רוני פרישוף , פסיכולוגית קלינית
רוני פרישוף , פסיכולוגית קלינית

רשימות מקצועיות

חשיפה עצמית של המטפל בטיפול

התפתחויות בהבנת תרומתו של הקשר הטיפולי לתהליך הריפוי הנפשי הביאו לשינויים של ממש בשיח הטיפולי הפסיכודינמי. על פי הגישה ההתייחסותית, המטפל אינו מתמקם עוד כלוח חלק, מיכל ריק או זולתעצמי, אלא כסובייקט מלא, אשר באופן מבוקר יכול לגלות את עצמו בפני המטופל, לתועלת הטיפול. הגישה ההתייחסותית קנתה לה אוהדים רבים בקרב אנשי מקצוע, אך יש עדיין הנמנעים משינוי בשיח הטיפולי הקלאסי המוכר, מחשש לגלישה לטכניקה פרועה.

הסדנא, שהמבוא שלה מוצג בפניכם, נועדה להמשיג, להבנות ולחזק את הטכניקה הטיפולית הנגזרת מהחשיבה ההתיחסותית, ותתמקד בהיבטים של חשיפה עצמית של המטפל.

מטרת הסדנא לעודד שיח קרוב ויצירתי, שמחזק ומעמיק את הקשר הטיפולי.

בסדנא נחקור באופן חווייתי את סוגי החשיפות העצמיות של מטפלים בטיפול, ונעמוד על משמעותן הדינמית ותועלתן. נתבונן על חשיפה עצמית מכוונת ובלתי מכוונת, ביוגרפית ורגשית, חשיפה של קאונטר-טרנספרנס ושל תהליכי חשיבה, ועוד. נתעכב על היבטים של חשיפה עצמית בהתחוללות של ״אנאקטמנט״ בטיפול ובאפשרות לעבד אותו ולצמוח ממנו.

ברשימה זו תמצאו מבוא תיאורטי וטבלא לניטור ועיבוד של סוגים שונים של חשיפה עצמית של המטפל.

מי שמעוניין להרשם לסדנא כזו, שאני מעבירה במקומות שונים, מוזמן ליצור עימי קשר.





תאריך פרסום: 12/7/2013

סדנת חשיפה עצמית של המטפל/ת בפסיכותרפיה רוני פרישוף 

 

לפני ש״תצללו״ לנושא של חשיפה עצמית של המטפל בטיפול, כדאי לקבל קצת רקע במבוא לגישה ההתייחסותית כאן.

 

חלק ראשון: מבוא תיאורטי לחשיפה עצמית של המטפל

 

מורשתו של פרויד הנהיגה פסיכולוגיית מעמקים, ועיצבה נוכחות טיפולית של ״לוח חלק״, חסר תכונות משל עצמו, ומזמין השלכות. מטרת האנליזה היתה חקר אינטראפסיכי של המטופל, כאשר המטפל לא אמור לזהם, להשפיע או להטות בענייניו שלו, אלא רק לשקף ולפרש את המושלך עליו. נהפוך הוא, עליו לדאוג לנקיון הק״ט ולהימנע מחשיפה עצמית (הוא אף יושב מאחורי המטופל לצורך כך). פרויד טען שהתכווננות זו דורשת הרבה בגרות, כוחות ואיפוק מצד המטפל, הנדרש לרסן את צרכיו האישיים בתפיסת מקום, ביטוי עצמי, הכרה, צרכים נרקיסיסטיים ועוד. כוונתו כמובן נבעה ממקצועיות ומיושרה, כפי שתפס אותן, כמו מנתח שמחטא ידיו על מנת שלא לזהם את גוף המנותח. הצעתו היתה לנקות את ״רעש״ הסובייקטיביות של המטפל בעזרת אנליזה אישית, ולהגיע לטכניקה עילאית, לפיה כל מטפל היה נותן למטופל ברגע נתון את אותו פירוש (ממש כפי שהיינו מצפים שמנתח לא יושפע מסגנונו האישי או מצב רוחו בקביעת אבחנה ובמהלך ניתוח). תפיסת הלוח החלק, או במילים אחרות "פסיכולוגיה של אדם אחד", הביאה לעיצובם של עקרונות טכניים למטפל: אנונימיות, נייטרליות, אובייקטיביות והתנזרות.

תפיסת המטפל כבלתי מעורב ובלתי משפיע על הדינמיקה התוך-נפשית של המטופל חלחלה באופנים שונים גם לזרמים שהתפתחו מהאנליזה הקלאסית. למשל, קליין ופסיכולוגית האגו, כל אחת מכיוון מאד אחר, מציעות למטופל ניתוח של תיפקודי נפשו אל מול ייצריו, חרדותיו ודפוסי שחזוריו, ללא בחינת מעורבותו של המטפל בהיווצרותם, וללא בחינת חלקו בבחירת פירוש כזה או אחר שלהם. ובואריאציה אחרת, גם פסיכולוגית העצמי, דרשה השעית העצמי של המטפל בשרות הפיכתו לאקסטנציה של העצמי של המטופל. הק״ט ע"י תאוריות אלו נתפס כרעש שיש להסירו באמצעות טיפול למטפל, או בשלב מתקדם יותר של התפתחות הפסיכואנליזה, כחוויה אינדיקטיבית לגבי מצב המטופל שאפשר ללמוד ממנה אך לא לחשוף אותה.. (היימן, ראקר).

שינוי בשדה של פסיכולוגיה של אדם אחד החלו להכניס ביון וויניקוט. הם שניהם למעשה אחראים למהפכה מטיפול המבוסס על אנליזה ופירוש במודל כירורגי לטיפול המבוסס על קשר רגשי במודל של יחסי הורה ילד. מעבר זה, פתח אפשרויות חדשות לטפל במצבים פרה אדיפליים טרום מילוליים וטראומות מוקדמות. הם גם אחראים למעבר מפסיכולוגיה של אדם אחד לשניים, מפסיכולוגיית דחף לפסיכולוגיית קשר.

ביון עם יחסי ״מיכל מוכל", עסק בקשר משמעותי, ודיאדי בהגדרתו, של שניים, המשפיעים מהותית זה על זה, ומתקשרים זה עם זה ברמה תת-מילולית. האחד מחדיר היבטים בלתי נסבלים של עצמו אל תוך השני באמצעות הזדהות השלכתית ואילו השני (המיכל) קולט מעכל, מהרהר, חולם, ומשיב בעדינות ובמינונים מתאימים. תהליך ההשבה, כפי שפיתח את הרעיון אוגדן, כולל פיסות של פונקציית העיכול הייחודית למטפל, כמו דימוי, הגיג, הומור, מחשבה, ושיתוף בתחושות המטפל שמהדהדות את מה שהופקד אצלו (כאב, כעס, זיכרון ואף דמע. ״תודה שבכית את הדמעות שלי היום, את הדמעות שלא יכולתי לבכות על מותו של אבי שכל כך התעלל בי״). המטופל מרוויח, ומפנים חזרה, הן את חלקי עצמו המעוכלים והן את פונקציות ההכלה של המטפל אליהן התוודע באמצעות חשיפה עצמית מלאת רגישות ומהדהדת. פונקציית האלפא, אם כן, מושתתת על מאפיינים סובייקטיבים ונחשפים של המטפל, ואף ניתנים למטופל בתקווה שיפנימם.

ויניקוט היה מהפכן במחשבה למה המטופל זקוק. לדבריו, אין תינוק ללא אם ובעצם יחס הסביבה הוא קריטי להתפתחות הנפש אף יותר מהיבטים תוך אישיים מולדים. ויניקוט יצר תפיסה של הטיפול כמרחב ביניים לא רק בין פנים לחוץ אלא בין שני ״עצמיים״, עצמיים ״אמיתיים״, המשחקים יחד בהדדיות, וכל אחד תורם את חלקו ביצירת החוויה והבניית המשמעות. את הפירוש הוא תפס לא כפיסת ״אמת״ אובייקטיבית, אלא כפיסה מן הסובייקט של המטפל, הנמסר כ״אובייקט מעברי״, שהמטופל מוזמן לשחק איתו, לשנות אותו ואף להרוס אותו בחדווה או כעס. במאמרים כמו ״שנאה בהעברה הנגדית״ הוא מדגיש את חשיבותם הטיפולית של רגשות ההורה והמטפל, גם הרגשות הקשים, ואת חשיבות חשיפתם בפני הילד/מטופל במינונים ועיתויים מדויקים. לשיא תפיסה זו הגיע ב״שימוש באובייקט״, שבו הוא הציע לראשונה בתולדות הפסיכואנליזה שהמטופל מעוניין להכיר את מטפלו כסובייקט, וכבעל "עצמי אמיתי" חי ויצירתי, ולהשתמש בו ככזה. סובייקט במובן של אדם מלא, שונה נפרד, שיכול להעשיר את העצמי בחומרים חדשים, שאינם רק מיחזור מיטיב של אלו שלו עצמו. זה מתאפשר כמובן בפאזה מאוחרת יחסית בטיפול, לאחר שכוננה ניפרדות בזכות שרידת האובייקט בהרבה התקפות.

לצד תרומתם של ביון וויניקוט, נזכיר גם את סבא פרנצי מתקופת פרויד, שיוזמתו לייסוד אנאליזה הדדית לא צלחה בזמנו וכיום זוכה לעדנה בזרמים ההתייחסותיים, וכן את פועלו של סאליבן, שייסד בארה״ב את זרם הפסיכואנליזה הבינאישית, ומיקם את הדגש של הלא מודע הפסיכודינמי ביחסים אמיתיים בין אנשים, להבדיל ממיקומו בקונפליקט, דחף או יחסי אובייקט פנימיים. שילוב כול אלה הוליד את הזרמים ההתייחסותיים בהם אנו עוסקים כיום. מיטשל הגדיר מחדש מה המטופל צריך, במונחים של קשר אינטימי אותנטי והדדי, גם אם לא סימטרי (מבחינת סמכות, אחריות ומיקוד), עם זולת משמעותי שיש לו סובייקטיביות בת קיימא, ורבת גוונים ממש כמו זו של המטופל.

 

זו גישה המבוססת על מחקרים התפתחותיים בתינוקות וילדים (כמו אלו של דניאל סטרן), המצביעים על הצורך של פעוטות לא רק לקבל, כלומר להיות מוזנים מוכלים, מתוקפים ולקבל הד מדוייק לרגשותיהם וחוויותיהם, אלא הם זקוקים גם ליחסי גומלין הדדיים ומעגליים. הם זקוקים גם להכיר את הזולת המשמעותי ולחקור את עולמו, להשביע סקרנות לגביו, לפגוש רגש אותנטי של הזולת ולהיות במגע עם העצמי האמיתי שלו, להשפיע עליו, להעניק לו , להיות נתונים באינטראקציה שיש בה ויסות הדדי, נתינה וריפוי הדדי, צמיחה וגדילה משותפת, ובהמשך לפרש אותו ובכך לפתח תיאוריות של ״מיינד״ הזולת שאינן מבוססות על השלכה.

אינסטינקטים ראשוניים מתפתחים לכדי עולם רגשי מגוון ובשל באמצעות הדהוד רגשי ממגוון של דמויות משמעותיות. יכולות אמפתיה מתפתחות דרך נכונות הזולת להענות למחוות הילד (למשל משחקי רופא-חולה, אמא-תינוק, בהיפוך תפקידים). דחפים מרוסנים באמצעות קבלת גבולות שניתנו מאובייקט המביע שילוב פורה של כעס ואהבה. המציאות מתווכת באמצעות מסרים, דימויים ומחשבות של הסובייקט הבוגר של ההורה וכך הלאה. לא היתה לילד כל אפשרות לצמיחה נפשית, הכרתית, מחשבתית וחברתית ללא חשיפה בלתי פוסקת לסובייקטיביות של ההורה, המוגשת לו באופן מותאם להתפתחותו ומווסת. 

הבנות אלו זו הניעו את המטפל מהתמקמותו בתור "לוח חלק" מאופק ונייטרלי הקלאסי אל נוכחות שיש בה אותנטיות, תגובתיות רגשית, חשיפת תהליכי חשיבה, רגשות ודעות, נכונות להדדיות וקבלה (של פירושים, מחוות, השפעה), וכן תהליך של צמיחה משותפת והכרה דו-צדדית.

עפי הגישה ההתייחסותית, הדיאדה הטיפולית נקלעת לשחזורים של יחסי אובייקט ודרמות מרכזיות מחיי המטופל (אנאקטמנטס), והשניים נחלצים מהן לכיוון פתרונות חדשים וגמישים ולחוויה חדשה ומיטיבה. בתוך דינמיקה זו, יש מקום לחשיפות עצמיות של המטפל כחלק מההתבוננות על מה שקורה, לקיחת אחריות של האובייקט בחלקו במצב שנוצר (״כשאתה חווה את השיפוטיות שלי אתה קופא ונסגר״, ״כשאני מדי מתלהבת את נבהלת ונסוגה״) וכדי להבחין בין השיחזור הפתולוגי לבין החדש והבריא. (דוגמא מורחבת לאנאקטמנט כאן)

על קצה המזלג, תמצית רעיונות של תיאורטיקנים לגבי חשיפה עצמית:

ברומברג מאפיין את הנפש האנושית כמורכבת מ״מצבי עצמי״ שונים, המתגלים בכל פעם בהיקשר בינאישי, אל מול ״מצבי עצמי״ שונים של הזולת. ככל שהמטפל יהיה יותר מגוון וחשוף במופעי העצמי שלו, כך יתאפשר למטופלת מגע והופעה של מצבי עצמי שונים שלה. למשל באנליזה בת ארבע פעמים בשבוע שעברתי, פגשתי את המטפל במגוון שעות ביום, שבאופן טבעי הפעילו וחשפו אצלו ״מצבי עצמי״ שונים: בבוקר חד וערני, בצהריים מנומנם, אחה״צ נינוח, ובפגישה הלילית מהורהר ומשוחרר. כל מצב עצמי שלו הפעיל אצלי מצב עצמי אחר: וכחני, ילדי, משחקי, פתייני, ינקותי.. לפעמים כשמטופלים מבקשים שינוי השעה, דומה כי הלא מודע שלהם מבקש לפגוש מצב עצמי אחר שלנו, בכדי להעיר מצבי עצמי רדומים בתוכם.

מרודה ודייויס עודדו חשיפה עצמית (מווסתת כמובן) של רגשות, החל מרגשות עדינים וכלה ברגשות עוצמתיים ומורכבים כמו כעס ותשוקה. לדוגמא, פעם מטופל התבטא מאד בעוינות ובבוטות כלפיי. בדרך כלל, הייתי משתדלת ״לנשום אל תוך העלבון״, מכילה אותו, וכנראה משיבה לו בעדינות שיקוף אמפתי למקומות הכועסים, הפגועים, המבויישים והמגונים שבתוך נפשו, כמעין עיבוד של הזדהות השלכתית שנתן לי לחוות על בשרי ממש. אך המכה הפעם היתה כה חזקה, שלא הספקתי לחשוב. עיניי הזילו מעצמן דמעות של עלבון. למול עיניו המתרחבות הודתי, שנפגעתי מדבריו. דוקא נוסח זה, הכואב והישיר, העיר אותו ממצב דיסוציאטיבי ותגובתו הראשונה היתה ״לא ידעתי שבכלל אכפת לך ממני, ושמשהו בי יכול לגעת בך. סליחה״. מכאן הקשר הטיפולי התחמם, ובהמשך הוא יכול היה לראות כמה הוא ״צולב״ באנשים כדי לקבל מראה מהירה לכך שהוא קיים, נוגע ובעל ערך, לצד התעוררות רגשי האשמה ורצון לתקן שעולים מכך.

לפי תיאורטיקניות אלה, אם כן, הבאה של רגשות המטפל (במינון ותזמון מתאימים) משרתת מטרות רבות: העצמת חוויית הקשר האנושי בין שני סובייקטים, סיפוק צורך ראשוני למענה, הדהוד ותגובתיות רגשית אל מול אובייקטים מופנמים קפואים, מתן מראה רגשית מדוייקת אשר הכרחית לצמיחה רגשית והבחנה בין רגשות, מניעת אידאליזציות מופרזות ושגויות של המטפל כאדם שחף מרגשות שליליים, עוצמתיים או פגיעות, וכן לאפשר חלוקה "הוגנת יותר" של רגשות ואובייקטים שליליים, כדי שהמטופל לא יחוש לבד עם כל אלו, וידע שמגוון רגשי הוא חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית וממפגש בינאישי. חשיפה של רגשות שליליים אמנם קשה וצריכה להעשות ברגישות, אך היא תורמת מאד לחוויית האותנטיות והאמון, מזינה את המטופלת בחומר משמעותי על השפעתה על האחר, או על הפקדותיה בתוכו, וכן מונעת ״אקטינג אאוט״ של המטפל (כמו פירושים סדיסטיים).

בולאס דיבר על חשיפה יצירתית של הקאונטר טרנספרנס כ״דרישת שלום״ למטופל מחלקים של עצמו שהופקדו אצל המטפל. הק״ט אינו מוצג כפירוש סדור או כמקור של ידע, אלא באופן מהורהר, חמקמק, חולמני, אפילו מתבלבל וחולק על עצמו, ומזמין את המטופל להגיב, לתקן ולהוסיף משלו. לדעת בולאס, שימושים יצירתיים בק״ט הם מודל למנטליזציה ולתהליכי עיבוד רגשי-מחשבתי, וכן כדרך לאיפשור מגע עם חלקים בלתי נסבלים של המטופל, דרך השותפות הרגשית. באמצעות גילוי עצמי, המטפל בעצם מספר למטופל משהו עליו עצמו, ונותן דוגמא איך לטפל בו בעדינות..

למשל: מטופל מאד סגור שננטש בילדותו לא מגיב כלל ליציאתי לחופשה. הזמנותיי לבטא כאב, נטישה או כעס על עזיבתי נחוות כנראה כפגיעה נרקיסיסטית, כי הוא מבטל אותן בבוז קל. אני בוחרת לשתף אותו שאולי אני מזמינה לדבר על נטישה כי בעצם משהו בי חושש שלא נשוב להיפגש בשובי, שהוא יחתוך את הטיפול כמו שיודע לחתוך כל קשר שמאכזב אותו. כעת הוא נמלא עניין וחמלה והתעניין בחרדת הנטישה הזו שלי, ״ואיך את מטפלת בה?״, שאל בסקרנות. השבתי שאני קודם כל מכירה בקיומה ונותנת לה מקום בתוכי, זה כבר קצת עוזר. אחכ אני מתחברת לתקווה ולאמונה שנחדש את הקשר, וגם מאמינה שבכל מקרה, הקשר שלנו יקר וחי בתוכי ואני מאמינה שגם בתוכו, וכך הוא ימשיך להתקיים מה שלא יהיה. דרך החשיפה העצמית המפורטת שלי, "by proxy" המטופל יכל להתוודע לקיומן של חרדות נטישה, ולאפשרות לקבל אותן בתוך הנפש, וכן לאפשרות שקשר הוא הדדי ויכול להיות מופנם גם כשהאובייקט אינו נוכח. בהמשך הטיפול, הוא נפתח יותר להיות במגע ולשוחח על איזורים אלו בנפשו, ובכל פעם שרצה לגעת ברגש קשה או מבייש מכדי להיפתח לגביו ישירות, ביקש ממני ברמיזה לספר לו קצת איך זה אצלי.

ארון ממליץ על חשיפת תהליכי החשיבה, הלבטים והשיקולים העומדים מאחורי הבניית פרשנות, וגם הזמין את המטופל לפרש אותו, כדרך לקידום “תיאוריית מיינד” (הבנה של תהליכים הכרתיים של העצמי והאחר), סקרנות פסיכולוגית והכרה הדדית. חשיפה עצמית רצויה כל עוד היא לא סותמת, אלא מעוררת המשך סקרנות, מגע עם עולם הפנטזיה ואקספלורציה. לדעת ארון, כל פירוש, אפילו הקלאסי ביותר, חושף משהו מן הסובייקטיביות של המפרש. לא רק שלא ניתן להסתיר את הסובייקטיביות, גם לא רצוי. ההיבט האישי, המעורב רגשית, המעניק פירוש מתוך העולם הפנימי, הוא מה שהופך את הפירוש לחי ויעיל ומאפשר את ההפנמה שלו ואת השפעתו המרפאת.

למשל, אני מנסחת פירוש מאד ארוך ומתוחכם, שכולל תובנה שלי על הכאב של המטופל, על המתרחש בהעברה ועל הקשר של כל זה ליחסיו עם הוריו בילדותו. המטופל מאזין ברוב קשב, ובסיום דבריי אומר ״נראה לי, שזה שלך..״. במקום לפרש את דבריו כהתנגדות (עפ״י עמדה קלאסית) אני צוחקת ומזמינה אותו להסביר למה הוא מתכוון. הוא מחזיר לי פירוש על מדוע אמרתי פירוש זה על רקע היכרותו איתי. צחקתי שוב בהתפעלות, והגבתי ״אתה תמיד מתלונן שאני לא מספרת על עצמי ואתה לא מכיר אותי בכלל, ותראה כמה אתה מכיר אותי בזכות רגישותך והבנתך העמוקה״.

גיל הציע לכלול התערבויות אישיות מעולמו של המטפל כחלק מכינון ״יחסים אמיתיים״, שיש בהם חידוש ורעננות, להבדיל מיחסים שחזוריים והעברתיים. גם אוגדן האמין שהמפגש בין שני סובייקטים, והמהילה של שני עולמות פנימיים, יוצרים מיכל משותף, ״שלישי אנליטי״, שהוא לעולם יותר משחזורי עבר והעברות מן העבר.

בנג׳מין דיברה על הצורך החשוב של הילד בהכרת האחר ״recognition" כדרך להכרה עצמית ולכינון יחסי גומלין פוריים עם הזר והאחר. גילוי עצמי של המטפל מזין את תהליך ההכרה, כל עוד כמובן הוא מוגש בשלב ההתפתחותי המתאים למטופל ובעקבות צורך התפתחותי המובע ממנו. גילוי עצמי לגבי מה קיבלנו מן המטופל, וכיצד צמחנו בד בבד איתו, מעצים את טבעו של הקשר כנתינה הדדית וכמסע משותף, ומחזק את השפע הקיים במטופל, לצד היבטים של נזקקות ורצון לקבלה.

נוקס והיל הציעו כי חשיפה עצמית יכולה להעניק נירמול ולגיטימציה לקשיי המטופל וסבלו, ולאזן את הירארכיות הכוח המופנמות בתוכו. לדוגמא, מטופלת משוכנעת שהיא אמא ״מקולקלת״ לעומת כל שאר האימהות שהן מושלמות בעיניה. נסיוני להיות מטפלת מיטיבה עבורה צבע גם אותי בהאדרה וגרם לה לרגשי נחיתות וקינאה. כאשר בחרתי לשתף אותה בהזדהות שלי עם קשייה ומכאוביה כאמא, ואף נתתי דוגמא קונקרטית לקושי שלי באימהות, משהו בפיצולים נרגע, אור מיטיב של מציאות אנושית נכנס לחדר, וציר האידאליזציה-דוולואציה התרחב לתפיסות מורכבות וחומלות יותר שלה ושל אחרים.

כל הכותבים הללו למעשה מביעים קול, כי החלקים הסובייקטיביים של המטפל, אותם בעבר היה נהוג להצניע ולסלק פן יזהמו ויחבלו בטיפול, דוקא הם, לא רק שלא ניתן להסתירם, לא רצוי להסתירם, ולעיתים אף רצוי לחשוף אותם בצורה מושכלת, מבוקרת ומווסתת (כמידת האפשר). זאת כי הם נשאי הקשר האותנטי והשינוי הטיפולי, ונוכחותם מעשירה, מפרה ומקרבת. עדיין קיימת אמנם "פוביה" חזקה (בלשונו של בולאס) לסטות מהתורה הטכנית של פרויד, האב המייסד שאישיותו הכריזמטית טבועה בנו עד היום, אך לנוכח השינוי בתפיסת מהות תהליך הריפוי והגורמים המרפאים, הגיע הזמן לשינוי הנוכחות והטכניקה הטיפולית, והגדלת החופש בהבעה בינאישית.

כל הכותבים ההתייחסותיים חוזרים ומדגישים שכלל היסוד בחשיפה עצמית הוא לדאוג שזו תינתן בצורה מותאמת בעיתוי, במינון, בסגנון ובעוצמה לצרכי המטופל ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. למשל, כשהמטופלת זקוקה ל”אם סביבתית” ל"pmp" או "זולתעצמי" אין מקום לחשיפה עצמית, אך כשהיא בשלב של "שימוש באובייקט”, או זקוקה ל”מודלינג”, או לחשיפה כדי ליצור אמון והזדהות, או כאשר היא זקוקה לדעת משהו על ההשפעה שלה בתוך קשר, הנתינה שלה, המשמעות שלה בעיני האחר, ההפקדות שלה בתוכו, או אף על היכולת שלה לפגוע ולהכאיב, יש לכך מקום. חשוב לא פחות לוודא שהצורך בחשיפה הוא (בעיקרשל המטופל ובעבורו, כדי למנוע ניצול והצפה שלו ע”י צרכי המטפל.

מכל אלו, החל מביון עבור דרך ויניקוט וכלה בהתייחסותיים, נגזרת טכניקה טיפולית חדשה הכוללת מעורבות רגשית, אישית, גבוהה יותר, ומן הסתם גם חשיפה עצמית שבה נעסוק היום.

נחזור ונדגיש, כי בעידן הפוסטמודרני, ממש כמו האמנות הפוסטמודרנית (אמנות פלסטית, מחול, מוזיקה, ספרות), המצדדת ביותר דרגות חופש והפשטה והתרחקות מכללים נוקשים, הטכניקה חייבת לכלול הרבה מודעות עצמית, בקרה ושליטה, ומשתדלת להיזהר מאימפולסיביות. עידוד ליותר ביטוי רגשי וחשיפה עצמית של המטפל/ת אינו חלילה עידוד לטכניקה פראית, השתלטות על המרחב הטיפולי ואיבוד שליטה, אלא להפך, מתחיבת מודעות עצמית גבוהה ביותר ונתינה עצמית מתוך שליטה ובחירה, לטובת המטופל/ת.

 

אסיים, כי גם בעבור המטפל/ת, הזכות המקצועית המנומקת לביטוי רגשי ומחשבתי אותנטי ולביטוי של מגוון מצבי עצמי, מוסיפה הנאה ומשחקיות לעבודה המקצועית, ומונעת שחיקה ותחושות התחזות ואשמה.

 

 

 

הטבלא שלפניכם מרכזת סוגים רבים של חשיפות עצמיות ודוגמאות להם. אתם מוזמנים להשתמש בטבלא זו על מנת להתנסות ולרכז את רשמיכם מהתנסויות בחשיפה עצמית בטיפול. יש מקום להוסיף סוגים ודוגמאות משלכם:

 

חשיפה עצמית של המטפל/ת בפגישה טיפולית - טבלת ניטור

סוג  ורציונל                                   

דוגמא                                                                       

ממה 

להיזהר? 

הערות

1

חשיפה לחושי המטופל

מראות ריחות ותחושות

מראה המטפל/ת והקליניקה, גיל, יופי, מיניות, רמזים ביוגרפיים, גוון הקול, מבטא, בישום, הזעה,

חשיפה שלא התכוונו אליה,

אנחנו לא מעוניינים בה

או שאנחנו בהכחשה שלה

(למשל היבטים מיניים, בריאותיים, משפחתיים)

 

2

חשיפה לא מכוונת/מודעת

ת׳כלס, 95% מהחשיפות הן כאלה

 

שפת גוף, פליטת פה, אמירה שמסגירה דעה, מחשבה או רגש, סגנון אישי (ציניות, הומור),

טיק, ליקוי גופני, כפתור פתוח..

כנ״ל

 

3

חשיפה של מצבי עצמי שונים של המטפל/ת

כל מצב עצמי של האחד מעורר מצב עצמי חדש באחר.

ככל שנהיה יותר מגוונים נאפשר למטופלינו להתוודע ולבטא מנעד מצבי עצמי

מגוון יותר שלהם עצמם

מצב עצמי רגוע, רציני, מכיל, משחקי, שכלתני, הורי, ילדי, משתוקק, מתלהב, מקצועני,

מופנם, מוחצן

וגם.. מתוח, עייף, חולה, פגיע, רגיש ודומע, מרוגש,

 מוזר, מתאבל, משועמם..

אילו מצבי עצמי שלנו לא נעז להראות?

מצבי עצמי שמגייסים את המטופל לתפקיד שלא ולא צריך להיות שלו

(למשל תפקיד טיפולי, פיתוי מיני וכו)

 

4

חשיפה של רגש חיובי

מקדמת קשר ואמון, מספק צורך רגשי עמוק וראשוני, חשוב לריפוי,

במיוחד כשיש טראמות מוקדמות ביחסים והתקשרות לא בטוחה

צחוק, אהדה, חיבה, הערכה, געגוע, התרגשות, סקרנות, אכפתיות, חום, רגש הורי,

משיכה (קשה ומאתגר אך אפשרי) ..

רגשות חיוביים הגנתיים של המטפל

או שחוסמים טרנספרנס שלילי, הבעת אכזבה וכעס וכד׳. בד״כ הטרנספרנס ״מנצח״. כאשר הוא שלילי, גם הבעת רגש חיובי תפורש כחולשה, זיוף פתיינות וכו׳

 

5

חשיפה של רגש שלילי (באופן מווסת, רגיש ותואם ככל האפשר)

מקדמת אמון ושיח אותנטי, מראה תגובתיות אישית, מעביר מסר שבכל קשר יש גם רגשות שליליים והם ניתנים לשרידה,

מונעת אידאליזציה של המטפל/ת כבעל/ת עולם רגשי חיובי בלבד,

מפחיתה בדידות וביוש של המטופל/ת עם רגשותיהם הקשים.

 

רתיעה, כעס, דחייה, תסכול, עלבון, חוסר בטחון..

(שיעמום בד״כ נושא מידע יותר חשוב מהשיעמום עצמו, כמו ניתוק, פחד, ריחוק, מוות נפשי,

״אני חשה שעוד לא נפגשנו היום..״ ״קשה כרגע להתקרב אל הרגש..״ 

פגיעה והעלבה שלא לצורך. פורקן רגש שלילי כלפי המטופל ברציונליזציה של טובתו (״חושך שבטו..)

 

6

 

חשיפה של כאב

מביעה הזדהות ושותפות, נשיאה משותפת של הכאב

 

עצב, דמע, זעזוע, אנחה, מילת כאב..

לעיתים השתתפות בכאב נחווית כסימן לחולשה, או אף מלבה אותו.

 

7

חשיפה של קאונטר-טרנספרנס גופני 

הפניית תשומת הלב אל ה״עצמי האמיתי״ המשוכן בגוף, כילול גופנפש, פתיחת ערוץ להזדהות השלכתית

״מתכווץ לי הלב״,

״אני ממש יכולה לחוות את הקיפאון שהרגשת״ 

״אתה מתאר בקור רוח, אך בתוכי בטני מתכווצת.. זה אומר לך משהו״,

עלול להיות ״טריגר״ במצבים דסוציאטיביים

ופוסט-טראומטיים

 

8

חשיפת דימוי, מטאפורה או אסוציאציה

מעשירה, מייצרת ״מרחב ביניים״, בריאה משותפת,

נותנת הצצה לאימפקט של המטופלת על העולם הנפשי של האחר.

מאד עוזרת בניתוח חלומות בגישה התייחסותית (שאינה מחפשת את ה״אמת״ שמסתתרת בחלום, אלא בונה יחדיו משמעות.

“כמו עקבות בחול שמיד נמחקים",

“זה מזכיר לי את השיר..”,

“אני רואה בדמיוני תינוקת בודדה  שצריכה לרצות את אמא"..

״אני רוצה לשתף אותך באסוציאציה שעלתה בי״

הומור..

העושר הפנימי של המטפל/ת עלול להאפיל או להשתלט, במיוחד עם מטופלים דלים, מופנמים, חסומים וקונקרטיים

 

9

חשיפת הזדהות עם המטופל

מעניקה חוויית שותפות, הדהוד, תוקף והכרה

 

“זה קורע את ליבי..”

“גם אני הייתי מרגישה בדיוק כך",

“אני מחייכת כי את מזכירה לי את עצמי"..

״אני המומה שזה מה שהיא עשתה לך..״

 

כל אדם הוא אחר וכל חוויה היא שונה, גם אם קיים דמיון. הזדהות עלולה לחסום את דקויות השוני. התערבות זו מתאימה כאשר הצורך הוא בהצטרפות יותר מבהעמקה בחווייה הפרטיקולרית.

 

 

10

חשיפת הזדהות עם אובייקט של המטופל

רגשות האובייקט אמנם אינם קרובים לחווייה המודעת של המטופל, ולעיתים אף סותרים אותה, אך גם הם מייצגים  אובייקט פנימי או היבט דיסוציאטיבי מעולמו של המטופל, שהופקד אצל הזולת או מפעיל אותו בעוצמה.

חשיפה זו מסייעת מאד בשיפור יחסים בינאישיים. היא מאפשרת לעבד דינמיקות קשות שקורות למטופל, ב״כאן ועכשיו״ של הקשר הטיפולי המכיל והבטוח

“אני מבינה את כאבך אך גם יכולה לחוש את מה שאת מעוררת בזולת לעיתים"

“אני יכול להתחבר גם לתסכול של בנך. אולי בעזרת ההזדהות שלי איתך, וגם איתו, נצליח לפרוץ משהו בתקיעות ביניכם, ולייצר שיח שיהיה עבורך משמעותי..?”

״הרגשתי לרגע את הכאב שאשתך תמיד נושאת ביחסיכם, ועלה בדעתי שאולי דרכה אנחנו יכולים לחוות כאב שקשה לגעת בו ישירות״

להיזהר מנוסח שיפוטי, שיוצר חוויית נטישה ובגידה, ביקורת או כעס.

אלו התערבויות מועילות ביותר כשהן מוגשות בתיווך עדין ואמפטי ועם מבט מיטיב ורצון טוב ואוהד.

 

11

חשיפת התלבטות פנימית ותהליך חשיבה

 

מודלינג מצויין לתהליכי מנטליזציה ורפלקציה, ״מטא-קוגניציה״. מודלינג ל״לא לדעת״.

הזמנה להמשך חקירה.

“הייתי רוצה לאמר כך אך לא הייתי רוצה שתחושי כך"..

“אני מהרהרת האם נכון לך כך או שאולי אחרת..”

״אני רוצה לשתף אותך בהתלבטות שלי ..״,

״מצד אחד אני רוצה להענות לבקשה שלך, מצד שני אני שואלת את עצמי... ״

“נראה לי שבפגישה הקודמת פספסתי משהו"..

“את יודעת מה, בעצם אני טועה..”

נוסח ארוך ומורכב, מרוכז מדי במטפל, שעלול לאבד את המטופל

 

12

העזרות במטופל כ״מדריך״,

נכונות לחשוב יחד על התהליך

 

חיזוק הבעלות שלו על עולמו הנפשי ועל התהליך הנכון לו. מודלינג לתקשורת משתפת ומסע משותף

״אני לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף, בואי תכווני אותי מה הדרך הנכונה בשבילך״

״אני זקוקה לעזרתך פה..״

״מזמינה אותך לחשוב יחד מה נכון לך..״ ״אנא דייקי אותי..״ ״אולי זה שלי..״

יש למנן בעדינות כאשר הצורך הרגשי הוא בדמות סמכותית או הורית 

 

13

 

חשיפת תהליך או תחושה שהובילו לפירוש (למשל, פירוש של הזדהות השלכתית)

מקדמת מנטליזציה, משתפת את המטופלת בתהליך ה״רוורי״ ולא רק בפירוש הקצה.

 

 

“אני יכולה לחוש בתוכי את הילדה חסרת האונים שהיית, מול ביקורת שתגיע מה שהיא לא תעשה"

״כשאי אפשר לבטא במילים, את מאפשרת לי לחוש על בשרי עד כמה זה בלתי נסבל״..

 

 

 

 

להיזהר מפורקן של תסכול או הרגשה רעה בק״ט במסווה של התערבות טיפולית

 

14

חשיפת תחושה בקשר, ומשמעותה

עוד דרך טובה לפרש הזדהות השלכתית

 

“אני מרגיש ריחוק בינינו היום, אולי כי..”

“נראה שמשהו מהיחסים בין הורייך משתחזר בינינו היום..”

״נראה שכשאני מדי מתלהבת את נרתעת ונסוגה..״

״עולה בי צורך לגונן עלייך, שמפתיע אותי.. אולי זה קול שאנחנו פחות קשובים לו בדרך כלל״

 

יש לשים לב ששני הצדדים ״על אותו דף״ של החווייה

 

15

חשיפה של קאונטר-טרנספרנס, כהפקדה אפשרית של המטופל

(פירוש והפחתה של תהליכים דיסוציאטיביים)

 

“חשה בתוכי כעס/ מועקה/ חוסר אונים, ותוהה אולי הוא גם שלך"

“הכל מסתחרר" “נהייה כאן קר".

״נדיר שנעלמות לי המילים, זה נותן לי להבין כמה את היית משותקת״..

 

 

יתכן שמדובר בהשלכה של המטפל כמובן, לכן צריך לשמור על נוסח מהורהר ולא פסקני

 

16

חשיפת תחושה כ"מודלינג", נירמול  והזמנה לדבר על רגשות קשים, מביישים ומביכים.

״כולנו רקמה אנושית אחת״..

 

“אם אשים עצמי בנעלייך בטח הייתי חש קינאה, עד כמה שהייתי רוצה לפרגן",

“אני במקומך הייתי רוצה לחנוק אותו",

“לו היתה לי בת מתבגרת יפהפיה מאד סביר שהייתי נבהל או מובך מתחושותי כלפיה, זה נראה לי טבעי",

״גם אני מרגיש פתטי לפעמים.. כמה עלוב לפעמים להיות בן אנוש..״

״הייתי במקומך ממש מתעצבן על עצמי על מה שאמרתי עכשיו״..

חשיפה מופרזת של הסובייקטיביות יחסית לצורך של המטופל/ת ברגע נתון

 

17

לקיחת אחריות על חלקנו ב"אנאקטמנט" או בכשל אמפתי

נותנת תוקף והכרה,

מאשרת את רגישות המטופל,

מעניקה חווייה מתקנת של אובייקט הלוקח אחריות על חלקו,

מפחיתה אשמה

 

“הגזמתי.. כנראה נכנסתי לרגע לנעלי אביך הנוקשה"

“סליחה, הגבתי מתוך צורך שלי..” “את מבחינה נכון שאני קצת מתוחה היום"

״את צודקת שהפירוש הזה היה תוקפני. הכרת פן שלי שאני לא גאה בו ונוטה להסתיר,

אני מקוה שזה יקרב ויעמיק את הקשר בינינו ולא ירחיק״.

התנצלות מהירה ומרגיעה מדי יכולה לבוא מצורך הגנתי של המטפלת, ולחסום הזדמנות לעבד טרנספרנס משמעותי

 

18

חשיפה עצמית ביוגרפית יזומה

מענה לצרכי הגברת אמון, חיזוק הקשר, נירמול, עידוד, שותפות

סימון ניפרדות ושוני

“את לא לבד, גם לי קרה דבר דומה", “כשחוויתי מצב כזה מה שמאד עזר לי הוא..”

״אני כל כך מכירה את ההרגשה..

זו חוויה אוניברסלית שאנשים נורא מתאמצים להסתיר וכל אחד נשאר איתה נורא לבד.״ 

״אישית לא הייתי במצב כזה, אשמח שתרחיבי כדי שאוכל להיכנס לנעלייך ולחוש איך זה בדיוק מרגיש״

 

לא תמיד החוויה באמת דומה, ולא תמיד המטופל/ת רוצה לשמוע היבטים ביוגרפיים מחוץ לחדר הטיפול “TMI”.

 

19

 

חשיפה עצמית ביוגרפית כמענה לשאלה (לצרכים הנ"ל)

 

מותר גם לא לענות! הן כי לא נראה לנו שלכך המטופל זקוק, והן כי לא מתאים לנו להשיב מסיבותינו.

 

“את לא לבד, גם לי קרה דבר דומה", “כשחוויתי מצב כזה מה שמאד עזר לי הוא..”

״כן, גם לי זה בהחלט מוכר.. אני רואה שזה מפתיע אותך, חשבת שלא יכול להיות שגם אצל אחרים/אצלי זה יכול להתרחש״

״לי חמש דקות מדיטציה ביום עושות פלאים״

״אשיב לך ברצון מה מצבי המשפחתי, אבל אם זה בסדר, אשמח קודם לשמוע מה את מדמיינת.. מה המשמעות של זה עבורך.. האם יש תשובה שעלולה להיות פחות רצוייה עבורך..  ״

 

 

יש להבין מה משמעות השאלה, מה הצורך ולאיזה מענה המטופל זקוק. לא תמיד התשובה היא מה שהמטופל רוצה צריך או מסוגל לשמוע.

 

 

20

הבעת דעה, עצה, הכוונה או שיפוט ישיר

היבטים ״פסיכוחינוכיים״ בטיפול מאד חשובים לתהליכי צמיחה נפשית.

בשלב ״השימוש באובייקט״ (ויניקוט) המטופל יכול להנות מדרך ההתמודדות השונה של המטפל כסובייקט.

 

“נראה לי שזה מהלך שיחזיר אותך אחורה"

“לפעמים עדיף להיות חכם מאשר צודק",

“כדאי לך לפתוח את זה איתה"..

״ניפרדות טובה מבנך זה גם הזכות שלך לא לדעת כל מה שעבר עליו והזכות שלו לא לספר״..

״לדעתי, טיפול הוא מתנה שאדם נותן לעצמו, ואם כבר זו עדות על חוזק ולא חולשה״.

 

הסכנה: אנו עלולים לפעול כ״סוכן חברתי״ יותר מכפי שהיינו רוצים

או להשפיע על המטופל/ת בהתאם לעולם ערכינו וצרכינו האישיים.

 

 

21

חשיפה של תקוה או משאלה בעבור המטופל

זו התערבות שיש בה מן הסוגסטיה והאמונה שיכולה להגשים את עצמה. נותנת כיווניות ומוטיבציה

 

“הלאי וידעת כמה יפה את",

“אני בטוחה שתוכלי להפוך את ה"שריטות" האלו לביטוי של יצירתיות ואמנותיות שטמונות בך",

“מקוה שבפעם הבאה תרשה לעצמך לא להיות כ"כ מופעל..”

 

עלול ליצור הטייה לכיוון מטרות המטפל ולא התפתחות ״מבפנים״, וכן לייצר  פחד לאכזב או תגובות ריצוי.

 

22

חשיפה של מה קיבלנו מהשיחה

עונה על צורך אנושי אוניברסלי לתת ולא רק לקבל. מעצים, מספר ומלמד את המטופל על משאביו, השפעתו החיובית  ונדיבותו.

חשוב במיוחד בתקופת הפרידה מהטיפול

 

“האומץ שלך מעורר בי השראה" “רגישותך ממיסה לי את הלב"

“למדתי ממך הרבה היום",

“תודה שאת מכוונת אותי איך לטפל בך"

״למרות שהיה לא קל לשנינו היום, ציידת אותי בהרבה חומר למחשבה״

״בזכות המסע המשותף שלנו למדתי ממך לא לפחד מעימותים וזה משהו ממך שתמיד ישאר חלק ממני״

 

מטופלים שהם ״ילדים הוריים״ עלולים לחוות התערבות זו כמעודדת כניסה לתפקיד. לא צריך לוותר על התערבות מקסימה זו, רק להיזהר בניסוח

 

23

חשיפה שהמטופל ליווה אותנו בין פגישות

כדי לעודד הפנמה של דמותנו הטיפולית כאובייקט מיטיב בעולמו הנפשי של המטופל,

נקדים ונראה כיצד המטופל הוא הופנם בנו ומוחזק בתוכנו.

מקדם חווייה של הכלה והתקשרות בטוחה

     

״הדברים ליוו אותי השבוע..” ״עמדתי השבוע בארוע דומה למה שסיפרת לי, ופתאום הבנתי אותך בצורה מאד עמוקה״,

“נזכרתי בך השבוע כאשר..”

“הופעת אצלי בחלום כדמות משמעותית..”

 

לשים לב אילו משאלות לגבי הקשר התערבויות אלו פוגשות או מעוררות

 

24

חשיפת משמעות הקשר עבורך

כל הנ״ל. עוזר במיוחד עם מטופלים בעלי פגיעה נרקיסיסטית, שהצורך בטיפול מעורר בהם בושה

 

"היה לי משמעותי ומרגש לשוחח איתך"

“הכנות שלך יצרה פה הרבה קירבה" “אנחנו מוכיחות לעצמנו שאפשר להשתקם מאכזבה וכעס"..

“את לא היחידה בחדר עם חרדות נטישה..”

 

 

כנ״ל

 

 

25

חשיפת שינוי בתחושה הפנימית כלפי המטופל

מסר שקשר הוא תהליך, דינמי ובר-שינוי

 

 

״בתחילת הקשר שלנו חשתי איזו זרות בינינו, חשתי קושי להתקרב, כך שאני עוד יותר מוקירה את הקירבה שנוצרה כאן"

“סליחה שבעבר לא קלטתי אותך, מאז התמכרתי להומור המטורף שלך״..

 

עלול להיות מעליב, אם המטופלת לא שמה לב שבעבר היה יותר קשה איתה..

 

26

חשיפת אג'נדה פנימית שיכולה להשפיע על תהליך הטיפול ועל מסע החיים של המטופל/ת

כאשר האג׳נדה ״על השולחן״ אפשר לנהל עליה ״משא ומתן״, לאפשר למטופלת לחלוק עליה ולמצוא דרך משותפת

 

 

"דעתי האישית שעדיף לחיות מחוץ לארון, והייתי רוצה לעזור לך בזה..”

“הצורך שלך בשייכות הביא אותך לעמדה של ריצוי ואיבוד מגע עם עצמך,

לדעתי תחושי הקלה אם תצליחי מעט להשתחרר מדעתם של אחרים ולבטא יותר את צרכייך"

״בעולם הערכים שלי זכותה של אישה להשמיע את קולה ולעמוד על גבולותיה״

 

   

27

חשיפה לא מתוכננת מחוץ לחדר הטיפול, או דרך המדיה והרשתות החברתיות

כאשר המטפלת מוכנה לכך נפשית, היא יכולה להגיב לכך באופנים האנושיים המותאמים לכל מטופל על פי דרכו

“אז אנחנו מנויות לאותו מכון כושר אה..?”

“איך היה לך לשמוע אותי מתעמתת עם קולגה כשהגעת למרפאה?”

״סליחה שבעלי כמעט דרס אותך כשיצא מהחנייה״..

״נחשפת לעמדותיי הפוליטיות בבלוג שלי..״

הכחשה שדברים כאלו יכולים לקרות. מטופלים מחפשים אותנו ואת בני משפחותינו בגוגל, ולעיתים עוקבים אחרינו גם במציאות. איננו לוח חלק, בודאי לא במציאות הישראלית והטכנולוגית של היום.

 

28

חשיפת פרטים מקצועיים

חובה אתית, וכן מעגן את הטיפול של מציאות רחבה

 

 

“אני בתהליך התמחות" “אני נעזרת בהדרכה" “אשמח להציג את המקרה בכנס" “למדתי גישה דינמית"

 

 

דוולואציה, הסכמה שלא מדעת אלא מתוך ריצוי..

 

29

חשיפה שהתבררה כמחבלת בטיפול

כדי לא להמנע מחשיפה עצמית, כדאי לזכור שאם היא לא עלתה יפה, תמיד אפשר לעשות עיבוד ותיקון. יתכן שהתרחש ״אנאקטמנט״ שההתבוננות עליו ולקיחת האחריות של המטפל יפתחו מרחבים, תכנים וזכרונות חשובים

 

 

״כשסיפרתי לך על עצמי הרגשת שלקחתי לך את המקום״

״זה שהבעתי את דעתי מצמצם את תחושת החופש שלך בינינו״

״לא התאים לך להחשף לרגש הזה..״

״הייתי כמו אמא שתמיד לקחה את הזרקור אליה״

 

התנצלות מהירה ומרגיעה מדי יכולה לבוא מצורך הגנתי של המטפלת, ולחסום הזדמנות לעבד טרנספרנס משמעותי

 

30

חשיפה ״פרועה״ ואימפולסיבית

כמובן ״מאל-פרקטיס״, שמוציאה שם רע לחשיפה עצמית

והפחד ממנה גורם להימנעות מחשיפה עצמית גם כאשר יש לה מקום ותועלת

 

 

״כן, שמעתי על זה ממטופלת אחרת שלי״,

״מבאס אותי שביקשת ממני הנחה ועכשיו קנית נעליים יקרות״,

״אני עונה לטלפון באמצע הפגישה כי אני מאמין שמטפל צריך להיות אנושי״.

״אני מאד נמשך אלייך, ומאמין שמימוש המיניות בינינו תעצים אותך כאישה״

 

 

תמרור אזהרה למטפל!

הדיאדה הטיפולית נקלעה לאזור מליגני, צורך דחוף בהדרכה

חשוב שנהייה בטיפול כדי למנוע מלכתחילה סכנה זו, ושימוש לא נכון ואביוסיבי בחשיפה עצמית בכלל

 

31

חשיפה עצמית כדרך לווסת או להציב גבול

עדות ל״שרידת האובייקט״ את ההתקפות השונות

כך הגבול נחווה במסגרת יחסים אנושיים ולא כניכפה שרירותית מבחוץ  או ע״י דמות סמכותנית.

מודלינג למטופלות ומטופלים שמתקשים לשים גבול ולשמור על עצמם

 

״אני רואה שאת מאד פגועה וכועסת. כשאת מרימה את הקול אני חשה לא בנוח. מאד חשוב לי לשמוע מה יש לך לאמר, אז עזרי לי להאזין לך".

״התכנים שאתה מביא מאד לגיטימיים וחשובים, אך באופן אישי, קשה לי שמופנות כלפיי התבטאויות מיניות ישירות כל כך.

כדי שנוכל לקיים אווירה בטוחה עבור שנינו, ננסה לשמור על גבולות דיבור ששנינו נרגיש איתם בנוח״.

 

 

אלא אם מדובר בהתנהגות פוגענית חד משמעית שיש לשים לה גבול חד משמעי, חשוב להבהיר שהגבול הוא בהקשר אינטרסובייקטיבי, ואין פה שיפוט, גינוי או השפלה של האדם על רגשותיו, כמיהותיו והתנהגותו

 
32

 

 

 

 

   
33

 

 

 

 

   

34

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה לחשיפה עצמית של המטפל/ת בטיפול:

ארון, ל. (2013), המפגש: הדדיות ואינטר-סובייקטיביות בפסיכואנליזה. עורך: עמנואל ברמן, תרגום מאנגלית: יפעת איתן-פרסיקו, הוצאת עם עובד, סדרת פסיכואנליזה

 

טריאסט ,י. (2000) .היואיל העצמי האמיתי לקום בבקשה -דיון בסוגיית ”גילוי עצמי “בפסיכותרפיה .שיחות 2, 84–91.

 

Aron, L. (1996). The patient’s experience of the analyst’s subjectivity. In A Meeting of Minds. Hillsdale NJ: Analytic Press, 65-91

 

Davies, J.M. (2004). Whose Bad Objects Are We Anyway?: Repetition and Our Elusive Love Affair... Psychoanal Dial., 14:711-732.

 

Bollas, Christopher. (1987) Expressive uses of the Countertransference. In The Shadow of the Object. New York: Columbia University Press, pp. 200-235.

 

Maroda, K. (2002). No place to hide: Affectivity, the unconscious, and the development of relational techniques.Contemporary Psychoanalysis, 38: 101-120.


 

Maroda, K. (2005). Show some emotion. In: Relational Analysis: Volume II: Innovation and Expansion. 
(Eds.) Lewis Aron and; Adrienne Harris. Hillsdale, NJ: The Analytic Press.

 

 

לקריאה נוספת בנושא, אפשר למצוא את המאמרים במאגר הPEP:

 

Jacobs, Theodore J. (1993). The Inner Experiences of the Analyst: Their contribution to the Analytic Process. International Journal of Psycho-analysis: 74: 7-14.

 

Ogden, Thomas H. (1994). The Analytic Third: Working With Intersubjective Clinical Facts. International Journal of Psycho-analysis: 75: 3-19.

 

Hoffman, Irwin Z. Expressive Participation and Psychoanalytic Discipline. In Ritual and Spontaneity in the Psychoanalytic Process: A dialectical-constructivist view. New Jersey: The Analytic Press, Inc. 1998, pp. 179-192.

 

Hoffman, Irwin Z. Dialectical Thinking and Therapeutic Action. In Ritual and Spontaneity in the Psychoanalytic Process: A dialectical-constructivist view. New Jersey: The Analytic Press, Inc. 1998, pp. 193-218.

 

Hoffman, Irwin Z. Ritual and Spontaneity in the Psychoanalytic Process. In Ritual and Spontaneity in the Psychoanalytic Process: A dialectical-constructivist view. New Jersey: The Analytic Press, Inc. 1998, pp. 219-244.

 

Gabbard, G. & Lester, E. (1995). The Analytic Frame, Analytic Boundaries and the Analytic Object. In Boundaries and Boundary Violations in Psychoanalysis. New York: BasicBooks, pp. 38-54.

 

Searles, Harold F. (1959), Oedipal Love in the Countertransference. In Collected Papers on Schizophrenia and Related Subjects.

 

Winnicott, D.W. (1949). Hate in the Counter-Transference. International Journal of Psychoanalysis: 30:69-74. The Therapist’s Creative Use of the Self in Psychotherapy & Psychoanalysis Fall 2009

 

Knox, S., & Hill, C. E. (2003). Therapist self-disclosure: Research-based suggestions for practitioners. Journal of Clinical Psychology, 59, 529–539.

 

Maroda, Karen J. (1999), Since Feeling Is First: Projective Identification and Countertransference

Interventions. In Seduction, Surrender, and Transformation: Emotional Engagement in the Analytic Process. New Jersey: The Analytic Press, Inc. pp. 105-120.

 

Aron, Lewis. (1991), The Patient’s Experience of the Analyst’s Subjectivity. In Relational Psychoanalysis: The Emergence of a Tradition ed. Stephen A. Mitchell & Lewis Aron. (1999) New Jersey: The Analytic Press, Inc. pp. 243-268.

 

Bollas, Christopher. (1987) Expressive uses of the Countertransference. In The Shadow of the Object. New York: Columbia University Press, pp. 200-235.

 

Bollas, Christopher. (1987) Self Analysis and the Countertransference. In The Shadow of the Object. New York: Columbia University Press, pp. 236-255.

 

Gabbard, G. & Lester, E. (1995). The Concept of Boundaries in Psychoanalysis. In Boundaries and Boundary Violations in Psychoanalysis. New York: BasicBooks, pp. 1-20.

 

Gabbard, G. & Lester, E. (1995). Boundaries and the Psychoanalytic Process. In Boundaries and Boundary Violations in Psychoanalysis. New York: BasicBooks, pp. 21-37.

 

Greenberg, Jay R. (1986) Theoretical Models and the Analyst’s Neutrality. In Relational Psychoanalysis: The Emergence of a Tradition ed. Stephen A. Mitchell & Lewis Aron. (1999) New Jersey: The Analytic Press, Inc. pp.131-152.

 

Maroda, Karen J. (1999), Why Self-Disclosure Works in Spite of the Analyst’s Imperfections. In

Seduction, Surrender, and Transformation: Emotional Engagement in the Analytic Process. New Jersey: The Analytic Press, Inc. pp. 87-104.

 

Maroda, Karen J. (1999), Enactment: When the Patient’s and Analyst’s Pasts Converge. In Seduction, Surrender, and Transformation: Emotional Engagement in the Analytic Process. New Jersey: The Analytic Press, Inc. pp. 121-140.

 

Renik, Owen. (1997), Conscious and Unconscious Use of the Self. Psychoanalytic Inquiry: 17: 5-12. Shane, E. & Shane, M. (1997), Intimacy, Boundaries and Countertransference in the Analytic

Relationship. Psychoanalytic Inquiry: 17: 69-89.

 

 

ביקרתם וקראתם? אשמח אם תשאירו תגובה (:

 

רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

יצירת קשר, רוני פרישוף פסיכולוגית קלינית בתל אביב


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.