Intergroup Relations, 10(1), 119–136. https://doi.org/10.1177/1368430207071345 

Van Zomeren, M., Spears, R., Fischer, A. H., & Leach, C. W. (2004). Put your money where your mouth is! Explaining collective action tendencies through group-based anger and group efficacy. Journal of Personality and Social Psychology, 87(5), 649–664. https://doi.org/10.1037...514.87.5.649