כיצד אפשר לעזור לבן/ת זוג הנמצא בדיכאון?

ממליצה על שיטה פינית די ותיקה שפותחה בשנות ה80 של המאה הקודמת ובכל יישום שלה נחלתי הצלחה ן אצל המטופל והן אצל משפחתו. שמה דיאלוג פתוח.

אך דקה לפני שנדבר על השיטה:

ישנם סוגים שונים של "דיכאון". ישנן הגדרות מקצועיות וישנן הגדרות של השפה המדוברת. כאשר אדם מתאר את עצמו כדיכאוני אין זה אומר מיד שהוא חולה בדיכאון. צריך לברר בצורה מקיפה מהי הבעיה ומהם גילוייה. בתשובה לשאלה זו אתייחס לדיכאון מז'ורי.

דיכאון במינוח המקצועי שלה זו מחלה ולרוב עם רקע גנטי. דיכאון מז'ורי, מצב דיכאוני מז'ורי או אפיזודה דיכאונית מז'ורית או באנגלית: Major Depression או Major Depressive Episode זו מחלה הנמשכת שבועות וחודשים. לראשונה סווגה הפרעה זו כהפרעת מצב רוח באוגדן האבחנות של האגודה הפסיכיאטארית האמריקאית ה- DSM בשנת 1980. דיכאון מופיע בקרב 15-20% מהאוכלוסייה. המחלה יכולה להתפרץ בכל גיל. אני מניחה שכעת בקורונה ואחריה, אחוז הסובלים מדיכאון מתמשך, יעלה.

אם תחושת הדיכאון נמשכת יותר משלושה שבועות ברציפות עם כל המאפיינים הידועים, חובה לגשת ולקבל טיפול מקצועי.

תמיכה משפחתית וחברית יכולה להקל אבל לא תעזור בפתרון הבעיה. נהפוך הוא, הדיכאון עלול לסחוף עימו את החולה ומשפחתו לעוד בעיות כמו: חרדות, קשיי שינה, טיפולי סרק וייאוש. יש טיפול לדיכאון וצריך למצוא את המטפלים/רופאים המתאימים ואת התרופה הנכונה לחולה. אני מדגישה כמה שזה קשה לשמוע; מי שחולה בדיכאון הוא חולה לא מטופל, לא מתאמן, לא פונה ולא לקוח.

מצרפת שאלון הכי טוב שמצאתי בעברית לאבחון ראשוני של דיכאון: שאלון בק לאיתור דיכאון ואוגדן של שאלונים לדיווח עצמי של משרד הבריאות בארץ ; https://www.health.gov....ts/ogdan.pdf

אבל גם עצב עמוק מתמשך נחשב לדיכאון בחיי הזוגיות או המשפחה. גם רמה נמוכה של דיכאון מקשה על החיים וגם דיכאון עונתי וגם סתם עצב יום-יומי מתמשך וחוסר חשק לחיות, קשים ביותר. אני מאמינה שאם השואל בחר בדיוק במילה הזו- דיכאון, לשאול את שאלתו, אזי יש לזה משמעות.

אני יודעת כמה פשוט לתת עצות חיוביות למי שסובל ולמי שסובל איתו. להרים את המורל, ללכת עם, לחשוב רק חיובי, לדמיין, לצאת לטבע, לראות את "המתנות" שבדיכאון, לתמוך, לשמוע, להאזין ללא מתן עצות וכו'. אילו עצות שתמיד טוב לתת ותמיד טוב לעשות. הן עוזרות לטווח קצר.

למי שלא התנסה בדיכאון עמוק, אין שמץ של מושג כיצד חווה זאת האדם עצמו. להיפך, לא פעם קיימות התפרצויות של זעם כלפי הסובל כאילו הוא יכול "לקחת את עצמו בידיים" ולעזור לעצמו לצאת מהמצב בקשה לו רק רצה באמת.

אני תמיד נוהגת להשוות את המצב הדיכאוני לבעיה רפואית ואומרת שלו בן/בת הזוג שלך היה מרותק למיטה או ישוב בכיסא גלגלים היה קל יותר להכיל את הקושי. אנשים מחייכים או בוכים ומבינים.

אז בואו נהיה כנים;

דיכאון שנמשך זמן רב בין אם אילו הן אפיזודות ובין אם זה מצב מתמשך, קשה מאוד להכיל את זה יום יום שעה שעה למי שחי עם הסובל. בואו לא נעמיד פנים שזה פשוט ורק אם נתאמץ עוד קצת או נשנה מילים ונפזר חיוכים וסיסמאות, זה יעזור.

כמו כל מחלה כרונית של אדם במשפחה קשה מאוד לחיות עם המחלה ועם קשיי פתרנה. לא פעם זוגות מתפרקים בגלל קשיי הכלה ואף הורים לא תמיד יכולים להכיל את קשיי ילדיהם ביחס למחלות כרוניות רבות. דיכאון קשה להכלה כי חיצונית גוף האדם שלם והנזק לא נראה כלפי חוץ. משפחות רבות סובלות יחד עם החולה הכרוני ולשם כך יש לא מעט קבוצות תמיכה אך הן לא תמיד עוזרות או עוזרות נקודתית , שאין ספק שזה גם חשוב.

מה אפשר לעשות?

את שלל העצות לגבי תרופות, סוגי טיפול שונים אין צורך לפרט. אני רוצה לספר על שיטה שאני עובדת בה והיא לרוב מצליחה עבור רבים. קוראים לה "דיאלוג פתוח " או "Open Dialogue" Open Dialogue - Wikipedia בשמה המקצועי. מקור השיטה בפינלנד שם הגיעה השיטה לאחוזי הצלחה מדהימים של מעל 90% בריפוי פסיכוזות. מצרפת כתבה נוחה לקריאה : The radical new treatment having life-changing effects on people's mental health

יש יוטיוב בנושא:

עיקר השיטה הוא מעורבות מודרכת ע"י צוותים בין מקצועיים של רופאים, פסיכולגים, עו"ס, מטפלים שונים אך בנוסף לכך השיטה מערבת כמומחים לעניין את כל מי שיכול לסייע בפתרון הבעיה. זה יכול להיות הורים, רב, חברים, מעסיק, מנהל התיכון לשעבר, אחים וכו'. כל זה שוב בצד טיפול רפואי מדעי בדוק.

כך המטופל אינו לבד עם הבעיה כפי שנהוג עדיין ברוב השיטות, מסומן ומתוייג מה שמגדיל ביתר שאת את תחושת המחלה.

גם שותפי החיים אינם לבד, הם מוקפים באנשי צוות, ובאנשים מתך חייהם המסייעים להם. כן יש הודאה בקושי אבל גם את כל הנדרש לסייע בהתמודדות עם המחלה.

אני רואה בדפי הפייסבוק הרבים, בקהילות הרבות שקמות סביב הנושא בבלוגים העוסקים בחרדה ודיכאון, כי אנשים מחפשים באופן טבעי שותפים לרגשות שלהם, הסובלים רוצים עזרה גם במחיר עזרה בחברה מריטוקרטית -שיפוטית.

בכל הפעמים שניסיתי את הטכניקה הזו עם שותפי דרך מתאימים, זה עבד. כמובן יחד עם טיפול תרופתי כשצריך ועם ליווי מקצועי מגוון. בגלל המאמאצים הרבים המושקעים בה וכמות המעורבים זו השקעה עצומה בהצלת חיי האחר ורקמת חייו.

זו לא השקעה כלכלית. זו השקעה עצומה. מדינות מעדיפות לתת תרופות על הטוב ועל הרע שבהן.

מציעה לקרוא את Davis בנושא הזה.

Davis, J. E., (2020) Chemically Imbalanced. The University of Chicago press books.

לא בכדי רק מדינת רווחה כמו פינלנד יכלה לפתח שיטה "בזבזנית" לטיפול ביחיד הסובל ובבני משפחתו. אבל אפשר גם בארץ למי שיקר לעצמו ויקיריו יקרים לו.